עשור למשבר הפיננסי הגדול: החגיגה בשווקים קרובה לסיום?

המשבר נראה רחוק, מדדי המניות שוב ממריאים, ואסטרטג ההשקעות ג'ים פולסון טוען כי "השוק השורי עשוי להימשך לנצח" ■ ובכל זאת, יש כמה סיבות שעשויות להביא לסיום החגיגה

סוחרים בוול סטריט/ צילום: רויטרס
סוחרים בוול סטריט/ צילום: רויטרס

כמעט עשר שנים עברו מאז המשבר הפיננסי הגדול. ויש המבקשים למצוא קווים מקבילים בין 2007 לבין 2017. אולי בגלל שכמו אז, גם כעת ניצב מדד S&P 500 סביב רמת שיא (2,480 נקודות), לאחר רצף ארוך שנים של עליות. ואולי גם משום שחובבי תרחישי האימה ממהרים לחפש את הסיבות לקריסה בכל פעם שמדדי המניות משפרים את שיאם.

אלא שהתקופה שלאחר המשבר הפיננסי העולמי שונה מזו שקדמה לו, ואף זכתה להיקרא "הנורמלי החדש" (NEW NORMAL) בידי ד"ר מוחמד אל-עריאן, לשעבר מנכ"ל פימקו וכיום היועץ הפיננסי הראשי של קבוצת הביטוח הגרמנית אליאנץ. ב-2017 הכלכלה צומחת לאט, האינפלציה אינה מתרוממת למרות השפל בשיעורי האבטלה ועקב כך גם הריבית נותרת נמוכה ואינה מאיימת לחנוק את צמיחת הפירמות ורווחיהן.

עשור לסאב-פריים: 90 שניות על האירוע שטלטל את העולם

נכון לסוף השבוע האחרון כבר חשפו 455 מתוך 500 החברות במדד S&P 500 את תוצאותיהן לרבעון השני של 2017, כש-74% מהן עקפו את תחזיות האנליסטים.

לפי תוצאות אלו, מעריכה חברת המידע תומסון רויטרס כי כלל חברות מדד S&P 500 יציגו ברבעון השני צמיחה ממוצעת של כ-5% בהכנסות ושל כ-12% ברווח הנקי.

את תמונת המצב הזאת שיקף מוקדם יותר החודש אסטרטג ההשקעות הבכיר ג'ים פולסון, בראיון לערוץ CNBC. פולסון, שפרש לאחרונה מתפקידו כאסטרטג ההשקעות הראשי של חברת ניהול הנכסים של בנק וולס פרגו לטובת תפקיד זהה בחברת Leuthold Group, העריך באותו הריאיון כי בתנאים הנוכחיים "השוק השורי עשוי להימשך לנצח".

ובכל זאת, גם אז הכל נראה נפלא. איפה אם כן ההבדלים בין אז להיום, ומה ב-2017 עלול להפוך את האידיליה בשוקי ההון.

אפשר לישון בשקט

מדד S&P 500 עלה אומנם כמעט 270% מאז השפל של ספטמבר 2009, אולם אם נחשב את שיעור עלייתו מאז הפסגה של אוקטובר 2007, הרי שמדובר בעלייה של כ-60% בלבד בתוך קצת פחות מעשור.

לדברי פולסון, ההתאוששות הכלכלית הגיעה כיום לכל פינות הגלובוס, וביחד עם רמות השפל של האינפלציה והריבית בארה"ב, תומכים נתונים אלו בביצועים הטובים שממשיך שוק המניות האמריקאי להציג. "לראשונה מאז המשבר הכלכלי כולם ממשתתפים בצמיחה. בארה"ב הצמיחה הגיעה גם למעמד הבינוני, ויש לנו כעת כלכלה בתעסוקה מלאה עם עלייה בשכר הריאלי. התחלנו מחדש את מחזור הרווחים של הפירמות, ויש לנו רמות ביטחון גבוהות בקרב העסקים והצרכנים. ומה שמיוחד הפעם הוא שכל זה קורה ללא החמרה בשיעורי האינפלציה והריבית".

מכאן מגיע פולסון להערכה, כי מצב זה יימשך, אזי גם השוק השורי יוכל להימשך לנצח. "בסופו של דבר, השוק השורי יימשך עד שנייצר אינפלציה ועד שנצטרך להעלות עוד יותר את שיעורי הריבית ואת תשואות האג"ח. אני חושב שזה יקרה בסופו של דבר, אבל לא נראה שזה הולך לקרות בזמן הקרוב", הסביר בריאיון ל-CNBC.

אז מתי אם כן תעלה שוב הריבית בארה"ב? בשנה האחרונה עלתה הריבית שלוש פעמים לרמה של 1%-1.25%, ועל פי התחזיות האחרונות של בכירי הבנק הפדרלי (פד), היא אמורה לעלות פעם אחת נוספת ב-2017. מעבר לכך, צפו בכירי הפד בממוצע עוד שלוש העלאות ב-2018 ושלוש העלאות נוספות בשנה שלאחר מכן. כך, שבסוף דצמבר 2019 תעמוד ריבית הבסיס על טווח של 2.75%-3%.

עם זאת, בשוק ההון לא קונים לפי שעה את תחזיות בכירי הפד. החוזים העתידיים על גובה הריבית הפדרלית, שנסחרים בבורסת הנגזרים של שיקגו, משקפים לפי שעה ציפייה של המשקיעים להעלאה אחת בלבד עד אוגוסט 2018, שתקרה בחודשים מארס או יוני. עם זאת, בשוק ההון לא קונים לפי שעה את תחזיות בכירי הפד. החוזים העתידיים על גובה הריבית הפדרלית, שנסחרים בבורסת הנגזרים של שיקגו, משקפים לפי שעה ציפייה של המשקיעים להעלאה אחת בלבד עד אוגוסט 2018, שתקרה בחודשים מארס או יוני.

המשמעות: ייקח עוד זמן רב עד שהריבית תגיע לשיעור של 3%. בינתיים ימשיכו הפירמות ליהנות משפל היסטורי בשיעורי עלויות החוב, שמשפיעים כאמור לטובה על הצמיחה הכלכלית, על רווחי החברות, וכתוצאה מכך על שוק המניות. כל זאת כמובן בהנחה, שהסיכונים הקיימים להמשך הצמיחה לא יתרחשו בפועל.

עם זאת, סיכונים תמיד קיימים ולכן אסור לעולם לבטל את התפרצותם. ואם ב-2007 היה זה כאמור משבר האשראי שהיווה איום פיננסי (שאכן התממש) על הכלכלה העולמית, הרי שעולה השאלה מהו האיום המרכזי על הכלכלה העולמית כיום.

אירופה, ארה"ב, סין

אורי גרינפלד, כלכלן ואסטרטג ראשי של בית ההשקעות פסגות, ציין לאחרונה ארבעה סיכונים כלכליים ופיננסיים מרכזיים. שניים מהם היו קשורים לפד.

האחד קבע שהוא עלול לדבוק בתוכניתו ולהעלות ריבית מהר יותר מציפיות השוק, בעוד שהשני התייחס לאפשרות ההפוכה לפיה הפד יחכה זמן רב מדי עם העלאות הריבית ויאחר את הרכבת בניסיונו לשלוט באינפלציה.

הסיכון השלישי דיבר על האפשרות לפיה צמצום קרוב של ההרחבה הכמותית באירופה יביא לפגיעה בשוקי המניות ביבשת; בעוד שהסיכון הרביעי התייחס לאפשרות שהממשל הסיני יאבד את השליטה על הר החובות ועל הכלכלה השחורה במדינה. עם זאת, בפסגות ציינו כי ההסתברות לאירועים נעה בין בינונית (תרחיש אירופה) לנמוכה עד נמוכה מאוד (כל השאר).

בהיעדר סיכונים כלכליים ופיננסיים מהותיים לצמיחה העולמית, חלחלה בשבועות האחרונים ההבנה בקרב המשקיעים כי הסיכונים האמיתיים מתחבאים כיום במשברים גיאופוליטיים בעולם, ובעיקר במשבר המתפתח בין ארה"ב לצפון קוריאה.

ריי דאליו, מייסד ויו"ר קרן ברידג'ווטר - קרן הגידור הגדולה בעולם, כתב כי "הסיכונים המתפתחים נראים יותר פוליטיים מאשר כלכליים, מה שהופך אותם למאתגרים במיוחד לתמחור. באופן מיידי יותר, במהלך השלווה של עונת החופשה של אוגוסט, אנו עדים ל-1: שני מנהיגים מיליטריסטים, לאומניים ולעומתיים, שמשחקים זה עם זה במשחק צ'יקן, בזמן שהעולם מביט כדי לראות מי מהם מבלף, או האם תפרוץ מלחמה מהגיהנום; ו-2: עלייה בסיכויים לכישלון של הקונגרס בהעלאת תקרת החוב".

דאליו טוען כי קשה להמר כיצד יסתיימו כל אחד משני עניינים אלו. אולם חשוב לזכור כי תקרת החוב היא עניין פנים אמריקאי שנפתר בשנים האחרונות באופן עקבי, גם כאשר הקונגרס הרפובליקאי ביקש לפגוע בממשלו הדמוקרטי של הנשיא הקודם ברק אובמה.

מנגד, העימות בין שתי מדינות האוחזות בנשק גריעיני - ארה"ב וצפון קוריאה - תלוי כאמור בהחלטותיהם ופעולותיהם של שני מנהיגיהן.

דוח שפירסמה אנליסטית אמריקאית על תאגיד הבנקאות הגדול החל את מפולת המניות

ב-9 באוקטובר 2007, חודשים אחדים לאחר התעוררות משבר המשכנתאות הנחותות (סאב-פריים) בארה"ב, עוד טיפס מדד S&P 500 לרמת שיא של 1,565 נקודות. בתקשורת הכלכלית העולמית כבר דיברו אז כולם על משכנתאות הסאב-פריים, אולם בשוק שלטה עדיין התפיסה כי מדובר במשבר השייך בעיקרו למגזר הנדל"ן למגורים בארה"ב. מעטים העריכו כי מה שהחל כבועה של הלוואות לרכישת דירות בארה"ב, יתגלגל למשבר פיננסי עולמי.

חלפו שלושה שבועות בלבד ואת התמונה הוורודה החלה לערער אנליסטית בנקים לא ידועה מבית ההשקעות אופנהיימר, שהיה מוכר אז יותר בישראל מאשר בקרב הסוחרים בוול סטריט. האנליסטית, מרידית' וויטני שמה, פרסמה דוח שנחשב כיום למיתולוגי על תאגיד הבנקאות הגדול בארה"ב באותה התקופה - סיטיגרופ.

בדוח טענה וויטני שהדיבידנדים שחילק סיטיגרופ עלו על רווחיו, ועקב כך ייאלץ הבנק לגייס הון, למכור נכסים, לצמצם את הדיבידנדים. היא הוסיפה כי הבנק מנוהל באופן שיוביל אותו לפשיטת רגל. ביום המסחר שלאחר פרסום הדוח נפלו מניות סיטיגרופ, וארבעה ימים לאחר מכן התפטר מנכ"ל הבנק צ'רלס פרינס. בינואר הוא כבר נאלץ לחתוך את הדיבידנד והחל לגייס הון.

עוד קודם לכן, כאשר מדד S&P 500 ניצב ב-21 בדצמבר 2007 ברמה של 1,485 נקודות ושיקף ירידה של כ-5% בלבד מהשיא, הגיע מלך האג"ח ביל גרוס והטיל פצצה שנייה. גרוס, שניהל אז את חברות קרנות הנאמנות פימקו ואת הקרן האג"חית שלה, שהייתה הגדולה בעולם בהיקף נכסיה, אמר אז בראיון ל"פייננשל טיימס" כי בדצמבר נכנסה כלכלת ארה"ב למיתון שיימשך 4-5 חודשים. גרוס העריך אז כי המשבר המחריף בשוק הדיור האמריקאי יוביל להאטה כלכלית ועלול אף להשפיע לרעה על הצריכה הפרטית.

במרץ 2008 קרס בנק ההשקעות בר סטרנס, אולם המשבר הגיע לשיאו רק בספטמבר אותה השנה עם קריסתו של בנק השקעות גדול יותר - ליהמן ברדרס ואם איום ממשי על עוד שורה של מוסדות פיננסיים מרכזיים. שוק המניות עצמו המשיך ליפול עוד חצי שנה לאחר מכן ומדד S&P 500 נבלם אז רק ברמה של 676 נקודות, ששיקפה קריסה של 57% בתוך 17 חודשים.

ממשבר לצמיחה
 ממשבר לצמיחה

צרו איתנו קשר *5988