הסכמי ההפצה של חברות המזון על כוונת רשות ההגבלים

הרשות בוחנת אם כוחן של חברות המזון הגדולות מול רשתות השיווק אינו מופרז ופוגע בתחרות כתוצאה מהסדרי ההפצה של חברות קטנות יותר

מיכל הלפרין / צילום: יונתן בלום
מיכל הלפרין / צילום: יונתן בלום

רשות ההגבלים העסקיים פנתה בשבועות האחרונים לחברות המזון הגדולות המקיימות הסדרי הפצה, בדרישה לקבלת נתונים על הסדרי ההפצה שלהם - כך נודע ל"גלובס".

במסגרת הבדיקה נדרשו חברות המזון להעביר מידע חריג בהיקפו על סוגי ההסכמים שהן מקיימות ומול אילו חברות, ולפרט את תנאי ההסכם.

במקביל להסכמים, נדרשו החברות למלא טבלאות עם נתונים שיאפשרו לרשות להכין עיבוד השוואתי. החברות גם התבקשו לציין אם מדובר במוצרים זהים שיכולים להוות פגיעה בתחרות מול חברת המזון. לדוגמה, עבור חברת מזון שברשותה מחלבה, האם הסכם ההפצה מתקיים מול מחלבה הנחשבת למתחרה או חברת מזון בתחום אחר.

מטרת הבדיקה, שנחשפה ביולי ב"גלובס", היא להבין מה ההשפעות של הסדרי ההפצה על הצרכן, והאם הספקים צוברים כוח מול הרשת הקמעונאית. אם תוצאות הבדיקה הכלכלית ברשות יהיו שחלק מההסכמים פוגעים בתחרות, ברשות עשויים לחדד את מדיניות האכיפה ואף לנקוט צעדים נגד החברות.

כרגע הבדיקה נעשתה מול חברות המזון בלבד, אולם בהמשך ייתכן שהרשות תמשיך את הבדיקה גם למקטע הקמעונאי. בבדיקה התבקשו המפיצים לפרט את סוג התקשורת, תאריך תחילת מכירה, סוגי לקוחות, האם הם מקיימים משא-ומתן על תנאי הסחר עבור הספקים הקטנים, והאם יש בנוסף גם הסכמות או הסכמים בעל פה.

הבדיקה מעוררת אי-נוחות ודאגה בקרב חברות המזון, ולדברי גורמים בחברות, היא עשויה לשנות לחלוטין את עולם ההפצה הנחשב פרוץ לחלוטין, שכן כיום החברות נהנות ממעמד חזק מול הקמעונאיות בזכות יכולתן להחזיק בסל מוצרים רחב על המדף, שעשוי לתרום לכוח הקנייה והמיקוח שלהן.

בדיקת רשות ההגבלים, שצפויה להימשך כמה חודשים, בוחנת מצבים שבהם יצרניות המזון הקטנות יחסית חוברות לחברות המזון הגדולות, כמו תנובה, אסם ושטראוס, או לחברות הפצה גדולות, כמו דיפלומט ושסטוביץ, על-מנת שיפיצו עבורן את מוצריהן לרשתות הקמעונאיות, ובחלק מהמקרים כולל ניהול משא-ומתן על התנאים שבהם יימכרו המוצרים. שרשרת ההפצה היא אחד המרכיבים היקרים בהבאת המוצרים אל הלקוח, במיוחד עבור ספקים קטנים, ומכאן הצורך לחבור לספקים גדולים יותר ולייעל את מערך ההפצה.

הסכמי הפצה כאלה מתקיימים למשל בין חברת שטראוס, המפיצה את מוצרי מיצי פריניר, פרימור וטחינת הנסיך; אסם, המפיצה בין היתר את מוצרי מחלבות גד, מותג הטונה פסיפיקו, מוצרי המזון לחיות מחמד פורינה, תפוגן וקפה לנדוור; ותנובה, שמפיצה את גבינות משק-אחים מאיר והחלה באחרונה להפיץ את המיצים של פריניב. 

מפיצות
 מפיצות

רשות ההגבלים תנסה לבדוק את ההשפעות של ההסדרים הללו על התחרות, שכן מחד גיסא הם נותנים כוח נוסף לספקי המזון הגדולים, בכך שהם מרחיבים עוד יותר את מגוון המוצרים שהם מספקים לרשתות, ובכך מייצרים תלות גדולה יותר של הרשת בספק המזון. מאידך גיסא, עשויה להיות להם השפעה חיובית מהותית על ספק קטן של מוצרים כמו טחינה, שוקולד או סוכרזית, שעבורו זהו אמצעי חדש להגיע למדף בלי צורך במערך לוגיסטי שיפיץ את מוצריהם לכל סופרמרקט ומכולת.

יש מגוון רחב של הסדרי הפצה. בחלק מהמקרים הספקים הגדולים משמשים "גלגלים" של הספקים הקטנים ומביאים אותם לחנויות או למרכזים הלוגיסטיים של הרשתות באמצעות מערך ההפצה שלהם. יש מקרים שבהם הספק הגדול גם מנהל מול הרשת משא-ומתן עבור הספק הקטן לגבי המקום שהוא יקבל על המדף, הנראות שתהיה לו, אילו מבצעים והנחות יינתנו. במקרים אחרים הספק הקטן הוא גם יצרן חומרי גלם לספק הגדול.

במסגרת הבדיקה הרשות בוחנת את כל שרשרת ההפצה, ספקים, קמעונאים, מפיצים וכל גורם שיכול להיות מושפע ממנה. כיום גישת הרשות היא שכל עוד ספק גדול מפיץ מוצר שאינו מתחרה בפורטפוליו שלו, אין מגבלה משפטית על סוג כזה של הסדר; אולם אם ברשות יסברו במסגרת הבדיקה כי הסדר כזה פוגע בתחרות, ההסדר יהפוך לפסול.

עד לאחרונה רשות ההגבלים העסקיים התייחסה לשוק המפיצים ולשוק הספקים כשני שווקים שאין זליגה ביניהם, וקשרי ספקים-מפיצים (הסכמים אנכיים) נתפסו כבעייתיים רק כשנוצר חשש שספק או מפיץ חזק במיוחד מסוגל להשפיע על הכוח של השחקנים בשוק האחר.