אל תיתנו להם דגים

"חיסכון לכל ילד" של משרד האוצר: עדיף לתת לילדים חכה וללמד אותם לדוג

מזה כמה חודשים נבחנת בקדחתנות תוכניתו של שר האוצר, משה כחלון, להקמת תוכנית חיסכון לכל ילד במדינת ישראל עד גיל 18 או לכל המאוחר עד גיל 21 על פי בחירתו. אמש אישרה ועדת הכספים של הכנסת את תקנות שר האוצר לתוכנית, כך שמינואר 2017 יופקדו מדי חודש 50 שקלים על ידי המוסד לביטוח לאומי, לקופת גמל על שם הילד או לחשבון בבנק על שמו על פי בחירת ההורים.

תוכנית "חיסכון לכל ילד", תעמיד לרשותו בחלוף 18 שנה סכום של כ-20 אלף שקלים, אותם יוכל למשוך לעצמו בהגיעו לגיל 18, אלא אם כן יבחר להמתין ולצבור כספים במשך 3 שנים נוספות עד להיותו בן 21. עוד 500 שקלים יתווספו לילד בעת שיפתח את התוכנית. סך התקציב שהוקצה לתוכנית הוא 2.65 מיליארד שקל בשנה.

לכאורה, זו תוכנית יפה ומבורכת: במקום להאכיל בכפית את הורי הילדים הנשענים על קצבאות (משענת קנה רצוץ, אם תשאלו אותי: 180 שקלים בממוצע לילד), בואו נאכיל את הילדים בכף בהיותם בני 18 או 21. אז הם יוכלו למשוך את עשרות אלפי השקלים שנחסכו עבורם ולעשות בהם שימוש "יעיל" - כגון לרכוש מכונית או להעיף את כל הכסף על טיול אחרי צבא לדרום אמריקה. מהרי האנדים למשל, ישנה זווית מצוינת לצפייה במראה השטרות המתעופפים לנגד עיניך.

אז בואו נהיה ריאליים לרגע, נעשה קצת סדר בקונספט "קצבאות הילדים", בו נזכרים מדי כמה שנים בכירי הממשל שלנו ושולחים בו את ידם הארוכה. בכוונות טובות, כאמור, אך כאלו שאינן נבחנות לעומקן ולכן נשענות על בלימה.

התוכנית המקורית, שלשמה יועדו הדיונים בין שר האוצר משה כחלון והחרדים, הייתה להגדיל את קצבת הילדים לסכום הגיוני שניתן לעשות בו שימוש קונקרטי, למזון, ביגוד, ציוד, תרופות וכד'. אך למרות הדיונים, כל שהושג הפעם הוא תוספת של 10 שקלים בממוצע לילד, לחודש. כך, קצבת הילדים לילד הראשון והחמישי תגדל מסכום של 140 שקלים ל-150 שקלים לחודש, ובעד הילד השני, השלישי והרביעי - הקצבה תגדל מ-140 שקל ל-188 שקל לחודש.

תקראו לי פסימית - אני לא רואה מהפיכה פיננסית בעשרה שקלים. כנראה שגם השרים לא, כיוון שכחלון וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיהרו לשמוט את הנושא ה"מייגע" של הגדלת הקצבאות ודילגו לספין תקשורתי - תוכנית חיסכון חדשה ומהפכנית, המדינה תחסוך עבור כל ילד. המדינה זה פשוט מונח נעים יותר לאוזן מאשר "האזרחים", אנחנו, שמשלמים את זה בפועל.

קצבת ילדים במדינה כמו ישראל היא בעייתית מטבעה. העובדה שאלו שעובדים קשה למחייתם משלמים ביטוח לאומי ואלו שאינם עובדים נהנים ממנו, יוצרת אצל רבים מאיתנו תחושת אי נוחות. מה שגם שעיקר אלו שאינם עובדים, רבים מהם חרדים, הם אלו שמקבלים את הקצבאות הגבוהות משום שמספר ילדיהם רב.

אז כיצד ניתן לתקן את העיוות? 

הדרך האפקטיבית ביותר לצמצם את העוני הקיים בישראל הוא באמצעות מיגור העוני העתידי. בדיוק כפי שנאמר: אל תיתנו להם דגים, תנו להם חכה ולמדו אותם לדוג. מחקרים רבים מוכיחים כי ככל שרמת ההשכלה של ההורים עולה, יורדים שיעורי הילודה. לכן למעשה באמצעות החכה המטאפורית אנו פותרים שתי בעיות משמעותיות.

תוכנית החיסכון לכל ילד שהגה שר האוצר חיובית, אם היא תיעשה בצורה נכונה. את הכסף אכן יש לחסוך לכל ילד - אך בקופת גמל להשקעה שפתיחתה ומשיכת הכספים ממנה מותנות בכך שישמשו רק לצורך לימודי תעודה או לימודים אקדמאיים.

בדרך זו נוכל להבטיח שהילד שהגיע לגיל 18 לא ירכוש לעצמו מכונית במיטב כספנו, אלא יעשה בו שימוש מושכל ללימודים שיקדמו אותו למקצוע עתידי מפרנס. באמצעות "חכה" זו נוכל להבטיח חזרתם של ילדים רבים משכבות ואוכלוסיות שונות למעגל העבודה. בדרך זו נקטין את מעגל העוני העתידי, נגדיל את מספר ההורים העובדים ובהתאם למחקרים האמורים, את שיעורי הילודה, כך שנצטרך פחות ופחות כספים לקצבאות ילדים בהמשך.