"הוא רמס את כבודי, צילק את נפשי לצמיתות וריסק אותי"

3 שנים לאחר שהפכו לזוג, גילתה מ' כי במקביל לקשר איתה, בן זוגה ע' התחתן עם אישה אחרת ■ בשבוע שעבר היא הגישה נגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בת"א

אייפד / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
אייפד / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

"התביעה הזו מבקשת להיות פה ולבטא את כאבן של נשים רבות שנפגעו ונפגעות ממתחזים באתרי היכרויות ומחוץ להם. אנו תקווה לשים סוף לתופעה מתרחבת והולכת של פרסום מצגי-שווא וכזבים, תוך ניסיון להונות נשים תמימות המחפשות קשר זוגי, וזאת על-מנת לקבל הסכמתן לקשר מיני ורומנטי, וזאת מבלי לתת את הדין ולשאת בתוצאות".

בלשון נרגשת זו, החליטה מ', בת 37, לפתוח את התביעה שהגישה השבוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד בן זוגה לשעבר, ע', בטענה כי הוא גרם לה לחשוב באתר ההיכרויות בו הכירו, שהוא רווק ופנוי לקשר, ולפיכך ניהלה אתו מערכת יחסים זוגית ומינית במשך 3 שנים. זאת, למרות שהוא היה נשוי ובקשר עם אישה אחרת.

באמצעות עו"ד ענת קאופמן, מתארת מ' בתביעתה את היכרותה עם ע' באתר היכרויות באינטרנט ואת האופן שבו הוא משך אותה, לטענתה, בכזב לתוך הקשר הרומנטי. בהמשך תביעתה מתארת מ' כיצד היא גילתה, לתדהמתה, כי מערכת היחסים ביניהם הייתה מבוססת מתחילתה ועד סופה על שקר, הונאה ומצגי-שווא.

מסכת שקרים

התובעת מתארת בתביעה שהגישה, כיצד בתחילת שנת 2008, בהיותה בת 28, ומתוך כוונתה ורצונה למצוא פרטנר לחיים, היא נרשמה לאתר היכרויות שגם ע' היה מנוי בו.

לטענת התובעת, ע' פנה אליה באתר האינטרנט והציג עצמו כבחור פנוי המחפש זוגיות רצינית. "בין הצדדים התפתחה מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין, אשר התהדקה והתחזקה משך כ-3 שנים, במהלכן נהגו לבלות יחד רבות, נהגו להיפגש יחד עם חברים משותפים; בילו יחד בארוחות ערב משותפות עם מכרים ובני משפחה; לנו במשותף בדירותיהם; נפגשו עם ההורים של בן הזוג; נסעו יחד לחופשות; בילו יחד בהרצאות יהדות; וקיימו יחסים אינטימיים", נטען בתביעתה של מ'.

התובעת טוענת כי משך כל ניהול מערכת היחסים, ע' הציג לה מצג שהינה יחידה בליבו, שהוא נמצא רק עמה במערכת יחסים, וכי כוונותיו לגביה רציניות.

לפי התביעה, "לאחר כ-3 שנים של זוגיות, בהן ע' הציג מצג-שווא בפני מ', תוך שהוא מנצל את תמימותה ומקיים עמה יחסי מין בהסכמה שהושגה במירמה", התגלה ל-מ' באוקטובר 2011, כי הקשר שניהל עמה ע' רצוף מסכת שקרים.

התובעת מתארת כיצד באותו היום לנה יחד עם ע' בדירתו, כאשר באמצע הלילה יצא ע' מהדירה, כשהוא מסביר לה כי הוא נקרא לבצע מעקב דחוף כחלק מעבודתו כמנהל חקירות פרטיות.

"מ' נותרה ללון בדירתו של הנתבע ולאחר מספר שעות, כשהבחינה שהסוללה בטלפון הנייד שלה נגמרת, חיברה אותו למחשב של הנתבע על-מנת להטעינו", מתואר היום הדרמטי בחייה של מ'". "באותו רגע נדלק מסך המחשב של הנתבע, ולתדהמתה של התובעת על מסך המחשב עלתה תמונה של הזמנה לחתונתו של הנתבע עם אישה אחרת!!! שהתקיימה כ-3 שבועות לפני כן!!! עיניה של התובעת חשכו!!! היא לא האמינה למראה עיניה, הרגישה מרומה ונבגדת (סימני הקריאה במקור - ח' 'מ')". לדברי התובעת, או אז היא הבינה בעצם ש"כל אותה תקופה, היה מצוי ע' בקשר מקביל עם אישה אחרת!!! וככל הנראה המדובר בקשר ממושך, שכן ע' היה עמה, הציע לה נישואים, תכנן עמה חתונה ואף נישא לה".

ע' מציינת בתביעתה כי באותו הרגע היא הרגישה שהקרקע נשמטה תחת רגליה, החלה לרעוד ולבכות, הרגישה מושפלת, שכבודה נרמס, הייתה מבוישת ולא ידעה את נפשה, משהבינה כי נפלה קורבן לתרמית חמורה.

נוכל סדרתי

מ' טוענת כי בדיעבד הסתבר לה כי ע' הוא נוכל שפועל כך באופן סדרתי - "יוצא, מבלה ומשלה נשים, תוך שהוא ממשיך להציג את עצמו כרווק ופנוי, ובהתנהלותו זו בועל נשים שלא בהסכמתן מדעת, תוך פגיעה באוטונומיה שלהן ותוך שלילת זכות הבחירה שלהן לגבי עם מי הן חולקות את מיטתן".

לפי התביעה, "בהתנהגותו של ע' הוא רמס את כבודה של התובעת, רימה אותה, פגע בנפשה אנושות, בייש אותה בפני משפחתה וחבריה, שכן הציגה אותו כבן זוגה, ערער את מעמדה כאדם אחראי ובוגר שאפשר לסמוך על שיקול דעתו, שבר וריסק אותה מבחינה רגשית והשאיר חותם וצלקות נפשיות לצמיתות".

בתביעה מתואר כי "במשך תקופה ארוכה מאוד התובעת לא תפקדה בכל מישורי החיים, הן במקום עבודתה והן בחייה האישיים. התובעת שרתה בעצב עמוק ובכתה ללא הרף, ביטחונה העצמי נפגע קשות ובעקבות כך, ובין היתר נפגעה התפתחותה המקצועית ולימודיה נדחו".

התובעת טוענת כי מעשיו של בן זוגה לשעבר מהווים הפרה של החוק למניעת הטרדה מינית, אונס, פגיעה בכבודה, גניבה, קבלת דבר במירמה ועוד. "לפני לאירועים המתוארים, הייתה התובעת אישה צעירה ובריאה שכל עתידה לפניה, עם שאיפות להקים משפחה ובית חם. לאחר, ובעקבות האירועים, לתובעת נגרם נזק נפשי ונותרה לה נכות נפשית ותפקודית במישור האישי, החברתי והתעסוקתי", נטען בתביעה.

ע': "לא הבטחתי דבר"

הנתבע, ע', מסר בתגובה לתביעה - באמצעות עו"ד טלי גוטליב - כי "ע' הכיר את התובעת לפני כ-10 שנים כשהיה עדיין רווק. הקשר בינו לבין התובעת היה קשר ידידותי בלבד, במסגרתו התקיימו מספר מפגשים בשנה, במהלכם קיימו השניים יחסי מין מוסכמים ומכבדים. ע' מעולם לא ישן עמה, לא פגש במשפחתה ולא הבטיח לה דבר וחצי דבר".

"אנו נחרדים מהתנהגותה של התובעת, אשר מצאה לעצמה דרך מכוערת לנקום ב-ע', שנהג בה תמיד בכבוד. תביעתה הנטענת של התובעת מעולם לא הגיעה לידי ע', וככל שהיא קיימת, היא לא יותר מקנטרנית ונואשת".

"היו לי דייטים שהסתיימו אחרי כמה דקות כי כל קשר בין התמונה באתר למציאות היה מקרי לחלוטין"

תרבות "השקר" או תרבות "ההונאה" באתרי ההיכרויות ברשת ידועה לכל המשוטטים בהם. זה מתחיל בתמונות שמצרפים חלק מהחברים באתרים אלה - תמונות מעובדות באמצעות "פוטושופ", במטרה להסתיר "פגמים", ומגיע עד מסירת פרטים כוזבים על נתונים פיזיים, כגון גיל, גובה או משקל.

אולם, בעוד שתמונות ונתונים פיזיים כוזבים נחשפים במערומיהם במפגש הלא-וירטואלי הראשון, הרי שפרטים, כמו גיל, מצב משפחתי, והמטרה של השיטוט באתר - זוגיות או רק סקס מזדמן - אינם ניתנים לחשיפה. ובעניינים אלה, מתרחשת "הונאה" כיד הדמיון החופשי. המטרה מקדשת את אמצעים, ומטרת ההיכרות נותרת לעתים קרובות עלומה.

חלק מהחברים באתרי ההיכרויות מנסים לפצח את המסתורין מאחורי בן הזוג הפוטנציאלי והווירטואלי, באמצעות חיפוש מידע עליו ברשתות החברתיות, כגון פייסבוק ואינסטגרם - אלא שגם שם, לא פעם, מופיעה מציאות מדומה לחלוטין.

התאהבות וירטואלית

"כל מי שמכיר את האתרים האלה, מכיר גם את תחושת 'ההתאהבות הווירטואלית'", מספר א', רווק בן 34. "על סמך התמונות והמידע שנמסר לך, אתה בונה דמות פיקטיבית ומפתח ציפיות לא ריאליות. אם האדם מולך שיקר לך על נתוניו הפיזיים, הדבר יתגלה מיד במפגש פנים מול פנים. היו לי לא מעט מפגשים שהסתיימו דקות לאחר שהתחילו, כי כל קשר בין התמונות ולמציאות היה מקרי לחלוטין. אבל בכל מה שנוגע לכוונותיו ומטרותיו של הדייט הווירטואלי - האם הן כפי שהוא הצהיר באתר או לא - בזה לא ניתן לשלוט, וכמובן שיש פה כר נרחב להונאה".

האם אתה נוהג באופן דומה?

"אני יכול להודות שמצאתי את עצמי לא פעם משקר בנוגע לגיל בנתונים שאני מוסר באתר. אולם, אני חושף את הגיל האמיתי כשהשיחה מתפתחת. הגיל הפיקטיבי נועד רק כדי ללכוד את תשומת הלב. העולם שייך לצעירים אחרי הכל, בטח בעולם ההיכרויות".

אולי זה דבר טבעי שאנשים שמחפשים קשר יפרסמו את התמונות המוצלחות ביותר שלהם וינסו "לשפץ" את קורות חייהם ולמכור את עצמם.

"כמובן שכל אדם בוחר את התמונות הטובות ביותר שלו; אבל יש הבדל בין לבחור בתמונה טובה לבין לקחת תמונה ולרטש אותה ב'פוטושופ' או לצרף תמונה שלך מלפני עשור, מטיול אחרי הצבא, שזוף וחטוב".

האם ישנן דרכים לדעת מתי מדובר בשקר ומתי באמת?

"מי שנמצא באתרים האלה, מפתח שיטות לפצח מידע לא אמין. אחרי הכל גם באתרים נוצרת שיחה, ודרכה ניתן לחשוף שקרים או למצוא "חורים" בתסריט שהוצג לך. אולם, בסופו של דבר אם מישהו רוצה להסתיר ממך את כוונותיו האמיתיות - אין לך שום דרך ל'עלות' על זה".

הציג עצמו בפני נשים כבכיר במשרד השיכון - והורשע באונס

התביעה שהגישה מ' נגד ע', בטענה כי מגיע לה פיצוי כספי בגין הנזקים שגרם לה, לטענתה, בכך שהוא גרם לה לחשוב שהוא רווק ופנוי לקשר ולנהל אתו מערכת יחסים זוגית ומינית, למרות שהיה נשוי - היא תביעה תקדימית מבחינת הפרטים המופיעים בה. גם הטענה כי השגת יחסי מין של גבר באמצעות התחזות לרווק צריכה לזכות את האישה בפיצוי כספי היא ראשונית. אולם, המחוקק ובתי המשפט מתמודדים עם מתחזים למיניהם באופן כמעט יומיומי והם נדונים ומטופלים הן באפיק הפלילי והן באפיק האזרחי.

מקרה דומה לזה שמוזכר בתביעתה של ע', אך שנדון במסגרת משפט פלילי, הגיע לפני כמה שנים עד לפתחו של בית המשפט העליון. באותו מקרה נקבע כי אדם בשם צבי סלימאן השיג יחסי מין עם נשים שהיו שרויות במצוקת דיור, לאחר שהוא התחזה בפניהן כבעל תפקיד בכיר במשרד השיכון, ורק לאור זאת שהוא "הבטיח" להן, כי אם ישכבו עמו, הוא ייטיב עמן במתן דירה ויפתור את בעיותיהן הקשות.

כפי שפורסם בעבר ב"גלובס", באוקטובר 2008 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של סלימאן על הרשעתו במחוזי בעבירות חמורות, בהן אינוס והתחזות, ועל חומרת העונש, שהוטל עליו - 10 שנות מאסר בפועל.

מקריאת פסק-הדין עולה כי סלימאן נהג לפגוש נשים באקראי, להציג עצמו בפניהן בזהות בדויה, ולספר להן, שהוא בעל תפקיד בכיר במשרד השיכון - דבר שלא היה ולא נברא - ומבטיח להן לסדר להן (ולילדיהן הקטנים) דירה למגוריהם. לשם כך הוא דרש רק דבר "קטן": שיקיימו עמו יחסי מין ושיהיו זמינות לו בכל עת שיחפוץ. בחלק מן המקרים עלה הדבר בידו; בחלק אחר - לא. סלימאן הורשע, כאמור, ונשלח לכלא לתקופה ארוכה.

חיזור לגיטימי או מירמה?

"לפנינו נוכל מניפולטיבי ומתוחכם, שניצל, באופן שיטתי ומתמשך, את מצוקתן וחולשתן של נשים קשות יום, ובערמה הצליח להביא את חלקן לקיים עמו יחסי מין, כשלנגד עיניהן החלום הנכסף - בית משלהן", קבע העליון.

שופטי העליון הסבו את תשומת הלב לכך שהגדרת גבולות עביר האינוס בהקשר של התחזות היא דבר מורכב וסבוך. "האם בכל פעם שגבר אינו אומר אמת לאישה באשר לפרט, אשר בעיניה הוא מהותי, ובין היתר בעטיו היא מסכימה לקיים עמו יחסי מין, מדובר באינוס?", הם כתבו. "האם גבר המציג עצמו כבן 32, בפני אישה, שהודיעה כי היא מבקשת לעצמה גבר שגילו אינו עולה על 35, ושלאחר שהאישה מקיימת עמו יחסי מין, מגלה היא באקראי כי הוא בן 40, עבר עבירה של אינוס?

"ומה באשר לגבר, שאינו אומר אמת באשר להשכלתו, ויש מי ש'ברשימת דרישותיה' מבקשת היא לצאת עם אקדמאי - או בעל מקצוע מסוים דווקא (רופא, מהנדס) - ואילו ידעה כי המדובר במי שאינו עונה על דרישות אלה, לא הייתה מעלה על דעתה לקיים עמו יחסי מין?"

השופט אליקים רובינשטיין הזכיר שהדוגמאות רבות בעיקר בעידן הנוכחי, שבו "היכרויות רבות תחילתן באופן וירטואלי, אשר עשוי להיות כר פורה למסירת מידע שאינו מדויק, שלא לומר מופרך". לדבריו, "בסופו של יום ניצבת בפנינו השאלה - היכן נמתח הגבול? מתי נחצה הקו מ'שקר לבן', כחלק מ'חיזור לגיטימי', לעבר 'מירמה', השוללת הסכמה חופשית".

רובינשטיין פסק כי כאשר גבר או אישה מציגים עצמם שקרית, ובמירמה מביאים אל מיטתם את מי שאילו היה יודע את הדברים כהווייתם, לא היה מקיים עמם יחסי מין, יחול עליהם החוק הפלילי. "יש לתת פירוש לרצונו של המחוקק שיבטיח, ככל שהמדובר באינוס... שאינטימיות האישה ואוטונומיית הרצון שלה יוגשמו באופן מיטבי".

רובינשטיין קבע, כי "'מירמה בנוגע למיהות העושה', משמעה מירמה בנוגע למכלול מיהותו של האדם - כלל התכונות המגדירות מי הוא. אדם היוצר לעצמו דמות פיקטיבית ו'סיפור כיסוי' כולל ועתיר פרטים, יבוא בגדר מי ש'מירמה בנוגע למיהות העושה'. לדבריו, "הכמות היא האיכות".

מבחן נוסף, שהציע רובינשטיין הוא: אדם שאינו אומר אמת בנוגע למאפיינים, שהם קריטיים בעיניה של אישה סבירה, יבוא בגדר זה ה'מירמה בנוגע למיהות העושה'. המבחן במילים פשוטות: "האם היה סיכוי, ולוא דחוק, בעיני אדם מן היישוב, שאישה זו תסכים לקיים יחסי מין עם גבר זה בנסיבות 'רגילות', אילו ידעה את זהותו האמיתית כפי שהיא; אם לאו, באינוס במירמה עסקינן".

מאחר שסלימאן בנה לעצמו "סיפור כיסוי" בדוי מתחילה ועד סוף, ראה בכך השופט רובינשטיין משום "מירמה בנוגע למיהות העושה", וקבע שהיה מקום להרשיעו גם בגין כך. (ע"פ 2411/06).