תלויים באוויר

1.

נהוג לכנות את חברי הכנסת "משרתי ציבור", כי הם נבחרו כביכול על ידי הציבור, אבל אני מניח שהגדרה כזו עשויה לעורר בקוראים פרצי צחוק אדירים, ובצדק. הרושם שנוצר הוא שחברי כנסת עושים בעיקר לעצמם או לביתם, והדאגה לציבור היא בעדיפות אחרונה. כדי לא לחטוא בהכללות ולמען ההגינות, נאמר שיש כאלה ויש כאלה. הרי 120 חברי כנסת -לא אחד הם. יש שבאים עם תפיסת עולם מאוד מגובשת במטרה לסייע או לנסות לסייע לציבור, ויש אחרים שרואים בכנסת סוג של קייטנה.

2.

אחת האינדיקציות לתפיסת הקייטנה היא מספר הטיסות ומספר הימים שבהם חברי הכנסת שוהים בחו"ל, לא על חשבונם כמובן. הנתונים הללו שקופים, באמצעות ועדת האתיקה של הכנסת שנדרשת לאשר כל נסיעה ונסיעה, ובכל זאת איש לא טורח לבדוק אותם (לפי התוצאות, תבינו גם מדוע. יש כמה וכמה חברי כנסת הנהנים מיחסי ציבור טובים למדי ופרסומים על שהייתם בחו"ל אינם מתיישבים עם התדמית).

לפני שנה וחודשיים ביצעתי בדיקה שחשפה את הנוסעים והנוסעות המתמידים, ואני חוזר לבצע אותה כעת, במלאות כשנתיים לכנסת ה-20. בדקתי גם את נתוני הכנסת ה-19, שכיהנה פחות משנתיים, כדי לראות אילו חברי כנסת מתמידים בלטישת עיניים לנתב"ג.

3.

ראשית, שתי הבהרות: הרשימה איננה כוללת שרים וסגני שרים, שנסיעותיהם אינן גלויות, אלא אם כן מבקשים נתונים באמצעות חוק חופש המידע. שנית, כפי שמעידים כמה גורמים בכנסת, הרשימה אינה שלמה. יש עוד עשרות טיסות של חברי כנסת שאינן עוברות דרך ועדת האתיקה ואינן שקופות. מדובר בנסיעות שנעשות בשליחות המפלגה או בשליחות אחרת. טיסות רבות מתבצעות בשטח האפור ואיש אינו יודע עליהן.

4.

וכעת למסקנות:

■ השיאנית, כצפוי, היא ח"כ ציפי לבני, שבילתה בחו"ל במהלך השנתיים האחרונות לא פחות מ-81 יום ויצאה לחו"ל לא פחות מ-22 פעמים. לבני ידועה כ"חובבת חו"ל" והמספרים מדברים בעד עצמם: קרוב לארבעה חודשים ברוטו ושלושה חודשי עבודה נטו. האם זה נחוץ כדי לשרת את הציבור? לשיפוטכם.

■ מתוך 21 שיאני הטיסות לחו"ל בכנסת ה-20, 15 הם חברי כנסת מהאופוזיציה, כמו סתיו שפיר, מרב מיכאלי, תמר זנדברג, אחמד טיבי, חנין זועבי, מיכל בירן, פרופ' מנואל טרכטנברג ועוד. לי זה לא ממש מסתדר עם התדמית החברתית שיש לכמה מהם. איך אומרים? סוציאל דמוקרטים. לפעמים מתברר שאלה שמציירים את עצמם כ"חברתיים", כ"סוציאל דמוקרטים" הם הקפיטליסטים הכי גרועים והנהנתנים הכי בולטים.

■ הח"כים החרדים בולטים בהיעדרם מהרשימות, וזה ייאמר לזכותם. היחיד ש"התברג" הוא יעקב מרגי מש"ס.

■ מבדיקת שתי הכנסות האחרונות עולה שבהחלט יש חברי כנסת שיכולים להיכנס לרשימת הכבוד של "הנוסעים המתמידים": נחמן שי, חיליק בר, תמר זנדברג, מיכל בירן, אחמד טיבי, מרב מיכאלי, עמר בר-לב ויצחק הרצוג. כ-ו-ל-ם משורות האופוזיציה וכ-ו-ל-ם חובבי טיסות.

■ הגורמים המממנים: רובם אמנם זרים - קרנות, ארגונים, ממשלות ועוד, אבל יש כמה גורמים ישראלים כמו הסוכנות היהודית, קרן היסוד, קרן היובל וכדומה. מדוע הם צריכים לממן חברי כנסת? מדוע חיים סבן צריך לממן חברי כנסת? מדוע עיתון "הארץ" צריך לממן חברי כנסת? מדוע ארגונים ישראליים צריכים לממן חברי כנסת?

5.

אלה ההסברים שניתנו לנו בעבר ע"י כמה ח"כים: "אנחנו יוצאים לחו"ל בשירות המדינה, כדי לשרת את ההסברה הישראלית". מפירוט מגוון הנסיעות ואורכן, נדמה לי שהתירוץ הזה קלוש. ייתכן שכמה נסיעות הן אכן למען המטרה הנעלה, אבל רובן הן פשוט צ'ופר על חשבון אחרים.

"הטיסות הן קצרות מאוד. זה לא בילוי, אם תנכה את שעות הטיסה, תראה שזה לא תענוג גדול". טוב, זה תירוץ קצת יותר הגיוני, אבל איש לא הכריח אתכם לסבול למען ייצוג ישראל, נכון? ושנית, יש לא מעט טיסות שנראות כמו טיול שנתי, לא יום ולא יומיים, אלא יותר משבוע!

6

והנה ההוכחות לרשימת ה"טיולים השנתיים":

מרב מיכאלי מהמחנה הציוני: 24 יום רצופים במהלך אפריל-מאי 2016 היא שהתה בארה"ב, בין היתר במימון מכון ברוקינגס. שאלנו את דובריה אם ראוי שנבחר ציבור ישהה בחו"ל פרק זמן רצוף כזה, וזו התשובה: "היות שחברת הכנסת ממעטת בנסיעות תוך כדי המושב, היא נסעה לנסיעת עבודה בת חודש בפגרת הכנסת בתקופת הפסח. הנסיעה כללה 14 הרצאות וכ-34 פגישות עם קהילות יהודיות וגורמי ממשל".

מה נגיד? אולי עדיף שלא נגיד דבר, לבד מזה: אנחנו בטוחים שליאור שליין מ"מצב האומה", בן זוגה של מיכאלי, היה עושה מהתשובה הזאת מטעמים. היה. לזכותה של מיכאלי ייאמר שהיא גם פעילה בחקיקה חברתית.

והנה עוד כמה: שרן השכל (ליכוד): 15 ימים בארה"ב במימון מחלקת המדינה של ארה"ב ושגרירות ארה"ב בישראל; 11 ימים באוסטרליה במימון "ידידי הליכוד" ו-8 ימים בארה"ב במימון ארגון ZOA.

מירב בן ארי מכולנו: 15 יום לארה"ב, במימון ממשלת ארה"ב.

איימן עודה (הרשימה המשותפת): 10 יום לארה"ב במימון משותף של עיתון "הארץ", Foregin Policy Magazine וארגון Agency Task Force; גם 10  ימים לארה"ב ולקנדה במימון מרכז התרבות "הבית הפלסטיני" וקרן ידידי נצרת בארה"ב;

מייקל אורן (כולנו): 14 ימים לארה"ב במימון ארגון TIP.

ענת ברקו (ליכוד): 11 ימים לארה"ב במימון ארגון למחקר הטרור ו-8 ימים לארה"ב במימון ארגון IAC.

סתיו שפיר (המחנה הציוני): 10 ימים לארה"ב במימון ג'י סטריט.

פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 9 ימים להונג קונג במימון ארגון אסייתי.

נחמן שי (המחנה הציוני): 9 ימים לארה"ב במימון הסוכנות היהודית, 8 ימים לארה"ב שוב במימון הסוכנות היהודית והפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, ו-7 ימים לארה"ב לצורך "לימוד".

יואב קיש (ליכוד): 9 ימים לארה"ב במימון הסוכנות היהודית והפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ו-8 ימים לארה"ב במימון קרן נורדמן.

חנין זועבי (הרשימה המשותפת, וכאן קשה להשתמש בתירוץ שהיא משרתת את ההסברה הישראלית): 9 ימים לארה"ב במימון אוניברסיטת בראון ושוב 9 ימים לארה"ב במימון הקהילה הפלסטינית בהרווארד.

מיכל בירן (המחנה הציוני): 8 ימים לארה"ב במימון קרן רודרמן.

עמר בר-לב (המחנה הציוני): 8 ימים לארה"ב במימון קרן רודרמן.

תמר זנדברג (מרצ): 8 ימים לארה"ב במימון איפא"ק.

יעקב מרגי (ש"ס): 8 ימים לארגנטינה במימון הקונגרס היהודי העולמי.

7.

ועכשיו לתירוץ הכי הגיוני: "גם עיתונאים עושים זאת". והם צודקים. עמדתי על כך בעבר, באמצעות הדוגמה של פורום סבן, בראשות המיליארדר חיים סבן, שעשה לו מסורת ארוכה מאז 2004. סבן מזמין גם חברי כנסת אבל גם שולח הזמנות לשורה של עיתונאים בכירים כמו אילנה דיין, ענת וייס, בן כספית ועוד. הם מקבלים טיסה פלוס שני לילות בסוף שבוע, במלון יוקרתי. זהו סופשבוע של מינגלינג, צילומים משותפים, בניית התדמית של סבן ושל יכולותיו העסקיות, והכול תחת הרושם של דיונים "רמי דרג".

האם ראוי שאנשי ציבור ועיתונאים יתארחו בכנס פוליטי במימונו ובהנהגתו של איש עסקים, שגם יש לו אינטרסים עסקיים בישראל (הוא בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר ולשעבר חלק מגרעין השליטה בבזק)? ודאי שלא.

יש טעם לפגם בכך שמיליארדרים בעלי אינטרס כלכלי מארחים חברי כנסת ועיתונאים. וצריך לומר זאת בפה מלא. עיתונאים בכלי תקשורת, גם ב"גלובס", טסים לא פעם על חשבון חברות עסקיות לחו"ל. רובן כצ'ופר וטיסות מעטות למטרה עיתונאית נטו. בדרך כלל יש גילוי נאות בסוף הכתבה כדי לנקות את המצפון וכדי שהקורא ישפוט. במקרה של סבן גם זה לא היה.

פרופ' מנואל טרכטנברג ביקש להבהיר בעקבות פרסום הכתבה כי הוא ביקש אישורי טיסה גם לטיסות שלא יצאו לפועל - לאוסטרליה, להונג קונג ולפראג. לכן, מספר הימים ששהה בחו"ל במהלך הכנסת ה-20 הוא לא 69 אלא 50.

חברת הכנסת סתיו שפיר מבקשת להבהיר כי היא לא נסעה ללונדון במהלך 2016 במימון עיתון "הארץ" ומקור הטעות הוא ברישום שגוי של ועדת האתיקה של הכנסת.

eli@globes.co.il

 האבטלה בטורקיה עולה וקצב הצמיחה יורד