אושר ניהול תביעה ייצוגית נגד בנק ירושלים בגין ניגוד עניינים

השופטת רות רונן: כלל פיננסים בטוחה פעל בניגוד עניינים כשרכש ללקוחותיו ני"ע של קבוצת אי.די.בי מבלי לקבל את אישורם לפעילות ■ כלל פיננסים בטוחה מוזג לתוך ירושלים ברוקראז', ולכן הבנק הוא זה שנתבע

כלל פיננסים
כלל פיננסים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר אתמול (א') ניהול תביעה ייצוגית נגד בנק ירושלים. התביעה הוגשה למעשה נגד חברת כלל פיננסים בטוחה, אולם מכיוון שהחברה מוזגה לתוך ירושלים ברוקראז' במהלך שנת 2013, הבנק הוא זה שנתבע. 

במסגרת בקשת האישור, שהוגשה באמצעות עורכי הדין יניב סטיס ושלומי מושקוביץ, נטען כי במסגרת פעילות ניהול התיקים שלה הפרה כלל פיננסים את האיסור לפעול בניגוד עניינים כלפי לקוחותיה - איסור המוטל עליה בעיקר מכוחו של סעיף 15(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, תשנ"ה - 1995, וזאת היות ובמסגרת פעילותה זו רכשה בטוחה לתיקי לקוחותיה אותם היא ניהלה, כעניין שבמדיניות, ניירות ערך (ובכלל זה אג"ח ומניות) שהונפקו על-ידי חברות שנמנו על קונצרן אי.די.בי (בעל השליטה בכלל פיננסים). 

השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה לתביעה ייצוגית, שהוגשה בנובמבר 2014. 

על-פי הנטען בבקשה, השתייכותה לקונצרן אי.די.בי הציב את כלל פיננסים בטוחה במצב של ניגוד עניינים מובהק, עת היא ביקשה לבצע עסקאות בניירות ערך שהונפקו על-ידי חברות בקונצרן אי.די.בי לתוך תיקי ההשקעות של לקוחותיה אותם היא ניהלה, באופן שאסור היה לה לבצע עסקאות כאמור, מבלי שיידעה את לקוחותיה אודות ניגוד העניינים בו היא מצויה, ומבלי שהתבקשה והתקבלה הסכמת הלקוחות לביצועה של כל עסקה ועסקה "נגועה". 

היות והחברה ביצעה עסקאות כאלה באופן גורף וכעניין שבמדיניות, כך נטען בבקשה, והכול מבלי לקבל את הסכמת הלקוחות לביצוע העסקאות, פעלה כלל פיננסים בניגוד עניינים מובהק והפרה את הוראות סעיף 15(א) לחוק הייעוץ. 

לטענת התובעים, תוצאותיו ההרסניות של אותו ניהול תיקים פסול ובלתי חוקי לא בוששו להגיע, כאשר חלק מחברי הקבוצה איבד במקרים מסוימים את מרבית כספו כתוצאה מהשקעתו על-ידי בטוחה בניירות הערך של קונצרן אי.די.בי. 

כך למשל, נטען, רכשה כלל פיננסים בטוחה עבור הלקוח שהגיש את התביעה הייצוגית אגרות חוב קונצרניות של אי.די.בי אחזקות, אשר נקלעה לימים לחדלות פירעון, ומרבית השקעה זו ירדה לטמיון והסבה לתובע הפסד בשיעור של כ-11% מהשקעתו. בנוסף רכשה החברה עבור התובע גם אגרות חוב קונצרניות של אי.די.בי פתוח, וגם מרבית השקעה זו ירדה לטמיון והסבה לו הפסד בשיעור של כ-61% מהשקעתו.

בית המשפט קיבל את טענת התובע בנוגע לעצם קיומו של ניגוד עניינים, הן בקשר עם רכישת מניות של חברות בקונצרן אי.די.בי לתוך התיקים המנוהלים והן בקשר עם רכישת אגרות חוב של איזה מאותן חברות לתיקים המנוהלים. 

השופטת רונן הדגישה כי "לצורך בירור השאלה האם בטוחה פעלה בניגוד עניינים, אין צורך להתייחס לשאלה האם פעולותיה והחלטות ההשקעה שלה היו 'טובות' ללקוח או 'סבירות' מבחינתו".

על-פי השופטת, "שאלה זו אינה רלוונטית לבחינת שאלת ההפרה של החובה שלא להימצא במצב של ניגוד עניינים". עוד מציינת השופטת כי "ברגע שפעולה בוצעה כאשר כלל פיננסים הייתה במצב של ניגוד עניינים בלא שניתנה לה הסכמה מראש, אין צורך שבית המשפט יבחן את השאלה האם גם מנהל תיקים אחר, סביר, היה פועל באופן דומה, או האם הייתה ההחלטה שהתקבלה 'טובה' לגופה אם לאו". 

בנוסף, בית המשפט קבע כי כלל פיננסים אינה קיבלה את הסכמת הלקוחות לביצוען של אותן עסקאות נגועות. כך, בית המשפט קבע כי אין לראות במסמכי ההתקשרות הראשוניים עליהם חותם הלקוח משום קבלת הסכמה מטעמו לביצוע עסקאות בניירות ערך נגועים לחשבונו. זאת, בין היתר, הואיל והחוק דורש קבלת הסכמה מראש לעובר לביצוע כל עסקה ועסקה. 

וכך, השופטת רונן קיבלה את טענות התובע גם בנוגע לדוחות החודשיים שסופקו ללקוחות בדיעבד, לאחר ביצוע העסקאות, כאשר הוא קובע כי "כלל פיננסים בטוחה לא דיווחה למבקש מעולם במסגרת דוחות אלה אודות עצם קיומו של ניגוד העניינים בו מצויה בטוחה", ולמעשה מדובר בדיווחים דלים ביותר, וכי ממילא סעיף 15(א) לחוק הייעוץ דורש קבלת הסכמה מראש ובצורה מפורשת לעסקה בניגוד עניינים, ולא ניתן לרפא פגם זה (אי-קבלת הסכמה מראש) באמצעות דיווח בדיעבד. 

בית המשפט דן בשאלת הנזק והקשר הסיבתי, כשהוא קובע כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת כי מתקיימות הנסיבות בהן על בית המשפט לבחון את הנזק שנגרם לחברי הקבוצה בהתאם לשיטה הידועה כשיטת "פיצויי ההשבה", לפיה על המזיק לפצות את הניזוק על מלוא ההפרש בין מחיר הרכישה של נייר ערך לבין מחיר השוק של נייר הערך בסמוך לאחר גילוי ההפרה. שיטה זו, המטילה את מלוא הסיכון על הנתבע (לרבות תנודות השוק), אומצה בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת קרטין, שעסק אף הוא בנסיבות דומות של ביצוע פעולות בניגוד עניינים על-ידי מנהלת תיקים. 

עם זאת, השופטת רונן לא אישרה את הבקשה נגד הדירקטורים בכלל פיננסים באותה תקופה, ביניהם אביגדור קפלן, רוני אלרואי ואחרים. לדבריה, לא הוכחה קיומה של חובת זהירות מושגית של הדירקטורים באופן אישי כלפי לקוחות החברה.

בנק ירושלים חויב בהוצאות שכר-טרחה של 35 אלף שקל, ונקבע כי הדיון בתובענה הייצוגית יתקיים בסוף חודש מארס. 

נציין כי במסגרת הסכם הרכישה התחייבה כלל פיננסים לשפות את בנק ירושלים בסכום מצטבר של עד 250 מיליון שקל אם יוגשו נגדו תביעות והוא יורשע בבית המשפט. במקביל קיבל הבנק גם התחייבות מכלל ביטוח, החברה-האם של כלל פיננסים, לגבי שיפוי אם יורשע בתביעות שיוגשו כנגדו, אם וכאשר, במספר פרשיות - כולל המקרה הזה.