מנהיגי המדינה חוזרים ומדגישים את החשיבות של צמיחת המשק החיונית לחיזוקה של כלכלת ישראל. לעתים קרובות, אנו שומעים על הצמיחה הגבוהה במשק בתקופה מסוימת, לעומת מדינות אחרות, למרות ההתמודדויות וההוצאות הביטחוניות שלנו. מצד שני, בכל יום אנחנו עדים לרמת החיים הנמוכה שלנו או הבלתי מספקת, במיוחד בהשוואה למדינות כמו גרמניה וארה"ב.
מה הקשר בין הצמיחה וחוסן כלכלי, לבין רמת החיים? מדוע אנחנו לא מרגישים את השיפור הנובע מהצמיחה? ובכן, לא תמיד מספרים לנו את הסיפור במלואו. ידוע לנו שברמת הפרט, רווחים תלויים לא רק בהכנסות, אלא גם בהוצאות. ברמה של מדינה מודדים את התפוקות (ערך התוצרים שהמשק מפיק) יחסית לתשומות (המשאבים המושקעים על-מנת להפיקן).
רמת החיים בכל מדינה תעלה רק אם היחס בין התפוקות לתשומות יגדל לאורך זמן. זה הקשר בין צמיחה בתפוקות, השקעה בתשומות, ורמת החיים. בדרך-כלל נשמע על צמיחה בתפוקות, ללא התייחסות לשינוי בתשומות, ולכן לא נוכל להסיק על שינוי רמת החיים. קיימת חשיבות רבה לצמיחה בתוצר-המקומי-הגולמי, אבל באותה מידה גם להיקף התשומות (למשל, כמות שעות העבודה שהושקעו בתהליך הייצור).
המפתח בפריון
היחס בין תפוקות לתשומות מבטא יעילות, ונקרא פרודוקטיביות או פריון. מדד פריון העבודה מודד תוצר-מקומי-גולמי (תפוקות) לשעת עבודה (תשומות), ומבטא בדרך הנאמנה ביותר את יעילות שעת עבודה במשק.
על-פי נתוני ה-OECD לשנת 2013, פריון העבודה בישראל היה נמוך ב-44% מהפריון בארה"ב, כמעט מחצית, ונמוך ב-32% ממדינות גוש האירו. לכן, ברורה תוצאת ההשוואה בין רמת החיים בארץ לבין זו שבארה"ב ואירופה, וניתן להבין מדוע רמת החיים כאן נמוכה יותר.
בשנה שעברה הצמיחה בישראל הייתה כ-2.5%, אבל מה היה הפריון? אוכלוסיית ישראל גדלה בממוצע כל שנה בכ-2%. מכאן שהתשומות בשעות עבודה גדלו גם הן בכ-2%, ולמעשה הפריון שלנו גדל בחצי אחוז בלבד.
במקביל, גוש האירו צמח רק ב-1.6%, אבל כיוון שהאוכלוסייה בו כמעט לא גדלה, הפריון שם גדל כמעט במלוא הצמיחה. בשנים 2000-2013, הפער בין פריון העבודה בישראל לבין ארה"ב ולגוש האירו, לא קטן. לכן, התלונות על רמת החיים בארץ מובנות. הגיע הזמן שרמת החיים שלנו תוסבר על-ידי ההנהגה הכלכלית בשקיפות מלאה, באמצעות הגידול בפריון העבודה, ולא נסתפק רק בצמיחה.
מכאן גם ברור הצורך בהתייעלות, בנוסף לצמיחה. הממשלה מעודדת גידול בפריון, למשל, דרך רפורמות שעיקרן יצירת תחרות, אבל התוצאות אינן מספקות. בהרבה ענפי משק אין אפשרות ליצור תחרות, כמו בשירות הציבורי. בענפים אחרים, כמו בשירותי אירוח ואוכל, קיימת תחרות אבל היא אינה מביאה להתייעלות. לכן, יש לנקוט צעדים לעידוד התייעלות באופן ישיר, ולא רק באופן עקיף.
להלן מספר דוגמאות להתייעלות מהקל אל הכבד. המעבר לעולם דיגיטלי - הטמעת טכנולוגיות מידע למעבר מניירת לקובצי מחשב, משירותי דואר ידניים לדואר-אלקטרוני, מחתימות ידניות לחתימות אלקטרוניות, משימור ומעיבוד מידע ידני לאלקטרוני, מפגישות פנים-אל-פנים לפגישות בווידיאו. אלה דוגמאות לשימוש בטכנולוגיות שקיימות כבר עשרות שנים, אבל נמצאות בשימוש חלקי, בעיקר בשירות הציבורי.
זאת ועוד, לדאוג לתמיכה במעבר לשימוש במערכות אוטומטיות לתזמון פעילויות, ניהול מלאי, ושרשרת אספקה בארגוני ייצור ושירותים, שאין להם ידע ויכולת ליישם עצמאית. שיפור הידע הניהולי על-ידי הכשרה של מנהלים בניהול התפעול (ניהול מדעי) ושיפור הפריון. מיסוד מדידה שוטפת של פריון, קביעת יעדי פריון פרטניים, ומתן תמריצים לעמידה של ארגונים ביעדי השיפור. צמצום היררכיה ניהולית, איחוד גופים מקבילים, קיצור תהליכי ייצור ושירות, ושיפור האיכות בענפים נדרשים.
כלכלת ישראל - כל הנתונים
■ הכותב הוא מרצה-חוקר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
