באב"ד, שביעות הרצון שלך מההסכם עם מערכת הביטחון מופרכת

1.

אירוע מביך התקיים הבוקר במרומי הקריה בתל אביב. בראש השולחן ישבו חמישה בכירי אוצר וביטחון שהתאמצו א. להראות שהם "אחוקים", בניגוד למה שהיה במשך הרבה שנים של מאבקי ראש בראש, וב. שאחרי מאמץ ניכר וחשאי הם מסוגלים להציג את "עיקרי הסיכום התקציבי בין משרד האוצר למשרד הביטחון לשנים 2020-2015", כפי שנכתב בכותרת המצגת והניירת.

2.

הבעיה המרכזית היא ששום דבר בסיכום הזה, שלדבריהם הם עובדים עליו כבר חודשים ארוכים, איננו באמת סיכום, מקסימום סוג של שרטוט, תוכנית, כוונות. הם גם לא יכולים להבטיח שכל מספר ונתון הם באמת כפי שהם, כי הרי כבר בפעם הקודמת, לא מזמן, כשהתכוונו להציג את ה"הסכם" הזה הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו, והסכים איתו שר האוצר משה כחלון, שמול מכלול המספרים והנוסחאות שהובאו והוצגו על ידי משרד הביטחון והצבא חייבת להיות בקרת נתונים ושותפות של האוצר. שותפות מצד אלה המופקדים על הנתונים: החשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו והממונה על השכר באוצר קובי אמסלם, שאצלו יושבים כל נתוני השכר, התנאים, הקצבאות והגמלאות. אלה החלקים שהולכים ותופסים מקום מכריע מדי בתקציב הביטחון ובגללם הולך ומצטמצמת ההשקעה ב"התעצמות ומוכנות הצבא".

את דרישת הבדיקה-בקרה שדרשו אז, באמצע נובמבר האחרון, רשמו כ"כוכבית", כלומר: ההסכם כולו מותנה במימוש הכוכבית שקבעה חובת בדיקה, בקרה ואישור גם של החשבת וגם של הממונה. ורק אחרי שזה יגיע יתכנסו כולם לדון ולקבל החלטות על תקציב החומש של הצבא.

3.

והנה, גם עכשיו, גם לאחר שהוצגה הבוקר המצגת, שהיא לא יותר מפרטים נבחרים של ה"הסכם" כפי שהחתומים עליו בחרו להציג, מתברר שבסיס הנתונים, המספרים, הנוסחאות וההנחות הם עדיין חד-צדדיים. הם נמסרו על ידי משרד הביטחון לאגף התקציבים. מדן הראל לאמיר לוי. כולם, כולם כולם עדיין דורשים בדיקה, בקרה ואימות מהחשבת הכללית והממונה על השכר. כי בלי החתימה שלהם, ואת זה הבהיר משרד ראש הממשלה, לא ניתן יהיה להציג את הדברים בפני הקבינט הביטחוני, ולא ניתן יהיה לחתום על שום נייר.

4.

ככל שהדקות נקפו והשאלות נשאלו התברר שכל האירוע, שהוצג כאירוע נדיר ומכונן, הוא בעצם בקושי "סיכום בין-משרדי"/ "נייר עבודה"/ "עבודת מטה". משהו שבין חמשת הבכירים שבראש השולחן: מנכ"ל הביטחון דן הראל, לימינו הממונה על התקציבים אמיר לוי, לימינו מנכ"ל האוצר שי באבא"ד שהכריז על "ניצחון הענייניות על הסיסמאות. קרבות הבוץ והרפש - נפסקו!". לצדו תא"ל ששון חדד, ולצד הראל הממונה על תקציב הביטחון נח הקר. אגב, הם באמת נראו סוג של שותפים. אנחנו מול כל העולם.

5.

וככל שהשקפים במצגת התחלפו, תחילה בקצב של הסבר אחרי כן במהירות ובקוצר רוח, התברר שרובם המוחץ של הסיכומים האחרים הם חלקלקים, נזילים ואינם תלויים כלל ועיקר במשרטטי ההסכם. מונח מפתח שחזר על עצמו הוא BE (ראשי תיבות של Best Efforts).

למשל, בשקף 15 במצגת, תחת הכותרת "התייעלות ומשאבים לאומיים", כתוב בסעיף 2: "BE להתייעלות בסכום של 0.5 מיליארד שקל בשנה". רוצה לומר, אני דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון, אעשה כמיטב יכולתי להתייעל, אבל אם מיטב יכולתי לא יכול, אז מה לעשות... בקיצור: אפילו לא שביב קצהו של מסלול בקרה על ההתייעלות שהצבא שהשמין, וממשיך להצהיר שיבצע... בלי פיקוח, בלי בקרה. רק עם "כפוף להסכמות", "כוונה לקיים", "הקמת צוות", "הקמת קרן ייעודית", "ייעשה מאמץ".

6.

עוד מונח שהפך מהבוקר ללהיט הוא "נושאים מחוץ לתקציב". כלומר, יש תקציב ויש "לא כלול". אחרי שהאוצר, למעשה באבא"ד ולוי עצמם, הסכימו-אצו רצו להגדיל את בסיס תקציב הביטחון בעוד 3 מיליארד שקל ל-59 מיליארד שקל. הם כתבו במפורש ששחרור הבסיסים, מעבר צה"ל דרומה, הקמת הגדר המזרחית, אבטחת המים הכלכליים, תוספת דמי הקיום לחיילי חובה, קיצור שירות החובה, הסכמים חדשים והתייקרויות - כל אלה לא כלולים בהסכם ויתוקצבו כתוספות עתידיות.

עוד סעיף חמקמק חסר משמעות וחסר מחויבות אומר: "סיכום זה לא ייפתח, אלא אם יהיה שינוי ביטחוני או כלכלי שיוגדר על ידי שני המשרדים כמאז'ורי (מהותי)". למצער, אין תרגום בגוף המצגת ולא ברור מה זה שינוי ביטחוני, מה זה שינוי כלכלי ומה זה בכלל מאז'ורי. גם עניין היישום מונח על הקרח: "יוקמו צוותי יישום לסיכום".

7.

לעניין קיצור השירות. הוסכם, אם אפשר לקרוא לזה ככה, שיקוצר בחודשיים ויארך שנתיים וחצי, אבל... אבל רק מ-2020. כלומר, הוא ימומש רק מ-2023. ועל זה נאמר: אלוהים גדול... ומי יודע איפה יהיו אז דן הראל ואמיר לוי, ממציאי הניירות מהיום.

8.

מילה על השקיפות שההסכם הזה כל כך מתגאה בה. אמיר לוי "קיבל" - מה שכבר יש מזמן במשרד האוצר - מסוף מחשב של משרד הביטחון. זו מתנת דן הראל לאמיר לוי. הבעיה של מנהל אגף התקציבים לוי הייתה שהמסוף הזה נמצא, על פי סיכום מלפני יותר משלוש שנים, רק אצל החשבת הכללית ולא בחדרו שלו. אז במקום ללכת צעד אחד קדימה ולהגביר את השקיפות הכל כך חשובה במקרה של התקציב הענק והעלום הזה, סיפק לוי את מאוויו הוא. ולמחליפו הוא יוכל לומר: השגתי! לא רק לחשבת יש, גם לי יש. יופי!

9.

השורה התחתונה: אם ההסכם יישאר כפי שהוצג היום, אז מערכת הביטחון מצדיקה את המונח "חונטה" שדבק בה, והחברים אכן הצליחו שוב להשיג הכול. כל מה שרצו. האוצר - לו נותר רק להכריז על כניעה מבישה של אגף תקציבים, מסמך מלווה בעומס חורים, בורות ופתחים. נושאים מרכזיים וקריטיים לביטחון שעליהם מבוסס "דוח ועדת לוקר", שהעמיק וחקר ובדק וביקר, נעלמו לבלי שוב. משרד הביטחון לא אהב את דוח לוקר ואגף התקציבים נענה-נכנע, ועזר לחסלו.

הפאשלות, הטעויות הדרמטיות שנעשו בהסכם מ-2008, שהסדיר את מעבר אנשי הקבע מפנסיה תקציבית לצוברת (טעות אחת, למשל, עולה מיליארד וחצי שקל בכל שנה) לא תוקנו. בעיקר כי מי שגילה אותן ומי שיכול לטפל באותן "טעויות" הושאר במכוון מחוץ לתמונה. אם אומרים היום שדברים יתוקנו, כלל לא ברור איך זה ייעשה. אולי לבאב"ד ולוי הפתרונים.

10.

שאלה תקציבית. תקציב 2016 הרי כבר עבר ונחתם, אז מהיכן תבוא תוספת של 3 מיליארד שקל לתקציב הביטחון ב-2016? ומה יקרה ב-2017? אז כבר אי אפשר יהיה לספר סיפורי העברות, עודפים, רזרבות - התוספת כולה תצטרך להיכנס לבסיס התקציב, והרי גם בלי התוספת הזאת לביטחון מדובר בתקציב בעייתי במיוחד.