איך מתאוששים משחיתות? מנכ"ל סימנס ישראל מסביר

עם מפקח מיוחד מטעם המדינה, עם קצינת ציות לחוק מטעם סימנס העולמית וללא חשבון בנק בישראל, ד"ר שמואל פלדל חושף כיצד נראים החיים בחברה ואיך מחזירים את האמון

שמואל פלדל / צילום: אריק סולטן
שמואל פלדל / צילום: אריק סולטן

אישי: 64, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה, מתגורר ברעות | השכלה: מהנדס מהטכניון ודוקטור להנדסת אווירונאוטיקה |  עוד משהו: "התחביבים שלי משתנים בכל כמה שנים. פעם פיסלתי, אחר כך אספתי עטים נובעים - עד היום אני כותב בעט קליגרפי שיוצר עבורי. היום אלה אופני שטח. הנכדה שלי תמיד אומרת לי, סבא, יש לך רגליים שרוטות כמו של הילדים בכיתה שלי". לפני ארבע שנים פלדל טיפס עם הבן ועם החתן שלו לפסגת הקילימנג'רו - "ועשינו זאת!"

כשד"ר שמואל פלדל קיבל הצעה להצטרף לסימנס לפני חמש שנים וחצי, הדבר הראשון שהוא שאל היה אם הפרשה (תשלומי שוחד שניתנו על-פי החשד מטעם סימנס ישראל, כדי להטות מכרזים בחברת החשמל בין השנים 1999-2005) מאחורינו. "הפרשה מאחורינו", הבטיחו לו. אלא שיידרשו לו עוד כמעט שנתיים ושינוי תפקיד כדי לגלות שלא רק שהפרשה עדיין לא מאחור, אלא שהוא עתיד לחיות בצילה ולהתמודד עם השלכותיה על בסיס יומיומי. "הנה את שואלת אותי על אורן אהרונסון (עד המדינה הראשי בפרשת השוחד, ומי שהיה מנכ"ל סימנס ישראל בתקופה האמורה) במקום על חנוכת תחנת הכוח החדשה בסוגת", הוא מתמרמר.

פלדל הצטרף לסימנס בתחילת 2012, כאשר נקרא לנהל את מה שהיה אז סולל-סימנס, אותה רכישה מהדהדת בתחום התרמו סולרי של סימנס במעל 400 מיליון דולר שאותה מכר, שנה וחצי לאחר כניסתו לתפקיד, תמורת אירו בודד. אבל לכך נחזור בהמשך. לאחר המכירה, לצד המשך האחריות למה שנותר מהתחום התרמו סולרי בסימנס, פלדל עבר לנהל את האנרגיה בסימנס ישראל ולפני שנתיים, ב-2015, מונה גם למנכ"ל סימנס ישראל.

כאשר נכנס לתפקידו כמנכ"ל הוא גילה למשל כמה קשה להמשיך לעבוד עם חברת החשמל, שהוציאה תקנות מיוחדות איך מנהלים שיחה עם איש סימנס עד לרזולוציה של כמה אנשים צריכים להימצא בחדר. הוא גילה שנדרשת עבודה רבה, כולל הבאתו של "קצין ציות לחוק" של סימנס העולמית לדירקטוריון של חברת החשמל, וכמובן השקעה של לא מעט כסף כדי ליישר במעט את ההדורים.

מהצד השני, פלדל גילה שגם החברה האם שלו מגלה מידה של חמיצות כלפי השתתפות במכרזים כאן, בעיקר בתחום הרכבות: גם בשל פערי תרבות, אבל בעיקר כי ביטול והלאמת הקו האדום של הרכבת הקלה ב-2010, שסימנס הייתה אחת השותפים בקונסורציום שהיה אמור להקימו, השאיר משקעים (ראו מסגרת בהמשך). סימנס עד היום אינה משתתפת במכרזים של הרכבת הקלה, וגם במכרזים של רכבת ישראל רואים אותה מעט מאוד. פלדל מקווה לשנות את המגמה וכבר ירה את יריית הפתיחה שלו בסוף שנה שעברה, עם השתתפות באחד המכרזים הגדולים ביותר של רכבת ישראל: אספקת קרונועים בהיקף 4-3 מיליארד שקל, ואף הכריז אז שסימנס חוזרת לזירה שזנחה.

אתה מרוצה ממידת הפעילות שהחברה האם מאפשרת לך בתחום הזה?

"לא. אני רוצה כמה שיותר. אבל בסופו של דבר, זו תחרות על משאבים, והמשאבים (של סימנס העולמית) זורמים מטבע הדברים למקומות שאותם הם מכירים היטב, ולא אל שוק שהם פחות מכירים כמו ישראל. אבל אני מוכרח להגיד לך שלפי כמות הביקורים שיש לנו מהמטה, ישראל היא נקודה סינגולרית".

ביקורים זה נחמד, אבל מה עם לעלות על פסי התחרות כאן? יש כאן לא מעט מכרזים בתחום הרכבת והרכבות הקלות, ולא רואים את סימנס כמעט.

"כשהגעתי לכאן, זה היה בדיוק אחרי מכרז הקטרים החשמליים שלא ניגשנו אליו (מכרז שהסתיים ב-2015). זה כבר היה אז 'פאת מאת' (עבר, מת), אבל ישבתי ללמוד מה היה הסיפור שם, וגיליתי שלטנגו צריך שניים, ובמקרה הזה, שלושה - סימנס העולמית, סימנס ישראל ורכבת ישראל. הייתה פה בעיה לגשר תרבותית בין העולמות - בין העולם הישראלי שהוא אלתור, לעולם הגרמני שבו מה שכתוב זה מה שצריך להיות".

ומה גילית בתחקיר שלך?

"שסימנס העולמית התכוונה לגשת למכרז הקטרים, אלא שהיו כתובים במכרז דברים שאנחנו (הישראלים) מבינים אותם ויודעים לקחת איתם סיכונים, כמו ירי מעזה. אבל כשמישהו בגרמניה קורא על יריות, הוא קודם כול נכנס לחרדה וצריך להבהיר לו שלא עובדים פה תחת אש".

אפשר לחשוב שסימנס עובדת רק בשוויץ. היא הרי עובדת בעוד ארצות הנתונות לכל מיני סיכונים.

"אבל במקומות שהיא מכירה. נכון שאנשי תחום האנרגיה הכירו את ישראל ואת הסביבה הייחודית לה, אבל סימנס גדולה ובתחום הרכבות לא הכירו את הדבר הזה. ישבו עם משפטנים וביקשו לשנות כמה דברים. רכבת ישראל דווקא רצתה שסימנס תשתתף במכרז, הלכה לקראת סימנס וגם סימנס הלכה לקראת הרכבת. אבל אז הגיע רגע האמת ורכבת ישראל, שהיה לה לוח הזמנים של הקו לירושלים, הייתה צריכה את הקטרים עד מועד מסוים, ושאלה את סימנס, לאחר השינוי, בטוח שאתם ניגשים למכרז?".

ומה סימנס ענתה?

"סימנס אמרו לא, עכשיו אנחנו מתחילים את התהליך הפנימי שלנו לקבלת אישורים, ובסופו נדע אם ניגש למכרז. זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל ביחסים, והרכבת לא הסכימה לתת ארכה".

בסוף אותה שנה, 2015, היה מכרז החשמול (תשתיות החשמל של הרכבת) וסימנס ניגשה אליו, אבל לא זכתה (ההצעות של סמי SEMI ואלסטום היו המובילות בהיבט הכספי), וכעת היא משתתפת כאמור במכרז הקרונועים.

תרבות המכרזים פה, שלא פעם ולא פעמיים מגיעה לבית משפט, ידועה כמשהו שמרתיע גופים. סימנס חושבת בצורה הזאת?

"אם אגיד לך שהם לא לוקחים את זה בחשבון, לא אדייק כי אני לא יודע. אנחנו שמים בפניהם את הדברים שאנחנו במדינה דמוקרטית, ובמדינה דמוקרטית יש יתרונות ויש גם חסרונות. הם רואים את הדברים, למשל מה שקרה עכשיו במכרז החשמול, שאלסטום תבעה את המדינה (על הזכייה של SEMI), והם גם יודעים את העמדה שלי, שאני לא תובע לקוחות. אם התרבות היא שעל כל מכרז יש תביעה, זו התרבות. אז בגלל זה לצאת מהמדינה?".

"כל פעם יש איזו כתבה"

סימנס אולי אינה תובעת את הלקוחות שלה, אבל היא בהחלט נמצאת במרכזה של תביעה, או ליתר דיוק סדרת תביעות, הנוגעות לקשרים עם חברת החשמל בשנים 2005-1999. באותם ימים, סימנס ישראל הייתה נציגות שנשלטה במשך שלושה דורות בידי משפחה אחת, מהסב ישראל ציגלר ועד הנכד, עד המדינה אורן אהרונסון (אגב, כחלק מלקחי הפרשה, מאז 2008 סימנס ישראל היא חברה בת בבעלות מלאה של סימנס), ולצדו שני עדי מדינה נוספים, גיסו שלמה דניאל ומנהל חטיבת האנרגיה לשעבר בסימנס ישראל יצחק הירש.

השלושה הודו ששימשו אנשי קש להעברת מיליוני דולרים מסימנס לבכירים בחברת החשמל, כאשר על הדרך סיפק אהרונסון תיאורים רבי צבע על נערות ליווי ודרכים אחרות לרצות בכירים מחברת החשמל. גם השופט לשעבר דן כהן, שהיה דירקטור בחברת החשמל, נמלט לפרו והוסגר לישראל, הודה במסגרת הסדר טיעון שקיבל מעל מיליון אירו מסימנס.

עבור סימנס העולמית, הייתה זו אחת מכמה פרשות שבהן הואשמה בשוחד ברחבי העולם - בארצות-הברית, בארגנטינה, בברזיל ובמדינות שונות באירופה. עם התפוצצות הפרשה הוחלפה ההנהלה וסימנס נקטה שורה של צעדים למניעת הישנות הפרקטיקה הזאת בעתיד. בחלק מהמדינות היא נתבעה כחברה, באחרות שילמה קנס כספי.

בישראל, בנוסף לסדרת צעדים כמו מינוי מפקח מיוחד מטעם המדינה על סימנס ישראל, עו"ד אורי סלונים ("הכול פתוח לפניו, הוא יכול אפילו להיכנס לחדר ולשאול למה שמתי פירות על השולחן כשבאת לראיין אותי"), שילמה סימנס העולמית 160 מיליון שקל למדינה כקנס, ונגד סימנס ישראל עדיין תלויה ועומדת תביעה פלילית (לצד התביעה נגד שישה בכירים מחברת החשמל), למורת רוחו של פלדל.

"סימנס העולמית לא הודתה, אבל לקחה אחריות על האירוע ושילמה למדינה קנס אדיר, הגבוה ביותר ששולם, כדי לנקות את האורוות", הוא אומר. "הייתה ציפייה שגם עם סימנס ישראל זה ייגמר ככה, והציפייה שלנו לא התמלאה. כל הדמויות שהיו מעורבות הן עדי מדינה. מהעובדים שהיו אז (בתחום הרלוונטי) נשארו אחד או שניים שלא היו קשורים בכלל לפרשה, כל השאר אנשים חדשים. אנחנו מעסיקים בארץ 600 עובדים וסביב זה קבלני משנה. משלמים מסים. הייתי רוצה שזה יהיה מאחוריי".

פלדל כאמור הגיע לנהל את סימנס ישראל לאחר שניהל את התחום התרמו סולרי, בתוכו סולל-סימנס, תחום שהיה תחת קרני השמש ללא צללים של שוחד, חקירות ועדי מדינה. כשהתיישב אז בכיסאו החדש, הבין עד כמה סבוכה הסיטואציה: "מצאתי את עצמי מול הלקוח הכי גדול, חברת החשמל, בלי שמישהו סיפר לי שיש כל מיני הנחיות במגעים עם סימנס. אבל היו".

ומה עשית?

"דחפתי, בעזרת אנשי חשמל ובעזרת מפגשים שעשינו עם היו"ר, תוך כדי זה שהבאנו את האנשים הכי בכירים מסימנס שיכולתי להביא לארץ, ובסופו של דבר, הגענו למצב שנפגשנו עם הדירקטוריון של חברת החשמל, יחד עם קצין הציות לחוק של סימנס, שהציג מה הצעדים שנעשו בסימנס כדי להימנע ממקרים כאלה בעתיד. אז הגענו לפשרה סביב התביעה האזרחית של חברת החשמל שהייתה נגדנו, שילמנו קנס של 95 מיליון שקל (ללא קשר ונוסף ל-160 מיליון שקל שסימנס שילמה למדינה), ובאותו רגע הפכנו את היחסים לנורמליים".

וזה אפשרי?

"לשמחתי, כבר הגיע אז לחברת החשמל עופר בלוך (המנכ"ל הנוכחי), שלא הייתה לו היסטוריה בפרשה הזאת, כמו שלי לא הייתה. אין דם רע בינינו, אז היה אפשר להגיע ליחסים אחרים".

היחסים כוללים עבודה משותפת והשתתפות במכרזים חדשים של חברת החשמל?

"קודם כול, חייבים להמשיך לעבוד יחד כי לחברת החשמל יש הרבה ציוד של סימנס. אין מכרזים חדשים של חברת החשמל על טורבינות מזה כמה שנים (במסגרת החלטה של המדינה שתחנות חדשות יוקמו על-ידי גורמים אחרים), אבל יש דברים שקשורים לתחזוקה וניגשנו וזכינו לא מזמן במכרז כזה".

איך בכלל סימנס הגיעה למצב שבו במשך שנים, ברחבי העולם, סללה את דרכה למכרזים דרך שוחד?

"הגעתי מחיל האוויר ואני 'בוגר' פרשת דותן (רמי דותן, ראש להק חיל אוויר לשעבר שהורשע ב-1991 בקבלת שוחד במהלך רכישת ציוד) שלא הייתי מעורב בה ישירות, אבל נכוויתי מהאווירה. החושים אחרי אירוע כזה מתחדדים, ואת רואה שהתרבות הזאת לא לגמרי זרה".

אני מקווה שאתה לא מתכוון להשתמש ב"כולם עושים או עשו את זה".

"אני לא יכול להצדיק את זה. אני יודע רק דבר אחד, שאצל סימנס זה או שחור או לבן, וברגע שהנושא התפוצץ, הם החליטו לטפל בזה בסכין המנתחים הכי חד ולהיכנס הכי עמוק כדי להוציא את המורסה הזאת".

איך נוצרה תרבות ארגונית כזאת?

"היא נוצרה בכל העולם, כנראה שסימנס לא הייתה היחידה, אבל משלם מי שנתפס".

אמרת שחור ולבן. איך הלבן משפיע על התפקוד היומיומי שלך?

"אין לי בכלל כסף. יש לי חיסרון אם אני צריך לקבל ערבות לפרויקט כלשהו מול בנק ישראל, כי אין בנק ישראלי שיש לי בו חשבון. כל גרוש נכנס ויוצא ישירות מגרמניה, לסימנס יש בנק משלה וכל ההסלקה נעשית דרכו, כולל המשכורות שאני משלם. אם אני משלם לחברת כנסים (למשל, עבור השתתפות שלו ושל עובדים נוספים), אני צריך לרשום את חברת הכנסים כספק ואז עושים העברה כספית מגרמניה אליו, או אליי, לאחר ששילמתי מכיסי ואני מקבל החזר הוצאות.

"כל טרנסאקציה שקופה לגמרי ומתועדת בבנק מרכזי בכל העולם. יושבת פה קצינת ציות שעברה הכשרה מיוחדת במטה, היא מעורבת בכל דיוני ההנהלה ויכולה לעקוף אותי ולדווח ישירות למטה. גם סמנכ"ל הכספים הוא תמיד לא ישראלי (הנוכחי שוויצרי) ויש את עקרון ארבע העיניים. אני לבד לא יכול לחתום על שום סכום כסף. אני לא יכול להעסיק אף אחד על בסיס הצלחה, רק בריטיינר. אם מחר אני מחליט לעשות מנוי על גלובס לעובדים, גלובס צריך לעבור ביקורת שתקבע אם הוא יציב ואם הוא לוקח שוחד, ואני צריך למלא כל שנה דוח על כל ספק, באיזו רמת סיכון הוא נמצא".

נשמע שאתה צריך להיות עסוק בלמלא דוח על כל תשלום חניה. זה לא מנדנד ומכביד?

"אמרתי לך שאצלם זה שחור או לבן. ברור שזה לא תמיד נעים, אבל אלה כללי המשחק. לא שלא קרה שפה ושם בעולם עשו תרגילים עקומים, אבל עולים על הדברים האלה ואנשים מאבדים את מקום העבודה. כשיש 350 אלף עובדים ברחבי העולם, הם חייבים לשמור על הכללים אחידים".

סימנס בישראל נושאת כתם לדעתך?

"כן. זו אווירה בציבור. יש שמועות (על פרשות נוספות שבהן היה מעורב לכאורה שוחד מצד סימנס) וכל פעם יש איזו כתבה, כולל בעיתון שלך. כל פעם נזכרים באיזו פרשייה. השם סימנס תופס את העיניים".

שאלה אישית: אתה כועס על אורן אהרונסון?

"אני לא מכיר אותו, ולא את פרטי העדויות שלו. קחי בחשבון שעד מדינה גם רוצה להציל את עורו, אבל לי אין דרך לדעת מה נכון ומה לא במה שהוא מספר. אני גם הבנתי דבר נורא פשוט: אם אצטרך להתעסק עכשיו במשפט ולרדת לעומק כל הסיפורים, לא יהיה לי זמן לנהל את החברה. כך שביומיום יש לנו הפרדה ברורה בין ניהול המשפט הזה לבין החברה. זה מעל לראש שלי, זה מנוהל מגרמניה. אבל אני כן מעורב בתביעה הפלילית של המדינה נגד סימנס ישראל, כי אני אחראי פה על 600 מקומות עבודה ולא יכול שלא להיות מעורב".

שלוש תחנות כוח בבנייה

סימנס ישראל היא מטבעה חברה פרויקטאלית, לכן המחזור שלה יכול לנוע בין 150 מיליון אירו בשנה ל-500 מיליון אירו. היא מעסיקה כאמור 600 איש ולצדם קבלני משנה ועובדיהם על-פי פרויקטים. מובן שזכייה באחד המכרזים של הרכבת, שבהם מדובר במיליארדים, תקפיץ את היקף הפעילות. היא מקפידה להשקיע בתרומה לקהילה, כולל קידום תיכוניסטים מכפר קאסם השכן (משרדי סימנס נמצאים בראש העין). לצד מערכת היחסים המורכבת עם חברת החשמל, סימנס ממשיכה להיות שחקן פעיל ודומיננטי בתחום האנרגיה והקמת התחנות החדשות. היא בונה עכשיו שלוש תחנות כוח, אלון תבור, רמת גבריאל וסוגת, והם עתידים להקים, לתחזק ולתפעל גם את תחנת הכוח הגדולה בבאר טוביה, פרויקט שהתעכב מסיבות של בעיות בעלות ועומד עכשיו לצאת לדרך, ועוד.

החברה האם העולמית היא בסדר גודל אחר לגמרי. מדובר בענקית שמגלגלת 80 מיליארד אירו בשנה, עם 350 אלף עובדים, ועם ותק של 170 שנה. ברקורד שלה רשומות כמה המצאות פורצות דרך כמו הטלגרף, העברת חשמל בזרם ישר ועוד. לצד אנרגיה ורכבות היא עוסקת בתחומים רבים, כולל ציוד רפואי (ומחזיקה חטיבה נפרדת של סימנס הלת'קר בישראל), טכנולוגיות בנייה, הייטק ועוד. גם בתחום ההייטק מחזיקה סימנס כמה וכמה חברות בישראל, כולל החלק הישראלי של מנטור גרפיקס שקנתה בשנה שעברה ב-4.5 מיליארד דולר ואת מה שהייתה טכנומטיקס, שנמכרה ל-USG האמריקאית וזו נמכרה לסימנס. הסטארט-אפ הישראלי הראשון שרכשה סימנס, כבר ב-1995, היה אורנט של ד"ר ארנה ברי.

סימנס שוקדת הרבה על המשך החדשנות למרות "הגרמניות" והוותק של החברה, ולשם כך, לא רק שהיא משקיעה במו"פ 5% מהמחזור שלה, 5-4 מיליארד אירו בשנה, אלא גם הקימה את תוכנית "Next 47" על שם השנה שבה המציאו את הטלגרף (1847). סימנס מחפשת את ההמצאה המדהימה הבאה דרך תוכנית חדשנות עם תקציב של מיליארד אירו בשנה, וארבעה מרכזי חדשנות - בסיליקון ואלי, בסין, בגרמניה ובתל-אביב - ב-WeWork שבשרונה.

פלדל, 64, נולד בלוד הישנה, וממנה יצא כעתודאי לטכניון. "החברים שלי ללימודים אמרו 'או, הנה אחד שיספר לנו על סרטים שראינו לפני שנתיים'. ילד מהפרובינציה, אבל השתלבתי". לדבריו, לא חשב על קריירה צבאית, אבל "התגלגלתי וסיימתי כאלוף משנה בחיל האוויר". תוך כדי כך השלים לימודי דוקטורט בהנדסה אווירונאוטית בוושינגטון.

אחרי שירות של 23 שנים, הלך לנהל את מפעל ציקלון לייצור חלקי תעופה בצפון, "מפעל בקשיים אדירים. לשמחתי, הצלחתי לשכנע את אלביט לרכוש את המפעל (מידי משפחת קרמרמן שהיו הבעלים אז), והיום הוא פורח ומוכר". לאחר שבע שנים "נשבר" לדבריו מהנסיעות ממרכז הארץ צפונה, עבר לעבוד באל על כסמנכ"ל תעסוקה והנדסה, ו"הגעתי לשם והבנתי שלמרות ההפרטה, המדים נשארו".

לאחר שלוש שנים עזב ועבר לנהל את קבוצת תאת טכנולוגיות, ארבעה מפעלים ששניים מהם בארצות-הברית. תאת הייתה אז חלק מקבוצת קמן (של רוני אלרואי, חתנו של יצחק תשובה) ובעוד תאת, לדברי פלדל, עבדה יפה, הקבוצה האם הממונפת נכנסה לבעיות מול הבנקים והוא החליט לעזוב.

סימנס חיפשה אז מנכ"ל לסולל-סימנס ולכל התחום התרמו סולרי (יש לסימנס עד היום ארבעה שדות סולריים בספרד, שסולל החלה בהקמתם), שאותם רכשה בכסף רב, 418 מיליון דולר שנתיים קודם לכן, ב-2009. זה היה לאחר עזיבתו של המנכ"ל המייסד אבי ברנמילר (שראיון עמו פורסם ב-G בשבוע שעבר). "זה מצא חן בעיניי", אומר פלדל. מה שנאלץ לעשות לאחר מכן היה פחות מלבב.

למה העסק הזה התפוגג?

"הייתי במועצת המנהלים של סימנס העולמית כשהוחלט לצאת מהביזנס התרמו סולרי בכלל, כי באנו והצגנו מה התחזית האמיתית: בנו את המפעל עם אלף איש, בלי עבודה (כלומר, בלי הזמנות ופרויקטים). היה משרד שהמשימה שלו הייתה לגייס שישה אנשים בשבוע. בשלב ההוא הבנו שאפילו התחזיות הפסימיות שלנו היו אופטימיות מדי. השוק ירד לגמרי, בגלל הירידה במחירים של האנרגיה הפוטו וולטאית (השיטה השנייה להפקת אנרגיה סולרית) והירידה במחירי הגז בעולם - ולא רק בישראל. זו הייתה תעשייה מסובסדת על-ידי ממשלות, וכשהגיעו אלטרנטיבות חדשות, נעלם הצורך לסבסד.

"ראינו שאין שום אפשרות שנענה על הציפיות של המטה בגרמניה ונערכנו לסגירה. מכרתי את המפעל ב-31.12.13 באירו אחד לריוגלס (מבית אבנגואה הספרדית), אבל מכרתי אותו כמפעל שעתיד לעבוד. כל חדר נצבע, דאגנו שיהיה מלאי כדי שריוגלס יוכלו לעבוד, העברנו להם רשימות של מלאי ושל אנשים".

שפיטרתם עד האחרון, הדלתות ננעלו ואפילו חשמל לא היה שם.

"פיטרנו אותם כדי להפסיק יחסי עובד-מעביד, אבל העברנו הכול בצורה מסודרת - מה שעלה לנו הרבה יותר כסף מאשר סתם לסגור את זה, כולל המלצה למי יכול לנהל את זה הלאה. עובדה שכיום מנהלים את זה שני החבר'ה שהתעסקו במכירה מטעמנו (און פניג המנכ"ל הנוכחי של ריוגלס ושלומי חתן סמנכ"ל התפעול).

עדיין זה סיפור של כישלון צורב, למכור באירו מה שקנית ב-418 מיליון דולר, ועוד הוספת השקעות ניכרות שהגיעו עד מיליארד דולר.

"כישלון צורב, אבל את המכירה אני מגדיר כהצלחה. באצבעות העבות של סימנס אי אפשר לנהל מכשירנות. סימנס לא יודעת להתעסק בעסק של 200-100 מיליון אירו בשנה".

"המדינה העלימה את הקו"

שורשי הדם הרע סביב הלאמת הקו האדום של הרכבת: "העובדה היא שזרקו אותם בבושת פנים החוצה וחילטו להם את הכסף"

בסוף 2006 הייתה סימנס חלק מקונסורציום MTS שזכה במכרז להקמת הקו האדום, יחד עם אפריקה ישראל, אגד, חברה סינית (CCECC) וחברה פורטוגזית (Soares da Costa). שנתיים לאחר מכן, בשל משבר הסאבפריים, התקשו השותפים - בעיקר אפריקה ישראל והחברה הפורטוגזית - לגייס את מלוא המימון הנדרש לעבודות ולאחר שנתיים נוספות ודיונים והצעות פשרה שונות מצד הקונסורציום, שהאוצר לא קיבל, הולאם הקו ב-2010. MTS מצדה הגישה תביעה נגד המדינה בסך שני מיליארד שקל, שהסתיימה לפני שנה בהפסד של הקונסורציום.

"לא הייתי בתקופה ההיא בסימנס", אומר פלדל, שמזדהה בכל רמ"ח איבריו עם הזעם, "אבל העובדה היא שזרקו אותם (את סימנס ושותפיה) בבושת פנים החוצה וחילטו להם את הכסף (ערבויות בסך 139 מיליון שקל). הייתה דלתא של כמה מאות מיליונים, סכום לא גדול של כסף שהיה חסר, והמדינה החליטה להראות מי מקבל את ההחלטות והעלימה את הקו".

לא נשפוט מי צודק כאן, אבל זו סיבה לא לגשת למכרזים שבע שנים לאחר מכן? בסוף זה ביזנס.

"ישנו הזיכרון, והמשפטים נגמרו רק לאחרונה, וכשאת במשפט עם המדינה, ללכת להציע עוד מכרזים זה לא קל. יש משקעים".

- והמשקעים האלה השפיעו גם על הנכונות לגשת באופן כללי למכרזים הקשורים לרכבת?

"צריך לזכור שבסימנס זה אותם אנשים שמתעסקים בכל תחום הרכבות, ולכן הייתה תקופה שלא ניגשו בכלל. אבל בשנתיים האחרונות זה משתנה. עובדים מאוד חזק כדי להיכנס, ואני מרגיש שיש היענות ורצון לגשת לפרויקטים".

אתה מרגיש מתוסכל כשיש כל מיני מכרזים ולא נותנים לך לגשת?

"אני כן, כי האינטרס שלי זה מה שיותר מכרזים. אני אומנם שכיר של סימנס, אבל מעשית אני מתווך, שרוצה כמה שיותר פעילות, לעשות יותר, לגשת לכמה שיותר מכרזים. אם סימנס כבר הייתה במצב שהיא מכירה כל שולחן ברכבת, הדברים היו הולכים יותר בקלות. להגיש מכרז רביעי וחמישי יהיה יותר קל, אבל במכרזים הראשונים תמיד עושים יותר הערכות סיכונים".

יש היום דיבורים על אפשרות לאיחוד תחום הרכבות בין סימנס לבין חברת בומברדייה. אם זה יקרה, איך זה ישפיע עליך כאן? מי יהיה זה שיוביל בדרך למכרזים הבאים? אתה או בומברדייה ישראל?

"אני לא יודע מה המודל העסקי שייווצר. זה בטוח ישפיע עליי, קודם כול, מעצם האיחוד, כי אז יש ראש אחד שרץ לדברים האלה. אם זה יהיה אני או מישהו אחר - תלוי מי יהיה בעל המניות הגדול יותר בגוף שיוקם ומי יוביל וייתן את הטון".

אתה מודאג?

"ברור שיכול להיווצר מצב שיהיה לי פחות ביזנס להתעסק בו, ואני פחות אוהב את זה. אבל למה להתחיל לדאוג עכשיו? הרי בהחלט יכול להיות שאני זה שאקח את השליטה גם על בומברדייה בישראל. זה יכול לייצר לנו פוטנציאל ענק".