מנערת את האבק: הדאסטר הוותיקה זוכה למתיחת פנים

דאצ'יה התקינה במכונית תיבה אוטומטית מתקדמת, שמשודכת למנוע דיזל ■ העיצוב עדיין רענן, הביצועים נמרצים, והתמחור אגרסיבי ■ אבל הגימור התעשייתי של תא הנוסעים והאבזור המינימליסטי מתחילים להרחיק אותה מהקונצנזוס

דאצ'יה דאסטר/ יחצ
דאצ'יה דאסטר/ יחצ

במשך שנים ארוכות שלטה בתעשיית הרכב הפילוסופיה "יותר תמורת יותר". כלומר, "מה המחיר המקסימלי שאפשר לגבות מהלקוח תמורת המותג, הטכנולוגיה והאיכות שאנחנו מעניקים לו". ומה קורה אם הלקוח לא מוכן או יכול לשלם את מה, שאנחנו דורשים? אז שיקנה מכונית משומשת או שייסע באוטובוס.

זו לא הייתה רק פילוסופיה אלא אסטרטגיה עסקית ותעשייתית מגובשת, שהציבה מבראשית יעד מחיר סופי לצרכן - כ-25% עד 50% פחות מהמחיר הממוצע בכל קטגוריה - ותכננה את כלי הרכב לעמוד ביעד. לשם כך הוקמו מפעלים עתירי עבודה ידנית במדינות עם עלויות כוח אדם נמוכות (רומניה, מרוקו), נעשה שימוש נרחב בפלטפורמות דור קודם של רנו ונשמר מינימליזם הדוק באבזור ובטכנולוגיה. כל זה הוכנס לאריזה חיצונית נטולת תחכום אבל מרווחת ורעננה למראה.

הפילוסופיה הזו זכתה להצלחה מסחרית מסחררת ובשווקים מתפתחים ברחבי העולם משכה דאצ'יה אל השוק מאסות של לקוחות חדשים. היא רשמה צמיחה דו ספרתית עקבית אפילו בשווקים "מפונקים" במערב אירופה וכמובן בישראל.

■■

אלא שבינתיים השוק השתנה. הריבית הנמוכה (בכל העולם) מאפשרת כיום גם ללקוחות מעוטי תקציב לשדרג ודרישות התקינה הוחמרו. התוצאה: דאצ'יה דאסטר 2017 עם מנוע טורבו-דיזל ותיבה אוטומטית כפולת מצמדים עם תג מחיר אגרסיבי - במונחים ישראליים - של 99 אלף שקל.

למרות שמודל 2017 מוגדר "מתיחת פנים", חיצונית קשה להבחין בשינויים מהותיים. זה עדיין רכב פנאי עגלגל, מגודל ונאה למדי, שנראה יקר מכפי שהוא באמת, במיוחד אם מציידים אותו בלא מעט תוספות קוסמטיות כמו החישוקים הקלים, מסילות הגג המוכספות וספי הדלת הבולטים, שהגיעו ברכב המבחן שלנו.

הכניסה לתא החזירה אותנו לקרקע המציאות או, ליתר דיוק, לקחה אותנו למסע נוסטלגי בזמן לימי רכב המילואים שלנו. הנהג מוקף במשטחי פלסטיק קשיחים, מחוספסים וקודרים. הקטלוג היצירתי של דאצ'יה קורא לזה "קרבון כהה". אנחנו קוראים לזה פלסטיק שחור. לוח המחוונים וחלק ממתגי הפיקוד מבוססים על קליאו מהעשור הקודם, פתרונות האחסון הפנימיים מזעריים, ונראה שמעצבי הפנים השקיעו מאמצים מודעים כדי להעביר את המסר "מה שאתה משלם זה מה שאתה מקבל".

המסר עבר, אולי קצת יותר מדי. כמה כבר עולה ליצרן להתקין תאורה וכיסוי על המראה של סך השמש; או מחזיקי כוסות נורמליים; או מנגנון פחות פרימיטיבי לכוונון גובה מושב הנהג; או בידוד רעשים קצת יותר רציני? 100 יורו? לפחות מערכת המולטימדיה האופציונלית, מהתקנה מקומית, מוסיפה קצת טאץ' עדכני לאווירה הצבאית.

בכל הנוגע למרחב הפנימי, הדאסטר הייתה ונותרה במקום גבוה בדירוג התמורה-לכסף בפלח המחיר שלה. הגג גבוה, משטחי הזכוכית נדיבים, סף הכניסה/יציאה נוח לבני כל הגילים והמושב האחורי יכול לאכלס שלושה מבוגרים ומספק מרווח רגליים שאינו נופל מזה של דגמים שעולים 140 אלף שקל. גם תא המטען גדול ושימושי, אם כי כדי להגיע אליו צריך להרים דלת אחורית כבדה. בקיצור, זה בהחלט רכב שימושי למשפחות פעילות על מטענן.

המדיניות "החברתית" של דאצ'יה

החידוש, שלשמו התכנסנו כאן, הוא שילוב בין מנוע הטורבו-דיזל בנפח 1.5 ליטר של רנו לתיבה אוטומטית. ולא סתם תיבה אוטומטית אלא תיבה כפולת מצמדים מתוחכמת מדור אחרון, כמו זו שמוצעת בדגמי הטורבו-דיזל של המגאן ובדגמים אחרים של רנו וניסאן.

בכל הנוגע להעברת הכוח, השילוב בהחלט מוצלח. התיבה לא מתקשה להחליק את המומנט הבריא של הטורבו, שומרת על עידון סביר בתנאי עצור-סע של תנועה עירונית, מגיבה בזריזות לפקודות להוריד הילוכים בעת האצה ומשייטת ללא מאמץ למרחקים ארוכים במהירויות גבוהות.

גם המנוע, שמוכר לנו היטב מגרסת הציים של המגאן, תורם את חלקו עם שפע של מומנט זמין ודחף מכובד בעליות. ההבדל המרכזי הוא, שבמגאן עטוף המנוע הזה בבידוד רעשים יעיל מאוד ואילו בדאסטר הוא מציף את תא הנוסעים בצליל דיזל תעשייתי, שמתחרה במערכת הקול. עם זאת גילינו שאפשר להתרגל לזה, ולפחות על הכביש המהיר - הצליל רגוע יותר. הביצועים סבירים וצריכת הדלק מכובדת. זה אולי לא החיסכון המופלג שהפך את המגאן דיזל האוטומטית לחביבת ציי הרכב בישראל, אבל 15-16 קילומטרים לליטר בנהיגה ריאלית הם עדיין נתון סביר.

בניגוד לגרסת הדיזל הידנית, שמוצעת עם הנעה כפולה, הגרסה האוטומטית קיימת רק עם הנעה קדמית. המומנט העודף על הגלגלים חושף את גילה המתקדם של השלדה והאצה בריאה תביא ל"לחימת הגה" קצרצרה ולעתים גם לסחרור גלגלים. בנהיגה מתונה, זו מכונית די נעימה.

ההגה לא חד אבל מספק היזון חוזר מתקבל על הדעת, המתלים מכוילים לרכות נסיעה, אבל לא משחררים יותר מדי נטיית גוף בפניות הדוקות, והיציבות הכיוונית במהירויות גבוהות סבירה. הרכב גם עומד בהצלחה במשימות אורבניות טיפוסיות כמו טיפוס על איי תנועה ועל מדרכות גבוהות בדרך למקומות חנייה מאולתרים. אפשר אפילו לרדת איתו למשעולי עפר משובשים מבלי לגרד את הגחון, אבל שטחים יותר תובעניים אינם מומלצים.

בכל הנוגע לתמחור נוקטת דאצ'יה בשיטת חברות ה"לואו-קוסט" של עולם התעופה. כלומר המוצר הבסיסי מוצע במחיר מאוד אטרקטיבי - כאמור 99 אלף שקל - אבל על כל פינוק, או "חבילת אבזור" אופציונלית, תידרש לשלם אקסטרה. עדיין מדובר במחירים נמוכים בלפחות 25% ממחיר המחירון הטיפוסי של כלים בגודל דומה, האחריות נדיבה, ואנחנו האחרונים שלא נשבח מדיניות "חברתית", שמאפשרת למעוטי תקציב להגשים את חלום הבעלות על "ג'יפ מהניילונים".

מנגד, בעידן המימון הנדיב וה"אפס קילומטר", הטיפוס לכלי רכב מאובזרים, מתוחכמים ומפנקים הוא כיום משימה הרבה יותר נגישה מבעבר. גם ברנו יודעים את זה, ואת התוצאות נראה, קרוב לוודאי, בדור החדש של הדאסטר שינחת כאן בשנה הבאה.

דאצ'יה דאסטר
 דאצ'יה דאסטר

דאצ'יה דאסטר
 דאצ'יה דאסטר

חלק מהמתחרות

שברולט טראקס

ב-123 אלף שקל מציעה הטראקס המחודשת עיצוב אופנתי, ממדים חיצוניים נדיבים - במיוחד לגובה - ותא נוסעים מודרני ומאובזר. המנוע הוא 1.4 ליטר טורבו-בנזין עם 140 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית בת 6 מהירויות. נוחות הנסיעה טובה ויש גם יכולות עפר בסיסיות

שברולט / צילום: יחצ
 שברולט / צילום: יחצ

סוזוקי ויטארה

125 אלף שקל הוא מחיר הדגם הבסיס של סוזוקי ויטארה עם מנוע 1.6 ליטר בנזין בהספק 120 כ"ס והנעה קדמית. בסיס הגלגלים קצר ב-16 סנטימטרים מהדאסטר ותא המטען קטן יותר, אבל תא הנוסעים מאובזר למדי ומשקל עצמי נמוך מספק ביצועים סבירים. הסחירות היא מהגבוהות בשוק

סוזוקי / צילום: יחצ
 סוזוקי / צילום: יחצ

סנגיונג טיבולי

ב-120 אלף שקל מציע רכב הפנאי הקוריאני מנוע 1.6 ליטר בנזין עם 128 כ"ס ותיבה אוטומטית מודרנית בת 6 מהירויות. הוא מעט קטן מהדאסטר ובסיס הגלגלים שלו קצר יותר, אבל התא מאובזר היטב עם השקעה לא מבוטלת באיכות ייצור ובעיצוב. ההנעה היא לגלגלים הקדמיים

סאן יאנג / צילום: יחצ
 סאן יאנג / צילום: יחצ

צרו איתנו קשר *5988