פוטין יכול ללמד אותנו לא מעט על ניהול גז טבעי. אולי נקשיב לו?

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ייפגש ביום ד' השבוע בריאד עם סלמאן אבן עבדול עזיז אל סעוד, מלך ערב הסעודית. באותו זמן יערוך ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הכנות לפגישתו המתוכננת ביום ה' במוסקבה, עם מי שמצטייר כבן בריתו החדש - נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

בפגישתו עם נתניהו צפוי פוטין להדגיש, להערכתי, את המשך התנגדותה של רוסיה לשיפור משמעותי ביחסי ישראל-טורקיה, תוך הדגשה כי יש למנוע עסקאות נשק וייצוא גז טבעי מישראל לטורקיה. בתמורה ינסה נתניהו לקבל את הסכמתו של פוטין להצהרותיו האחרונות על סיפוח הרמה הסורית, יוזמה אותה החל לקדם באופן מפתיע השבוע.

כשפוטין ונתניהו, שני מנהיגים אוטוריטריים באופיים, יסיימו לדון בנושאים רציניים אלה, כדאי יהיה לנתניהו לשאול את פוטין איך קרה שלמרות שלרוסיה חוזים ארוכי טווח למכירת גז טבעי לאירופה, לטורקיה ולמדינות אחרות, התמורה שמקבלת רוסיה עבור הגז הטבעי צנחה בשנתיים האחרונות ביותר מ-50% ועומדת על 4-5 דולר ליחידת חום; מחיר נמוך ממחיר מהגז הטבעי הישראלי, בשוק המקומי.

שאלה זו מעניינת במיוחד, משום שלאחר שחברת החשמל רכשה לאחרונה בשוק הספוט שלושה מטעני LNG במחירים הנמוכים מהמחיר בו נמכר הגז הישראלי לצרכנים הישראלים, נמצאו מומחים ואנשי מקצוע שהסבירו את התופעה ה"אל-טבעית" בטענה שמחירים נמוכים כאלה מאפיינים את שוק הספוט, התזזיתי והבלתי צפוי. לעומת זאת, טענו אותם מומחים, על חוזים לטווח ארוך יש לשלם מחירים גבוהים יותר במטרה להבטיח את יציבות וביטחון האספקה. פוטין, להווייתו, יוכל להוכיח לנתניהו שטענה זו חסרת בסיס ושאספקת הגז לאירופה וטורקיה בטוחה ויציבה גם במחירים נמוכים.

מחירי הגז הטבעי, המסופקים בחוזים ארוכי טווח מרוסיה לאירופה המערבית, וגם לטורקיה, מאוסטרליה לאסיה וכיום גם ביצוא מארה"ב - צנחו בשנתיים האחרונות בחדות. הגז הרוסי נמכר היום במערב אירופה במחיר של 4.5-5 דולר ליחידת חום, אחרי שזרם אלפי קילומטרים מרוסיה למערב אירופה, וזה כאמור אינו מחיר ספוט. מחירי הגז הרוסי צמודים לברנט וכאשר הברנט ריחף לו ב-100 דולר לחבית ומעלה, מחירי הגז הטבעי הרוסי ריחפו מעל ל-10 דולר ליחידת חום.

ההבדל העקרוני בין מחירי הספוט למחירי החוזים ארוכי הטווח הוא בעיקר בתנודתיות שלהם. מחירי הספוט הינם פחות צפויים ומתנהגים בטווח קצר יותר בפראות. אולם, לטווח הארוך קיימת חפיפה במגמות הגרפים של מחירי הגז הטבעי בחוזים ארוכי טווח ובספוט. לכן, הטענה שחברת החשמל נהנתה ממחיר נמוך רק בגלל שרכשה את ה-LNG בשוק הספוט בעוד ברכישה מתמר עליה לשלם מחיר גבוה יותר מאחר שהגז נרכש בחוזה לטווח ארוך - ובכן, זו טענה שאינה מחזיקה מים, אבל שווה הרבה כסף.

עלות שולית נמוכה ליבוא LNG

בדומה לכך, מוטעות גם הטענות שעל ה-LNG שרוכשת חברת החשמל מוטלות עלויות נוספות וגבוהות. המסוף הימי לקליטת ה-LNG הוקם בהשקעה של 150 מיליון דולר, כדי להגביר את היתירות האנרגטית של ישראל בעת שמחירי ה-LNG בעולם היו כ-15-20 דולר ליחידת חום. ה-FSRU (אניה מגזזת) הנחכרת מ-Excelerate Energies בכ-60 מיליון דולר בשנה, היא חלק אינטגרלי מהטרמינל, שבלעדיו הוא רק מצוף בלב ים.

לכן, עלויות הטרמינל הימי וה-FSRU הינן בגדר sunk cost, שיש ליחסן לרמת יתירות אנרגטית שאותה שואפת לתחזק חברת החשמל ובעקיפין הממשלה. עלויות אלה כבר מוכרות לחברת החשמל בחישוב תעריף ייצור החשמל. יבוא LNG זול הוא, אם כך, ניצול של השקעות שממילא כבר בוצעו. מכאן שההוצאות הריאליות ברכישת LNG הן תפעול ה-FSRU והזרמת הגז 10 ק"מ מהטרמינל הימי לחוף. אפשר להניח שמדובר בכ-0.5-1 דולר ליחידת חום, ואף פחות מכך.

יבוא LNG, אם כן, דווקא עשוי להצטייר כאופציה לחברת החשמל, גם בחוזים ארוכי טווח, אלמלא החוזה עם תמר הכולל סעיף TOP, המחייב תשלום גם בגין גז שהחברה לא צרכה. למרות זאת, עשויים להיות גורמים אחרים שיתעניינו ברכישת LNG, אולם מגבלות קיבולת הטרמינל הימי וצרכי חברת החשמל יגבילו את יכולתם להשתמש בו. לכן, מועלה מהאוב הרעיון להקמת מסוף ימי שני לפריקת LNG.

אגיד זאת בצורה ברורה: צריך להיות מטומטמים כדי להשתעשע ברעיון שמדינה שהתברכה בשדות גז טבעי באיכות הגבוהה ביותר, וכאלה שנמצאים כל כך קרוב לחוף ולמפעלים שזקוקים להם, תשקול הקמת טרמינל יבוא LNG שני. אין שום צורך בטרמינל שני שכזה. המצרך שבאמת חסר כאן כרגע הוא היגיון בריא, שיוביל לפיקוח מחירים על הגז הטבעי ולהפחתתם למחצית ממחירם הנוכחי. אצל פוטין זה עובד יפה, וגזפרום עוד לא פשטה את הרגל.