ג'ים נייט: "מה אכפת לי היכן נמצא תלמיד ביחס לממוצע?"

נייט, שכיהן כשר חינוך בממשלתו של טוני בלייר, לא מאמין במבחנים ובתוכנית לימודים אחידה ■ בראיון ל"גלובס" הוא מסביר מה הכיוון שאליו מערכת החינוך צריכה לצעוד לדעתו

ג'ים נייט / צילום: איל יצהר
ג'ים נייט / צילום: איל יצהר

דמיינו כיתה שבה המורה לא נושא הרצאות אלא רק מכוון את תלמידיו כיצד למצוא המידע שהם זקוקים לו, כיתה שבה אין שום קשר בין מה שלומדים שני ילדים היושבים זה לצד זה ותפקידו העיקרי של המורה הוא לשאול שאלות מעוררות סקרנות, לתת מוטיבציה ללמוד, לחבק את התלמיד, לדבר איתו על מה שמתרחש בבית, לנחם אותו בכישלונות ולעודד אותו להשתפר - קצת כמו הורה אידיאלי. שר החינוך הבריטי לשעבר, ג'ים נייט, חושב שהגשמתו של החזון הזה לא כל כך רחוקה.

כשנייט מונה לשר החינוך, לא היה לו רקע קודם בתחום, הוא עסק בניהול מתחמי אמנות ושירותי תוכן. בהרצאותיו הוא מספר שיום אחד קיבל טלפון מטוני בלייר, שאמר לו ששינויים בממשלה הובילו לכך שהתפקיד התפנה. "אם חשבתם שהכשרת מורים היא לקויה, הרי שהכשרת פוליטיקאים לקויה פי כמה", הוא צוחק. "מעולם לפני כן לא הייתי מנהל בית ספר או מורה. אבל הייתי תלמיד".

נייט כיהן כשר החינוך בשנים 2006-2009. בתשע שנותיו בממשלה כיהן גם כשר התעסוקה והרווחה וכשר לענייני דרום-מערב הממלכה, אולם לבסוף, כאשר פרש מחייו הפוליטיים, חינוך הוא התחום שבו המשיך לעסוק. היום הוא מנהל חברה מובילה בתחום פיתוח שירותי הכשרה דיגיטליים למורים ומעורב גם בסטארט-אפ בתחום המכשור הרפואי. לפני כשבועיים התארח בישראל בכנס Shaping the future הרביעי - כנס בתחום טכנולוגיות הלמידה המתקדמות, שמארגנים מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) וחממת Mindcet לסטארט-אפים בתחום טכנולוגיות החינוך, הפועלת במסגרת מט"ח.

- מהן ההחלטות הכי חשובות שהתקבלו בתקופה שלך כשר חינוך?

"בעיניי, ההחלטה החשובה ביותר היא להשקיע במורים, באיכות שלהם, במספר שלהם. אין שום דבר במערכת החינוך שהוא יותר חשוב מזה. הרכיב הבסיסי בהשקעה הזאת הוא הכבוד למורים. בבריטניה, לעתים קרובות חוסר שביעות הרצון של גורמים שונים מאיכות החינוך או מסוג החינוך מיתרגם לחוסר כבוד למורים, וזה כמובן מזיק עוד יותר לחינוך. השקעה במורים פירושה לתת להם אחריות ולצפות מהם לעמוד בסטנדרטים מסוימים, אבל גם לתת להם עצמאות.

"הממשלה החדשה טועה בזה לגמרי, לדעתי. הם כן מציבים סטנדרטים ונותנים עצמאות, אבל הם הפכו את המקצוע למסוכן. מה הכוונה? הם מציבים למורים סטנדרטים קשיחים לגבי הישגים וביצועים של התלמידים, ולאי-השגת הסטנדרטים יכולות להיות השלכות שליליות חריפות על המורה. כאשר עושים כך, המורים חוששים והופכים לא-יצירתיים. הם מלמדים לבחינה".

נייט עוסק הרבה מאוד בתחום של הכשרת מורים. לטענתו, כיום מורים מקבלים הכשרה מסוימת הנוגעת לחומר הלימוד עצמו (וגם זה בחסר, כי לאחרונה הוטמעה בבריטניה תוכנית לימודים חדשה, New Curriculum, ומורים רבים טענו שלא הוכשרו מספיק ללמד אותה ואינם מבינים בדיוק מה עליהם ללמד), אולם חסרה להם הכשרה מעמיקה יותר, שתצמיח אותם כמורים, תשביח את כישרון ההוראה שלהם ותחבר אותם שוב לסיבות שבגללן הם רצו להיות מורים מלכתחילה.

נייט מאמין גדול במערכות חינוך שבהן מורים לומדים זה מזה. הוא מספר על עובדת בבית ספר יסודי, שלא הייתה מורה והתבקשה לעסוק בהוראה מתקנת לאחד הילדים לאחר שהצליחה מאוד בהוראה מתקנת לילד שלה. היא יצרה מערכי שיעור כל כך מוצלחים בתחום הזה, שבהדרגה עוד ועוד מורים ביקשו להשתמש בהם, ולבסוף העלתה אותה אישה את עזרי ההוראה לאינטרנט. בשיא הפופולריות, חומרי הלימוד האלה הגיעו לתפוצה דיגיטלית של מיליוני משתמשים, במספר רב של מדינות. גם לאחר מותה, המשיכה המורשת שלה לחיות דרך עזרי ההוראה הללו. מורה אחרת הקליטה שיעורים שלה באמצעות ארגון לזכויות אזרח והם שודרו במדינות עולם שלישי. "כאשר אנחנו נותנים למורים לחלוק זה עם זה, אנחנו משפרים קולגיאליות, אנחנו בונים אמון של מורים ביכולות זה של זה ושל המורים ביכולות שלהם עצמם. מתוך כך יכול לנבוע השינוי ההכרחי - שגם התלמידים וההורים יאמינו יותר ביכולות של המורים".

להתמקד בתלמיד ולא בכיתה

בתקופת כהונתו כשר ראיין נייט מורים והנושאים שהם ציינו ככלאה שהם זקוקים להכשרה בהם היו כיצד להעביר פרזנטציה מלהיבה, לשמור על המשמעת, לתת מוטיבציה, לקרוא נכון את צורכי הילד. הכשרה כזאת ניתנת להם רק לעתים נדירות. "כל המורים יפגשו ילדים שנפגעו מהחיים שלא באשמתם - אולי בעקבות קונפליקט משפחתי, אולי אפילו בגלל התעללות. לפני שאותם ילדים יוכלו ללמוד, הם צריכים עזרה בהתמודדות עם הפגיעה שלהם, הם צריכים להרגיש ביטחון כדי ללמוד. כמעט בלתי אפשר ללמוד בלי תחושת ביטחון. אז המורים צריכים ליצור מקום בטוח ורגוע שמאפשר למידה".

- איך מורה יכול להתמודד עם מה שילד עבר בבית?

"על ידי אהבת אמת. ילדים צריכים להיות אהובים ואם הם אינם מקבלים אהבה בבית, הם צריכים להיות אהובים במקום אחר. מורה יכול לשוחח עם הילד על הבעיות שלו, לשאול אותו ולמקד גם את הלימוד באהבה, באופן שמתאים ספציפית לתלמיד הזה. למשל, מורה יכול להחליט לגדל עם אותו ילד חיית מחמד בכיתה".

- זה שונה מאוד ממה שקורה היום בכיתה. למי יש בכלל זמן לאחד על אחד? איך נותנים אהבה אם צריך לצעוק כדי לשמור על המשמעת?

"זה יקרה בכיתה העתידית. אם המורה לא צריך להרצות את חומר הלימוד, הוא משוחרר לעשות דברים אחרים".

- איך מכשירים מורים להיות קשובים יותר לילד היחיד?

"אולי ניתן לחבר ביניהם לבין מורים במדינות אחרות, שעובדים בתנאים מאוד בעייתיים. הרי העולם נמצא בעיצומו של משבר פליטים. מיליון ילדים אינם מקבלים חינוך ראוי, אך ישנם מורים יוצאי דופן שעובדים בתנאים האלה. כולנו יכולים ללמוד מהם".

לדברי נייט, כיום "אנחנו מלמדים חומר ממוצע לאדם ממוצע ואחר כך בוחנים אותו בבחינה כדי לראות את המיקום שלו ביחס לממוצע. אני בעד ביטול קונספט הממוצע. מה אכפת לי היכן משתלב תלמיד ביחס לממוצע? החזון של הלמידה העתידית הוא שכל אדם ילמד וישתפר בתחומים הרלוונטיים לו, ויימדד ביחס למצב הקודם שלו עצמו, ולא ביחס לממוצע. בעזרת הבינה המלאכותית אנחנו יכולים לתכנן את מערכת החינוך סביב הלומד ולא סביב כיתה שלמה".

החזון של נייט מושפע מאוד מהאופן שבו ילדים סקרנים לומדים היום מהאינטרנט. "המורה יכוון את התלמידים לשאול שאלות בתחומים המעניינים אותם. אחר כך מערכת הבינה המלאכותית תבנה לו מערך שיעור, שבו הוא יחקור את השאלות שמעניינות אותו, באמצעות כלי החקר שאנחנו רוצים להקנות לו. החקר מבוצע מול המערכת. המורה נמצא שם כדי לעזור לו להבנות את השאלה הראשונה, כדי לתת לו מוטיבציה להתמיד, כדי לעזור לו להתמודד כשדברים לא מצליחים מיד. המורה פנוי לכל הדברים הללו, משום שהוא לא צריך להיות מאגר הידע. הוא לא עומד מול הכיתה ומרצה".

- תוכל לתת דוגמה לשאלה פרקטית?

"אם יש לי תשוקה לאוכל, לאפייה, הרי שאני יכול ללמוד כל דבר שהוא בהקשר של כיכר הלחם. אני יכול ללמוד כימיה - איך הלחם תופח; היסטוריה - איך המציאו את הלחם; ביולוגיה - חיידקים בלחם; בריאות - איזה לחם בריא יותר ומדוע; ומה המקום של הלחם בתרבות שלנו. אפשר ללמוד מכך כמעט על כל תחום שהוא. או למשל אם ילד מתעניין בספורט, אפשר לכוון אותו לשאלה כמו כיצד מצליחים השחקנים לבעוט בכדור כך שהוא מקיף את החומה?"

- האם כל התלמידים מגיעים למערכת החינוך עם נושא שהם נלהבים לגביו? האם הם אינם זקוקים למישהו שיציג להם את הנושא ויסביר להם מה יכול להיות מלהיב בו, כדי שיידבקו בהתלהבות? למשל בתחום הספורט זה לרוב מגיע מהמשפחה או מהחברים ששמים על זה דגש.

"המטרה של המורה היא לעזור לתלמיד לרכוב על הגל. המורה והמערכת הדיגיטלית מובילים אותו מנושא לנושא, מהמקום שבו הוא מרגיש הכי נוח אל מקומות חדשים".

- זו גם ודאי התשובה לביקורת שעשויה לעלות, על כך שמערכת שכל הזמן מתאימה את הלמידה לשאלות שבהן התלמיד מתעניין ממילא תוחמת אותו בתוך עולם סגור, כפי שעושים היום האלגוריתמים של פייסבוק וגוגל, וגורמת לו להיתקל כל הזמן עוד מאותו דבר.

"בהחלט. חלילה לנו מלצמצם את הסקרנות של התלמידים, ואנחנו בהחלט לא רוצים להזין אובססיות. אינני חוזה מצב שבו ילד יעביר את כל זמנו במערכת החינוך בניתוח אספקטים שונים של סרט הילדים האהוב עליו. אני רואה לנגד עיני מערכת שהיא מעין 'לינקד אין' לנושאי לימוד קשורים זה לזה, ואפשר להגיע מתחום אהוב לתחום חדש בקפיצה אחת, או בכמה קפיצות בשרשרת.

"אנחנו כן מדברים על מערכות ומורים שישתמשו בגרעין העניין הראשוני של התלמיד כדי להרחיב את תחומי העניין שלו בכל פעם קצת, בלי לכפות עליו ללמוד דברים שלנו נראים נהדרים או חשובים, אך לתלמידים נראים לא קשורים בשום אופן לחייהם. מעבר להתאמה בגזרת התוכן, ניתן גם להשתמש בכישרונות של התלמידים כדי להרחיב את סל הכישורים שלהם, אולם באופן שהם כל הזמן יחושו שהם מביאים את עצמם לידי ביטוי מוצלח. למשל ילד שנהנה מריקוד אך לא ממתמטיקה יכול לקבל תרגיל להביע רעיות מתמטי בצורת ריקוד".

- איך מתבצעת הערכה של תלמיד במערכת כזאת?

"אני רוצה לראות הערכה שהיא בכלל לא מבוססת בחינה, אלא יותר פרויקטים, מצגות, אמנות הקשורה לנושא המדובר, כל אחד לפי תחומי היצירה שבהם הוא אוהב להתבטא. הערכה כזאת היא חשובה ורלוונטית לחיים האמיתיים הרבה יותר מאשר בחינה, שנולדה כשיטת הערכה רק משום שהיא הפשוטה ביותר למורה. ההערכה צריכה להיות מבוססת גם על עבודת צוות ועל התרומה של כל חבר בצוות לתוצאה המשותפת".

- וזה, כאמור, פחות קל למורה.

"בהדרגה נעבור לעולם שבו גם המעריך יהיה רובוט, שיבחן את העבודות לפי קריטריונים שייתן לו המורה. בחינה כזו היא גם מוצלחת יותר בהקשר של פרטיות. הרובוטים יכולים לאסוף המון המון מידע על התפקוד של התלמיד, בלי שמישהו יהיה חשוף לכל המידע הזה, אלא רק לתוצאה שלו".

- אנחנו עדיין מאוד רחוקים מכל זה. מערכות הלימוד המקוונות המעטות שהוטמעו בכיתות הן פשוט דרך אחרת לשנן את הידע הקיים.

"יש דוגמאות שונות, למשל Flit Learning, טכנולוגיה שמאפשרת למורים ליצור תוכן בקלות לצריכה בבית על ידי הילדים. כך, כשהילדים מגיעים לבית הספר, המורה כבר יודע מי צריך יותר עזרה בנושא הלימוד החדש, ואז הוא יכול להתפנות אליו ולתת לשאר משימת חקר מאתגרת יותר. הכלי הזה כבר מוטמע במקומות שונים".

"הזנחנו את הלב במערכת החינוך"

השאלה של חשיבות השינון והטמעת ידע מול לימוד בצורה של חקירה היא אחת השאלות הבולטות שמעסיקות את מערכת החינוך הבריטית בשנים האחרונות. "הגורמים השמרנים יותר מבין העוסקים בחינוך מאמינים שחשוב שיהיה לכל אזרחי המדינה רקע עובדתי משותף שנותן הקשר לכל מידע נוסף שיגיע בבגרותם", אומר נייט ומוסיף כי "יש מתח בין הגישה הזאת לבין הגישה של מי שמאמינים שזיכרון של עובדות הוא כישרון כלל לא הכרחי לעידן המודרני. אני שייך בהחלט לסוג השני, וכאמור מאוד לא מאמין בתוכנית לימודים אחידה. אני כן מאמין שישנם כמה קונספטים חשובים שכולנו נכיר - במדע, במתמטיקה, במדעי החברה, ויש כמה כישורים שכולנו צריכים לפתח במידה מסוימת, כמו אמפתיה ושיתוף פעולה, לבשל לעצמנו, לצייר באופן שיאפשר לנו להביע את עצמנו, להתעמל ולייצר לעצמנו כמה דברים בסיסיים עם הידיים. אולם, מי שמדגיש תוכנית לימוד שמבוססת על עובדות חי בעבר ורואה את הלימודים כמשהו מאוד שטחי.

"אני רואה לנגד עיניי משולש של תחומי חינוך: המוח, היד והלב. במסורת הבריטית הקפדנו על חינוך המוח והזנחנו את היד והלב (יחסים בין-אישיים). כיום, בעוד המערכות הממוחשבות שאנחנו בונים יכולות לעזור לנו ואף ליתר חלק מהיכולות שלנו בתחום המוח, וגם היד, הן חלשות בתחום הלב. היתרון של בני האדם יהיה בשילוב בין כל אלה. הגישה השמרנית ותוכנית הלימוד החדשה שהוטמעה על ידי הגורמים השמרנים ממוקדת רק במוח, וזה חבל".

- אז איך בעצם מאזנים בין הרצון לתת לכל אחד את החינוך המותאם לו אישית לבין הרצון ליצור תרבות משותפת, איזשהו גוף ידע וצורת מחשבה משותפים לכולם, כך שתהיה איזושהיא לכידות של אזרחי המדינה?

"לכידות חברתית היא באמת חשובה וזוהי הסיבה שבגללה מעולם לא האמנתי בחינוך ביתי. אני כן מאמין שבית הספר צריך להוביל את התלמידים, בצורה של חקר ודרך תחומי ההצטיינות והעניין של כל אחד מהם, אל גוף של ידע משותף מצומצם ומסוים ואל אוסף יכולות בסיסי, כמו קריאה, מתמטיקה ברמה מסוימת ועוד. יכולת הליבה החשובה ביותר לטיפול בעיניי היא היכולת לחשיבה ביקורתית כדי שניתן יהיה להבדיל בין אמת למיתוס. זה חשוב מאוד להתנהלות האישית של כל אחד מאיתנו בחייו האישיים וגם כאזרחים.

"תביני, בעוד כמה עשרות שנים גיל הפרישה יהיה 80, ובמהלך קריירה כל כך ארוכה בעולם טכנולוגי שמתפתח כל כך במהירות, הטכנולוגיה תמיד תשיג אותנו ותחליף אותנו, בכל מקצוע שהוא, ואנחנו נצטרך להתחדש. הדבר החשוב ללמוד הוא איך להתחדש. אם לא נדע זאת, נהיה במצוקה נוראית".

"מכונות הן לא טובות באמנות"

במסגרת חיזוק מעמדה של ישראל כ"אומת ההיי-טק", עלתה כאן בחריפות סוגיית לימודי המדעים לעומת לימודי מדעי הרוח. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל אמרה בפתיחת הכנס שהשתתפת בו שהיא רוצה לעודד כל ילדה בדימונה או בג'את ללמוד מקצוע מדעי ולהשתלב בחברת היי-טק. האם הדגש הזה על מדעים הוא נכון בעיניך?

"הקלישאה היא ש-STEM (Science, Technology, Engineering and Mathematics) צריך להיות Steam, כלומר להוסיף את האמנות (Art). אני אוהב בישראל את חוסר הרשמיות ואת היזמות, אבל היזמות הזאת היא יזמות יצירתית, היא לא מדע מדויק. יצירתיות היא משהו שמטפחים גם דרך אמנות. כל ילד שאנחנו מכשירים היום יהיה בעתיד בתחרות על משרתו מול מכונה. מכונות הן לא כל כך טובות באמנות, אבל הן מצוינות במדעים מדויקים".

- אך כדי לתקשר עם המכונות הללו אתה זקוק ל-STEM.

"לא כל אחד יהיה מתכנת. יש היום בבריטניה מחסור במתכנתים, אבל יש מחסור עוד יותר גדול במנהלי פרויקטים, שהם אנשים של אנשים, וכן במעצבים, שפיתחו את היכולת של היצירה החזותית".

- מה באמת הביא אותך לכאן?

"זהו הביקור השני שלי בישראל ומאוד רציתי לבוא בגלל סביבת האג-טק (טכנולוגיה לתחומי החינוך) שיש כאן. אני מאוד מעריך את חממת מיינדסט ואת הפעילות שלה.

- מה דעתך על מעורבות הורים במערכת החינוך? נראה שנוצר סטנדרט, או שהמערכת אפילו דורשת, שההורים יעברו עם הילדים על שיעורי הבית ועל הפרויקטים האישיים, ושהילד כבר יגיע לבית הספר עם מוצר ברמה גבוהה, שלא תואם את היכולת שלו כילד. יש מי שמייחסים זאת לכלל התופעה של הורות הליקופטר, שיוצרת ילדים עם חרדה מכישלון.

"זה מה שקורה במערכת שכל כולה ציונים ומבחנים. אנשים הופכים להיות טובים מאוד בלעבור את המבחן ולא בשום דבר אחר, ואכן יש חשש גדול מכישלון.

"אנחנו רוצים ליצור מערכת שבה אנשים לא יחששו לקחת סיכונים במידה, אף אם הם עשויים להסתיים בכישלון, ושלא יחששו לשוחח על הסיבות לכישלון כדי ללמוד מהן. אז מה עושים? ישנם בתי ספר באנגליה שיישמו תוכנית חינוכית ששמה דגש רב על עקרון הטיוטה. במקום רפלקס של הגשה-ציון-הלאה לפרויקט הבא, כל פרויקט שהתלמיד מגיש הוא טיוטה שאפשר לשפר, או משום שהיא יכולה להיות טובה יותר או משום שלומדים דברים נוספים בפרספקטיבה של כמה חודשים קדימה. זה הרבה יותר הגיוני מאשר שיטת ה'בחן ושכח'".

"אני שמח שמערכת החינוך הבריטית לא טבעה בלימודי קודש"

- האם בתי הספר בבריטניה יכולים ללמד כל מה שהם רוצים? האם יש מתח בין בתי ספר של הדתות השונות לבין מערכת החינוך המרכזית?

"אני חסר אמונה דתית ולכן אני שמח שמערכת החינוך שלנו לא טבעה בלימודי קודש. חשוב לי שהילדים יבינו את הדתות שמניעות היום הרבה אנשים בעולם. את כל הדתות. צריך להרחיב את היריעה. לפעמים הדת מונעת מבתי הספר ללמד דברים שהם בעייתיים לאותה מערכת אמונה, ואז נוצר קונפליקט, אולם היום בית ספר שלא ילמד את האבולוציה, למשל, לא יקבל אישור רשמי ותקציב מהמדינה, וכך גם לגבי תחומים אחרים.

"למשל, אנחנו מחייבים את כל בתי הספר ללמד חינוך מיני ומערכות יחסים בריאות. זה לא נעים לחלק מהדתות, אבל הסיכון בלא ללמד את זה הוא כל כך גבוה, כפי שמתבטא בשיעור ההריונות בגילאי העשרה באנגליה, שלא הייתה ברירה אלא להכליל זאת בתוכנית הלימודים וההחלטה אף התקבלה בממשלה שמרנית. הציבור מבין שחשוב מאוד שהילדים שלנו ילמדו ליצור מערכות יחסים יותר טובות ולכבד את הגוף שלהם ולצערנו זה משהו שאנחנו לא יכולים להניח שגורמי הדת ילמדו בצורה טובה.

"עם זאת, חשוב לציין שיש בתי ספר מאוד מצליחים באנגליה שהם מבוססי דת. כל מיני דתות: בית ספר סיקי מצוין, בתי ספר מוסלמיים מעולים וגם של כנסיית אנגלה ונוצרים קתוליים".