השיבה להודו: ביקור במסעדה החדשה של רושפלד בשרונה

לפעמים נדמה שיונתן רושפלד אינו באמת שף בשר ודם אלא דמות מיתולוגית למחצה. עוף החול. ולא, אני לא מתכוון דווקא לדמותו הטלוויזיונית - שעושה רושם שהיא מתכתבת באופן די הדוק עם דמותו האמיתית בחיים, אם יש כאמור דבר כזה בכלל - כלומר, החלק המקצועי בדמותו. זה שפותח וסוגר מסעדות.

הקריירה המסעדנית של רושפלד נמשכת כבר חצי יובל, כפי שהוא מעיד עליה בפרומו לתוכנית החדשה שלו עם אייל שני, זו שבה יתחרו האחד נגד השני על אדמת איטליה. עד שהתוכנית הזו תעלה למסך, ואולי עד שתתפרסמנה שורות אלה זה כבר יקרה, לא נותר לנו אלא לבקר בפרק החדש בסאגה המכונה "המסעדות של יונתן רושפלד".

זו החלה במסעדות יונתן ורושפלד במתחם האופרה, המשיכה בשלל המסעדות שפתח עם עדי שטראוס (ושותפים קודמים) - הרברט סמואל, הרברט סמואל הכשרה, ביסטרו יבנה מונטיפיורי, טאפאס אחד העם ומסעדת עלמה. רושפלד, כזכור, פרש בסוג של סכסוך מנומס אך מתוקשר היטב עם שטראוס. כדאי להזכיר שמכל הרשימה הארוכה הזו, רק שתי ההרברטיות שרדו. לעת עתה.

אחר-כך הספיק רושפלד לפתוח, ולסגור, שני סניפים, תל-אביבי וירושלמי, של מסעדה קצרת ימים בשם ארוחת ערב, עם שותף די אלמוני בשם עודד סיידא, ועכשיו הוא שוב כאן במה שנראה, שוב, כתפנית מפתיעה בעלילה הלא נגמרת הזו.

רושפלד בשוק שרונה. כן כן. גם רושפלד מצטרף לשורת כוכבי העל (אהרוני, יובל בן נריה מטאיזו, דייויד פרנקל מפרונטו ואחרים) הפותחים מקומות של אוכל מהיר בשורת השווקים החדשים של תל-אביב, שווקים שלא ממש נועדו לגברת זליבנסקי והקניות שלה לשבת. רוב השווקים האלה הם בעצם תירוץ קלוש לעוד ועוד מסעדות, סניפים של מסעדות או גרסאות מהירות של שפים איטיים.

רושפלד החליט שתרומתו לחגיגה תהיה ניסיון נוסף להחיות בישראל את סצנת האוכל ההודי, זו שמאז ימי טנדורי העליזים של רינה פושקרנה (היא עדיין כאן, וכלל לא בטוח שאינה עדיין הטובה מכולם. עוד אבדוק את זה), הולכת מדחי אל דחי.

בדוכן שלו הוא עושה צעד נוסף בהפיכת הופעה של השפים בשווקים האלה לזריזה ולמהירה. אי-אפשר לשבת אצלו. רק לקחת ולחפש איפה תתקע את הטיקה שלך. על כיסא של מישהו אחר, או סתם על ספסל בחוץ. ככה עשינו אנחנו. יכול להיות שלשף המפורסם לא ממש בא עלינו?

האוכל עצמו, כן או לא נאמן למקור (ולא לי לקבוע, לא הייתי בהודו. כן, יש גם ישראלים כאלה) הוא טעים מאוד. חריף, פיקנטי, צבעוני ומגרה. טעמנו, אם כן, מנה קטנה של כנפי עוף "חוף גואה" - כנפיים ברוטב של יוגורט, מנגו וקוקוס עם כוסברה קצוצה מעליהן. מקורי ומגניב.

מנה נוספת הייתה, איך אפשר בלי, שיפודי צ'יקן טיקה. העוף המשופד הצלוי, המתובל בתערובת התבלינים האדמדמה המפורסמת, הוגש עם אורז, חטיפי חומוס מטוגן, בצל אדום קצוץ ועם מעט רוטב מסאלה*. טעים, חריף - אבל לא מדי, ובקיצור, עוד שיחוק. לא ממש מזכיר את הצ'יקן הטיקה הקלאסי של טנדורי, אבל אם זה טעים, וזה היה טעים, אז למי אכפת.

היינו כבר מלאים, אבל תפקיד זה תפקיד, ומישהו צריך לעשות אותו, לכן התגברנו והתחזרנו גם על מנת "בקר ראג'ה מון, חלמון חופש ופלפלים ירוקים לוהטים". הבקר הוגש עם דאל של עדשים שחורות, אורז לבן, בצל מטוגן בטמפורת קמח חומוס ופלפלים חריפים. אה, כן, וגם חלמון. חי. נשמע כמו בלגן גדול, אבל בפועל זה עובד, ועוד איך.

שום דבר באוכל ההודי של רושפלד אינו מסעיר מדי, או כזה שאתה זוכר ימים רבים אחר-כך. אבל זה גם לא אמור להיות כך, אני מניח. מדובר אחרי הכול בעוד מזללת רחוב. גם אם הרחוב הוא שוק שרונה המקורה והמהולל, האוכל הוא אוכל הודי מסקרן, ומי שמכין אותו הוא לא פחות מהשף יונתן רושפלד בכבודו ובעצמו (לפעמים, כך אומרים, הוא באמת שם). ועדיין, זה טעים, נעים ולא יקר.

את הביקור הזה בשרונה עשיתי כמה ימים לפני הפיגוע שם, זה שאולי כבר אינכם זוכרים בחלוף שבועיים. אין לי יכולת או רצון להפוך את הטקסט הזה למפגן תמיכה בעסקי האוכל של השוק. לא רק משום שזה אינו המקום המתאים אלא מכיוון שלצערי הרב התרגלתי אל הבלתי אפשרי, לחיות במקום שבו אתה עלול לחטוף כדור רק כי הלכת לאכול משהו. וזה עצוב ונורא, שהתרגלתי. שהתרגלנו. ואולי מישהו שם למעלה יחליט סוף-סוף לעשות משהו כדי שיהיה אחרת. אמן.

כדאי להכיר

המילה מסאלה פירושה תבלין, ואילו גאראם מסאלה היא תערובת תבלינים. תערובת התבלינים יכולה אמנם להיות מורכבת מאין-ספור קומבינציות שונות לפי האזור והחשק, אבל בבסיסה עומדת בדרך-כלל תערובת של פלפל שחור ולבן, קינמון, ציפורן, אגוז מוסקט וקליפת אגוז מוסקט (משיה), הל והל שחור, עלי דפנה וכורכום.

קפטן קארי

פרטים: קלמן מגן 3, שוק שרונה, תל-אביב. א'-ש' 12:00-23:00.

מחירים: כנפיים - 32 שקל, צ'יקן טיקה - 54 שקל, בקר - 56 שקל

השורה התחתונה

טוב