"מה? שוב בחירות?" שאלו עצמם החודש אנשים שראו ברחבי הארץ את מודעות הענק בצבעי כחול-לבן, עם תמונתו של שר האוצר משה כחלון, והסיסמה "נטו משפחה - נטו כחלון". בחירות, כי כמו שאמר פעם ראש-הממשלה ביבי נתניהו: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז - אז כנראה זה ברווז".
פרשנים פוליטיים ו"מביני עניין" אחרים הסבירו, שאכן - עם החקירות מכאן, והלחץ של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ משם, לחזרה למשא-ומתן, ביבי עשוי בהחלט להקדים את הבחירות. וממש במקביל למודעות, הפלא ופלא, הודיע משרד האוצר במפתיע על הגרלת ענק של 15,000 דירות בתוכנית "מחיר למשתכן", שמזוהה לחלוטין עם כחלון.
המודעות של "נטו כחלון" עלו למשלם המסים כמה מאות-אלפי שקלים (כי בישראל מימון המפלגות מגיע ברובו מתקציב המדינה), אבל זה כסף קטן - כי תוכנית מחיר למשתכן עולה הרבה יותר.
התוכנית מבוססת על סבסוד גדול של מחיר הקרקע שקונה הקבלן מהמדינה. לפי הערכות זהירות, זהו סבסוד של כ-200 אלף שקל לדירה. נכפיל ב-15 אלף הדירות של ההגרלה הנוכחית, ונקבל 3 מיליארד שקל. אז כמו ששר שלמה ארצי - זה בהחלט "עולה, עולה, עולה לנו". וחוזר אחריו עומר אדם ושר - "עולה לי, עולה לי, עולה, ולא יורד לי". אבל הוא שר את זה על תל-אביב, שבה לא מוצעות דירות "מחיר למשתכן". דווקא בעיר שבה פרצה בקיץ 2011 מחאת הדיור. מאוד אירוני.
עיקרון חשוב ביותר של הכלכלה הוא, שהמשאבים מוגבלים ולכן כל דבר בא על-חשבון דברים אחרים. גם אם זה נשמע נפלא שהמדינה תיתן לאזרחיה 3 מיליארד שקל לסיוע לקניית דירה, עדיין המשאבים מוגבלים, וה-3 מיליארד שילכו לסבסוד הדיור, הם 3 מיליארד שלא יגיעו לסל התרופות, לקצבאות לנכים ולקשישים, לחינוך, לביטחון, ליצירת מקומות עבודה, להשקעות בכבישים ובתשתיות אחרות, ולעוד מטרות ראויות.
ויש עוד עקרונות כלכליים שלא חיים בשלום עם "מחיר למשתכן". לפני מספר שבועות התקוטטו הלשכה-המרכזית-לסטטיסטיקה ומועצת השמאים על השאלה - אם מחירי הדירות ירדו או עלו לאחרונה. מי צודק? כנראה שניהם; וראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופסור אבי שמחון, אמר ובצדק, שאולי ראוי לפרסם שני מדדי מחירים - לזכאי התוכנית, ולשאר הציבור.
למה בעצם שני מדדים? כי כשקבוצה אחת מקבלת סובסידיה, כוח-הקנייה שלה עולה. הקבוצה היא חלק מהשוק כולו, ולכן עולה סך הביקוש בשוק ועולים המחירים בהתאם; אבל לאלה שקיבלו סובסידיה המחיר נטו לרכישה ירד בכל-זאת.
לדוגמה, נניח שבעקבות מחיר למשתכן מעלים הזכאים את ביקושיהם, ולכן מחיר דירת 4 חדרים עולה מ-1.6 מיליון שקל ל-1.7 מיליון שקל. לזכאי התוכנית זוהי ירידת מחירים, כי הם מסובסדים בערך ב-200 אלף שקל, ומבחינתם המחיר נטו ("נטו כחלון"?) ירד ל-1.5 מיליון שקל. לשאר הציבור המחיר עלה ל-1.7 מיליון שקל - ובגלל מחיר למשתכן.
עיקרון כלכלי נוסף שלא "אוהב" את התוכנית הוא העיקרון שלפיו תחרות מיטיבה עם הקונה. יוזמת "מחיר למשתכן" הופכת את הזוכה בהגרלה ל"לקוח שבוי" בידיו של הקבלן שזכה במכרז לבנות את הדירה שהוגרלה. לקוחות שבויים לא מקבלים מוצרים ושירותים איכותיים כמו לקוחות שיכולים לבחור בין המציעים השונים בשוק. ואכן, בעיתונים יש דיווחים על תלונות רבות של הזוכים בהגרלות, על הדירות המיועדות עבורם.
לסיכום, מחיר למשתכן מבשרת שנגמר המשחק המקדים: הממשלה נכנסת פנימה לתוך השוק, בעצמה ובעוצמה, ופשוט שמה כסף שלה, והרבה, מהתקציב. זה קורה על-חשבון מימון מטרות לאומיות אחרות, על-חשבון עליית המחירים לקונים שאינם בין זכאי התוכנית, ועל-חשבון איכות הדירות של הזכאים. והאגרסיביות הזו מתגברת כעת כשעל מחירי הדיור מונחתת הרעשה ארטילרית של 15 אלף פגזים יקרים.
אמנם זה לגיטימי שהממשלה תפעל כך? למה לא? זוהי שאלה של סדרי עדיפויות לאומיים. ישראל היא מדינה דמוקרטית, ומי שקובע הוא הבוחר. אז סיימנו במקום שבו שהתחלנו - בבחירות!
■ הכותב הוא מרצה לכלכלה מהאוניברסיטה הפתוחה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
