ברנר: "מפרקי קמור גרמו לאובדן הכנסות של 268 מיליון שקל"

בעל השליטה לשעבר בקמור, דני ברנר, משיב אש למפרקי החברה, עוה"ד חגי אולמן ועדי פיגל: "ניהלו את הפירוק באופן כושל" ■ המפרקים: "הטענות מופרכות וחסרות שחר"

דניאל  ברנר / צילום: יונתן בלום
דניאל ברנר / צילום: יונתן בלום

"מפרקי חברת קמור שקרסה ניהלו באופן כושל את הליך הפירוק וגרמו לחברה לאובדן הכנסות של כ-268 מיליון שקל לפחות, בשל מימוש נכסי חברת קמור בעד נזיד עדשים" - כך טוען בעל השליטה לשעבר בקבוצת קמור, דניאל (דני) ברנר, המייחס למפרקים התנהלות כושלת וכן טוען כי הם פועלים להשמצתו.

את הדברים החמורים המוטחים במפרקים - עו"ד חגי אולמן ממשרד יהודה רוה ושות' ועו"ד עדי פיגל - מגולל ברנר בכתב הגנה שהגיש הבוקר (א') לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתגובה לתביעתם של המפרקים נגדו בטענה כי הוא (יחד עם אחרים) אחראי אישית לקריסת הקבוצה.

בתביעה, בסכום עתק של 84 מיליון שקל, שהגישו המפרקים בינואר השנה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד ברנר, הדירקטורים, משרד רואי החשבון של החברה, דלויט-בריטמן-זהר-אלמגור וחברת הביטוח מגדל שביטחה את נושאי המשרה בחברה - נטען כי "שומרי הסף", הדירקטורים בחברת קמור שקרסה, הפקירו את החברה בידי בעל השליטה, אפשרו לו לגייס סכומי עתק (בעיקר מהציבור ומבנקים) וליצור "פירמידה" של התחייבויות פיננסיות בהיקף מאות מיליוני שקלים וכן "לחלוב" מהחברה דיבידנדים (במישרין ובעקיפין) בסכומי עתק. לטענת המפרקים, השקעות בסכומי עתק בוצעו על-סמך אמירות כלליות, ברמת סיסמאות, ללא בחינה, בדיקה ובקרה, כאשר חברי הדירקטוריון היו לא יותר מאשר "עלה תאנה" או "חותמת גומי".

מחירי הפסד

המפרקים טענו בתביעתם כי בעל השליטה ברנר יצר "פירמידה" של התחייבויות פיננסיות בהיקף של מאות מיליוני שקלים, וכי פעילות קמור, רובה ככולה, מומנה על-ידי חוב חיצוני בלבד ללא כרית ביטחון מינימלית. לטענת המפרקים, נכסים מוחזקים נרכשו על-ידי תאגידים זרים במינוף גבוה מאוד, "והון עצמי" שנדרש לצורך ביצוע אותן רכישות, גויס על-ידי קמור מנושים (בעיקר הציבור ובנק הפועלים). כתוצאה מכך - נטען - גדלה באופן משמעותי נטייתו של בעל השליטה ליטול סיכונים עצומים ובלתי סבירים.

בעל השליטה, מציינים המפרקים, לא היה חשוף כמעט להפסד ההשקעה (שבוצעה בפועל במינוף של 100% וכמעט ללא ערבויות), ולעומת זאת הוא זה שהיה אמור להפיק את מירב ההנאה במקרה בו אותם סיכונים עצומים לא היו מתממשים.

בכתב ההגנה - שהוגש באמצעות עורכי הדין יורם מושקט, שרון שפינט סיראי ומנחם אברהם - משיב ברנר אש, וטוען כי המפרקים הם אלה שגרמו נזקי עתק לקבוצה. "בחלוף השנים מאז קריסת קמור, אשר נגרמה כתוצאה ממעשיהם של גופים מוסדיים שהחזיקו באג"ח שלה ("הגופים המוסדיים"), נוהלה קמור על-ידי המפרקים, שלא בדקו כהלכה הוכחות חוב מופרכות שהוגשו, מכרו נכסים של קמור במחירי הפסד, וגרמו לכך שנגרעו ממנה הכנסות ראויות ממימוש נכסים, אשר אילו היו נכנסות לקופת קמור שבפירוק, היו פורעות את מלוא חובותיה", נכתב בכתב ההגנה.

לטענת ברנר, המפרקים סימנו מטרה - להשחיר באופן מניפולטיבי את הנהלת קמור ובמיוחד אותו, כבעל השליטה. כל זאת, לטענתו, כאשר ידוע להם היטב כי החברה נוהלה במשך כשלושה עשורים בהצלחה מרובה על-ידו, חברה שהייתה מפעל חייו ושבשיאה הגיעה לשווי שוק של למעלה מחצי מיליארד שקל ונחשבה לאחת החברות המובילות והמבטיחות במשק.

"ברנר תמיד דאג לאינטרסים של קמור, כולל העמדת ערבויות אישיות מצידו, קיצוץ בשכרו ו-ויתור על מענקים להם היה זכאי ועוד - כאשר טובתה של קמור בראש מעייניו", כותב ברנר לבית המשפט. "המפרקים בחרו להתעלם מעובדות אלו לחלוטין, ובחרו לנסות ליצור מציאות וירטואלית ומשמיצה ביותר כלפי ברנר, כאשר במסגרת עננת ההשמצות נעלמת האמת - קמור קרסה כתוצאה מהתנהגות בלתי סבירה של הגופים המוסדיים שהחזיקו באג"ח שלה, ולאחר מכן נגרמו לה הפסדים עצומים בתקופת ניהולה על-ידי המפרקים".

לטענת ברנר, בעוד תביעת המפרקים עוסקת בנזק נטען בגובה 84 מיליון שקל שגרמו לכאורה הנתבעים לחברה - הרי שדווקא ניהול החברה על-ידי המפרקים ומחדליהם הם אלו שגרמו לנזק לחברה. "בפעולות ניהוליות כושלות שביצעו המפרקים, הם גרמו לנזק ולהפסד הכנסה לקמור של מאות מליוני שקלים. סכומים אלו - לו נכנסו לקופת קמור היו גורמים לכך שלא היו לה כל חובות והתביעה על סך 84 מיליון שקל לא הייתה מוגשת כלל", טוען ברנר.

שווי מופרך

בכתב ההגנה מספק ברנר דוגמא, להשקפתו לתנהלותם הכושלת של המפרקים - בהחלטתם להעניק אישור לתשלום של 13 מיליון שקל לחברת דלק מוטורס, שהגישה תביעה נגד קמור. זאת, לדבריו מבלי להיוועץ בו ולמרות שמדובר בתביעה מופרכת שהוגשה בחוסר תום לב על- ידי דלק מוטורס.

דוגמא נוספת לניהול כושל עד כדי רשלנות רבתי מצד המפרקים, לטענת בעל השליטה לשעבר ברנר, היא מכירת 50% מנכס נדל"ן של החברה (פרוייקט QV בלונדון, אנגליה) לפי "שווי מופרך", לשותף טלמור שהחזיק ב-50% הנותרים.

מכירה זו, נטען על-ידי ברנר, בוצעה על בסיס אומדן ("שאינה הערכה שמאית ויש להתייחס אליו בזהירות הראויה", (כפי שכתב מעריך השווי) של כ-160 מיליון ליש"ט לכל הנכס (100%), תוך הפחתות (25%) תמוהות ובלתי מקובלות שהביאו את שווי הנכס לכ-120 מיליון ליש"ט. זאת, לטענת ברנר, על-סמך קבלת הערכת שווי מרו"ח ישראלי שהודה כי התבסס על מידע חלקי בלבד ולא מעודכן, במקום לקחת מעריכי שווי בינלאומיים המכירים את השוק המקומי.

"אותו נכס שהמפרקים מכרו לשותף טלמור על בסיס שווי של כ-120 מליון ליש"ט", טוען ברנר, "נמכר על-ידו לצד ג' סמוך לאחר מכן ב-220 מיליון ליש"ט - הפרש של 100 מיליון ליש"ט, וזאת רק בגין נכס אחד. אותה תמונה התרחשה גם בנוגע לנכסים נוספים".

חודש וחצי לפני קריסתה קמור הצהירה: אין לחברה קשיי נזילות

קמור הייתה חברה ציבורית ותיקה ומוכרת, ועיקר פעילותה היה בתחום הרכב (פעילות זו נמכרה בשנת 2011 טרם הקריסה), בתחום הספנות ובתחום הנדל"ן (בעיקר באירופה). זאת, באמצעות עשרות רבות של חברות מוחזקות במדינות שונות בחו"ל, בהן יוון, דנמרק, אנגליה, גרמניה, שווייץ, הולנד וליבריה.

ב-30 באוגוסט 2012 פרסמה קמור דוח כספי תקופתי שאושר על-ידי חברי הדירקטוריון של החברה בפני נציג רואי החשבון המבקרים של החברה, ובמסגרתו הוצג מאזן עם נכסים של יותר מ-1.2 מיליארד שקל והון עצמי של יותר מ-245 מיליון שקל; כמו כן לא נכללה בדוח הכספי הערת "עסק חי"; ונכתב, כי דירקטוריון קמור החליט שלמרות קיומם של סימני אזהרה שונים, "אין לחברה קשיי נזילות ואין חשש סביר כי במהלך תקופת תזרים המזומנים החזוי (שנתיים ממועד הדוח) לא תעמוד החברה בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות". אולם, בחלוף כחודש וחצי בלבד ממועד פרסום הדוח הכספי, באוקטובר 2012, נקלעה קמור לחדלות פירעון וקרסה, ובמארס 2012 מונו לה המפרקים.

בעקבות הקריסה, ב-2014, הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של 44 מיליון שקל נגד דירקטוריון קמור. זאת, בטענה כי הדירקטוריון הציג מצג שווא באשר ליכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה. בשנה שעברה אישרה השופטת רות רונן לנהל את התביעה כייצוגית, אך הנתבעים הגישו בקשה לדיון חוזר על החלטה זו - וזו טרם הוכרעה. תביעת המפרקים הצטרפה לתביעה הייצוגית.

המפרקים: "הטענות מופרכות וחסרות שחר"

תגובת מפרקי קמור: "התביעה שהוגשה על ידי המפרקים הוגשה לאחר הליך יסודי וממושך של חקירות, ובכלל זה לאחר שהתביעה שהוגשה נבחנה על ידי הכנ"ר וביהמ"ש של הפירוק, שגם אישר את הגשתה. טענות מר ברנר מופרכות וחסרות שחר, חלק ניכר מטענות מר ברנר כבר הועלו על ידי מר ברנר בפני בית המשפט שבחן את הטענות ולא קיבל אותן. בהעדר מענה לעובדות ולמסמכים מפורטים מר ברנר בחר (שוב), להפריח שורה של סיסמאות שלא מגובות באסמכתאות לגבי העסקאות שבוצעו על ידי המפרקים, שכל אחת מהן אושרה על ידי ביהמ"ש ונתמכה על ידי הכנ"ר, אשר בדומה לנושים חלק שבחים למפרקים.

"כך לדוגמא - בתגובה שהוגשה על ידי הכנ"ר לביהמ"ש בחודש יולי 2016 נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים לגבי פועלם של המפרקים: "עסקינן בתיק מורכב ביותר, קונצרן חברות בינלאומי, עם נכסים בכל רחבי עולם, אשר דרש עבודה מורכבת ביותר ומקצועית ביותר על מנת להביא לנושים דיבידנד גבוה של כ-50%. אלמלא פועלם של המנהלים המיוחדים, לא היו זוכים הנושים לשיעור דיבידנד כה מכובד והכנ"ר מעריך ביותר את עבודתם של המנהלים המיוחדים."; וכך בתגובה שהוגשה על ידי הכנ"ר לביהמ"ש בחודש אוגוסט 2015 נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: "אילולא זהות ומקצועיותם של המנהלים המיוחדים וצוותי משרדיהם, לא היו מגיעים לקופת הפירוק הסכומים הגבוהים שנתקבלו כתוצאה מכך.. הניסיון אפוא להסיט את המחדלים שגרמו לתספורת לנושי קמור בסך של עשרות מיליוני שח לכוונם של המפרקים, הנה ניסיון מופרך וחסר כל יסוד"".