"ישראל היום" כמודל

נתניהו - שר התקשורת ומו"ל עיתון דה-פקטו

נתניהו, רשות השידור  / איור : מאיה יוגב
נתניהו, רשות השידור / איור : מאיה יוגב

לליכוד, מתברר, יש משנה סדורה: כל אימת שמישהו מותח ביקורת עליו או על בנימין נתניהו או על השלטון - הוא זוכה בתגובה לחרפות וגידופים במקום תשובה עניינית. ההתנגדות של נפתלי בנט למשחקי התאגיד של נתניהו זכתה לתגובה הבאה: "הם יקירי השמאל ונוני מוזס". מה עניין תאגיד אצל בעלי "ידיעות אחרונות"? אפילו לאלוהים אין פתרונים. אבל יש אוזניים רבות ששומעות ולא שואלות, למרות שיש לכך תשובה, והיא גלויה מאוד לעין.

מוזס וטראמפ

כבר כמה שנים (לא) טובות שמוזס בשביל נתניהו הוא כמו קלינטון לטראמפ: השטן. זה קורה מאז שראש הממשלה מזנב בידיעות אחרונות, בהיותו הבעלים של העיתון המתחרה "ישראל היום". אין צורך לתקן אותי, אני יודע שהבעלים החוקי והממוני הוא שלדון אדלסון. אבל בפועל זה אותו הדבר. נתניהו היה זה שרכשו בעבורו את העיתון - אמנם לא מכספו, הוא אף פעם לא רוכש שום דבר בכספו. זה כידוע מנהג ותיק אצלו. ישראל היום נרכש בכספו של החבר אדלסון.

ישראל היום
 ישראל היום

שר ומו"ל

מאז שהוא בעלים דה-פקטו של עיתון, מרגיש נתניהו שיש לו הזכות, אולי גם החובה, להביע דעה על תקשורת בכלל ועיתונות בפרט. העובדה שהוא שר התקשורת, למרות ניגוד העניינים המובהק, אין לה דבר עם נתניהו - אלא יותר עם שותפיו לשלטון. הם יודעים שזה לא תקין, הם מכירים את החוק, אבל הם רוצים להיות שרים. רוצים נורא. ושום דבר כנראה לא יעצור אותם. לא מעשיו של נתניהו ולא דיבוריה של מירי רגב.

המוצר הטוב ביותר

מה יותר טבעי מכך שהבעלים דה-פקטו של "ישראל היום", שהוא גם ראש הממשלה, מאמין שהמוצר שלו הכי טוב בשוק התקשורת? ומכיוון שכך, המוצר של נתניהו ראוי וצריך לשמש מודל לשאר התקשורת. מה הוא כבר מצפה ממוזס, מהתאגיד, ומכל כלי תקשורת? רק שיהיו אובייקטיביים. כמו "ישראל היום". זה כל מה שהוא רוצה. מה אנחנו לא מבינים?

עמוס רגב, עורך "ישראל היום" / צלם: תמר מצפי
 עמוס רגב, עורך "ישראל היום" / צלם: תמר מצפי

והכול בחינם. כשמחלקים משהו בחינם, האיכות שלו פחות חשובה. יש חור בחולצה? נו, בשביל מה שהוא (לא) עלה לי לא נורא.

לא הרבה היו רוכשים עיתון שיוצא בכותרת "עד כאן ודי לצביעות", ומתחתיו הסכמה מלאה ומפורטת עם עמדותיו של הבעלים נתניהו. אבל לקבל בחינם הם יסכימו ליטול גם עיתון כזה לידיהם. עובדה. הם פוחדים לדרוש תשלום, כמו שעושים עיתונים תקניים בכל העולם. הם חוששים שאף אחד לא ישלם בעבור המוצר הנחות שלהם. וזה אפשרי כאשר יש לנתניהו את אדלסון, שהכסף ממש לא משנה לו.