פסגת הפחד: תתפלאו, אבל חרדה דווקא טובה לעסקים

אלכס לנדסברג גדל אל תוך עולם העסקים התובעני, ובתור שכזה, הוא יודע דבר או שניים על הלחץ ועל המתח שמחלחלים ממקום העבודה אל בין קירות הבית, ופנימה אל המרחב המשפחתי והאישי. אביו ברונו (כיום בן 97) ייסד ב-1965 את ענקית הניקיון והטואלטיקה סנו, אלכס עצמו ניהל אותה במשך תקופה, ובשנים האחרונות, כסגן היו"ר (של אביו), הוא מלווה את בנו יובל, שתפס את מושכות המנכ"ל. באופן מפתיע, לנדסברג מצביע על משתנה אחד משמעותי, שעל-פי רוב מעורר אסוציאציות שליליות, דווקא כאלמנט חיובי ואף הכרחי בדנ"א הניהולי של החברה המשפחתית: החרדה. "מנהלים", הוא אומר, "צריכים להיות חרדים, תמיד לא מרוצים, ולחשוב שאפשר לעשות יותר טוב. החרדה הזאת עושה רק טוב לעסקים, היא לא גורמת לדברים שליליים. היא אמנם גורמת לאי שקט, אבל במשך הזמן זה הופך להרגל".

- מתרגלים לא לישון בלילה?

"במהלך כל השנים ישנתי טוב בלילה. זה לא פוגע בכך. אבל במשך היום, צריך כל הזמן להיות חרד. מה גם שהעובדים בדרך כלל מחקים את המנהלים הבכירים בחברה, אם המנכ"ל משכיל להשרות את התחושה על הארגון כולו. זה עניין של תרבות ארגונית, לא להירדם ולחשוב כל הזמן איך אפשר לשפר ולהישאר בחזית".

במתכוון או שלא, לנדסברג מתפרץ אל דלת פתוחה הנתמכת במחקר האקדמי של השנים האחרונות, ולפיה החרדה - הווה אומר, מצב שבו אדם חש חוסר שקט, מתח ודאגה בשל המחשבה שמשהו רע עלול לקרות - אינה נתפסת כחולשה, אלא כקטליזטור הדורך את שרירי הניהול וממקסם את ביצועיהם. אסכולה ניהולית שתומכת ברעיון המרענן שלא בכל דבר שגורם לאי נוחות צריך לטפל; לעיתים ניתן פשוט להוקיר את היתרונות של המצב. חרדה, סבורים מומחים, היא תכונה נדרשת אצל מנהלים ומנהיגים, כל עוד אינה פוגעת בתפקוד שלהם כמובן. דווקא חסרונה עלול להיות מסוכן, ולכן, גורסות תיאוריות ניהוליות, אין סיבה להילחם בה.

אחד המנהלים הבכירים בעולם, שדיבר בשבחה של החרדה בניהול הוא אנדי גרוב, המנכ"ל האגדי של אינטל וממייסדיה, שמת לפני כשנה. בספרו "רק הפרנואידים שורדים", גרס גרוב כי פרנויה היא תכונה נדרשת ממנהל וכי החרדה טובה לעסקים. הוא עצמו נחשב למנהל תובעני מאוד שהעלה על נס את העמידה על המשמר, תוך מחשבה מתמדת על מה שעלול לקרות - הן מצדו והן מצד עובדיו. בהתאם, הוא עודד את עובדיו להיות חשדניים כלפי כולם: מקולגות, דרך לקוחות וכמובן מתחרים.

ג'ים קולינס, מומחה ניהול מאוניברסיטת סטנפורד ומחבר הספר "לנצח נבנו", הרחיב וערך קורלציה בין הצלחת החברה למספר ה"פרנואידים הפרודוקטיביים" שפועלים בה. אותם מנהלים שערוכים ליום שבו המציאות העסקית תשתנה באופן חד, הקלפים ייטרפו והם יידרשו לפעולה אסטרטגית. אבל לעיתים, מספיק רק אחד כזה (בהנחה שהוא יושב בעמדת מפתח); חוקרים שונים מייחסים חרדה ניהולית למנהלים הגדולים של ימינו מסטיב ג'ובס המנוח באפל, דרך מארק צוקרברג בפייסבוק וריצ'רד ברנסון בווירגי'ן ועד לג'ף בזוס באמזון.

"כשמדברים על חרדה כמנוע חיובי אצל מנהלים, מדברים על חרדה ברמה מספקת - לא מעטה מדי ולא מופרזת, אלא ריאלית", מסבירה יעל מהודר, יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה ומחברת הספר "המועמד הנבחר". "בדיוק כפי שמידה מסוימת של חרדה חיונית לכל אדם כדי לשרוד בעולם, כך רמה מסוימת של חרדה אפקטיבית עבור מנהלים ומסייעת להם להצליח במשימות מפתח ולשרוד אתגרים ניהוליים כגון חוסר ודאות, עליות ומורדות. מנהלים כאלה עורכים מודיעין מתמיד ובכך נמנעים ממצבי סיכון מיותרים. הם מסוגלים להתמודד עם שינויים ולדבר בקול רם על התרחישים והתוצאות הצפויים בעקבותיהם, לטוב ולרע".

- איך מונעים מהחרדה לצאת משליטה ולהפוך לגורם משתק?

"הצעד הראשון לעשות זאת ולהקטין את ההשפעה השלילית שלה הוא להיות מודע למקורותיה. מחקר שבדק עמדות מנהלים בנוגע לחרדה הראה כי רוב (85%) המנהלים מאמינים שזו אחריותם לנהל אותה בצורה אפקטיבית ופרודוקטיבית, כאשר לפי אותו מחקר, אחד ממקורות החרדה הוא הדרישות המופנות למנהלים במסגרת עבודתם. כמובן, ככל שמספרן וצפיפותן עולים - כך עולה גם רמת החרדה".

מהודר מחדדת כי לא מדובר רק בחרדה אצל המנהלים עצמם, אלא גם "ברמת חרדה מספקת שהם מסוגלים לייצר אצל העובדים. במובן זה, חרדה היא מצרך חשוב המייצר הצלחה עסקית. בלעדיה, ארגונים מצויים בסכנה ממשית: מנהל עם חרדה בלתי מספקת עלול להיות מנהל שאנן, שמעניק לעובדיו תחושה כוזבת של ביטחון ולא מצליח לעורר בהם חדשנות לאורך זמן. מנהל כזה מקרין לעובדיו רק את החיובי ואומר להם שהכול בסדר בכל מצב".

לנהל את החרדה

ההתפתחות האבולוציונית של תפיסת החרדה, מתכונה שאדם זקוק לה כדי לשרוד ולהתמודד עם סכנות העולם ועד גילוי יתרונותיה של חרדה בעסקים, מלווה במחקרים שמתוארכים הרחק לאחור. אחד הנחשבים שבהם, אבן דרך בתחום, שפורסם כבר ב-1908, זכה לשם "חוק יארקס-דודסון" על שם שני פסיכולוגים מהרווארד שתיארו את מערכת הקשרים בין עוררות לביצוע, והראו כי רמות מתונות של חרדה משפרות ביצועים.

יותר ממאה שנה לאחר מכן, חוקרים מאוניברסיטת מקיואן בקנדה גילו קשר בין חרדה לבין רמת אינטליגנציה גבוהה: במחקר שפורסם ב-2015 בכתב העת המדעי "Personality and Individual Differences" פירטו עורכיו כי רמת אינטליגנציה גבוהה מביאה את הניחנים בה למחשבות רבות ועמוקות על חוויות ומשברים מעברם, ובכך הם באופן טבעי מגבירים את רמת החרדה והדאגה שלהם. לטענת החוקרים, המוח הטרוד הוא גם המוח האינטליגנטי יותר.

מהודר מציינת את העיתונאי ועורך המגזין הנחשב "האטלנטיק" סקוט סטוסל, שתיאר בספרו "עידן החרדה שלי" את התמודדותו במשך כל חייו עם חרדה. "בספר הוא מראה כיצד חרדה יכולה לצייד את המנהל בכושר מנהיגות טוב ומסביר כי אנשים חרדים סורקים את הסביבה באופן פעיל ומאתרים איומים", היא אומרת.

- מתי חרדה של מנהל הופכת שלילית?

"חרדה שלילית היא חרדה במידה מופרזת. מנהלים שסובלים ממידה מופרזת של חרדה נוטים לדכא במקום להמריץ, לשתק במקום להניע, לבלבל במקום להבהיר, ולתסכל את עובדיהם. במחקר שנערך באוניברסיטת דיקין שבאוסטרליה, נמצא שחרדה רבה פוגעת בשתי יכולות חיוניות ביותר עבור מנהלים: קבלת החלטות וניהול סיכונים. מעבר לכך, תוצאות שליליות שעלולות להתלוות לחרדה הן דיכאון, שמנקז את כל האנרגיות של מנהל והופך אותו לפאסיבי; הימנעות מאינטראקציות חברתיות, בידוד חברתי ומותשות".

בהקשר זה, נבהיר כי הכתבה אינה מתכוונת לחרדה ולהפרעות שלה, כפי שהן מוכרות מהעולם הפסיכיאטרי, שבשנים האחרונות מדוברות ביתר שאת, מאז הפכה החרדה (וגם הביקורת על האבחון והטיפול בה, ראו מסגרת), לבעיית בריאות הנפש השכיחה בעולם. כיום, ההערכה היא שלפחות 5% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות משתנות.

"כדי להצליח לנהל את רמת החרדה במלאכת הניהול", נחזור אל מהודר: "מנהל צריך לזהות לא רק מה הגורם לחרדה, כפי שהזכרנו קודם לכן, אלא גם מי הגורם. מנהלים צריכים לקיים אינטראקציה עם קבוצות שונות של אנשים וכל קבוצה מעוררת חרדה ברמה אחרת".

- באנשים, הכוונה לקולגות? ללקוחות?

"גם וגם. מחקרים מראים כי לקוחות הם הגורמים העיקריים לחרדה, ולאחר מכן עמיתים ובוסים. מחקרים אחרים מצאו שגורמי לחץ עיקריים הפוקדים מנהלים הם לחצים בזמן, עומס עבודה, מתח רגשי, חוויה של פער וסתירה, פער בין דרישות הנהלה הבכירה לאלה של העובדים, פער בין העבודה לחיים פרטיים, פער בין רמת המאמץ לבין התוצאה הסופית ועוד".

- יש טיפים לניהול החרדה?

"רוב המנהיגים משתמשים בשתי דרכים עיקריות כדי לנהל את חרדותיהם. ברמה הכללית, מסייעים עיסוקים חושיים המייצרים גירוי פיזי, כפעילות גופנית. ברמה הספציפית, מסייעת התנהלות מאורגנת ומתוכננת במהלך משימה - הגדרת ציפיות והבהרתן, שמירה על לוח זמנים, השלמת משימות לפני המועד האחרון וכן תפיסת המשימה כחלק ממטרותיו הכוללות של הארגון.

"גם יחסים חיוביים עם העובדים שומרים על מידה אפקטיבית של חרדה: מחקר נורבגי מצא למשל, שמנהלים שנהנים ממערכת יחסים חיובית עם עובדיהם, פחות סובלים מחרדה ברמה מסוכנת בעבודה. החוקר הראשי, אסטריד ריצ'רדסון, סיכם כי 'הדבר הטוב ביותר שמנהל יכול לעשות כדי למנוע חרדה מופרזת בעבודה הוא לפתח יחסים טובים עם העובדים שלו'".

לגילוי מהיר יש גם מחיר

פרופ' צחי עין דור, חוקר חרדה מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, מזכיר לא לבלבל בינה לבין פחד. "חרדה היא תחושה כרונית של חשש מדברים שיקרו, תחושה קבועה של רגשות שליליים ודריכות", הוא מסביר. "אנשים בדרך כלל רוצים להיפטר מתחושת החרדה אם היא גורמת לירידה בתפקוד, והרבה פעמים מגיעים בעקבותיה לטיפול תרופתי או פסיכולוגי. אם נשאל אנשים אם הם מעוניינים לחוש חרדה, התשובה תהיה שלילית".

אולם בדומה לדוגמאות שהובאו קודם לכן, גם ממחקרים שערך עין דור עולה כי החרדה יודעת גם להיות טובה לעסקים. "במחקרים ראינו שיש לחרדה צדדים אדפטיביים", כך עין דור. "גילינו שחרדה מחדדת את החושים, בין השאר החברתיים. מצאנו שחרדה מאשרת גילוי שקרים ורמאות באופן מדויק יותר. היא מחדדת את היכולת לזהות איומים שונים - בין אם הם מוחשיים כמו ריח עשן שמתפזר בחדר ובין אם מדובר באיומים חברתיים. היא שומרת אותנו ערניים יותר, רגישים יותר למה שמתרחש בסביבה, בזמן שאנשים רגועים יותר עלולים לפספס את אותם איומים. הערנות הזאת פועלת לטובה במגזר העסקי הרווי באיומים, שם צריך לצפות מבעוד מועד. כל התחושות הנלוות, שהן על פניו שליליות, קשורות ליכולת שלנו לשרוד בעולמות תוכן שונים".

באחד המחקרים שערך עין דור - עם תלמידת המחקר אורגד טל - נדרשו המשתתפים לענות על שאלון ממוחשב, אולם באמצע התהליך הם לכאורה נתקלו בווירוס במחשב. בעוד שהם ניסו לפתור את התקלה, נאלצו הנבדקים להתמודד עם כמה תקלות ומשימות שרק לכאורה נקרו על דרכם. על-פי תוצאות המחקר, בעלי החרדה הגבוהה יותר מבין הנבדקים הראו דבקות רבה יותר במטרה - למגר את הווירוס ולסיים את המשימה שקיבלו - לעומת בעלי החרדה הנמוכה יותר.

- החרדים יותר, תמיד יצליחו יותר?

"זו אליה וקוץ בה", משיב עין דור. "יש עקומת פעמון שמקשרת בין חרדה וביצוע: חרדה ברמה גבוהה יחסית תאפשר לאדם יכולת גילוי גבוהה, אבל עלולה לפגוע לעיתים בביצוע כיוון שהסטרס מאוד מעמיס על הקוגניציה שלו, על היכולת לחשוב בבהירות ולפעול במהירות. כלומר לגילוי המהיר יש לעיתים מחיר והביצוע עלול להיות מהיר פחות. בצד השני של העקומה נמצאים האנשים הרגועים, שהיכולת שלהם לנהל גבוהה יותר ומצד שני, הם מפספסים הרבה איומים ובתגובה עלולים לפעול מאוחר מדי".

- מה הפתרון?

"אופי ניהול יחידני צפוי לעיתים להיות מוגבל, וצריך להכיר בכך שיש יכולות, אבל הן לעיתים מנוגדות. הפתרון הוא שילוב: אותו מנהל יכול לרתום לצדו אנשים לביצוע, כשהוא מכיר בעובדה שהם יוכלו לעשות זאת בצורה טובה יותר. מצד שני, ליד המנהל הרגוע צריך להציב את האדם החרד, שאולי לא נעים להיות בסביבתו, אבל מכיוון שמספיק שעסק יקרוס פעם אחת, חשוב שהוא יהיה שם, כי הוא האדם שיכול למקסם את המצב".

ולחרדה עלול להיות גם מחיר אישי, ואפילו בריאותי. ארנה ברי, מדענית ויזמית המכהנת כסגנית נשיא ומנכ"לית מרכז המצוינות בישראל של ענקית החומרה האמריקאית Dell EMC, אמנם מדברת בשבחי החרדה - וכפי שהיא מעדיפה לקרוא לה: מתח - כחלק בלתי נפרד מתפיסת הניהול שלה. אולם כאשר היא נשאלת על חסרונותיה, היא עונה בפתיחות רבה ומספרת על מחלת הסרטן שבה לקתה לפני כשנה וחצי. "במקרה שלי, אני די בטוחה שחלק מהתפתחות הדברים השליליים בגוף נבעה מכך ששמתי את עצמי במקום שמתמודד כל הזמן עם מתח וחרדה. יש לזה מחיר, ואין ספק שעכשיו אני משלמת אותו. אני מניחה שיש מנהלים שעושים איזונים טובים יותר ופחות".

- באיזה אופן החרדה הפכה אותך למנהלת טובה יותר?

"חלק מהיכולת של מנהל היא מצד אחד להיות במתח, ומצד שני לתת פתרונות שהם לא חד-פעמיים, והם לא מקלקלים את האפשרות להמשך. וכשאפשר לשלב בין החרדה הקבועה הזאת לבין פתרון בעיות, אתה על הסוס. אנשים שעוסקים בפתרון בעיות, בין מדעיות, טכנולוגיות, ניהוליות, פוליטיות ובין אחרות, נמצאים כל הזמן במתח בגין העובדה שהחיים הם לא מישור. זו לא טיסה ישרה ואופקית, כמו שאומרים בשפת הטייסים. יש בדרך סערות, ואתה חייב לחיות בידיעה שכל הזמן יכולות להיות הפתעות".

בעין הסערה

החרדה מטלטלת גם את הפסיכיאטריה

החרדה היא נושא מרכזי לדיון ולמחקר לא רק בפקולטות לניהול כמובן, אלא גם בפקולטות לרפואה ובמחקר הפסיכיאטרי בפרט. מי שבמידה רבה טלטל את הספינה הוא הפסיכיאטר פרופ' אלן פרנסונס, שחולל סערה כשטען שבשנים האחרונות קיים אבחון יתר של חרדה, כמו גם של הפרעות נפשיות אחרות. בספרו "לא נורמליים!" (שאשתקד פורסם תרגום שלו בעברית) הוא טען כי אנשים בריאים מתויגים כבעלי הפרעה נפשית, לאחר שהם מדווחים על רמות גבוהות של מתח, וכתוצאה מכך מטופלים תרופתית ופסיכולוגית. מענה שלדבריו הפך את ארצות הברית ל"אומה של בולעי גלולות" - תרופות נוגדות דיכאון, חרדה, שיכוך כאבים, כדורי שינה ועוד.

פרנסונס גרם לטלטלה בעיקר מפני שהוא יצא נגד ה-DSM - המדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית ומה שנחשב לתנ"ך של הפסיכיאטרים - ודווקא בגלל שהוא עצמו השתתף בכתיבתו. מתוך היכרות קרובה מבפנים, סיפק פרנסונס הצצה לאבחוני יתר שיצאו, לדבריו, מכלל שליטה וגרמו לנזקים.

פרנסונס אינו מתנער מחלקו בעניין, אך את האשם העיקרי הוא תולה בחברות התרופות, וכן בחוסר יכולות של אנשים פרטיים להתמודד עם תחושות של מתח ושל עצב. לדבריו, תופעות שעד לא מזמן נחשבו נורמליות, או לכל היותר מוגזמות, מפורשות כהפרעה שיש לשים לה סוף ולהכניס אותה לנורמה, מבלי ששמים לב ליתרונות שמדוכאים בתוך כך.