הלפרין קוברת קבורת חמור את מדיניות "המחיר המופרז"

גילוי הדעת של הממונה קובע כי ליבת פעולתה של רשות הגבלים היא הגנה על התחרות החופשית, לא צמצום יוקר המחיה או חלוקת עושר לציבור ■ ניתוח משפטי 

דיויד גילה ומיכל הלפרין / צילום: שלומי יוסף
דיויד גילה ומיכל הלפרין / צילום: שלומי יוסף

לפני מעט יותר משנתיים פרסם הממונה על ההגבלים העסקיים הקודם, פרופ' דיויד גילה, את גילוי הדעת בעניין האיסור על גביית מחיר מופרז בידי בעל מונופולין. באחרונה פרסמה הממונה החדשה על ההגבלים, עו"ד מיכל הלפרין, טיוטה של גילוי דעת הבא להחליף את זה שפרסם גילה.

לאורך 23 עמודי גילוי הדעת החדש עושה הממונה כל מאמץ אפשרי להוציא את האבן שזרק קודמה לבאר. הלפרין מקבלת את הקביעה שהאיסור בחוק על גביית "מחיר בלתי הוגן" חל גם על גביית "מחיר גבוה בלתי הוגן". אבל היא עושה זאת כמי שכפאה שד. והשד הוא קודמה בתפקיד, גילה.

הממונה הלפרין מצאה שלושה נימוקים התומכים באכיפת האיסור על גביית "מחיר בלתי הוגן גבוה". הראשון הוא ההכרה בקיומה של העילה על-ידי בית המשפט המחוזי. ודוק, הנימוק העיקרי שנתן בית המשפט להכרתו בעילה זו היה עמדתו של קודמה בתפקיד. לעומת זאת, לא פחות מ-21 (!) טעמים ונימוקים מביאה הלפרין נגד אכיפת האיסור או לפחות לתמיכה לצמצומו המשמעותי.

אכן, הלפרין גילתה את דעתה. יהיה קשה, ואולי בלתי אפשרי, למצוא עוד גילוי דעת של מי מהרגולטורים הרבים שבהם התברכנו, שחלק כה משמעותי בו מוקדש לסכנות הכרוכות במימוש הסמכויות - שגילוי הדעת בא לקבוע ולהסדיר.

זה אומר, כי חשיבות טיוטת גילוי הדעת החדש היא לא בצמצום תחולתו של גילוי הדעת הקודם שפרסם גילה, ושנקבר קבורת חמור. חשיבותו האמיתית היא בהשבת השפיות, הסדר, ובמידה הרבה ביותר שניתן היה בנסיבות העניין, החזרת היציבות - לתחום ההגבלים העסקיים בישראל.

הלפרין מבקשת להשיב על כנן מוסכמות יסוד בדיני ההגבלים. מיד בראשית דבריה, ושוב בסיומם, הממונה קובעת כי ליבת פעולתה של רשות ההגבלים ותכליתם של דיני ההגבלים העסקיים, הן ההגנה על התחרות החופשית וקידומה. לא הגנה ישירה על רווחתו של הצרכן, לא צמצום יוקר המחיה ולא חלוקת העושר לציבור - שהיו בין הנדבכים שעליהם התבססה מדיניותו של פרופ' גילה.

כך, למשל, קופל ונעלם לו דגל "המחיר המופרז" מגילוי הדעת, תוך שהוחלף במונח המסויג "מחיר בלתי הוגן גבוה". אין מדובר בסמנטיקה בלבד, אלא במסר ברור השזור לכל אורכו של המסמך הראשון המשמעותי שמוציאה הלפרין לציבור.

לאמור, הרשות תפעל בהתאם ל"חשיבה המקובלת בתחום ההגבלים העסקיים", ותוך שקילת עקרונות משפטיים וכלכליים גם יחד המקובלים בתחום התחרות בעולם. זאת, יבין הקורא, להבדיל מהפיכת הרשות והנחיותיה לכר ניסוי לתיאוריות אקדמיות היפות למעבדות המחקר, שהשפעתן על המשק והשווקים אינן ברורות, או כפי שקובעת בהקשר זה הלפרין - מסוכנות.

אלא שדומה שהלפרין לא הסתפקה בניסיון להשבת השפיות לתחום: קריאת טיוטת גילוי הדעת מעלה כתב אישום חריף של הלפרין נגד קודמה בתפקיד, אשר שילח אש במשק, אש שהלפרין נאלצת לנסות ולכבות כעת. קריאת גילוי הדעת שפרסם גילה לצד הטיוטה שפרסמה מחליפתו, מעלה ביקורת נוקבת של הלפרין על כמעט כל נימוק וכל רכיב מהמדיניות ומהעקרונות שביקש גילה לקבוע.

הלפרין קובעת כי הגנת נמל המבטחים (שהיא מבטלת מיניה וביה) נקבעה באופן שרירותי, מילת גנאי ממש בתחום המשפט המינהלי, כי מבחן העלות השולית לקביעת פער המחיר "המופרז" שגוי מיסודו, כי גילוי הדעת הקודם התעלם משורה ארוכה של סיכונים הכרוכים באכיפת האיסור על מחיר בלתי הוגן גבוה, וכן התעלם מהקשיים בזיהויו ובהוכחתו ועוד ועוד.

כעת מבקשת הממונה על ההגבלים העסקיים הלפרין להבהיר כי אכיפת האיסור תתבצע רק ביחס לבעל מונופולין שלו שליטה בשוק הקרובה למוחלטת. היינו 100%. וכאילו בכך לא די, האכיפה תתבצע רק אם השליטה הקרובה למוחלטת הייתה כזו באופן עקבי ולאורך זמן. זאת ועוד, שיקול מרכזי בהחלטה אם לבצע אכיפה, יהיה כאשר מדובר במוצר המשתייך לקבוצת מוצרים חיוניים בעיני הצרכנים, או לצורך אספקת מצרכים אחרים במשק.

אבל גם אז, אם קיים בשוק הרלוונטי רגולטור המאסדר את הענף, יהווה הדבר שיקול משמעותי שלא לאכוף את האיסור על-ידי רשות ההגבלים. במילים אחרות, הלפרין מושכת את ידה מהעיסוק באכיפת האיסור על שווקים, כגון שוקי החשמל, האנרגיה והתקשורת הסלולרית. אם מישהו ציפה שהלפרין תילחם על זכותו המקודשת של הישראלי לאכול דווקא את הקוטג' של הפרה עם הבית - במקום קוטג' של כל אחד משלושת מתחריה - צפויה לו אכזבה.

למקרא טיוטת גילוי הדעת, קל הרבה יותר לקבוע באילו מקרים לא תאכוף רשות ההגבלים את האיסור, מאשר באילו מקרים כן יינקטו פעולות אכיפה. ואם בפעולות אכיפה עסקינן, באה הלפרין והודיעה לסיום כי על אף שהפרת הוראות החוק מהווה עבירה, לא תבוצע אכיפה בפלילים נגד מפרי האיסור, אלא ייבחן השימוש בעיצומים כספיים בלבד. אם בכלל. קבורת חמור, אמרנו כבר?!

■ הכותב, שותף במשרד עורכי הדין מ.פירון, מתמחה בדיני הגבלים עסקיים ומשמש כיו"ר ועדת התחרות של ארגון לשכת המסחר הבינלאומית בישראל וכנציגה בוועדת התחרות הבינלאומית של ה-ICC.