לפצל את תפקיד היועמ"ש

הגיע הזמן להפרדה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - שני אנשים לשני תפקידים. התקופה האחרונה הוכיחה לנו כי לא ניתן לצפות מהיועץ המשפטי לממשלה להיות גם מי שמשגיח על עבודתה המשפטית התקינה של הממשלה - וגם, באופן פוטנציאלי, התובע של מי מחבריה, שלא לומר ראש הממשלה בעצמו.

היועץ המשפטי לממשלה צריך, מחד, לשתף פעולה עם חברי הממשלה ונושאי תפקידים אחרים בשלטון, להם הוא מייעץ, ואיתם, מטבע הדברים, מתווכח (למשל במקרה של חוק ההסדרה). מאידך, הוא נדרש להכריע אם להגיש כתבי אישום נגד שרי ממשלה.

ניגוד העניינים הוא אינהרנטי, ולא בכדי ביקשה שרת המשפטים איילת שקד, עם כניסתה לכהונתה, להפריד בין שני תפקידיו. מי שבלם את המהלך היה ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בשנים האחרונות נתקלנו במקרים רבים בהם היועץ המשפטי לממשלה השתהה עם ההחלטה על הגשת כתבי אישום בעניינם של שרים וראש הממשלה. כך, לאביחי מנדלבליט לקח כ-6 חודשים מרגע שמיעת הקלטות של נתניהו ומוזס ועד שהורה על פתיחת חקירה.

המקרה של מנדלבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו, אמנם מורכב במיוחד, אך בשנים האחרונות כל היועצים המשפטיים לממשלה השתהו עם החלטות מורכבות מסוג זה. באופן ספציפי יותר, ותוך רצון להאמין שלא נפל דופי במקרה הנוכחי, אין ספק כי קרבתו של היועמ"ש לראש הממשלה מחלישה אותו ומקשה עליו לנהוג בצורה החלטית ביחס לחשדות הפליליים.

בעיה אחרת היא שתפקידיו של היועמ"ש לא מוגדרים בחוק ואפילו לא בהחלטת ממשלה, אלא בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שנכתבו בשנת 2002 - וזאת אף על-פי שאהרן ברק טען בשעתו כי "תפקיד היועץ חשוב לאין-ערוך מתפקיד שופט בבית משפט עליון". כאמור, ללא ספק מדובר באחד מהתפקידים המורכבים ביותר, אולם גם הבעייתיים ביותר.

בתקופה האחרונה אני פועלת להפריד בין תפקידיו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה (בדומה להצעות חוק שהועלו בכנסות קודמות), שכן פוטנציאל ניגוד העניינים מובנה כל עוד אין חומות סיניות - הגם שהקשבתי לדברי היועמ"ש מנדלבליט על כך "שהקולות בחוץ אינם נכנסים דרך החלונות ברחוב צלאח-א-דין".

סמכויות היועץ המשפטי בתחום המשפט הפלילי צריכות לעבור לתובע כללי שימונה בנפרד - כמקובל בעולם, ואלה שבתחום האזרחי והמינהלי יישארו בסמכות היועץ המשפטי לממשלה.

הפרדה זו תיצור מצב בו התובע הכללי יהיה בעל הסמכות במשפט הפלילי גם לגבי שרי ממשלה, והוא יהיה בלתי תלוי לחלוטין בשיקוליו ובהחלטותיו, לא ימלא כל תפקיד מטעם היועץ המשפטי לממשלה ולא יהיה נתון למרותו. הצעה דומה העלה דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, ונתמכה כאמור גם על-ידי שרת המשפטים, איילת שקד.

המתנגדים ליוזמה טענו כי אי-אפשר לפעול באופן אפקטיבי אם אין גורם אחד שרואה את התמונה כולה, וכי פיצול סמכויות היועמ"ש יפגע בעוצמת מערכת המשפט הציבורית. מבחינה ניהולית ומשפטית קשה להבין את הטיעון הזה, ואין אלא להבין כי ראש הממשלה סבר שעדיף שהחלטות כגון דא יישארו קרובות אליו ותלויות בו במידה כזאת או אחרת.

ההצעה לפיצול הסמכויות עולה בקנה אחד עם מגמה גוברת בשנים האחרונות, לפיה פיצול מביא להתמקצעות. לדוגמה, בית המשפט הכלכלי, שנפתח לפני כ-6 שנים, שיפר את ההליכים באופן משמעותי ויצר פרשנות משפטית בתחומים חדשים. על אותו משקל, יש לקוות שהפרדת הסמכויות של היועץ המשפטי תחזק הן את עבודת הייעוץ מול הממשלה והן תחזק את התקינות השלטונית, שלתחושת הציבור התערערה באופן משמעותי.

■ הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני.