איוולת השנה / איור: גיל ג'יבלי
אם היינו מחלקים פרסים לסיכום השנה, היינו מעניקים את פרס האיוולת של השנה, על חקיקת מס דירה שלישית, לראש אגף התקציבים באוצר אמיר לוי ולסגנו לענייני נדל"ן ערן ניצן. הם רקחו את התבשיל של החוק העקום הזה והגישו אותו לשר האוצר, משה כחלון, הסמכות העליונה באוצר והפוסק האחרון. כחלון, מצדו, התאהב בסיסמאות הפופוליסטיות, שלפיהן הוא נאבק בחזקים ובעשירים ועוזר לזוגות הצעירים ולפתרון משבר הדיור. עד כדי כך התאהב, שהוא איים ברמיזה שיפרק את הקואליציה בשביל החוק הזה ואמר שהוא מוכן לבצע התאבדות פוליטית כדי להעבירו.
בוועידת ישראל לעסקים שקיים "גלובס" לפני כשבועיים, אמר אמיר לוי שחוק מיסוי דירה שלישית יעבור. נקודה. והחוק העקום אכן עבר. נקודה. אבל בדרך הוסיפו לו כמה תיקונים ש"עיקמו" אותו עוד יותר. נקודה. כשמעקמים חוק עקום עוד יותר, יוצאת עיסה שאיש לא מסוגל לבלוע. במקום לעזור בפתרון משבר הדיור, החוק הזה אף עלול לגרום להוצאה כספית!
העברת החוק הזה הייתה השבוע לשעתו המבישה של משרד האוצר, ולשעתו המבישה של אגף התקציבים במיוחד. היא שוב חשפה את החולשה המקצועית של האגף הדומיננטי ביותר במשרד. האגף הזה עומד במרכז תהליך גיבוש התקציב מדי שנה, או שנתיים, והוא לבטח אחד הגופים השלטוניים החשובים ביותר במדינה. הכוח האדיר שבידיו, כמו כל כוח, מבלבל לעתים את אנשיו, אנשי כלכלה שיצאו מפס הייצור של האוניברסיטאות.
כבר אמרנו זאת: העובדה שסגניו של הממונה הם בדרך כלל כלכלנים צעירים ומוכשרים, בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם ולרוב ללא ניסיון עשיר בהתמודדות עם סוגיות כלכליות, איננה בריאה. אותם כלכלנים צעירים, שזכו לתואר "נערי האוצר", מרכזים בידיהם עוצמה בלתי נתפסת ועוסקים בתחומים מורכבים - מתשתיות ועד ביטחון, חינוך, תחבורה, תעשייה ונדל"ן. הכוח האדיר הזה מוביל לאותם "דילים", כפי שנחשפו השבוע ב"גלובס", בחלוקת תופינים לכמה חברי כנסת. לא פעם עושים אנשי האוצר יד אחת עם הפוליטיקאים, אולי מכורח המציאות הפוליטית בישראל, והופכים בפועל שותפים מלאים לעיוותים תקציביים שממש לא מתיישבים עם הצהרותיהם על תקציבים חברתיים וכדומה. אם תשאלו היום את אנשי האגף האחראים על החוק הזה מה הועילו חכמים בתקנתם, או תבקשו מהם לספק מספרים של הכנסות או הוצאות מס, אפילו הערכות גסות, ספק אם יוכלו לספק נייר ששווה התייחסות.
2. את דעתנו על חוק דירה שלישית והרעש המוגזם שעורר הבענו פה שוב ושוב בחודשים האחרונים, עם פרסומם של מכתבים שקיבלנו מאנשי מעמד הביניים. העשירים, ואת זה כחלון לא השכיל להבין, יידעו להסתדר עם החוק הזה. אפשר היה לצפות מכחלון שיילחם כמו אריה, וכמו שנלחם על מס דירה שלישית, על מס ירושה, לדוגמה, אם הוא רוצה באמת לפגוע בעשירים. אבל למרבה הצער, מס הירושה נותר על הנייר ועל לשונו בלבד של שר האוצר.
למען חובבי תיאוריות הקונספירציה ולמען הסר ספק, אנחנו חוזרים ואומרים: יש לנו דירה אחת בבעלותנו וממילא חוק מיסוי דירה שלישית איננו רלוונטי לגבינו. אנחנו חושבים שעל כל עיתונאי הכותב על החוק הזה לחשוף את מצב נכסיו. נאה דורש, נאה מקיים. איננו יכולים לדרוש ולהטיף לשקיפות מפוליטיקאים ולא לנהוג כך בעצמנו.
3. השבוע ניהלנו שיחה נוקבת עם איש חכם מאוד, ותיק מאוד ומעורה מאוד בתחומי נדל"ן, בתחומי מיסוי ובתהליכי חקיקה - איש שצופה מהצד על כל התהליך העקום זה ולא יודע את נפשו. הוא הוציא באמצעותנו את הקיטור על האיוולת של השנה, והנה המונולוג המחכים שלו:
"קשה לי להיזכר מתי בפעם האחרונה עוררה הצעת חוק אחת, הנוגעת לחלק קטן בלבד מהציבור, רעש תקשורתי כה מהדהד, כמו הצעת החוק למיסוי דירה שלישית. נשאלת השאלה, הכיצד? וההסבר היחיד העולה על דעתו של אזרח כמוני, שאין הצעת החוק נוגעת לו באופן אישי, הוא פשוט: בורות. לא בורות של הציבור הרחב, אלא של מי שהגה את ההצעה. לעתים הצעות חוק נוגדות כל כך את ההיגיון הכלכלי, עד שאתה מוצא עצמך כותב טוקבקים, משל היו לך ארבע דירות בריבוע, כפול 5.6, בחזקת מדד סוציו-אקונומי (ועוד אחזור לזה).
"בניגוד לדיונים המתלהמים בתקשורת, אנסה לבסס את עמדתי. ראשית, רוב הכלכלנים כנראה יסכימו עם הקביעה שלפיה ההון הוא מחולל אי-שוויון גדול יותר מהכנסות מעבודה. לפיכך, אם רוצים לצמצם אותו, יש מקום למסות את ההון. אבל איך מודדים הון? האם באמצעות ספירת דירות? יהיו שיאמרו שבעלי שלוש דירות ויותר, בהסתברות גבוהה יותר, הם ברמת עושר גבוהה יותר ממי שיש להם דירה אחת או שתיים, שלא לדבר על חסרי דיור. בממוצע, זה כנראה נכון. אבל למסות אדם רק על בסיס הסתברותי זה מעוות!
"אם רוצים למסות את ההון, המס צריך להיות לפי שווי. לצורך העניין, גם אם זו דירתו היחידה של האדם (אם מתעקשים אפשר להחיל את המס מעל רף מסוים של שווי). כאשר העלו מתנגדי הצעת החוק את הטענה הזאת, הצטדקו באוצר וטענו שמטרת החוק אינה לצמצם את האי-שוויון אלא להגדיל את היצע הדירות. זו תשובה מפתיעה, תודו. במיוחד לאור העובדה שהאוצר דאג לפרסם נתונים שלפיהם השכר הממוצע של משקי בית שיש להם שלוש דירות ויותר עומד על 30-40 אלף שקל - שכר גבוה פי כמה וכמה מהכנסתו של השוכר הגר בדירה שבבעלותם (השוואה דמגוגית מאין כמוה). עוד הוסיפו וציינו באוצר כי למשק בית כזה יש הון ממוצע של 700 אלף שקל. מדהים! לא הסכום עצמו (טוב, גם), אלא העובדה שלאוצר בכלל יש נתונים על התפלגות ההון במשק. הרי הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי לא יכול היה לנתח בספרו הנודע את התפתחות האי-שוויון בהון בישראל משום שאין חובת דיווח כללי בישראל. אכן, אין חובת דיווח אבל יש סקר הכנסות של הלמ"ס (פיקטי בחר לוותר עליו). כדאי לזכור שלפי סקרים, הילרי קלינטון היא הנשיאה הנבחרת של ארה"ב, בוז'י הרצוג הוא ראש הממשלה וברחובות יש ההכנסה הגבוהה ביותר למשק בית, כפי שלמדנו השבוע.
"אבל נחזור להגדלת ההיצע. כאן יש סתירה פנימית בטענת האוצר. מחד גיסא, אנשי המשרד טוענים שמספר משקי הבית שיש להם שלוש דירות ומעלה אינו גבוה - סך הכול 50 אלף משקי בית. רוב רובם של המשקיעים, כ-200 אלף, מחזיקים רק שתי דירות (כולל דירת המגורים). נשאלת אם כך השאלה מדוע למסות רק את האוכלוסייה המצומצמת הזאת? אולי מעצם החזקתה בנכסים מרובים היא חושפת את העדפתה להשקעה בנדל"ן ("העדפה נגלית") ולכן דווקא אצלה ההסתברות ש"תזרוק" את הדירות לשוק נמוכה יותר מאשר המשקיעים ה"צנועים"? אם כך, נכון היה להחיל את המס הזה על כלל המשקיעים. אבל נראה שאפילו האוצר נבהל ממהלך כזה.
"אם לא די בכך, תוך כדי הניסיונות לצלוח את העברת החוק בוועדת הכספים, החליט האוצר לשנות פרט חשוב בחקיקה: לתת מענק למרובי הנכסים, בגובה מס השבח שייאלצו לשלם בעת מכירת הדירה (השבח לאל שקבעו תקרה של 75 אלף שקל). זאת ה"סוכריה" שצריך לתת למשקיעים שרוצים להימלט ממס ריבוי הנכסים. ישאל הקורא הסביר, מדוע מענק? למה לא פשוט פטור? אז זהו, שרשות המסים נעמדה על רגליה האחוריות כדי למנוע את מתן הפטור, לאחר שרק ב-2014 הוא בוטל בעקבות שנים של מאבקים. באוצר לא איבדו עשתונות ומצאו פתרון יצירתי - מענק. מענק, בניגוד לפטור, הוא הוצאה תקציבית. ומי יממן אותה, במיוחד לאור העובדה שחל איסור לחרוג מכלל ההוצאה שבתקציב? מי שבהסתברות גבוהה, לפי האוצר עצמו, הוא פחות עשיר ממרובה הנכסים. ואני אחסוך מכם את ההתייחסות לשאלה מדוע בכלל להקל במס אם כבר יש הקלה במס בדמות החישוב הלינארי. נחזור למענק. מי יקבל אותו? רק מרובי הנכסים שימכרו דירות. אם משקיע צנוע מכר את דירתו הנוספת היחידה, הוא לא יקבל מענק. מדוע בעצם? הרי המטרה הייתה להגדיל את ההיצע, לא?
"אי-אפשר שלא לקנח בנוסחה המדהימה שהגו באוצר כדי לחשב את שווי הדירה. הרי לא מתכוונים לשלוח שמאים לכל אחת מהדירות שמחזיקים 50 אלף משקי הבית מרובי הנכסים. כלכלנים טובים ורבים כבר הוכיחו עד כמה הנוסחה הזאת רחוקה מלספק תוצאה מהימנה. היא נוטה לאמוד כלפי מעלה דווקא את הדירות הזולות ולתת אומדן מוטה כלפי מטה לדירות היקרות. לא אכנס כאן לפרטים טכניים, אבל לנסות לאמוד שווי של דירה באמצעות מספר משתנים מצומצם כל כך, על בסיס מרחק מהמרכז ומדד סוציו-אקונומי - זהו ניסיון חסר סיכוי. הרי מהו הקושי בלאמוד שינוי במחירי דירות? העובדה שדירה היא מוצר הטרוגני מאוד. אם רוצים בכל זאת לנסות לאמוד שווי של דירה, נכון יותר להתבסס על מחירה האחרון בשוק ולתאם מחיר זה לפי עליית מחירי הדירות מאז הייתה הדירה בשוק בפעם האחרונה. נכון, עליית מחיר ממוצע לא בהכרח משקפת את כל האזורים, אבל לפחות בבסיס החישוב עומד שווי השוק האמיתי של הדירה במועד כלשהו.
"בשורה התחתונה, הצעת החוק הזאת והדרך שעברה מאז באה לאוויר העולם מוכיחות עד כמה צדק הפילוסוף ברונו, שאמר פעם: 'טעות קטנה בראשיתה תגדל ותתעצם באחריתה'".
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
