החיוך שעולה לנו מיליארדים: שר האוצר יותר מדי נחמד

שר האוצר כחלון הוא אחד הנחמדים שהיו לנו ■ הבעיה היא שהנחמדות הזאת גורמת לו להימנע מעימותים ולפתוח את הכיס. הכיס שלנו

שר האוצר משה כחלון / צילום: אוריה תדמור
שר האוצר משה כחלון / צילום: אוריה תדמור

רכות האינטרסים ו"הנחמדות" של שר האוצר, משה כחלון, הולכת לעלות לנו הרבה יותר מדי. לא רק הרבה יותר מדי מיליארדי שקלים למשך הרבה תקציבים קדימה - גם עלות חברתית וניהולית, כשלים שהמשק והציבור יצטרכו להתבוסס בהם שנים אחרי שכחלון יילך לעשות לביתו.

מדובר בעלות אופי היחסים המעוותים שהוא מקפיד לשמור בינו לבין אחרים - כשהאחריות על הקופה הציבורית, שזה תפקידו, נמצאת מהם והלאה. השבוע בקושי התחיל, ומערכות היחסים של כחלון כבר נכנסו לעוד שיא של ציניות.

כחלון-ליצמן-רוטשטיין

שר האוצר לחוץ לא לעצבן את יעקב ליצמן, שר הבריאות והאיש החזק של יהדות התורה, אז הוא נכנע לו על חשבון כספי ציבור. אתמול נודע כי החשב המלווה של בית החולים הדסה התפטר ("גלובס", אמש, עמ' 32) ושלח מכתב הסבר מפורט: "בשנה האחרונה ובמיוחד מאז פברואר 2016 מועד כניסתו של מנכ"ל בית החלים (פרופ' זאב רוטשטיין) דיווחתי על הפרות מהותית, מתמשכות וגורפות של כל אחת מסמכוית הפיקוח הישירות שניתנו לי כחשב מלווה מצד המנכ"ל והדירקטוריון".

נזכיר כי במסגרת הזרמה של 1.3 מיליארד שקל מכספי ציבור להצלת בית החולים הדסה, נקבע כי ימונה חשב מלווה, כזרוע הביקורת הארוכה של משרד האוצר. עוד נקבע כי יינתנו לחשב סמכויות פיקוח ואלה יחייבו את ההנהלה. המטרה היתה להבטיח שכספי מדינה לא יישפכו על עוד בזבוזים, הפקרות וטובות הנאה של אלה ואחרים, כפי שהיה נהוג בהדסה שנים ארוכות עד שבית החולים קרס.

החשב שמונה, רז זונטג, רואה חשבון ממשרד ארנסט אנד יאנג, נכנס לתפקיד לפני כשנתיים וחצי והנה מה שסיפר על הסירוס המכוון של יכולת הפיקוח והבקרה שלו כנציג המדינה: " ...הפקעה מוחלטת של סמכויות החתימה והאישור הבלעדיות בחשבונות הבנק של בית החולים, הדרתי המוחלטת מישיבות ההנהלה של בית החלים ומישיבות שמקיים המנכ"ל עם ספקים וזכאים של בית החולים ועוד..". וכל זה קורה ביוזמת ובהוראת המנכ"ל רוטשטיין. אותו רוטשטיין שנמצא כבר חודשים ארוכים מאוד בבית דין משמעתי של נציבות שירות המדינה, שם הוא מואשם שידע שנעשה שימוש פרטי, בתשלום פרטי, בתשתיות ציבוריות בבית החולים שיבא, שאותו ניהל. רק שרוטשטיין למעשה מורח את הדיונים, דוחה ישיבות, מספר סיפורים על מחלות ובדיקות, מטיל אימה מתוחכמת על התביעה המשמעתית - התובעת בתיק איילה הוניגמן והממונה על המשמעת אסף רוזנברג. כל הזמן הזה, כל ההתנהלות הזו, זוכה לשמירה-תמיכה הדוקה של השר ליצמן, שבחר אישית ברוטשטיין מסיבות שידועות רק לו.

אבל הכסף שמוזרם להדסה הוא כסף ציבורי - שעליו אחראי כחלון. ולכחלון כבר ידוע זה זמן רב על המעללים בהדסה. הוא הרי קיבל וממשיך לקבל מידע שוטף מהחשכ"לית במשרדו, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שהתריעה, הציגה מסמכים, חזרה והעלתה חששות כבדים על השימוש שנעשה בהדסה בכספים שהציבור ממשיך להזרים אליו.

אבל כחלון בשלו. באמצעות שליחו, הסנשו פנצ'ו שלו, מנכ"ל האוצר שי באב"ד, שמצא תמיכה במנכ"ל החלש במיוחד של משרד הבריאות, יעקב בר סימן טוב, הוא שומר על גבו של רוטשטיין. מאפשר לו לעשות את מה שהוא עושה, בלי דין ובלי דיין - רק כי כחלון לא רוצה לריב עם ליצמן.

אולי כחלון חושש שליצמן לא יתמוך בו בעתיד, שמא יסית את כל יהדות התורה נגדו ואולי פשוט הוא שר חלש, שחושש מעימותים קשים. אז החשב המתפטר אומר שמצבה של הדסה חמור ביותר ועל המדינה להיערך תקציבית להידרדרות נוספת - כלומר להזרמה כספית נוספת. אז מה?

כחלון-יעלון

לשר האוצר חשוב לסגור עניינים עם שרי הביטחון ואנשי מערכת הביטחון. לא חשוב כמה זה עולה, לא חשוב כמה שנים זה יעלה ולא חשוב מה הן ההשלכות. זה התחיל מהסכם כחלון-יעלון. הסכם תקציב ביטחון חמש-שנתי, סמוי מן העין, שכחלון אץ רץ לסגור עם משה יעלון, שר הביטחון הקודם. כחלון סגר את ההסכם, שהושג בוצע באמצעות מנכ"ל האוצר באב"ד ומנכ"ל הביטחון לשעבר, דן הראל, מבלי שהנתונים הכספיים נמצאו בידיו. זה ממשיך עכשיו בהסדרים תמוהים בעניין הליכי ההפרטה הבעייתיים-מפוקפקים של תע"ש, מול השר הביטחון הנוכחי, אביגדור ליברמן, ומנכ"לו הנוכחי, אודי אדם.

הסכם תקציב הביטחון נשמר חסוי על ידי כחלון ויעלון - עד שעתירות לבג"ץ כופפו אותם ואילצו אותם להציג את ההסכם בשלהי ספטמבר האחרון - חודשים אחרי שנחתם. זה קרה כמעט במקביל לדוח מבקר המדינה, שמתח ביקורת נוקבת על ההתנהלות ה"לא תקינה" וה"לא יעילה" של המנכל באב"ד והממונה על התקציבים, אמיר לוי, בחסות השר כחלון.

המבקר מצא כי "אגף התקציבים ניהל משא ומתן בנושאי שכר וגמלאות, שיש להם משמעויות כספיות גדולות והשלכות רוחב - ללא תיאום ושיתוף אגף הממונה על השכר, אגף החשב הכללי, אגף שוק ההון ורשות המיסים. וזאת - למרות שהסיכום עוסק בהסדרת שורת נושאים "הנמצאים באחריותם של אגפים אלה ובתחומי מומחיותם המקצועית".

כלומר, מי שחתם על ההסכם לקח רק את הנתונים של צד אחד, של מערכת הביטחון, ודילג על הנתונים, כבדי המיליארדים, שנמצאים במשרד האוצר עצמו. אלא שכחלון הרי רצה להיות חבר של יעלון, להיות אהוד על ידי הנהנים מתקציב הביטחון - אז למה הוא צריך להרשות שאנשיו יידעו את המספרים לפני שהוא חותם?

 

כחלון-ליברמן-עמידרור

ואתמול נודע כי מנכ"ל האוצר שי באב"ד, אותו שליח מצווה מקודם, מינה בימים האחרונים את יעקב עמידרור לבדיקת ההתנהלות בפרטת התע"ש ("גלובס", אמש, עמ' 5). זה קורה אחרי שגם במשרד האוצר, גם במשרד הביטחון וגם במשרד מבקר המדינה כבר בדקו את העניין ואחרי שכחלון עצמו דיבר על אי האמון שיש לו במנהל רשות החברות, אורי יוגב, שהוביל את מכרז ההפרטה לאן שהוביל.

זה קורה אחרי חודשים ארוכים של דשדוש בשלוליות של אינטרסים - אבל משרד האוצר לא מעז לקבל החלטה. שר האוצר לא מעז להחליט האם להמשיך בהפרטה או לסגור את ההליך. הוא לא מעז להתמודד מול שר הביטחון ליברמן, כי מי יודע מה יילד המחר הפוליטי, שכן במערכת הביטחון, ששני הפוליטיקאים יצטרכו את אנשיה בבוא יום הבוחר, דווקא מחבבים את החברים מאלביט.

הפתרון - כחלון וליברמן מרחיקים את עצמם מסמכות ההחלטה והאחריות עליה. הם מציבים שני מנכלים בחזית - את באב"ד ואת אדם, ואלה מחליטים את ההחלטה הכי קלה: להפריט את שיקול הדעת של השרים, של המנכ"לים, של המשרדים - של הממשלה.

לשלם למישהו אחר כסף טוב, ומי יודע לאורך כמה זמן, רק כדי שיקבל החלטות במקומם. שני המנכ"לים בחסות שני השרים הממונים, מינו את עמידרור שיחליט בעבורם, שיקח את האחריות במקומם, שלא יהיה את מי להאשים כאשר תתברר סכנת מונופול הנשק האדיר שיהיה לאלביט אם תרכוש את תעש.

זה קורה אחרי שברשות החברות קבעו סוג של מחיר התחלתי לא רשמי, שגרם לכל המתמודדים האחרים לסגת ואלביט נותרה אחרונה ויחידה במכרז ההפרטה.

ויותר גרוע: זה קרה זמן מה אחרי שמבקר המדינה שלח להתייחסות המשרדים טיוטת דוח ביקורת, עמוסת ליקויים ותגליות תמוהות, על הפרטת התעש. כעת ממתין המבקר לתשובות השרים המנכ"לים והפקידים עד סוף חודש זה.

אף אחד לא שאל אתה מבקר לדעתו, כחלון וליברמן אפילו לא ממתינים לדוח הסופי, ואף אחד לא טרח ליידע ולשאול את המבקר לגבי מינוי עמידרור ומטרתו (ראו ידיעה נפרדת). לא בטוח שעמידרור היה בכלל מודע לכל מה שקורה בעת שנתבקש לעבוד למען "עמישראל" ולבדוק את ההפרטה הבעייתית הזו.

כחלון-ניסנקורן

ההתבטלות הגדולה והמתמשכת של כחלון היא מול יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שרץ כבר חדשים ארוכים בבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות. ניסנקורן התיישב על הכיסא לפני שנתיים וחצי בלא שנבחר, בחסות-בלחץ קודמו-חברו, עופר עיני.

בסוף 2015 חתם כחלון עם ניסנקורן על הסכם העבודה הכללי במשק. הסכם הרבה יותר נדיב ממה שתוכנן בתחילה, הסכם שהוא מצוין למגזר הממשלתי-הציבורי ובעיקר לעובדי התאגידים המונופליסטיים. שבוע אחרי החתימה רבת הצילומים - החל בעצם מסע הבחירת של ניסנקורן - זה שיסתיים במאי 2017. כלומר, קצת פחות משנה וחצי של תעמולת בחירות מעשית, עמוסת שרירים, עיצומים, איומים, שיבושים, שביתות, הודעות על סכסכי עבודה - שמלווה בכניעה כמעט מוחלטת של כחלון לתביעות.

אין שבוע בלי איזשהו אירוע של עובדי המגזרים החברים בהסתדרות. אין שבוע שניסנקורן לא מככב בו באיום כזה או אחר, או בסידור כזה ואחר. ואין שבוע שבו לא נגמרים האיומים בשקט תמוה, שמעיד על סיפוק תביעות.

עובדי רשויות מקומיות, בתי משפט, בתי חולים, מעונות יום, מצילים, רשות שדות התעופה, משרד החוץ, מערכת הבריאות, רשות המיסים, אגד ועוד ועוד. היום, יום ג', היה התרגיל של המורים. שבוע אחרי שנכנסה יפה בן-דוד לכיסא מזכ"לית הסתדרות המורים במקום יוסי וסרמן, שישב שם שנים ארוכות על קופות שרצים עד שהוגש נגדו כתב אישום באחרונה, היא כבר השביתה את הלימודים. ללמדך, שבלי השבתה ואיומים - מנהיג איננו מנהיג. ולא מנהיגה. בינתיים זה נגמר בבית הדין - שהורה לחזור לעבודה.

ובל נשכח את ההחלטה מלפני כחודשיים: להכשיר חלק מחריגות השכר שנהנו מהם אלפי עובדי חברת החשמל ולוותר להם על הדרישה - שנמצאת בדיון כבר למעלה משנתיים - להחזיר את הכסף שלקחו-קיבלו שלא כדין. וכדי שאלפי עובדי חברת החשמל גם יאהבו את השר משה כחלון, אז גם מסדרים להם בימים אלה ממש "רפורמה", שתמומן כולה על ידי הציבור באמצעות תעריפי החשמל והיא תכלול תוספות שכר נכבדות לעובדים ותנאי פרישה נדיבים. אבל, לציבור לא ייצא ממנה כלום.

ובפתח ממתינים חברי אגד. זה יקרה בשבוע הבא. הקואופרטיב הכושל, שנגישותו רבת שנים להסתדרות, לממשלות כנועות, לאי תחרות וגם לסבסוד קבוע ושמן - הביאה את התחבורה הציבורית למצבה הבעייתי.

רק לפני חודשיים קיבלו אנשי אגד, בחסות ניסנקורן ובהסכמה מתבטלת של כחלון, את כל מה שרצו, שזה הרבה כסף ציבורי. אבל עכשיו, אולי בגלל ההרגל והנסיון המוצלח, הם רוצים עוד ועוד ועוד. והם מאיימים. הם רוצים עוד הסכם סובסידיות שמן - להרבה שנים קדימה - ומבטיחים שהפעם, כמעט 20 שנים אחרי שתחרות אמת אמורה היתה להתפתח בתחבורה הציבורית, התחרות באמת תגיע. רק תנו להם עוד כמה שנים והם יהיו מוכנים.

בינתיים ניסנקורן מספר לנו על "חברה בעלת מסורת מפוארת ורבת שנים". עכשיו נראה מה שר התחבורה, ישראל כ"ץ, יגיד ובעיקר מה שר האוצר כחלון יזרים.

צרו איתנו קשר *5988