בדיקת "גלובס": כך מייקרים במשרד התשתיות את מחיר הדלק

גובה המס על דלק בישראל הוא החמישי בגובהו במדינות המפותחות. רק הולנד, איטליה, פינלנד ויוון מטילות מס בשיעור דומה, או גבוה יותר. בארבע השנים האחרונות עלה שיעור המיסוי על הדלקים בישראל ב-10%, מרמה של 55% ב-2013 לרמה של 65% כיום. העלאה זו ניתן לתלות במדיניות ממשלתית, אולם את נושא הדיון שלנו קשה לתרץ במדיניות או בהיגיון כלשהו.

אם לא די במיסי הממשלה הכבדים ובמחירי הנפט העולים, למחיר הגבוה שנהגי ישראל משלמים על הדלק יש גורם נוסף - שער הדולר. ככל ששער הדולר גבוה יותר, כך גדלות העלויות של רכישת חומר הגלם בחו"ל - נפט, וכך, כמובן, גם מחיר לליטר בנזין יעלה לנו יותר. אך מלבד נקודה זו, מסתבר כי קיים עיוות בנוסחה לחישוב המחיר לליטר - כלומר: שימוש בשער חליפין גבוה מהשער היציג בכמעט 1%.

מחיר הדלק המירבי, בו רשאיות חברות הדלק למכור את הבנזין לצרכן, נקבע על ידי מינהל הדלק במשרד התשתיות, האנרגיה והמים באמצעות נוסחה המופיעה גם באתר האינטרנט של המשרד. 50.4% מהמחיר הוא מס בלו, 14.5% מע"מ, 10.1% סל הוצאות שיווק ועוד כ-25% הוא "מחיר שער בתי זיקוק", המושפע בין היתר משער הדולר.

בבדיקת "גלובס" שבוצעה עוד ב-2009 התברר כי "מחיר שער בתי זיקוק" מחושב לפי שער חליפין גבוה בכ-1% מהשער היציג בו החברה רוכשת בפועל את הדולרים לצורך קניית נפט גולמי בחו"ל או רכישת הדלק מחברת בזן. כלומר, החברה רוכשת לפי שער יציג, אך לצורך חישוב המחיר הסופי לצרכן משתמשים ב"שער ההמחאות של בנק לאומי".

אל תחפשו היגיון: להפך, בתי הזיקוק וחברות דלק הם מהגופים גדולים במשק, מה שמקנה להם יתרון בבואם לבצע המרות מט"ח בחדרי עסקאות. בגלל התחרות הגבוהה בין חדרי עסקאות מט"ח של הבנקים, במקרה גרוע החברות האלה יבצעו את ההמרה לפי השער היציג של הדולר.

כמה זה עולה לנו? קל מאד לכמת את זה: נכון לסוף אוקטובר, מחיר דלק 95 אוקטן הוא 6.03 שקלים לליטר. 1% בשער הדולר מתבטא ב-0.25% במחיר לליטר בסוף בתחנה, כלומר, 1.5 אגורות לכל ליטר. תכפילו בכ-4.32 מיליארד ליטר בנזין שנמכרו בשנה שעברה, וקיבלתם כ-65 מיליון שקל בשנה.

משרד התשתיות אינו מנסה אפילו להסתיר את הפער המקומם הזה. באתר האינטרנט שלו מוצגים בבירור כל הנתונים הרלוונטיים. כך, למשל, מופיע בימים אלה שער היציג ב-29 באוקטובר 2016 - 3.8560 שקלים, ואילו שער המחאות של בנק לאומי - 3.8960 שקלים.

בזמנו הצביעה בדיקת "גלובס" על פער זה ועל עיוותים נוספים בנוסחת מחיר הבנזין לצרכן. בעקבותיה, בוצעה פנייה לראש מינהל הדלק ולאחריה התכנסה וועדת הכלכלה של הכנסת. מסקנות הדיון היו חד משמעיות: הומלץ לתקן את כל העיוותים ולעדכן את נוסחת המחיר בהתאם. ואכן, רוב העיוותים תוקנו, פרט לפערים בשער הדולר. לגבי השימוש בשער הדולר הגבוה ענה ראש מינהל הדלק לוועדת הכלכלה: "כדאי לבחון שוב את הנושא ולהמליץ על שינוי השיטה". 

מאז חלפו 7 שנים שהסתכמו בנזק לציבור, או אם תרצו רווח עודף לחברות דלק, של יותר מ-450 מיליון שקל. מדוע שער הדולר לא שונה בנוסחה יחד עם שאר הפרמטרים? מדוע משרד התשתיות והאנרגיה ממשיך לתמחר את המחיר לליטר דלק לפי שער הדולר שגבוה בכ-4 אגורות משער הקנייה האמיתי?

ממשרד התשתיות והאנרגיה נמסר בתגובה: "כידוע, הפיקוח על המחירים משקף את הוצאות החברות בפועל, בבדיקה נבדק נושא שער הדולר ונמצא כי מרבית החברות עדיין משלמות לפי שער המחאות גבוה. גם חברות שמשלמות ישירות בדולרים, משלמות לבזן רכיב נוסף שמשקלל את הפער בין שער המחאות גבוה ליציג. בבדיקת בסיס התעריף הבאה, שתסתיים בשנת 2017, ייבחן נושא זה מחדש. עם זאת צריך לזכור במהלך השנים האחרונות השתנו גם מספר רכיבי עלות המהווים חלק ממרווח השיווק וביניהם: הוצאות בנושאי איכות הסביבה, העלאת שכר מינימום לעובדים, ארנונה, אגרות והיטלים", לשון התגובה.

נסכם ונאמר, כי הסיבה שבתי הזיקוק בכלל יכולים לדרוש את אותו פער בין השער היציג לבין השער הגבוה היא כי הרגולטור (משרד האנרגיה והתשתיות) קבע במו ידיו שער ייחוס גבוה. לגבי הטענה לפיה "מרבית החברות משלמות בפועל את השער הגבוה" אמר לנו גורם בכיר בחדר עסקאות מט"ח של אחד הבנקים הגדולים: "חברות הדלק מבצעות חלק מרכישות הדולרים שלהן לפי שער יציג וחלק לפי שער אמצע הבינבנקאי. מחיר הדלק לצרכן נקבע לפי שער המחאות והעברות גבוה, מה שאומר שהחברות מורווחות כ-1% רק על זה".

תגובת דלק ישראל: "מחיר הבנזין לצרכן, על כל מרכיביו, נמצא תחת פיקוח של המדינה. ככלל, תנאי רכישת הבנזין של חברת דלק, אינם מיצרים רווח מהפרשי שער הדולר".

מקבוצת בזן נמסר בתגובה: "בזן מוכרת את מוצריה ללקוחותיה במחירים תחרותיים ולאחר מו"מ. בזן אינה מתייחסת לפרטים מסחריים של ההתקשרויות עם לקוחותיה בתקשורת."