"תמיד הייתי מחובר לצד הנשי. שיחות גברים לא עניינו אותי"

שבע בערב, בית קפה במרכז מסחרי בצפון תל-אביב, שקט של סוף היום. מורדי גרשון מגלגל סיגריה דקיקה ולוגם מההפוך. פתאום קורעת צרחה את הרוגע, "טדי, אפשר סלפי?", ומיד אחריה מופיעה בריצה קבוצת פרחי צופים בכיתה ד' עם סלולרים שלופים, נעמדת לידו בתור לתמונה. הסצנה הזאת חזרה על עצמה שוב ושוב, בכיכובם של ילדים מגילאי 15 ומטה במהלך השעה וחצי שישבתי מול "טדי שיינפלד", האיש הרע בסדרה "שכונה" שכתב גיורא חמיצר.

ההתרגשות המטורפת שגעשה סביבנו כל הזמן הזה, שהפכה אותי לשומרת ראש בעל כורחי, הבהירה שלא משנה כמה שנים אתה בתאטרון הרפרטוארי (18 במקרה של גרשון) וכמה תפקידים ראשיים גילמת (עכשיו הוא מככב ב"סיפור אהבה בשלושה פרקים" בהבימה) - ברגע שאתה מופיע בטלוויזיה, ועוד בשלוש סדרות להיט לילדים ולנוער כמו "החממה", "שכונה" ו"ראש גדול", נגזר עליך להתנהל מסלפי לסלפי בכל פעם שאתה יוצא לרחוב.

גרשון, חנון טוב לב ואנטי גיבור במשקפיו המרובעים, מגלה סבלנות מופלגת למעריצים ומתמסר. "יצא לי לגלם את הרע בכל הסדרות האלה", הוא אומר, "אני משחק מישהו נורא נחמד ונעים, שחושב שעכשיו צריך להרוג מישהו. איפה יוצא לך להרים טלפון ולומר, 'חסל אותו'".

- לפי ההיסטריה פה מסביב, הצלחת מעל למשוער.

"ביום הולדת של אשתי לפני שלוש שנים, הלכתי איתה לקניון לעשות סיבוב קניות. אני הכי אוהב את זה ותוך רגע הופך למעצב אופנה - תלבשי את זה, תוסיפי את זה. ואז שמתי לב שחבורה של ילדים עוקבת אחרינו. בהתחלה לא הבנתי מה קורה. אחר כך הצצתי בטלפון והבנתי שהחממה עלתה. גיורא העביר אותי לשכונה ואחר כך הגעתי לראש גדול, ובכולם אני הנבל".

 - בתאטרון אין את ההערצה הזאת.

"זה לא ככה, אבל אחרי כל-כך הרבה שנים, אנשים מזהים אותי. חבר אמר לי לא מזמן, ויש לי קמצוץ מבוכה שאני מספר לך את זה - 'מורדי, אתה יוצא דופן בעובדה שבנית את עצמך בהתמדה ועבודה קשה, ולא התחלת מעמדת סטאר'".

- ועכשיו אתה משחק דראג קווין ב"סיפור אהבה בשלושה פרקים". נהנה לשחק אישה?

"התפקיד הראשון שלי בשנה ג' בניסן נתיב, היה של קוקסינל. כחלק מהטוטאליות ישבתי אצל המורה לאיפור בבית ספר ובמשך 45 דקות היא תלשה לי את הגבות העבות שלי והשאירה קו דקיק. כשישבתי מול המראה, חבר עבר, הציץ בי, עצר, 'אה, עשית גבות, יפה. יכולת לעשות את זה עם איפור'. רק אז הבנתי שההצגה תרוץ שבע פעמים, אבל אני אצטרך לצאת לרחוב. לא אשכח את התגובה של שני האחים שלי, סבי ושמעון, הם בהו בי ושתקו. כמה שנים אחרי שסיימתי את הלימודים הם סיפרו לי שחשבו שאני לא סגור על עצמי מבחינה מינית, יצא להם אח אמן ואולי גם הומוסקסואל".

- אמנם סבי עו"ד ושמעון כדורגלן עבר, אבל שניהם שרו ושמעון גם כתב שני ספרים.

"ושניהם נורא גבריים ואני ממש לא. את יודעת, דטנר ואני שמנו את הקטע ההומוסקסואלי במחזה לגמרי בצד, כי אם היינו מחליפים את הגיבור באישה, זה לא היה משנה. ההומוסקסואליות היא לא האישיו".

- הנשיות כן?

"אצלי יש לנשים כבוד גדול. תמיד הייתי מחובר לצד הנשי שלי. שיחות גברים אף פעם לא עניינו אותי".

אבל עד שנכנסת לשירותים במתנ"ס ביפו ונקלעת לשיעור דרמה של שולה רווח, היית בכלל שחקן כדורגל.

"הייתי צעיר וכנראה שלא ממש בתוך זה, אם המשחק שאב אותי ככה. יש בי רכות והקשבה. כשאני מביים, אני אוהב לביים נשים ובקולנוע אני מת על תפקידים נשיים. יש משהו בניואנסים הנשיים שמקסים אותי. עיתונאית מ'רשת' ראיינה אותי ולפני שפתחה את המיקרופון שאלה, אתה נשוי? אתה הטרוסקסואל? עניתי, כן. אז אתה אוהב נשים? כן, את אשתי".

- קצת מעליב.

"ממש לא. נשים הן המין החזק, גברים זה פוזה, אנחנו ילדים אבודים שמחפשים הכוונה. בצבא שירתי ביחידה מובחרת, ותמיד הייתי הליצן ליד הקיבוצניקים המצ'ואיסטים. האיכויות האלה תורמות לי כאדם וכשחקן".

- גם המעבר מבית ליסין ל-הבימה כעת תורם לך כשחקן? זו הייתה המוטיבציה לעשות אותו?

"הייתי בבית ליסין 11 שנים בדיוק ואני יכול להגיד ששיחקתי בשלושת התיאטראות הגדולים".

- איך ציפי פינס קיבלה את ההחלטה שלך לעזוב? עם מיה דגן זה לא עבר בשקט.

"בית ליסין היה בית נפלא והדיאלוג עם ציפי היה מדהים. היו לה הביצים לקחת אותי אחרי תקופה לא פשוטה ולהגיד לי, אני אטפח אותך - ולעמוד בכל הבטחה. כשנכנסתי לקאמרי מיד אחרי הלימודים בניסן נתיב, הייתי נורא צעיר והתפטרתי כשהבנתי שלא אוכל להתקדם".

- בלי שהייתה לך אלטרנטיבה אחרת?

"ועם ילדה קטנה בבית. נבהלתי מהמחשבה שהתחילה לחלחל, שאני שחקן בינוני - ואז הלכתי. במשך שמונה חודשים קצת ביימתי וכתבתי ובעיקר הייתי על הקרשים. אשתי שתחיה, סלע יציב, עזרה לי. למדתי אז שהמקצוע הזה, שמלא תהפוכות, בא לכבות לך את החלומות ואת האש, והחלטתי שלא לתת לאף אחד לכבות אותה. אני זוכר שנפגשתי לקפה עם משה בקר (שחקן וזמר) ודיברתי איתו על זה, ואחרי יומיים הזמינו אותי לאודישן בבית ליסין".

- אם היה לך כל-כך טוב שם, למה עזבת?

"הציעו לי את התפקיד הראשי ב'סיפור אהבה', וחמש דקות אחרי הטלפון ממשה קפטן שהציע לי אותו, התקשרתי לציפי וסיפרתי לה. היא הייתה מעודכנת על הכול. היא אמרה שהיא מאוד אוהבת את המחזה ואין לה משהו כזה להציע לי ושחררה אותי בצורה הכי מדהימה שיש".

ובכל זאת, הפרידה לא פשוטה אחרי כל-כך הרבה זמן. ופתאום אתה שחקן התאטרון הלאומי.

"לגמרי. מנובמבר אני בהבימה ועדיין יש בי התרגשות של ילד בכל פעם שאני נכנס לשם".

- חתמת על חוזה קיבוצי?

"בבית ליסין הייתי עצמאי, ויש הקלה אמיתית שאני מקבל את הזכויות הסוציאליות. תוך שבוע כבר התאקלמתי, כי קבלת הפנים הייתה חמה. אני אף פעם לא מחכה שיעשו לי טוב. אני עושה לי טוב".

- אתה גם מביים לא מעט.

"ביימתי מהרגע שבו יצאתי מהסטודיו. השחקן הוא הכלי והבמאי מזיז את הכלים שיצר המחזאי. אני לא מהבמאים עם עיני רנטגן. יצא לי לעבוד עם מייקל אלפרדס שבא לעשות עם הקאמרי הפקה גרנדיוזית, עשה אודישנים להמון שחקנים ואני נבחרתי. הוא אף פעם לא צעק או נזף, אלא היה אומר: נחמד, בוא ננסה לשנות קצת".

- הגישה המכילה הזאת לחיים קשורה לסיינטולוגיה שבה אתה חבר?

"כן, זה תמיד שם. אני גם אודיטור, מדריך. הסיינטולוגיה נתנה לי כלים וידע על החיים שלא מצאתי בשום מקום אחר וכשקוראים לה כת, עושים לה עוול".

- גם לא ביהדות?

"לא, אבל היא לא סותרת את היהדות. יש סיינטולוגים נוצרים ומוסלמים. המקום שבו אני נמצא כאדם ובקריירה הוא בזכות הסיינטולוגיה. כשהייתי בתקופת השפל אחרי הקאמרי, אשתי אמרה לי, לך דבר עם מישהו, הפנתה אותי לאודיטור ומשם התחלתי להתרומם".

- לא ניכנס לזה עכשיו לעומק, כי אני חולקת על התפיסה האידיאלית של הסיינטולוגיה, אבל עכשיו זאת גם פרנסה?

"בהחלט, ואני גם מדריך שחקנים, שזו עוד הכנסה. אני אמור להתחיל לביים את 'סקס עם זרים' של המפיק תומר כהן שיעלה בבית אריאלה וקומדיה ביורם לוינשטיין".

- ומתי תביים ברפרטוארי?

"קפטן אמר לי, תביא משהו טוב ונלך על זה, אז אני מחפש. זאת המטרה הבאה. חוץ מזה, שמעון ואני עובדים על גרסה קולנועית לספרים שלו מעבר לים. הוא רוצה לעשות את זה בחו"ל ואני לגמרי איתו".