למה רק בפייסבוק

כשאנשי ציבור מפנים אתכם לפייסבוק, זה פוגע בזכות הציבור - כל הציבור - לדעת

פייסבוק /  צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
פייסבוק / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

"המאמר המלא מתפרסם בדף הפייסבוק שלנו"; "את פרטי המוצר אפשר למצוא בדף הפייסבוק של החברה"; "תגובת ראש הממשלה התפרסמה בדף הפייסבוק שלו" - וכך הלאה, כולם שולחים את כולם אל הפייסבוק. במקרים רבים מדובר על מידע שכל האזרחים זכאים לקבלו ולראותו, כמו פוסטים של פוליטיקאים וכאלה, אבל אזרח המבקש לממש את זכותו לדעת, מוצא עצמו חייב להצטרף כחבר לפייסבוק.

לא רוצה שיכריחו אותי

אז מה הבעיה, ישאלו רבים? - ובכן, הבעיה היא שהמידע שהאזרח זכאי לו חייב להיות זמין, ואם האזרח לא חבר בפייסבוק, החובה הזאת לא מתקיימת. כי הרבה מידע זמין רק לחברים ברשת החברתית.

אבל בעיקר, אני לא אוהב שמכריחים אותי לעשות דברים. גם לא כאלה שאני אוהב לעשות. ארצה - אצטרף, לא ארצה - לא אצטרף. לא מוכן שייקחו ממני את זכות הבחירה. ואני מרגיש היום שכולם חברו נגדי לדחוף אותי אל זרועות עדר הפייסבוק. לא רוצה!!!

תחליף לחיים

תחת לחץ צעירי משפחתי ניסיתי פעם את הכלי החברתי הזה. שרדתי במשך יומיים. אני לא בא בטענות, ודברים אלה אינם טור ביקורת. לי זה לא מתאים. אבל ברור כי הרשתות החברתיות עונות ללא ספק לצורך של אנשים לבטא את עצמם - גם כאשר אין להם מה להגיד, וגם כאשר מה שיש להם להגיד אינו ראוי לפרסום.

הרשתות הללו הפכו לחלק מחייהם של רבים. בשביל לא מעטים הם הפכו לתחליף לחיים, או לחיים עצמם. אתה רואה אותם בכל מקום, עיניהם נעוצות במכשיר הקטן, אטומים לגמרי לסובב אותם או לבני שיחם ובכלל לעולם שסביבם. העולם והחיים בידי הפייסבוק.

רצונם - כבודם

אין לי בעיה עם זה. רצונם של אנשים - כבודם, גם אם חבל לראות איך אנשים כאלה מבזבזים את חייהם מבלי לחוות אותם. אבל לצד הזכות לגלוש ברשתות החברתיות קיימת, אני מקווה, הזכות להימנע מלהצטרף לדבר הזה. אבל כאשר הופכים את הפייסבוק ללוח של המדינה, אני מוצא עצמי חייב להצטרף אליו.

זכות (כל) הציבור לדעת

מה אני מציע? - נורא פשוט. אין בעיה כאשר חברות מסחריות מפנות לקוחות אל הפייסבוק. כי יש לי את האפשרות לא להיזקק למוצריהן, שכן יש מספיק חברות שנוהגות אחרת. אבל כאשר מדובר בגורמים רשמיים, זה כבר סיפור אחר.

אני לא מציע לאסור על אנשי ציבור את השימוש בפייסבוק כבמה לדעותיהם. אני כן מציע לחייב אותם לפרסם אותן גם באמצעי תקשורת הזמינים לציבור הרחב, ללא צורך בהצטרפות וגלישה וכל השאר. המצב הנוכחי מהווה, לדעתי, פגיעה בעיקרון של זכות הציבור - כל הציבור - לדעת, וחשוב להידרש לכך.