חשופות בצריח

החוק למניעת הטרדה מינית חייב להגן על כל הנשים באשר הן, גם על עובדות פרילאנס ומתנדבות

הטרדה מינית / צילום: פוטוס טו גו
הטרדה מינית / צילום: פוטוס טו גו

אם מאפרת בטלוויזיה, גרפיקאית פרילאנס או מתנדבת במד"א יוטרדו מינית על-ידי הממונים עליהן, האם הגיוני שתימנע מהן היכולת לתבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם להן? מסתבר שכן.

האם חוזקן המנטלי של נשים עצמאיות, עובדות פרילאנס ומתנדבות, בולט יותר מאשר חוזקן של אלה השכירות? האם יכולתן של העצמאיות ועמיתותיהן להתמודד עם התנכלויות ו/או הטרדות מיניות במקום עבודתן, ידועה כטובה יותר משל אחרות? נראה שכן - כך לפחות עולה ממתכונתו הנוכחית של החוק למניעת הטרדות מיניות.

החוק למניעת הטרדה מינית משנת 1998 אוסר על ביצוע מעשים של הטרדה מינית והתנכלות, קובע עונש על ביצועם ואף קובע כי "הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות המקנות לניזוק זכות לפיצויים. לחקיקה זו ישנה התייחסות מיוחדת להטרדה מינית המתרחשת במערכות של יחסי עבודה, בשל המאפיינים של יחסי העבודה ובעיקר בשל יחסי הכוח הבלתי שוויוניים בין העובד למעסיק". חשוב מאוד. 

אולם החוק מתעלם לחלוטין מהתלות הכלכלית ומיחסי העבודה המתקיימים בין העצמאי/ת לבין הגורם המעסיק, ואין כלל הגנה על העצמאי/ת ו/או מתנדב/ת מפני הטרדות מיניות.

במילים אחרות, ממונים יקרים - בבואכם להתנכל או להטריד אישה במקום עבודתכם, רצוי שזו תהיה עצמאית או מתנדבת. עליה החוק למניעת הטרדות מיניות לא חל, והיא לא תוכל לתבוע אתכם. פשוט. קל. וכל-כך מסוכן.

במציאות שבה הטרדות מיניות מדווחות יום-יום כמעט, כאשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת כי ישנה עלייה חדה במספר הנשים שהוטרדו מינית, 6.8% מבין הנשים בנות 20-34 - זו אטימות לאפשר לפירצה כזו בחוק להתקיים, ולמעשה להפקיר נשים שהוטרדו ולהשאירן ללא כתובת.

האפליה הקיימת בחוק היא לכאורה כלפי שני המינים, אך לאור המציאות, שבה אנו נחשפים חדשות לבקרים להטרדות מיניות כלפי נשים, ברור מי הצד הנפגע יותר ומי הפחות. מעבר לכך, כאשר מדברים על נשים עובדות, מדובר לרוב באוכלוסיית המועסקים החלשה ביותר - לעיתים בלי פנסיה, בלי ביטוח ועם תחושה קודרת שכל יום עלול להיות יומן האחרון.

אפליה זו פוגעת בצדק החברתי וגורמת לנזק כלכלי. כשל השוק מונע מהמשק לנצל כראוי מחצית מכוח העבודה העומד לרשותו ופוגע נואשות במיצוי הפוטנציאל הגלום בהון האנושי הנשי.

ובהקשר זה נציין כי החלטת ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, כי הנשיא לשעבר משה קצב לא ישוחרר ממאסרו, חשובה ומהווה צעד נוסף בהחמרת הענישה כלפי עברייני מין. עם זאת, מחיאות-הכפיים שנשמעו פה ושם לשחקן משה איבגי, שנחקר בימים אלה בלהב 443 באשמת ביצוע הטרדות מיניות במשך שנים, והתמיכה הרחבה בסביבתו, עדיין מסוכנות לנו כחברה.

אל לנו לעצום עיניים כשתיחשף בחדשות עוד פרשה של הטרדה מינית: על המרקע תופיע אישה, פניה יטושטשו, בצד המסך תופיע האות א' או ת', קולה ישונה ויעוות, והיא תאבד את זהותה. שהרי למה לה להזדהות, אם החוק לא תמיד מגן עליה?

■ הכותבת היא חברת כנסת (הליכוד). 

צרו איתנו קשר *5988