בג"ץ ביטל את חוק גיוס חרדים המאפשר פטור לתלמידי ישיבות

חוק הגיוס, שנועד לבטל את הסנקציות הפליליות על חרדים שיסרבו להתגייס לצבא, בטל - כך החליט הערב (ג') בג"ץ, שקבע כי תוקפו של החוק, המכונה "חוק טל", לא יוארך.

ההחלטה ניתנה במסגרת 4 עתירות חוקתיות שהוגשו נגד תיקונים לחוק שירות ביטחון, שבהם הסדירה הכנסת את סוגיית גיוסם לצבא של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם". מדובר בביטול חקיקה המעגנת את מדיניות דחיית השירות של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם" שהובילה לפטור משירות צבאי לעשרות אלפי תלמידי ישיבה.

הסדר הדחייה יצר מחלוקת קשה בחברה הישראלית. לעמדתם של המצדדים בהסדר, יש לאפשר לתלמידי הישיבות להתמסר ללימודיהם תחת שירות בצבא ובדרך זו לשקם את העולם התורני המפואר שכמעט ונחרב בשואה.

לעומתם טענו המתנגדים להסדר על האפליה, תחושות הקיפוח וההשלכות החברתיות השליליות שהוא הוליד. להשקפתם, אין הצדקה לכך שרבים מבנותיה ובניה של החברה יישאו על גבם את עיקר העול הצבאי והכלכלי במדינה, שעה שרבים אחרים, ובהם חרדים, לא תורמים את חלקם במידה שווה.

הערב, לאחר דיונים רבים בכנסת, הארכת תוקפו של החוק מספר פעמים ומספר סיבובים שעבר החוק הפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס בבג"ץ, קבעו שופטי בג"ץ באופן סופי כי החוק המכונה "חוק טל" אינו חוקתי, ועל כן הכנסת לא תוכל להאריכו עם פקיעת תוקפו (החוק פקע ב-1 באוגוסט 2012). 

נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, ציינה בפסק הדין כי "כבר מימיה הראשונים של המדינה הפך השירות בצבא למרכיב יסוד בהגדרת הזהות הישראלית. ואכן, צה"ל זכה מיד עם הקמתו לכינוי 'צבא העם'. הישגיו המרשימים של הצבא, החיילות והחיילים החוזרים הביתה בתום שירות מפרך, זכרם של החללים שמסרו את נפשם להגנת מולדתם - כל אלה ואחרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי. ועדיין, קשה יהיה לחלוק על כך שהצבא של היום אינו הצבא של פעם. מודל גיוס החובה נשחק עם השנים. שיעורי הגיוס הגבוהים מן העשורים הראשונים של המדינה אינם דומים לשיעורי הגיוס של ימינו אנו".

עוד הוסיפה הנשיאה כי לא ניתן להתעלם מכך שתופעת ההשתמטות פשתה בקרב כל האוכלוסיות המשרתות בצבא, וכי "הסדר הדחייה", שתחילתו בשנת 1949, ביחס ל-400 תלמידי ישיבות בלבד, תפח לממדים שלא נראו כמותם ושלא ניתן היה לצפות. בימים אלה, צוין, עומד מספרם של תלמידי הישיבות דחויי השירות על עשרות אלפים, ומדי שנה מצטרפים להסדר הדחייה אלפים רבים, ואילו אלפים אחרים יוצאים ממנו ומקבלים פטור מהשירות הצבאי.

"כתוצאה מכל אלה הקיטוב החברתי גדל והלך, פערי הגיוס בחברה התרחבו, ותחושות האפליה התעצמו. הסדר הדחייה החל לתת את אותותיו גם על כלכלת המדינה ועל שוק העבודה. הוא הקשה על שילובה של האוכלוסייה החרדית בחברה והזין תהליכים חברתיים בעייתיים", כתבה נאור.

בנסיבות, קבעה הנשיאה, כשל החוק, ובתום תקופה ארוכה בה ניתנה הזדמנות להוכיח את יעילותו - הגיע הזמן לבטלו. "הדיון החברתי התמידי בסוגיית שירותם של תלמידי הישיבות נוגע אם כן בקצות העצבים הרגישים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והוא נמצא על סף רתיחה. במשך השנים ומתוך מודעות רבה לרגישות החברתית, נקט בית משפט זה סבלנות ואיפוק מופלגים בעת שנדרש להכריע בעתירות שעסקו בנושא גיוס תלמידי הישיבות", כתבה.

ואולם, הוסיפה הנשיאה, "משהתברר בסופו של יום כי אין בכוחו של חוק דחיית השירות להגשים את יעדיו, וכי אין באפשרותו למנוע את המשך הפגיעה בשוויון, קבענו בפרשת רסלר (בפסק דין קודם בעניין, א' ל"ו) כי לא ניתן עוד להאריך את תוקפו, וכי על הכנסת לחוקק מתווה גיוס חדש שיתחשב בקביעות השיפוטיות. כיום איננו רואים מנוס מן הקביעה כי הסדר הגיוס החדש שקבעה הכנסת, תחת חוק דחיית השירות שבוטל בפרשת רסלר, אינו עולה אף הוא בקנה אחד עם תנאיה של פיסקת ההגבלה. ההסדרים שנקבעו בו אינם מקיימים קשר רציונלי למטרותיו של החוק. אנו נאלצים אפוא להחזיר שוב את העניין לכנסת".

לסיכום כתבה הנשיאה נאור: "בשלב זה, ולאחר עשרות שנים של ניסוי וטעייה, ברור כי לא ניתן להסתפק עוד בהסדרים בלתי מחייבים ובלתי אכיפים שסופם לא ידוע. כל הסדר שיקבע המחוקק בסוגיה זו חייב להציב מטרה ברורה של קידום השוויון בנטל הגיוס ולהתוות מסלול ברור וישים להגשמתה. החברה הישראלית ניצבת אפוא בפתחו של מאמץ חברתי מחודש לפתרון בעיית הגיוס. לשם כך לא די בסיסמאות או בקביעתם של הסדרים הדוחים את הקץ. נדרשים מעשים של ממש".