אובמה סופד לאלי ויזל: שופר של המוסר, מצפונו של העולם

נשיא ארה"ב: "ויזל היה לא רק אחד מניצולי השואה הבולטים ביותר; הוא היה מצבת זיכרון חיה" ■ ויזל נפטר בסוף השבוע בביתו בניו-יורק בגיל 87

ברק אובמה / צילום: רויטרס
ברק אובמה / צילום: רויטרס

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ספד לאלי ויזל, שנפטר בסוף השבוע בביתו בניו-יורק בגיל 87. "ויזל היה אחד משופרות המוסר הגדולים של זמננו, מצפונו של העולם", נאמר בהודעה מטעם הנשיא שפרסם אמש (שבת) הבית הלבן. "הלילה, מישל ואנוכי מצטרפים לאנשים בארה"ב, בישראל ובעולם כולו שאבלים על מותו ומציינים את חייו של בן-אדם יוצא דופן באמת ובתמים".

"כמו מיליונים ממעריציו, התוודעתי בראשונה לאלי ויזל באמצעות עדותו על הזוועות שהתנסה בהן במהלך השואה רק מפני שהיה יהודי", כתב אובמה. "אך אני יכול לומר בענווה גדולה שהתכבדתי לכנותו חבר יקר. אסיר תודה אני במיוחד על הרגעים שחלקנו ועל שיחותינו, שבהן דנו על נושאים שנעו ממשמעותה של ידידות ועד המחויבות ששנינו חלקנו למדינת ישראל".

ויזל נלווה לאובמה ולפמלייתו בביקור במחנה ההשמדה בוכנוואלד, ביוני 2009. בטקס במחנה סיפר ויזל על אביו שמת שם כמה ימים לפני שהאתר שוחרר על-ידי הצבא האמריקאי: "חשבתי שיום אחד אחזור, אדבר אתו ואספר לו על עולמי עתה. אך האם אני יכול לומר לו שהעולם למד? אני לא כל כך בטוח". אובמה חיבק אותו בחום לאחר דבריו.

"אלי ויזל היה לא רק מניצולי השואה הבולטים ביותר; הוא היה מצבת זיכרון חיה", אמר אובמה אמש. "לאחר שהלכנו לאורך גדרות התיל ומגדלי השמירה בבוכנוואלד... אלי אמר מילים שלעולם לא אשכח: 'הזיכרון נעשה חובתם הקדושה של כל האנשים בעלי הרצון הטוב'. קיום החובה הקדושה הזו היה נעשה מטרת חייו של אלי. יחד עם אשתו האהובה, מאריון, והמכון שנשא את שמו הוא נשא את קולו - לא רק נגד האנטישמיות אלא נגד המשטמה, צרות האופק ואי הסובלנות על כל צורותיהן. הוא הפציר בכל אחד מאיתנו, אנשים ואומות, לשאת קול כמוהו, לראות את עצמנו בזולת ולממש את ההתחייבות 'לעולם לא עוד'".

"אלי לא היה רק עד לזוועות", הוסיף אובמה. "הוא פעל. ככותב, כנואם, כפעיל, כאדם חושב הוא היה אחד מאותם אנשים ששינו את העולם בהיותם אזרחי העולם, יותר מנושאי תפקידים מסורתיים או בעלי עמדות של כוח".

"חייו, ועוצמת המופת שטמון בהם, קוראים לנו לשאוף להיות טובים יותר", אמר הנשיא. "לנוכח משטמה, אנו חייבים להישען על יכולתנו להפגין את הטוב שבנו. לנוכח רשע, אנו חייבים לאהוב. לנוכח זדון, אנו חייבים לחיות עם אמפתיה וחמלה. לעולם אסור לנו להיות משקיפים מהצד או להפגין אדישות לנוכח סבל. שוו בנפשכם את השלום והצדק שהיו יכולים לשרור בעולמנו לא היינו חיים קצת יותר כמו אלי ויזל".