יותר כסף, יותר כבוד

מהן שתי הטעויות הכי גדולות בחיפוש עבודה, ולמה בלונדיניות מוצאות בקלות?

קריירה  / צילום: thinkstock
קריירה / צילום: thinkstock

מרבית האנשים שלא מוצאים עבודה לאורך זמן סובלים מאחת משתי בעיות, או שתיהן. האחת- הם לא יודעים לחפש, השנייה - הם מגישים מועמדות לתפקידים בלתי רלוונטיים לניסיון התעסוקתי, אבל כמעט כולם משוכנעים שהבעיה היא בשוק העבודה, במיוחד אלה הסובלים מהבעיה השנייה.

לא מעניין מה מעניין אתכם

איפה הטעות? מרביתם מסרבים להבין שלמעסיקים לא אכפת מה עובדים הכי רוצים, מה מעניין אותם, מהי התשוקה שלהם, מה חלמו להיות כשהיו קטנים או כמה לדעתם הם מתאימים לתפקיד. אז מה מעניין את המעסיקים? האם הרקורד התעסוקתי שלכם מתאים למה שהם מחפשים. מתאים - יש סיכוי שיזמנו אתכם לראיון עבודה; לא מתאים - הסיכוי שתזומנו אפסי, וגם אם כן כנראה שלא תקבלו את התפקיד, לא חשוב כמה אתם מוכשרים.

למה? כי שוק העבודה נולד כדי לענות על המטרות של מעסיקים, לא על אלו של עובדים, לפחות במגזר העסקי. כמובן, הכי טוב כשיש זהות אינטרסים, אבל אם אין - השוק מנצח. תמיד. זאת כל התורה על רגל אחת ומי שטרם הפנים אותה מאבד זמן יקר, ובמקביל מסייע לפמפום הדעות הקדומות ההולכות ומתעצמות והופכות למפלצת שמעצבת את התפיסה המעוותת של אנשים על שוק העבודה.

דוגמה? בתגובה לטור האחרון שלי שעסק באפליית גיל קיבלתי פניות רבות, ביניהן מאדם בן 50+ שמחפש עבודה כמנתח מערכות כבר שנה. למה הוא לא מוצא? כי הוא לא מנתח מערכות. הוא סיים קורס הסבה של משרד העבודה, אבל לדבריו אף אחד מהמובטלים שלמדו איתו, כולל הצעירים, לא מצא עבודה בניתוח מערכות ("חוץ מבלונדינית אחת ללא כל רקע טכני, לה נאמר שחוסר הניסיון שלה הוא דווקא יתרון"). עם זאת, הוא עדין משוכנע שהחסם שלו הוא הגיל ולא מבין שהקורסים האלה עוזרים בעיקר למשרד העבודה (ולבלונדיניות).

לא מתקדמים במעבר בין חברות

עוד דוגמה? אלוף משנה שוויתר על קידום לתת-אלוף ופרש מצה"ל, בטוח שימונה לתפקיד מנכ"ל חברה גדולה (או מינימום משנה, ממנו יזנק תוך כלום זמן לכס המנכ"ל). הוא סירב לתפקיד סמנכ"ל בחברה בינונית ("לא בשביל זה ויתרתי על תת-אלוף") ולקח לו כמעט שנה עד שהסכים להתפשר על תפקיד כפוף סמנכ"ל בחברה יותר גדולה.

ומה עם סמנכ"ל כספים בחברה די קטנה, שנורא רוצה למנכ"ל חברה בת 200 עובדים? לדעתו, הוא מתאים מאוד לתפקיד, אף שעד היום ניהל ארבעה מנהלי חשבונות (וכלכלן פרילנס ברבע משרה) בלבד, אף שלדבריו הוא נטול יכולות פוליטיות, שלא לדבר על העדר ראיה עסקית. נמאס לו מבוסים על הראש ולכן הוא רוצה להיות מספר 1, כאילו שמנכ"ל מדווח לריבונו של עולם, ולו בלבד.

"טוב, אז סמנכ"ל הכספים של *******", הוא מוכן להתפשר, תפקיד שאם חלילה יאלצו אותו למלא כנראה שישלח יד בנפשו תוך חודשיים-שלשה, אם לא יחטוף התקף לב לפני. גם הסמנכ"ל הנ"ל בטוח שיש בעיה מובנית בשוק ("הכל קשרים") ומסרב להפנים שגם לתפקיד סמנכ"ל כספים בחברה בינונית לא יצליח להתקדם בצעד אחד, שהרי לא מתקדמים במעבר בין חברות.

התופעה הזו חוצה מגזרים, תעשיות, מקצועות, תפקידים ורמות בכירות, והיא כל כך נפוצה עד כי כמחצית מקורות החיים שמגייס מקבל לא קשורים בכלל לדרישות התפקיד.

למה זה קורה? בגלל כסף, כבוד - או שניהם. רוב האנשים מגישים מועמדות לתפקידים לא מתאימים בגלל השכר הגבוה יותר שבצידם ו/או כדי לרפד את האגו, כשמאחור נשרכת לה עוד מוטיבציה שלא קשורה לתגמול ולמעמד - לעבוד בתפקיד שנשמע יותר מעניין.

שחיקה בערך השוק

רובם ככולם לא מודעים למחיר הגבוה שהם משלמים, ובגללם גם מחפשי עבודה אחרים, כפי שהסברתי בהרחבה בטור יורים בתוך הנגמ"ש, במיוחד כשמדובר במובטלים. מדוע? כי ככל שמתארך הזמן מחוץ לשוק העבודה, נשחק ערך השוק ואיתו כוח המיקוח. התוצאה היא פשרה על תפקיד נחות מזה שעזבתם, ובשכר נמוך יותר.

לכן, חשוב להבין את גבולות הגזרה, להגדיר את תפקידים הרלוונטיים עבורכם בתפיסת השוק ולחפש באופן אופטימלי, כאשר ההמלצה הגורפת היא לא לעזוב עבודה לפני שמצאתם תפקיד חלופי, אלא אם הנזק הפיזי/נפשי בהישארות בתפקיד גדול יותר מהפגיעה בערך השוק.

למובטלים שבחבורה: עדיף לחזור לשוק כמה שיותר מהר, גם לתפקיד נחות יחסית, ולהמשיך לחפש מפוזיציה של עובד. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com