אתם יושבים? הנתונים שאמורים להרים קול זעקה גדולה

איך רוכשי המכוניות הפכו לכספומט של המדינה, מה עומד מאחורי השתיקה מקיר לקיר של הפוליטיקאים בנושא, מה הנתח של העיריות, ולאן נעלמה הבושה?

שר האוצר משה כחלון בנושא הריכוזיות בבנקים / צילום: יחצ
שר האוצר משה כחלון בנושא הריכוזיות בבנקים / צילום: יחצ

אחת המחלקות העסוקות והסודיות ביותר במשרד האוצר היא "המחלקה להמצאת תירוצים". עובדי המחלקה, בראשות סמנכ"ל לענייני תירוצים, אחראים לייצור נימוקים והסברים הגיוניים לכאורה לנתונים רשמיים, שאינם מתיישבים עם ההיגיון הצרוף ו/או לנתונים שעלולים לגרום חוסר שביעות רצון בציבור. לאחרונה נדרשה המחלקה לעסוק באינטנסיביות בסוגיית הפרסום של נתוני גביית מסי הרכב בחודש ינואר 2016.

ממחזרים תירוצים

נתוני גביית המסים שפורסמו הצביעו על זינוק הזוי כמעט של 133% בהיקף החליבה של מס קנייה על רכב לעומת החודש המקביל אשתקד, מה שיצר בתקציב המדינה כולו עודף נאה ומכובד בפתיחת השנה. מתברר שכל גורמי החיזוי - מרשות המסים, דרך אגף התקציבים ועד בנק ישראל - "הופתעו" מהעודף המרשים הזה (שאותו חזינו כבר בנובמבר) ומן הסתם גם הביעו קורת רוח מרובה ממנו, כולל טפיחות סחבקיות על השכם. אבל בסופו של דבר מישהו הבין שאולי הציבור עלול לראות בכך בעיה ולא בהכרח הישג. לפיכך, שלפה מחלקת התירוצים בחופזה תירוץ משכנע מהמאגר: "רוב הגידול נובע מיבוא גבוה של כלי רכב בינואר השנה, לעומת יבוא נמוך בינואר בשנה שעברה, וזאת בשל הקדמת יבוא מכוניות בדצמבר 2014, ערב עדכון נוסחת המיסוי הירוק".

במילים אחרות, "זה לא אנחנו שסוחטים את הלימון של רוכשי הרכב ומשתמשיו עד הטיפה האחרונה. זה לא אנחנו שמעודדים התנפחות בועת מימון ענקית לרכב כדי לממן את התנפחות המגזר הציבורי. זו רק סטייה סטטיסטית נקודתית בנתונים של ינואר 2016".

הבעיה היא שמרוב חיפזון שכחו ב"משרד התירוצים" שמדובר בתירוץ ממוחזר. רק לאחרונה נימק כך הכלכלן הראשי באוצר את הזינוק בגביית מס קנייה על רכב בשנת 2014: "העלייה המואצת בשנת 2014 נבעה בחלקה מהקדמת יבוא של כלי רכב בחודש דצמבר 2014, ערב עדכון נוסחת החישוב של הציון הירוק". אז כמה שנים עוד ניתן יהיה למחזר אותו דצמבר 2014 אומלל? ואיך יסביר הכלכלן בשנה הבאה את העלייה המרשימה בגביית מיסי הרכב ב-2015, למרות ינואר ה"חלש" של אותה שנה?

רק כדי שאף אחד לא יחשוד, חלילה, שמדובר בטקטיקה אקראית, הנה עוד דוגמה. לאחרונה כתבנו כאן על זינוק חודשי מטורף של כמעט 20% בהכנסות החודשיות של המדינה ממיסוי דלק בחודש דצמבר 2015, שבו צללו מחירי הנפט בעולם לשפל היסטורי. גם אז ננזפנו בנימוק שאי אפשר לזהות מגמות על בסיס חודש אחד ושמדובר בסטייה סטטיסטית מקובלת.

הגענו לנתוני ינואר 2015 והנה הפתעה: גביית מס הדלק (נטו) זינקה שוב ב-9% לעומת ינואר אשתקד והסתכמה ב-1.645 מיליארד שקל (בחודש אחד!). בקיצור, עם עוד כמה סטיות סטטיסטיות כאלה, יהיה למדינה מספיק כסף כדי להפוך את "מחלקת התירוצים" הדמיונית שלנו למשרד ממשלתי מלא בראשות שני שרים, ארבעה סמנכ"לים, שלושים רפרנטים ו-60 יועצים בשכר.

כיוון שמילים כנראה לא מצליחות לנער את ציבור בעלי הרכב האדיש, ננסה לעשות זאת בסיוע כמה מספרים.

1.91 מיליארד שקל זה היקף גביית מס הקנייה על יבוא שנרשם בינואר 2016 בלבד, רובו מורכב ממס קנייה על רכב חדש. לשם פרופורציה, מדובר ב-25% מכלל הגבייה השנתית באותו סעיף ב-2005. נחזור שוב: פי ארבעה מהממוצע החודשי של גביית מס הקנייה על רכב לפני עשור. ועוד לא הכנסנו לחישוב את המע"מ, המכס ועוד. גם אם חודש ינואר יתגלה כחריג (ותרשו לנו לנבא: פברואר יהיה גם הוא חזק מאוד), מדובר בהישג מרשים מאוד של גובי המסים.

35% - זה השיעור המוערך של רכבי כביש-שטח ורכבי פנאי מכלל כלי הרכב שנמכרו בינואר. רוב כלי הרכב הללו הם גם יקרים יחסית - מעל 120 אלף שקל - וגם נמצאים בקבוצות זיהום גבוהות יחסית. המשמעות היא ששיעור מס הקנייה "נטו" שמוטל עליהם, בניכוי זיכוי המס הירוק הסמלי, מתקרב לשיעור המרבי של 82%. כלומר, כל רכב כזה שנמכר מכניס למדינה כמעט 25% יותר מסים מרכב קטן, חסכוני וירוק. זה יכול אולי להסביר מדוע הוגי המס הירוק נמנעו במכוון מנקיטת מדיניות של מיסוי הולך וגדל בהתאם למידת הזיהום, כמו באירופה, אלא הסתפקו בשיטת "פרס (זעיר) שהולך ופוחת".

יותר מ-50% - זו, על פי הערכת גורמים בענף, הערכה שמרנית של היקף הלקוחות הפרטיים שרוכשים כיום כלי רכב חדשים באמצעות מימון ארוך טווח בשיעור כזה או אחר מסכום הרכישה. למדינה אין שום נתונים מסודרים על היקף האשראי שאינו לדיור של משקי הבית, וכנראה שגם אין לה מוטיבציה לאסוף אותם. את הכסף שלה היא מקבלת "קש מאני" בעת הרכישה, אז למה לקלקל משהו טוב?

0 גדול ועגול - זה מספר השאילתות, ההצעות לסדר היום והפניות של חברי הכנסת בעקבות פרסום נתוני הגבייה החריגים בינואר 2016 של מס הרכב ושל המסים העקיפים בכלל. קואליקציה של שתיקה מקיר לקיר, ללא הבדל מפלגתי ואידיאולוגי. אנחנו יכולים כמובן לשער שמאחורי הקלעים הוגשו כמה וכמה בקשות, דרישות, תחינות ואיומים, שמטרתם למצוא שימושים חדשים וסקטוריאליים לכספים שבהם זכתה המדינה בלוטו, סליחה, ל-900 מיליון השקלים העודפים שנגרעו בינואר מכיסי האזרחים ונוספו לחשבון יוקר המחיה. אבל מתברר שאף אחד לא שאל שאלות מיותרות. כל זה אחרי קמפיין בחירות, שיוקר המחיה כיכב בו.

אפילו ועדת הכלכלה של הכנסת, אחת החזקות והמשפיעות ביותר, לא התעניינה בנושא, אף שהיא עוסקת בחודשים האחרונים באינטנסיביות מרשימה ב"חוק שירותי הרכב" של משרד התחבורה. נזכיר שבפתיחת הדיונים המחודשים בחוק, בשנה שעברה, טרח יו"ר הוועדה איתן כבל לקשור את החוק להורדת יוקר המחיה. אלא שבדיונים שהתקיימו מאז נמנעה הוועדה מלהזכיר נושאים רגישים כמו עודף גבייה ומיסוי רכב. ומה היה לכבוד היו"ר להגיד בנושא בדיוני הוועדה שנערכו באותו חוק השבוע? "נושא המיסוי לא נמצא על שולחן הוועדה ולכן לא ניתן לדון בכך". הוא אף הוסיף ואמר כי "הצעת החוק עושה התקדמות משמעותית מאוד, אך בסופו של דבר מחירי הרכב, מבחינת שיעור המס, נקבעים בבניין משרד האוצר הסמוך לכנסת". בקיצור, מה אתם רוצים מאיתנו, אנחנו רק ועדת הכלכלה. תפנו בתלונות לאוצר".

כ-300 מיליון שקל - אתם יושבים? קחו בקבוק מים לכל מקרה שלא יהיה. זהו הסכום החזוי של ההכנסות מקנסות חניה של שלוש העיריות הגדולות בלבד, כפי שמופיע בתוכניות העבודה ל-2016. נחזור שוב: אלה ההכנסות הצפויות מקנסות, גרירת רכב וכו', עוד לפני תחילת הגבייה העשירה ממצלמות נת"צים, שאת ההרשאה לה קיבלו העיריות מהמחוקק לאחרונה. עוד נתייחס לנושא הזה בהרחבה בעתיד, אבל העיקרון ברור: ברגע שהממשלה הופכת את הנהגים לכספומט של המדינה, גם העיריות רוצות נתח מהחגיגה.

 

נסיים בנתון המתסכל ביותר. אפס עגול הוא גם מספר המחאות הציבוריות שנשמעו בעקבות פרסום נתוני גביית המסים העקיפים של ינואר. אנחנו אולי מבינים משהו בכלכלה, אבל יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בתחום הפסיכולוגיה של ההמונים. ואולי מוסר ההשכל הוא זה, שנכתב על ידי מאיר אריאל בשירו הידוע על שני המקסיקנים: מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה.

מסירות רכב
 מסירות רכב

צרו איתנו קשר *5988