מחירה של אלימות כלכלית

האם אלימות כלכלית תוכר כאלימות לשמה המקנה זכויות תביעה ופיצוי?

אונס אלימות מכות אישה מוכה לחץ / צלם: פוטו טו גו
אונס אלימות מכות אישה מוכה לחץ / צלם: פוטו טו גו

ביום שני השבוע הפיצה השרה גילה גמליאל תזכיר חוק, לפיו אלימות כלכלית תוגדר עבירה על-פי חוק ותהווה עילה לתביעה. על-פי ההצעה, ההגדרה של אלימות כלכלית תתייחס לכל מצב בו נמנע מבן הזוג ניהול סביר ותקין של חייו הכלכליים באופן מתמשך, תוך הטלת אימה או הפעלת כפייה.

אלימות כלכלית היא תופעה ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות בישראל ובעולם המערבי כולו, חוצה מגזרים גילאים ומעמדות סוציו-אקונומיים. בשנת 2002 מועצת אירופה המליצה להכליל את תופעת האלימות הכלכלית תחת הגדרת האלימות נגד נשים, ובשנים האחרונות מספר מדינות בעולם, וביניהן אוסטרליה, בולגריה, דרום אפריקה והודו, אימצו חוקים שמטרתם למגר את תופעת האלימות הכלכלית.

אין זו הפעם הראשונה שנושא האלימות הכלכלית עולה על שולחן הכנסת. כבר בשנת 2009 הציעה ח"כ אורית זוארץ שכיהנה בכנסת ה-18 הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג - התש"א. ההצעה נוסחה בסיוע ארגון "מכה מצלצלת", ונקבע בה כי אלימות כלכלית היא עבירה ועוולה אשר נכפית על בן הזוג תחילה בצורה של חסכנות או קמצנות מופרזת מצד בן הזוג האחר ללא ידיעתו ולא הסכמתו, ובשלב מאוחר יותר כשהוא מודע לכך האלימות מופעלת עליה בעל-כורחה, והיא נכנעת בשל היותה תחת איום, כוח, פחד והונאה. הצעת החוק לא עברה.

בשנת 2012 נדרשבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לפסוק בתביעת נזיקין שהגישה אשה כנגד בעלה בטענה כי הפעיל עליה אלימות כלכלית וקמצנות חולנית שמנעו ממנה חיים סבירים. בית המשפט לא קיבל את התביעה ואף העיר בהערת-אגב כי ספק בעיניו אם ניתן לתבוע נזיקין בגין אלימות כלכלית כאשר ניתן לתבוע מזונות מכח הדין האישי ומכוח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשיט 1959. 

בכנסת ה-20 יזמו חברי הכנסת זהבה גלאון, שלי יחימוביץ', מיכל רוזין, תמר זנדברג ואחרים הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג ובני משפחה התשע"ה - 2015 במטרה להגן על הסובלים מאלימות כלכלית בישראל.

בדברי ההסבר לחוק נכתב כי אלימות כלכלית בין בני זוג ו/או בני משפחה אחרים שאינם בני זוג (כדוגמת קשישים שנעשקים על-ידי בני משפחה אחרים שלהם) היא השתלטות של בן או בת הזוג או בן משפחה על מקורת ההכנסה המשותפים ועל הנכסים המשותפים, עד כדי יצירת תלות מוחלטת השוללת מבן הזוג הנפגע גישה למשאבים אלה, ובכך מונעת ממנו עצמאות כלכלית, חופש פעולה שוויון וכבוד.

מחקרים מגלים כי לאלימות כלכלית יש השפעה על חיי הקורבן גם לאחר שהצדדים נפרדו, ולכן הוצע כי ראוי לפסוק לקורבנות אלימות כלכלית פיצויים בנוסף לכספי מזונות או איזון משאבים, שכן הנזק הנגרם מהסבל הנפשי מההשפלה והפגיעה אינם שווים בהכרח לסכום המזונות שנפסק או לסכום שנפסק במסגרת איזון המשאבים.

לפני חודש נידונה בבית הדין הרבני האזורי בנתניה תביעה של אישה אשר ביקשה להתגרש עקב אלימות כלכלית קשה שהבעל נוקט כלפיה. האשה גוללה בפני בית הדין את סיפור חייה הקשה, בו הבעל שולט בה ובמעשיה, מכתיב וקובע עבורה כל צעד ושעל, ממדר אותה כלכלית, ולמעשה היא נתונה לחסדיו ולגחמותיו.

האישה סיפרה כיצד הבעל אינו נותן לה כספים אלא לאחר שקיבל פירוט ממנה למה הם נועדו ומה תעשה בהם, הבעל ביקש מפקידת הבנק ליידע אותו בכל פעולה שמבוצעת על-ידה בחשבון הבנק, הגביל את כרטיס האשראי שלה וכו'. דעת הרוב קבעה כי אינה מוצאת בהתנהגותו של הבעל עילה שמכוחה יש לחייב את הבעל לתת לאשה גט, ונגזר עליה להישאר נשואה לאדם שנוקט כלפיה באלימות כלכלית קשה.

תזכיר החוק שהניחה השרה גילה גמליאל על שולחן הכנסת נותן תקווה כי עד שנושא האלימות הכלכלית לא יוכר כאלימות לשמה המקנה זכויות תביעה ופיצוי, הנושא לא יירד מסדר היום אלא ישוב ויעלה על שולחן הכנסת, וכמו בנושאים אחרים, ניתן לצפות כי גם במקרה של אלימות כלכלית יימצא המקרה שיגיע לפתחו של בית המשפט ויהיה מספיק קיצוני כדי לפתוח את הפתח הראשון לקבלת פיצוי נזיקי בגינו, ואז הפתח הזה יתרחב בהדרגה. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il