אם אתם לא צמחונים/טבעונים, סביר להניח שברגעים אלה אתם מצטיידים בכמויות של בשר לקראת המנגל המסורתי של יום העצמאות. מה שאתם כנראה לא יודעים הוא, שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהבשר שלכם מגיע בעצם ממשפחה אחת בכפר דיר אל-אסד שבגליל, שחולשת על לא פחות מ-60% משוק הבשר הטרי בישראל. למשפחה הזו קוראים דבאח, והיא נחשבת לשחקנית החזקה ביותר בשוק (לשם השוואה, מותג "אדום-אדום" של תנובה, שנחשבת למשמעותית מאוד, חולש על כ-30%).
"תנובה ודבאח פועלות בענף הבקר באינטגרציה אנכית מלאה", נכתב לאחרונה בדוח של רשות ההגבלים העסקיים, שהוגש כנימוק להמלצה שלא להעניק להן מכסות לייבוא פטור ממכס של בשר. "ענף הבשר מתאפיין בריכוזיות גבוהה, בשל השליטה של תנובה ודבאח במקטע השחיטה הכשרה. הן מייבאות עגלים, מפטמות, שוחטות ומשווקות את הבשר. האינטגרציה מגדילה את היעילות והרווחיות של החברות, ומהווה חסם כניסה לשחקנים חדשים במקטעי הייצור והשיווק".
מגדלים מסוימים בענף הבקר אומרים דברים דומים: "דבאח מייבאים כמויות אדירות של עגלים ומוכרים את הבשר בסכומים נמוכים, ואז אני נאלץ להוריד את המחיר, ואם הם רואים שהשוק בארץ יורד יותר מדי, הם יכולים להעלות את המחיר", אומר בעל רפת גדולה. "אני תלוי בכל גחמה שלהם".
"הם לגמרי טייקונים", אומר גורם אחר בענף, "אחת המשפחות העשירות במגזר הערבי, אם לא העשירה בהן". וגורם שלישי מוסיף אמירה מעניינת: "זו משפחה עם דריסת רגל בכל המפלגות".
מה אנחנו יודעים על המשפחה הזו? בהתחשב בעובדה שמדובר באימפריה עסקית מהגדולות בארץ, עם שווי המוערך במאות מיליונים, שראשיה הם ממכובדי המגזר הערבי בישראל, שאחד מבניה הוא ראש מועצת דיר אל-אסד והיה חבר ליכוד ואף חבר כנסת מטעם קדימה, וגם לאור העובדה שהופנו לעברה ביקורות בנושאים של ריכוזיות ויחס לבעלי חיים - ובכן, בהתחשב בכל אלה, אנחנו עדיין לא יודעים הרבה מאוד. אנשי המשפחה לא ממהרים לשתף פעולה עם התקשורת, ואת המידע לכתבה הזו אספנו באמצעות שיחות עם עשרות גורמים בתחום - חלקם לציטוט וחלקם ברקע. הנה ניסיון לפצח את סוד ההצלחה.
קצבייה, קניון, אימפריה
העלייה של משפחת דבאח החלה בשנות ה-60, בקצבייה הקטנה של סלאח דבאח (לימים שייח' סאלח), שאותה הקים אביו. סלאח הצליח לבסס את עצמו בקהילה הקרובה, וגם עם הגורמים העסקיים החיצוניים, באמצעות שמירה על יחסים טובים עם הלקוחות ומוניטין של בשר איכותי. אריאל שרון המנוח היה נוהג למכור לסלאח טלאים מחוותו. מאוחר יותר, הבן מחמוד, מי שהיה האחראי במשפחה לגידול בעלי החיים ופיטומם, קשר קשרים עם בני משפחת שרון, עמרי וגלעד - שטענו כי "השותפות העסקית" מסתכמת ברכישה ובמכירה של טלאים. "הם חבר'ה מאוד נחמדים ואנשים רציניים", אומר עמרי שרון, המשמש כיום כמנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, "הם יבואני הבקר הגדולים ביותר בארץ".
בראשית שנות ה-80 הגיע כוחה של המשפחה לכדי עסק קטן לשיווק מזון, שגדל כמה שנים מאוחר יותר לרשת הסופרמרקטים סלאח דבאח ובניו. ב-1992 בנתה המשפחה קניון בפאתי דיר אל-אסד, הקניון הגדול אי-פעם ביישוב ערבי. ארבע שנים מאוחר יותר הקימה מרכז קניות עוד יותר גדול, במעלות-תרשיחא. שנה מאוחר יותר פתחה בית מטבחיים, הנחשב לגדול ביותר באזור הגליל, ואחד מבתי המטבחיים הבודדים בישראל - והחלה, במקביל לשאר הפעילות בתחום, לייבא בשר מאוסטרליה (עניין שגם כיום מעורר מחלוקת גדולה בתחום היחס לבעלי חיים, ועל כך בהמשך).
במרוצת השנים נכנסו הבנים לתמונה: באסם היה האחראי לנושא ייבוא העגלים ובית המטבחיים; אחמד, המשמש כיום כראש מועצת דיר אל-אסד, הוא הבעלים של רשת הסופרמרקטים; ופאדי, בנו של אחמד, מנהל אותה.
היחסים בין בני המשפחה לצמרת העסקית והפוליטית בישראל לא נגמרו בחוות השקמים: בתחקיר ששודר לפני כשנתיים בחדשות 2 נטען כי יהודה דרעי, הרב הראשי של באר שבע ואחיו של שר הפנים אריה דרעי, פעל כך שמספר ספקי הבשר בעיר צומצם לשלושה בלבד. דבאח - המשתמשת בשירותיה של חברה השייכת לרעייתו של שאול פרץ, יו"ר המועצה הדתית כרמיאל ומי שנחשב כמקורב לדרעי - הייתה אחת מהספקים הללו ("בתי המטבחיים שאושרו עד כה", אמר הרב דרעי בתגובה לטענות של חדשות 2, "נתנו מענה הולם לצרכיה של באר שבע"). לפני כשנה, כאשר באסם דבאח, אחד האחים ומי שנחשב למרכזי במשפחה, חיתן את בתו - שר הפנים דרעי נשא נאום. באסם, אגב, אינו מתגורר בדיר אל-אסד, אלא בכרמיאל הסמוכה.
אחמד הצטרף לליכוד בשנות ה-90 והגיע למקום 51 ברשימה. כאשר שרון פרש והקים את קדימה, דבאח הלך איתו והגיע למקום 36 בפריימריז. הוא נחשב בתחילת דרכו כמקורב לציפי לבני, אך כשלא קיבל ממנה שריון, העביר את תמיכתו לשאול מופז, והוכר כמי שאחראי לניצחונו של מופז בפריימריז בקדימה בזמנו. את הכינוי שהודבק לו, "קבלן קולות", הוא לא אהב. טענתו הייתה כי יכולתו להשיג קולות מבוססת על העשייה שלו. לפני ארבע שנים הוא כיהן בכנסת לתקופה קצרה, כאשר החליף את ח"כ אבי דיכטר, שהתפטר מהכנסת לקראת מינויו כשר להגנת העורף. האפיזודה הזו נמשכה כחצי שנה, עד לקיומן של הבחירות - ולמחיקתה של קדימה מהמפה הפוליטית עם שני מנדטים בלבד.
"אלה אנשים זהב"
לדבאח יש מוניטין טובים מאוד בענף הבשר. הידועות והטובות בין מסעדות הבשרים, רוכשות מהמשפחה. השף חיים כהן אמנם לא קונה למסעדות שלו בשר רק מדבאח, אלא נעזר בשני ספקים נוספים - אמיגוס וקנקון - אבל הוא בהחלט מבסוט מהמשפחה מדיר אל-אסד: "האיכות של הבשר מעולה והשירות שלהם מצוין, ובגלל שהם גדולים, אני יכול לבקש סחורה מסוימת ולקבל אותה", הוא מספר ומוסיף: "הם גם כוח גדול מאוד בעופות".
גם במוסד הבשר הפופולרי "איציק הגדול" ביפו קונים תוצרת דבאח. לאיציק לוזון, הבעלים, בעל ותק של 40 שנה בתחום הבשר, יש רק שבחים: "אני לקוח שלהם מזה הרבה מאוד שנים, דרך באסם, ויש לנו היום יחסים שהם מעבר לעסקיים. אני מאוד אוהב את המשפחה. זו בין המשפחות המכובדות ביותר במדינת ישראל במגזר הערבי".
למה אתה קונה את הבשר דווקא ממנו?
"מעבר לזה שהוא גדול, הוא גם איכותי ומבין את הצרכן. הוא מבין כשאני מדבר איתו על נתח מסוים, יודע מה מתאים לי ומה מתאים לאחר. בזה הם אלופים - הם יודעים למיין סחורה ברמות גבוהות מאוד. מעבר לזה, הטיפול שלהם בבשר הוא מצוין: הם יודעים לתת להם את הפיטום הנכון ורמת התזונה הנדרשת, גם בעגלים וגם בכבשים. פעם כבש אוסטרלי לא היה נחשב; היום הוא נחשב, כי דבאח ידעו לתת את התזונה הנכונה שתגרום לו להשמין במקומות הנכונים ולרזות במקומות הנכונים. אני קונה אצלו עגלי ואגיו. זה בשר מאוד שמן ומאוד יקר ושפים פחדו לגעת בזה. אני החלטתי שאני משתף איתו פעולה בעניין הזה וכבר ארבע שנים אנחנו יחד בעניין, והיום יש כבר הרבה שרוצים להיכנס לנישה הזו".
מה דעתך על המתחרים?
"אני חושב שהבשר של תנובה מתאים בעיקר לצריכה ביתית ולא לאש גלויה, אבל אני חושב גם שהקמת 'אדום-אדום' המריצה את דבאח לפתח את העסק עם עלויות תפעול של 30% מאלה של תנובה, וזה נתן לו אפשרות למכור יותר בזול".
למוחמד אבו-חילווה, הבעלים של אטליז אבו חילווה בשדרות ירושלים ביפו, יש ותק של 20 שנה בתחום הבשר: "ראיתי הרבה משחטות, אבל כמו של דבאח לא ראיתי", הוא אומר. "זה בית מרקחת. כשאת נכנסת לשם, יש לך מכונה שמנקה את הרגליים. הייתי גם ברפת שלו - את נכנסת, את לא יודעת איפה הסוף שלה. יש לו בכפר יאסיף, בעכו, בחיפה. הוא עובד ברמה הכי גבוהה".
אבו-חילווה מספר שבמשך 18 שנה עבד עם אחיו, עד שהחליט לצאת לדרך עצמאית. על אף שמעולם לא פגש בדבאח, כשהתקשר אליו והציג את עצמו, דבאח נתן לו סחורה ללא ערבות בנקאית. "הוא אמר לי, צא לדרך ואני איתך. הוא לא לקח ממני כלום, אף על פי שאני עובד איתו בסכומים גדולים. הבן אדם פתח לי את הלב. יום אחד אמרתי שאני חייב להכיר אותו. נסעתי אליו לדיר אל-אסד. הבן אדם עשה לי כבוד, פתח לי שולחן כמו איזה מלך".
גם אבי בן-דוד, הבעלים של מעדניית איוו בירושלים, לא מחליף את דבאח בשום בשר אחר: "אני עובד איתם קרוב ל-17 שנה. בתור מי שלמד ועבד בגרמניה, אני יכול לומר לך שהסטנדרט שלהם גבוה. אנשים לא מבינים איך נראה בית המטבחיים שלו, זה בסטנדרט אירופי - מבחינת ניקיון, טריות, שרשרת שחיטה, קירור. כל משאית נכנסת לחיטוי, לשטיפה".
"אלה אנשים זהב", מוסיף בשרה חינאווי, ממשפחת חינאווי המפורסמת. "זה בן אדם שידבר איתך אם את קונה ממנו באלף שקל ואם את קונה ממנו בשקל. הייתי בחתונה של הילדה שלו לא מזמן. מצד אחד חתונה מפוארת ומצד שני גם הכי פשוטה שיכולה להיות. הוא עבר אחד-אחד ולחץ לו את היד. אולי אלף איש. הוא בן אדם צנוע, ובזכות זה הוא מצליח. הוא מכיר וזוכר כל אחד בשם שלו".
חינאווי אומר, שנוח לו לעבוד עם דבאח, בין היתר כיוון שלאף גורם אחר בשוק אין הכמויות שדבאח יכול לספק. כשהוא נשאל אם המשמעות של זה היא שוק ריכוזי מאוד, הוא משיב: "תנובה אולי לא פחות גדולה, אבל שם את מדברת עם מערכת, ואילו אצל דבאח את מדברת עם אנשים. זה שונה לגמרי. אני יכול להגיד לו שאני אשלם לו למחרת, ואם הוא נמצא בתל אביב, הוא יכול לקפוץ לבקר. לא הייתי קורא לזה מונופול".
בקרב רשתות השיווק, לדבאח יש נוכחות גבוהה ברשת אושר עד, הפועלת במגזר הדתי והחרדי, וכן ברשת יינות ביתן. דוד מלכא, מנהל מחלקת הבשר ביינות ביתן, מפרגן: "יש להם שיטת גידול ייחודית, תערובת של מזון יותר טוב, ואז העגל יותר איכותי. באסם הוא אדם שאוהב את העגלים שלו, נותן להם שמות. הוא איש שעובד עם מגפיים, לא איש של משרד. נותן הוראות בשטח והולך לראות את הגידול של העגלים. הם מאוד מקפידים לתת להם לחיות כמו שצריך, לתת להם את היחס הנכון".
פרשת ההתעללות בעגלים
על הפרגון מצד מסעדנים ואנשי שיווק מזון מעיבים כמה פרסומים: אחד מהם, שפורסם לפני כשנתיים בתוכנית "כלבוטק" בערוץ 10, חשף כי בשר טרי שנמכר ברשתות השיווק השונות מכיל פוספטים, ויטמינים ומים. בעקבות התחקיר הודיע רמי לוי, הבעלים של רשת שיווק השקמה, כי יפסיק למכור את מוצרי הבשר של מותג הכשרות עטרה, המיוצרים בבית המטבחיים של דבאח. כתוצאה מכך, הודיעה בלדי כי תפסיק לקנות מוצרי בשר מבתי המטבחיים שאיתם עבדה עד אז, וכי תקנה רק בשר של המותג אדום-אדום. הליקויים התגלו גם במוצרי בשר אחרים הנושאים את הכשרות של המותג עטרה, שנמכרו באושר עד וביינות ביתן, ואלה טענו כי את הבשר תחת המותג הזה מייצרת עבורן דבאח.
דבאח מצדם טענו כי המוצרים שלהם משווקים כשהם ארוזים בוואקום, ותחת המיתוג דבאח, בעוד שהבשר שנדגם בתחקיר לא היה ארוז ולא מתויג ולכן אין מקום לשייכו אליהם.
גם על מחמאות כמו זו של דוד מלכא מיינות ביתן, בנוגע ליחס כלפי בעלי חיים אצל דבאח, מעיבים כמה תחקירים מחרידים (אזהרה: התיאורים בפסקה הבאה הם גרפיים למדי).
אחד התחקירים, שביצע לפני כשנה ארגון זכויות בעלי החיים אנונימוס, חשף שימוש שיטתי בשוקרים חשמליים, הטחת שער מתכת בגבם של בעלי-חיים, זריקת כבשים חיות ממשאית וגרירתן ברגליהן, ותליית עגלים בעודם בהכרה, מדממים, מתפתלים מאימה ומכאבים. "בעלי החיים הוצאו ממתקן השחיטה, חלקם תועדו קמים על רגליהם, מדדים ומנסים לברוח", טוענים באנונימוס. "העובדים קשרו והניפו אותם, בעודם בהכרה, למסוע העילי".
בעקבות כך, דרשו אנונימוס ו"תנו לחיות לחיות" ממשרד החקלאות להשעות את פעילות המשחטה עד למיצוי החקירה ופעולות האכיפה. "המשחטה אמנם נסגרה, אבל היא נפתחה מחדש לאחר כמה ימים", אומרת דוברת אנונימוס הילה קרן. "לכן הגשנו עתירה לבג"ץ ובמקביל הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית בסך יותר מ-200 מיליון שקלים מצד צרכנים שהזדעזעו מהצילומים".
קרן מציינת עוד, כי בתשובת הפרקליטות לבג"ץ צורפה ביקורת שנערכה בבית המטבחיים, וממנה עולה כי ההתעללות בבעלי החיים בדבאח נמשכת וכי תועדו מחדלים תברואתיים המתוארים כ"סיכון לבריאות הציבור".
בעקבות החשיפה, נשמעו גם קולות זועמים באוסטרליה, משם מיובאים העגלים והכבשים שאותם שוחט דבאח, ומשרד החקלאות פתח בחקירה (להרחבה, ראו מסגרת משמאל). לאחרונה, למשל, החלה פעילותה של עמותת חי בריא, המעודדת צריכת בשר מגידול מקומי. "כל העגלים המיובאים האלה, כיוון שהם נשחטים בישראל, הם נחשבים תוצרת ישראלית, אבל אנחנו יודעים שהעגלים גודלו בחו"ל, יובאו בתנאים מאוד קשים ועברו פה את התהליך האחרון של החיים שלהם", אומרת מנכ"לית העמותה, לימור אברבוך. "בפרוטוקול הגידול שלנו יש דרישות גידול שהן הרבה מעבר לדרישות החוק: איסור הזנה באנטיביוטיקה, איסור הזנה בזבל עופות - והכול שקוף".
כך או כך, בתשובתה של דבאח לבג"ץ בנושא העגלים מאוסטרליה - הטוענת כי מדובר היה בעובדים סוררים שפוטרו וכי הליקויים נפתרו - נחשפים כוחה הכלכלי בשוק ומשמעותה למגזר הערבי (ואולי אפילו לדו הקיום השברירי).
כך, למשל, נכתב כי "ההחלטה על סגירת שעריו של בית המטבחיים המספק כיום כ-50% מן הבשר הטרי בישראל, לא רק שתקפח את פרנסתם של מאות עובדים וגורמים נלווים לעבודת המקום, אלא שהיא עלולה להשיב למקומותינו את תופעת השחיטה הפיראטית על כל הסכנות הגלומות בדבר... החברה הינה מעסיק 'ענק', במונחי המגזר הערבי בגליל, וסגירתה הכפויה מייצרת לחץ ומרמור אצל מאות עובדי החברה, רובם ככולם בני המגזר, ורובם ככולם תושבי דיר אל-אסד ועוד שניים-שלושה כפרי הסביבה...
"הפגיעה בחברה, בייחוד לאחר ששנתיים קודם לכן לא נסגר מפעל 'תנובה' ולו לשעה קלה (בעקבות תחקיר דומה שנעשה בכלבוטק, אז בערוץ 2, על התעללות במשחטות אדום-אדום), מתפרשת אצל העובדים כהפליה פסולה, וכי המצב בו מאות העובדים יושבים בבתיהם ובית המטבחיים 'דבאח' סגור ואינו פועל, כמוהו כ'סיר לחץ'...".
בתשובה ההיא של דבאח לבג"ץ נחשף גם טפח אישי של הגורם המרכזי במשפחה, באסם, שמאשש (לפחות לפי טענת ההגנה) את מה שנאמר עליו מפי הגורמים בשוק: "בעליו של בית המטבחיים גדל משחר ילדותו בקרבת בעלי חיים והדאגה להם טבועה בכל שדרת הניהול של החברה. התנהגותם של שלושת העובדים שסטו מסטנדרט ההתנהגות בחברה נחוותה כפגיעה אישית של ממש".
הפיצו"ח של דבאח
עולם קטן: העגלים של דבאח מפוטמים בשטח של מפקח במשרד החקלאות > משה ליכטמן
ליצרני הבשר דבאח יש אונייה הפועלת על קו אוסטרליה-אילת ומביאה בכל עגינה אלפי עגלי בקר, בדרכם לפיטום ולשחיטה. מאחורי האונייה הזו יש שובל של עגלים שלא עמדו בתלאות המסע והושלכו לכרישים.
כל תאגיד עסקי בתחום הבשר - יבואנים, מפעילי משחטות ומפיצים של בשר - מפוקח על-ידי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. הפיקוח בשטח מתבצע על-ידי יחידת הפיקוח על החי והצומח במשרד החקלאות, המכונה יחידת הפיצו"ח.
יחידת הפיצו"ח, שבה 60 חוקרים, היא זרוע הפיקוח והאכיפה של השירותים הווטרינריים, הממונה על מניעת הברחות ופיקוח על תקינות שרשרת הייצור, מפריקת העגלים בנמל ועד יציאת הבשר מבתי המטבחיים וממפעלי העיבוד. לחוקרי הפיצו"ח סמכויות שיטור, הכוללות תפיסה והחרמה של תוצרת חקלאית מהחי ומהצומח, וחוקרי היחידה הם המנהלים חקירות לאור מידע או תלונות המגיעים לשירותים הווטרינריים.
דני אורלנסקי הוא מפקח ביחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות. אורלנסקי הוא גם חבר מושב נתיב הגדוד שבבקעת הירדן, שבו חבר גם בנו. משפחת אורלנסקי משכירה זה כארבע שנים שטח של כ-200 דונמים לדבאח, שטח שבו מופעלת מפטמה ענקית. אל השטח הזה, המצוי בסמוך למושב ובחזקת משפחת אורלבסקי, מובאים אלפי העגלים המגיעים בכל עגינה של האונייה של דבאח בסוף המסע מאוסטרליה לאילת. העגלים מגיעים לשטח של אורלנסקי אחרי שעברו במחסום ברדאלה על כביש 90, מחסום הנתון לפיקוח של יחידת הפיצו"ח.
העגלים של דבאח, אחרי תלאות המסע באונייה, מפוטמים בשטח של אורלנסקי במשך מספר שבועות, עד הגיעם למשקל "הנכון" לשחיטה. לאחר הפיטום, העגלים מובלים לבתי המטבחיים ולמפעלי העיבוד של דבאח, בדרך לשווקים, לרשתות, לאטליזים ולמסעדות.
קשר כזה בין מפקח ביחידת הפיצו"ח לבין טייקון הבשר מעורר שאלה של חשש לניגוד עניינים, יחליט הקורא באיזו דרגה של חומרה.
חלק מחברי מושב נתיב הגדוד וקיבוץ נערן הסמוך (הקרוי גם נירן) הביעו פליאה לא רק על הקשר הזה, אלא גם על השימוש בקרקע ועל תנאי התברואה השוררים במפטמה, שהוקמה במקום החם ביותר בבקעת הירדן, שבקיץ הטמפרטורות בו מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס.
בתגובה לפניית "גלובס", סירב דני אורלנסקי לענות והפנה לדוברות משרד החקלאות. ממשרד החקלאות נמסר: "בהתאם להחלטת משרד החקלאות, בחינת סוגיית ניגוד העניינים נבחנת לגבי כל עובד במשרד, וכך גם לגבי עובדי יחידת הפיצו"ח. כל עובד נדרש למלא שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים ומוחתם במידת הצורך על הסדר מתאים למניעתו כנדרש. לעניין מר אורלנסקי, בעקבות הסדר ניגוד העניינים שנערך, שיבוצו המקצועי נעשה בעבודה שאין בה כל זיקה לאכיפה בתחום הבקר ובנתיב הגדוד בפרט.
"באשר לתנאי הגידול, יובהר כי הצאן והבקר בישראל מפוזר ברחבי הארץ כולל הנגב, הערבה, עמק הירדן ועמק החולה. באזורים אלו מגדלים חקלאים ישראליים במשקים סמוכים בקר וצאן בתוצאות מצוינות המהוות גאווה ישראלית ועולמית. הבקר והצאן המוחזקים בבקעת הירדן מגיעים מאוסטרליה, אף היא כידוע מדינה חמה, ונמצאים בהסגר לפחות למשך שמונה ימים בערבה, דבר המאפשר להם להתאקלם לתנאי מזג האוויר. עוד יודגש כי בביקורות שנעשו במקום ע"י השירותים הווטרינריים, התשתיות והתפעול נמצאו ראויים להמשך עבודה סדירה בחווה זו".
החברות של משפחת דבאח
כתבות
ני"ע
