העליון דחה את דרישת מועדון הפוסיקט לשלם ארנונה מופחתת

מועדון החשפנות "הפוסיקט" בכיכר אתרים בתל-אביב ישלם ארנונה על-פי סיווג ארנונה של "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר", ולא בסיווג של "אולמות המשמשים לריקודים (למעט סטודיו למחול)", שבצדו תעריף נמוך מזה שנלווה לסיווג הכללי שבו סווג המועדון - כך קבע בית המשפט העליון, שקיבל את הערעור של עיריית תל-אביב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיר, לפיו זכאי המועדון לתעריף ארנונה מוזל החל על אולמות ריקודים.

הגם שהערעור התקבל, שופטי בית המשפט העליון קבעו כי צו הארנונה לפיו מחויב מועדון "הפוסיקט" בתעריף גבוה ביחס למועדונים אחרים הוא "מפלה"; וכי על עיריית תל-אביב לנסח בהקדם צו חדש שייצור שוויון בין בעלי הנכסים בעיר שאינם משמשים אך ורק לריקודים, כמו מועדון "הפוסיקט". 

פסק הדין ניתן במחלוקת בין חברת א.ק. יוניברס, המחזיקה בנכס ששטחו 879 מ"ר בכיכר אתרים בתל-אביב, שבו פועל מועדון החשפנות "הפוסיקט". המועדון סווג על-ידי העירייה, לצורכי ארנונה, בסיווג כללי של "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר".

על קביעה זו ערערה החברה לפני מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב, בשני נימוקים: האחד - כי יש לסווג את הנכס בסיווג "אולמות המשמשים לריקודים", לפי צו הארנונה הכללית של עיריית תל-אביב לשנת 2012. סיווג זה מוגדר בתור "אולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)", ובצדו תעריף נמוך מזה שנלווה לסיווג הכללי שבו סווג המועדון.

הנימוק השני היה כי יש לסווג את הנכס בתור אולם ריקודים על-פי הגדרתו הישנה של סיווג זה, כפי שעמדה בתוקפה עד לשנת 2007, אז תוקן צו הארנונה ושונתה הגדרת הסיווג. עד אז חל הסיווג על "אולמות המשמשים לריקודים או למופעי בידור - אולמות המשמשים כדיסקוטקים ואו למופעי בידור (למעט סטודיו למחול)" - סיווג אשר הוסכם על הצדדים כי כולל את הפעילות הנוכחית במועדון החשפנות.

לטענת המועדון, בעת שתוקן צו הארנונה, זכה התיקון לאישורם החריג של שר האוצר ושר הפנים, במסגרתו נקבעו הוראות גבייה מדורגות של הארנונה על מועדוני ריקודים ומופעי בידור, לפיהן: בשנת הכספים 2007 לא תוטל ארנונה כללית בשיעור העולה על 5% מעל הסכום שרשאית הייתה העירייה להטיל ללא היתר זה; ומשנת הכספים 2008 ואילך לא תוטל ארנונה כללית כעולה מהיתר זה, אלא בשיעור שאינו עולה על 5% בכל שנה מעל הסכום שתהיה העירייה רשאית להטיל באותה שנה, ללא היתר זה.

לטענת "הפוסיקט", חיוב המועדון בארנונה הוא חיוב שהוטל לאחר שנת הכספים 2008 על נכס שבא בגדרי ההגדרה הישנה, ולכן, בהתאם להוראת הגבייה המדורגת, יש לחייבה בתעריף "אולם ריקודים" בתוספת 5% מדי שנה.

ארנונה מדורגת

העירייה דחתה את טענות המועדון, תוך שהיא מציינת כי לאחר ביקורת במקום נמצא כי הנכס אינו משמש "אך ורק" לריקודים - כפי ההגדרה התקפה בצו הארנונה הנוכחי - ולכן לא ניתן לחייב את המועדון על-פי סיווג זה.

אשר לטענה כי הפוסיקו זכאי ליהנות מהוראת הגבייה המדורגת, טענה עיריית תל-אביב, כי זו "חלה רק במקרים שבהם חל שינוי בחיוב מכוח האישור החריג", ולכן היא אינה רלוונטית לעניינה של החברה המפעילה את המועדון.

החברה עררה על החלטה זו בפני ועדת הערר על מנהל הארנונה, וטענותיה התקבלו. ועדת הערר קבעה כי ההוראה חלה גם על הנכסים "הישנים" - היינו הנכסים שחויבו בארנונה על-פי ההגדרה הישנה ותיקון הצו הביא להגדלת החיוב החל עליהם; וגם על הנכסים "החדשים" - היינו נכסים שחיובם בארנונה נולד לאחר תיקון הצו ולא חויבו מעולם על-פי ההגדרה הישנה, אך פעילותם הנוכחית יכולה הייתה לבוא בגדרה של זו.

הוועדה קבעה כי מכיוון שמועדון החשפנות הוא בבחינת "נכס חדש", הרי שהחברה המפעילה אותו זכאית ליהנות מהוראת הגבייה המדורגת.

"המועדון לא נפגע מתיקון הצו"

הפעם הגיע תורו של מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב שלא לקבל את הגזירה, והוא ערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, אך הערעור נדחה. בית המשפט אימץ את קביעות ועדת הערר על נימוקיה לעניין זכאותו של המועדון ליהנות מהוראת הגבייה המדורגת החלה על מועדוני ריקודים והופעות.

על קביעות אלה ערער מנהל הארנונה לבית המשפט העליון, שקיבל את הערעור. העירייה טענה בערעור כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקביעתו כי המועדון זכאית ליהנות מהוראת הגבייה המדורגת, שכן הוראה זו נועדה לחול אך ורק על מחזיקים בנכסים ישנים, שנפגעו מתיקון צו הארנונה בשנת 2007.

לדברי העירייה, מועדון "הפוסיקט" מעולם לא סווג כאולם ריקודים ולא חויב בארנונה על-פי תעריף נמוך יותר, ולכן לא נפגע מתיקון הצו, ואין כל הצדקה שיהנה מהוראת הגבייה המדורגת.

המועדון מצדו טען כי יש לדחות את הערעור, וכי התעריף שבו הוא מחויב כיום בהתאם לפסק הדין - שיוסיף ויגדל ב-5% מדי שנה - ישתווה תוך שנים מעטות לתעריף שבו מבקש מנהל הארנונה לחייב כבר כעת, כך שחשיבותו המעשית של הערעור זניחה.

בתיק נמסרה גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שסבר כי האישור החריג שנתנו השרים בשנת 2007 הוא אישור כללי שחל מיד עם קבלתו על כלל הנכסים שיצאו מגדר ההגדרה הישנה עקב תיקון הצו - ישנים וחדשים כאחד.

משמעות הדבר, לפי עמדת היועמ"ש, היא כי עם כניסת התיקון לתוקף ניתן היה לחייב את כל המחזיקים בנכסים שלא סווגו עוד כאולם ריקודים בתעריף הארנונה התואם את סיווגם העדכני. עם זאת, בצד האישור החריג נקבעה הוראת הגבייה המדורגת שחלה רק על מחזיקים ישנים.

מניעת תוצאה מפלה

שופט העליון עוזי פוגלמן, בהסכמת השופטים יורם דנציגר ונעם סולברג, קיבל את ערעורה של העירייה וחייב את המועדון בחיוב הארנונה הגבוה יותר. זאת לאחר שנקבע כי יש להחיל את הוראת הגבייה המדורגת על נכסים ישנים בלבד. אולם, השופטים מצאו כי יישום הוראת הגבייה המדורגת מעורר בעיות רבות, והנחו את העירייה לנסח צו ברור ואחיד שיחול מעתה.

השופט פוגלמן ציין כי "האיזון בין התכליות השונות הביאנו לכלל מסקנה כי לא ניתן לאמץ את הפרשנות שהוצעה על-ידי החברה (המפעילה את מועדון הפוסיקט - א' ל"ו), שלפיה היא זכאית ליהנות מהוראת הגבייה המדורגת כמי שמחזיקה בנכס חדש".

עם זאת, פוגלמן הוסיף כי לא ניתן לאמץ גם את פרשנות מנהל הארנונה להוראת הגבייה המדורגת, שלפיה הוראת הגבייה המדורגת תוסיף לחול על מחזיקים בנכסים ישנים למשך פרק זמן ממושך נוסף, כיוון שבנקודת הזמן בה הוגש הערר, לא ניתן היה להשאירה בתקפה.

"מהו אפוא הסעד המתאים במקרה זה?", תהה פוגלמן, וציין כי "החברה לא תקפה בשום שלב את תוקפה של הוראת הגבייה המדורגת ואנו לא התבקשנו ליתן סעד המורה על בטלות ההוראה. מכאן, אין מקום ליתן סעד כללי כאמור. בה-בעת, יש ליצוק תוכן למסקנה המשפטית אליה הגענו בגדרם של הסעדים שהתבקשו בהליך זה. פרשנות הוראת הגבייה בראי תכליותיה אינה מאפשרת לאמץ את החלופה הפרשנית שלה טוענת החברה ומתן סעד שיורה על כך".

בנסיבות בהן הפרשנות שאימץ בית המשפט העליון אינה מאפשרת להחיל את הוראת הגבייה המדורגת על החברה באופן שתהנה מתעריף מופחת, קבעו שופטי העליון כי המועדון יחויב בארנונה על-פי הודעת השומה המקורית שנשלחה אליה. "אולם", הוסיפו, "המשך החלת הוראת הגבייה המדורגת על נכסים ישנים מותירה על כנה תוצאה מפלה שאינה עולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון.

"בהינתן המגבלה הדיונית שעליה עמדנו, אין אנו נותנים סעד בהתייחס לתוקפה של הוראת המעבר, אולם הנחתנו היא כי לקראת שנת הכספים 2017 תפעל עיריית תל-אביב-יפו לבחינה מחודשת של ההוראה בהתאם לאמור בפסק דיננו, באופן שכלל המחזיקים בנכסים בסיווג 'בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר', ואשר אינם משמשים אך ורק לריקודים, כמו נכסה של החברה, יחויבו בפועל בתעריף ארנונה זהה, בלי קשר למועד שבו נוצר לראשונה החיוב בארנונה בגין הנכס. זאת, אם בדרך של ביטול הוראת הגבייה המדורגת, אם בדרך אחרת".