בין משילות לעריצות

נתניהו לא באמת היה צריך את דונלד טראמפ כדי לקבל גושפנקא לחלוקת ג'ובים

נתניהו בצוללת / צילום: קובי גדעון - לע"מ
נתניהו בצוללת / צילום: קובי גדעון - לע"מ

עידן הג'ובים. 30 שנה המתין מנחם בגין עד שנבחר לראשות הממשלה, 30 שנה שבהן המתינו לצדו מאות ואולי אלפי פעילים שקיוו ופיללו שעם השלטון יגיעו גם הג'ובים. אחרי הכול, הג'ובים האלה נחסמו בפניהם, חולקו לפי צבע הפנקס וההשתייכות המפלגתית. אנשיו של יצחק רבין כבר החלו לארוז את חפציהם מהלשכה, אבל בגין עצר אותם. לא באנו לערוף ראשים, הוא הסביר. 20 שנה אחרי, בנובמבר 1997, עמדה לימור לבנת על במת ועידת מרכז הליכוד ושאלה: "האם נבחרנו לשלטון כדי לחלק ג'ובים?". חברי המפלגה ענו לה בלי למצמץ: "כן!".

קשה להאמין, אבל שוב חלפו להן כמעט 20 שנה, וחברי המרכז שצעקו אז ללבנת קיבלו את מבוקשם. חלקם חברי כנסת, אחדים אפילו שרים בממשלה. בנימין נתניהו, מי שהלין גם השבוע על הבעיה המדומיינת של המשילות בישראל, היה שם כל הזמן. ראש ממשלה אז, ראש ממשלה גם היום. "דונלד טראמפ ממנה 4,000 איש לתפקידים בלי ועדות איתור ובלי ביורוקרטיה. בישראל אי-אפשר למנות אפילו כמה מאות, צריך לשנות את השיטה", הלין. תהיו כחלונים - OUT, תלמדו מדונלד - IN.

הראשון לזהות. נתניהו לא באמת היה צריך את הנשיא הנבחר של ארה"ב כדי לקדם את היוזמה לצמצום מודל ועדות האיתור והמכרזים. כבר ב-2013 הוא העביר החלטה לתוספת של 5 משרות אמון הפטורות ממכרז במשרדי הממשלה ויחידות הסמך, ובשלהי 2015 הוא ניסה לקדם תוכנית שלפיה גם דרגי הסמנכ"לים יוגדרו משרות אמון אישיות של השרים הממונים. המוטיבציה של נתניהו אינה חלוקת ג'ובים, אלא החלשת הדרג המקצועי במשרדי הממשלה שלא פעם בולמים את הפוליטיקאים ועומדים על שיקולים ענייניים, שבמרכזם האינטרס הציבורי.

להבדיל מהמנכ"לים שמתחלפים בכל פעם שמגיע שר חדש, הסמנכ"לים הם עמוד השדרה המקצועי של המשרד ומחזיקים ב"זיכרון הארגוני" שהכרחי דווקא עבור מי שמחפשים משילות, יציבות, ועוד כמה מילים שמשתמשים בהן באופן מניפולטיבי. "לא נותנים לנהל את המדינה", טען השבוע האיש שמנהל את המדינה יותר שנים ברצף מבן גוריון, האיש שמנהל במקביל גם את משרד התקשורת, משרד החוץ והמשרד לשיתוף פעולה אזורי. מי צריך משילות כשיש עריצות.

פרדוקס הרגולציה. מנכ"ל מכבי שירותי בריאות, רן סער, התנועע השבוע על כיסאו בעצבנות כשד"ר קירה רדינסקי, המדענית הראשית של eBay ואשת השנה של "ליידי גלובס", הרצתה בוועידת ישראל לעסקים. שלא תבינו לא נכון, רדינסקי, שהופיעה במושב "רפואת העתיד", הדהימה את הקהל כשהציגה את היכולות הטכנולוגיות שמשלבות בין מאגרי מידע לבינה מלאכותית, כאמצעי חיזוי להתפרצות של נגיפים ולמגמות רפואיות שונות. אבל בזמן שכולם חוו קצת השראה, סער נשאר עם הביורוקרטיה. כן, לפעמים הביורוקרטיה היא לא רק תירוץ.

"אני חייב להקריא לכם משהו", הוא אמר בפתח הפאנל שנערך מיד לאחר ההרצאה של רדינסקי, כשהוא שולף מכיסו נייר מקופל. היה זה חוזר ששלח מנכ"ל משרד הבריאות לראשי קופות החולים, שבו הם מתבקשים לאשר מראש מול המשרד כל התקשרות עם יזמים וחברות סטארט-אפ במסגרת פרויקטים רפואיים חדשניים. "אם אני רוצה לשתף פעולה עם רדינסקי, למשל, אני צריך קודם להמתין שפקיד יאשר את הבקשה שלי", הסביר סער.

"למעשה, החוזר הזה היה רק טיוטת חוזר, אבל את ההוראה הספציפית הזאת התבקשנו ליישם באופן מיידי", הוא סיפר. הדוגמה של סער הצליחה להמחיש את הפרדוקס של הרגולציה הישראלית: במקומות שהיא באמת נדרשת, מתגלים שומרי סף חלשים ונרפים שנותנים לשיירה לעבור, לעתים אפילו בלי נביחה מקדימה. במקומות שמוטב לתת לשחקנים לרוץ על המגרש, מציבים מכשולים וחסמים. ככה לא בונים חומה, בטח לא עתיד.

שלום אהובה. "זוהי דרכך בראש מורם ללכת/ בין הטיפות דאגה בלבך/ הרחק מביתך אליו את ממהרת/ שם עולמך והאושר של ליבך" ("זוהי דרכך", אהובה עוזרי ז"ל, 1948-2016).

shai-n@globes.co.il