כך נפלה "המאדאם" של בית הבושת הגדול בתל-אביב

שני בתי בושת באזור רחוב המסגר בת"א הרוויחו כ-35-109 מיליון שקל ב-4 שנים ■ על אימפריית המין הזו ניצחה - לפי כתב אישום שהוגש לאחרונה - נוי חדד, שמעצרה הוארך עד תום ההליכים בגלל "מסוכנות גבוהה ביותר" ■ איך הובילו אותה העבירות הכלכליות לספסל הנאשמים?

נוי חדד / צילום: שלומי יוסף
נוי חדד / צילום: שלומי יוסף

עשרות מיליוני שקלים במהלך תקופה של 4 שנים - זהו היקף הרווחים שגלגל בית בושת בדרום תל-אביב, שהיה בית הבושת הגדול בעיר. בחזית הניהול של אימפריית ניצול הנשים הזו, שרשמה במשך כ-4 שנים רווחים בהיקף של 35-109 מיליון שקל, עמדה לפי החשד נוי חדד.

חדד, בת 40 מאור יהודה במקור, הואשמה ביולי האחרון בניהול שני בתי בושת באזור רחוב המסגר בתל-אביב: האחד ברחוב יצחק שדה 36, שנחשב לבית הבושת הגדול בעיר; והשני, קטן יותר, ברחוב טברסקי 4 הסמוך. לאחרונה נעצרה חדד עד תום ההליכים ונכסיה חולטו. אמה של חדד מואשמת גם היא באותו כתב אישום, בכך שהלבינה עבור בתה את ההון האסור מעסקי המין.

סיפור נפילתה של חדד מדגים את השינוי שעובר על המלחמה בפשיעה בשנים האחרונות, במסגרתו המשטרה והפרקליטות הצהירו על מלחמת חורמה בפשיעה המאורגנת באמצעות הכלי הכלכלי - היינו שימוש בעבירות כלכליות (עבירות מס ועבירות הלבנת הון) כדי "להפיל" עבריינים פליליים.

אם תורשע בדין, צפויה חדד להצטרף אל עינת הראל שניהלה גם היא בית בושת ומרצה כעת מאסר בכלא הנשים בנווה תרצה. אולם המקרה של חדד, החיה עם בת זוג ועם שני ילדיה של בת הזוג, שונה מהמקרה של הראל, בעיקר בראיות יוצאות-הדופן שהשיגה הפרקליטות בדרך להגשת כתב אישום. "מאז 2012 השם של חדד עלה 'חזק' כזו שבפועל מנהלת את בית הבושת הגדול בתל-אביב (זה שברחוב יצחק שדה - מ' ר') ושהיא אינה רק רק בעלת הנכס, אותו קנתה ב-2011", מספר גורם בפרקליטות, "אך לא היו ראיות שקושרות אותה לפעילות".

ב-2015 הצליחה אמנם הפרקליטות להגיש כתב אישום פלילי נגד חדד בגין השכרת הנכס שברחוב יצחק שדה למקום המשמש לזנות בין השנים 2011-2013. אולם, לצד ההליך הפלילי, ולצד פתיחה בהליך המינהלי לסגירת הנכס (בספטמבר 2016 התקבל עיכוב ביצוע חריג לסגירת המקום, מאחר שהשופט חשש לפגיעה בנשים אם המקום ייסגר מיידית) - לא התגבשו ראיות לכך שחדד ניהלה בפועל את המקום, וכן לא עלה כלל שמה של מי שניהלה את המקום לצד חדד, אך לא הייתה שותפה בבעלות על הנכס - שרית אגרנובה. כל זאת - עד שהפרקליטות והמשטרה ביצעו האזנות סתר, שבאמצעותן גובשו לראשונה ראיות נגד חדד ואגרנובה - ראיות שאפשרו לפרקליטות שלא להתבסס רק על עדויות הנשים שעבדו במקום (כמו במקרה הראל).

האזנות הסתר סיפרו את סיפור השליטה בנשים, ההיקפים הכספיים העצומים ואופן הפעולה של ה"מאדאם" שניהלה אימפריה המגלגלת עשרות מיליוני שקלים באמצעות שימוש בנשים המספקות שירותי יחסי מין בתשלום.

9 חדרים, 250 שקל לשעה

חדד הייתה הפנים של שני בתי הבושת בדרום תל-אביב. בהחלטה להאריך את מעצרה עד תום ההליכים מלפני כחודש, תיאר אותה שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אברהן הימן, במילים נוקבות, כשהוא מייחס לה "מסוכנות ברמה גבוהה ביותר"; ו"מעשים נכלוליים, מניפולטיביים ומרמתיים". פרוטוקול הארכת המעצר חושף טפח מההתנהלות של מי שהוכרע שאין לאשר לה חלופת מעצר, נוכח מסוכנותה, ונוכח העובדה שהיא הואשמה גם בשיבוש הליכי המשפט ובהדחת עדות בפרשה - אותן נשים שעבדו תחתיה בזנות (אגרנובה לא נעצרה עד תום ההליכים, בין היתר מאחר שהיא לא הואשמה בשיבוש הליכי משפט).

המלים החריפות של בית המשפט מצטרפות לתמונה החמורה שעולה מכתב האישום נגד חדד, שהוגש על-ידי עוה"ד לילך שלום וטליה קלמרו. האישום חושף התנהלות מחושבת, קרה ומנצלת נשים - על-ידי נשים דווקא ולא על-ידי גברים. צ' ש', אחד משני הגברים היחידים מבין 10 הנאשמים בתיק, סבל מבעיות נפשיות, ולפי כתב האישום, שימש כלי בידי חדד ואגרנובה להסתרת הקשר שלהן למקום בו בוצעו העבירות: הוא שימש כ"קוף", בעגת העבריינים (ולא רק בתיק הזה) כך שבמקרה של פשיטת משטרה, הוא מוצג כבעל המקום ו"לוקח" על עצמו את התיק.

לפי כתב האישום, הנכס שרכשה חדד ברחוב יצחק שדה 36 פוצל ל-9 חדרים שבהם התנהלה, בהדרכתה ובפיקוחה, לאורך שעות רבות, פעילות שוטפת של שירותי מין בתשלום: 15 נשים בכל משמרת, ובזמנים "חלשים" - 9 נשים במשמרת. תנאי ההעסקה אצל חדד לא היו פשוטים: משמרת נמשכה כ-12.5 שעות ולכל לקוח הוקצבה עד חצי שעה. התעריף שנגבה מכל לקוח עמד על 250 שקל לשעה, כאשר מחצית מהסכום הופרשה לחדד ולאגרנובה (הפרשה כספית זו מהווה את עיקר עבירת הסרסרות). אם מישהי מהעובדות החליטה לעזוב את המקום - חדד ואגרנובה מצאו לה מחליפה.

לפי כתב האישום, חדד ואגרנובה ניהלו את האימפריה שלהן בצורה מקצועית: הן שכרו מאבטחים ופקידות לבית הבושת ופרסמו את שירותי המין שניתנו במקום, באתרי אינטרנט ובכרטיסי ביקור שהונחו על רכבים חונים. כדי להסתיר את הקשר שלה לבית הבושת, חתמה חדד, בעלת הנכס, על חוזה שכירות פיקטיבי עם צ' ש', כאילו הוא שוכר את המקום ממנה עבור כ-17,600 שקל בחודש, ביודעה כי הוא אדם הסובל מבעיות נפשיות. עבור ההצגה שנדרשה ממנו למשטרה מפעם לפעם, קיבל תשלום חודשי של כ-500 שקל בחודש.

עוד בטרם נכנסה המשטרה לתמונה פעלה חדד לשבש כל חקירה עתידית שתצביע על הקשר שלה לניהול המקום: חוץ מהחוזה הפיקטיבי הנחתה חדד את כל המעורבים כיצד להסתיר את הקשר שלה למקום ואת רשימת כניסות הלקוחות.

חלק מהנשים שעבדו אצל חדד, הכירו אותה בשמות בדויים ("אורנה" ו"מאיה"), והיא החליפה מספרי טלפון באופן תדיר - הכל כדי להקשות על המשטרה באיתור ראיות. פקידות המקום עצמן, אותן שכרה ולהן שילמה, לא תמיד ידעו מי היא וכיצד היא נראית. אחד המאבטחים של המקום סיפר שהוא מזהה את קולה, אבל מעולם לא ראה אותה.

באופן דומה לניהול בית הבושת ברחוב יצחק שדה, ניהלה חדד "סניף" נוסף ברחוב טברסקי 4 הסמוך. לאחר סגירת בית הבושת ביצחק שדה, לפי צו של בית המשפט, עברו עובדיה של חדד לבית הבושת בטברסקי.

הלבנת הון ועבירות מס

בנוסף להסתרת העובדה שהיא ניהלה בפועל את המקום, מואשמת חדד כי פעלה ביחד עם אגרנובה ובעלה בשיטתיות ובעקביות להסתרת הרווחים מבית הבושת. זאת, לפי האישום באמצעות פעולות ברכוש אסור שנועדו להסתיר את מקור הכסף ואת הבעלות בו לשם שימוש עתידי. עניין זה החמיר את מצבן המשפטי של חדד ואגרנובה, מכיוון שלכתב האישום נוספו גם עבירות כלכליות, המהוות את עיקרו.

חדד מואשמת בשורה של עבירות הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון. חדד מואשמת גם בכך שדיווחה לבנקים כאילו הכנסתה היחידה היא רק מקצבת הנכות שלה מהביטוח הלאומי ומכספים שאמה מעבירה לה; שערבבה רכוש אסור בסך 115 אלף שקל עם מקור כספי חוקי שניטל כהלוואה, והטמיעה אותו ברכישת דירה; וכן בעבירות מס על כך שהשמיטה מדיווחיה את הכנסות בית הבושת.

העבירות הכלכליות שהתווספו לכתב האישום, נושאות בצדן עונש חמור יותר מזה שנושאות העבירות הפליליות, בהן סרסרות וניהול בית בושת. כך, למשל, העונש על הלבנת הון יכולה להגיע עד עשר שנות מאסר בעוד המאסר בגין סרסור יכול להגיע עד 5 שנים. עניין זה מדגים כי חלפו הזמנים בהם נאשמים מסוג זה יכולים היו להסתפק בעורך דין פלילי. הפן הכלכלי שנוסף לתיקים, מזמין נאשמים לתור גם אחר הגנה של עו"ד המומחה בענייני מיסוי והלבנת הון.

חדד, הנאשמת המרכזית בכתב האישום, שחשף דווקא את חומרתו ומרכזיותו של הפן הכלכלי בתיקי סרסרות, שידול לזנות וניהול מקום לשם זנות - היא מישהי שכנראה לא למדה כלכלה מעולם. "הן בנות פשוטות שמאפיין אותן גורל קשה" אומר גורם בסביבתה של חדד. "הן לא מנהלות אימפריה כלכלית או בית מלון".

אולי לא "בית מלון", אבל המספרים מלמדים על הכנסה עבריינית מבית הבושת בסכום הנע בין כ-35 מיליון שקל ל-109 מיליון שקל במשך תקופה של כ-4 שנים. גם אם מתעלמים מהעובדה שמדובר בטווח הכנסות רחב, בכל מקרה מדובר בהכנסות גבוהות מאוד, הקיימות לפי ההערכות, רק בכ-30 מכוני ליווי, מתוך כ-80 הפועלים בתל-אביב.

בנוסף לעבירות הכלכליות, חדד מואשמת גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד, הדחה והשמדת ראיה. חוץ מהחוזה הפיקטיבי וההנחיות לעובדות המקום, הרי שלאחר תחילת חקירת המשטרה חדד התקשרה אל אחת מהעדות - אישה שסיפקה שירותי מין במקום שבבעלות חדד, בכינוי "נטלי" - והורתה לה שלא לענות למספרים חסויים, להכחיש את היכרותה עמה ולמסור גרסת כזב בבית המשפט, כאילו "נוי" עליה דיברה בחקירותיה במשטרה, היא נוי אחרת מנוי חדד עצמה.

בנוסף, מואשמת חדד כי יצרה קשר עם נאשמים נוספים כדי לתאם גרסה שקרית שימסרו; כי לאחד מהנאשמים הבטיחה בתמורה לעדותו השקרית כי אישה מהמכון תספק לו שירותי מין ללא תשלום; כי היא הנחתה פקידות במכון לקרוע את רשימת הלקוחות כשתגיע המשטרה, וכשהגיעו שוטרים לדירתה היא השליכה את שני מכשירי הטלפון שלה וכרטיס ה-sim שלהם לאסלה.

מסוכנות ברף גבוה ביותר

חדד, הסובלת ממחלה כרונית, שתקה בחקירותיה, וכשכבר דיברה, נצמדה לגרסה, לפיה השכירה את המקום לצ' ש' שמפעיל אותו. התמונה הפסטורלית שבטענה כאילו "המקום נוהל על ידי נשים ולמען נשים בכדי לאפשר השלמת הכנסה הוגנת" - מתנגשת עם העובדה שתסקיר המבחן בעניינה של חדד, תיאר את התנהגותה כ"מניפולטיבית", ולפי דברי בית המשפט, לא רק שחדד לא הסכימה לקבל אחריות על המיוחס לה ואינה מורתעת מהליכים פליליים - אלא היא גם "נושאת חשש ממשי" לשיבוש הליכי משפט והדחת עדות, עד כדי כך שבית המשפט קבע כי מסוכנותה הינו "ברף גבוה ביותר".

מה הסיבה למסוכנות שגרמה לבית המשפט להחליט לעצור את חדד את תום ההליכים? זה לא רק בגלל שחדד לא לקחה אחריות על מעשיה, הסביר השופט הימן; הסיבה היא שחדד פשוט לא מעוררת את האמון מהסוג הנדרש לחלופת מעצר. השופט התייחס בהקשר זה לכך שחדד שיקרה לפסיכיאטרית ששוחחה עמה; לכך ששיקרה לשירות המבחן לגבי סמים בהם תלויה; לכך ששיקרה לגבי אשפוזים קודמים - ומעל לכל, לחשד ששיבשה הליכי משפט והפעילה לחצים פסולים על הנשים שעבדו אצלה, ועל אחרים, שלא להעיד נגדה.

בהחלטתו להאריך את מעצרה עד תום ההליכים, השופט הימן לא הסתפק רק בקביעתו של תסקיר שירות המבחן, לפיה "נוכח נתוני חדד, התנהלותה, אישיותה והתייחסותה למעשים ולעבירות - אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מחדד" - אלא הוא התבסס בראש ובראשונה על המעשים המיוחסים לה כ"מאדאם" של שני בתי בושת, והבהיר את החומרה בה המעשים הללו נתפסים בעיניו. "במקרה שלפני, מעשיה של חדד, על-פי המיוחס לה בכתב האישום, הינם מעשים חמורים, לשון המעטה", צין בית המשפט. "חדד ניהלה עסקים של בתי בושת לשם רווח כספי. החומרה היא בהתייחסות לגוף האדם - גופה של האישה במקרים של ניהול בתי הבושת - כאל סחורה, כאילו היה גוף האישה מטבע עובר לסוחר, כאילו היה חפץ ולא בן-אנוש. שימוש בגוף האישה כאל סחורה - יש בו ללא ספק זילות באדם".

השופט הימן המשיך וקבע כי תוספת לחומרה שבמעשי חדד מצויה בעבירות הכלכליות שלה, וסיים בכך שמשקל רב ביותר ניתן בהחלטתו לחשד בשיבוש הליכי המשפט. "חדד נקטה, לכאורה, בפעולות ומעשים נכלוליים, מניפולטיביים ומרמתיים כדי לסכל עדויות עדים במשפט שהתנהל נגדה. מעשים אלה, לבד מהיותם חמורים לפי שהם חותרים תחת יסודות אושיות החברה והמשפט - ומשום כך המסוכנות העולה מהם - הרי שיש בכך כדי עילה משמעותית נוספת לבסס מעצר עד תום הליכים".

מעו"ד ישראל קליין, שייצג אותה בהליכי המעצר (כרגע היא ללא ייצוג), נמסר כי "חדד מכחישה את ההאשמות המנופחות שמיוחסות לה ותוכיח במשפט את האכיפה הסלקטיבית והלא צודקת של המשטרה והפרקליטות שמאפשרות קיומם של מכוני עיסוי רבים אחרים".

גורמים בפרקליטות: "סגרנו סגירה מוחלטת כ-10 בתי בושת משמעותיים וגדולים בתל-אביב"

האם גם המס על הרווחים שגרף בית הבושת יעלה בקרוב? ל"גלובס" נודע כי רשות המסים עתידה להגיש לבית המשפט בקשה לפתוח את שומות המס הקודמות שנערכו לנאשמים בתיק, ולערוך להם שומה מחודשת, שסכומה גבוה יותר מסכום השומות הקודם.

לדברי גורם בפרקליטות, "בעבר הוגשו נגד אתר אינטרנט שפרסם שירותי זנות בקשה לסעדים זמנים ולחילוט נכסים תפוסים, ויחד עם הבקשות הללו הגישה רשות המסים בקשה לשומה אזרחית חדשה ובקשה לעיקול כל הנכסים התפוסים ואם יש אחרים - לעקל גם אותם. גם כאן (אצל חדד, מ' ר') רשות המסים תבקש לפתוח את ספרי המס מחדש ולדרוש הסבר מהנאשמים עבור כל הכספים. אם אין להם הסבר סביר אז רשות המסים תערוך שומה מחודשת ותבקש לחלט".

הליך הוצאת שומות אזרחיות לתשלום מס לנאשמים וחשודים בגין הכנסות אסורות ולא מדווחות, במקביל להליכים פליליים - הנו הליך מקובל. במרבית המקרים בהם מתגלות הכנסות לא מדווחות מביצוע עבירות, נכנסת רשות המסים לתמונה ומוציאה שומות מס. במקרים רבים מתנהל ההליך האזרחי - הסובב סביב מחלוקות על גובה המס שהושת - במקביל להליך הפלילי.

האכיפה האזרחית הזו במקביל וכחלק מההליך הפלילי, היא אחת מתוצרי המאבק המשולב - כלכלי, פלילי ומנהלי - עליו הכריזו הרשויות. במסגרת מאבק זה, בין היתר, סימנו גורמי האכיפה את תעשיית המין בתל-אביב כמטרה. המאבק המשולב הוכרז לפני מספר שנים על-ידי כל גופי האכיפה במדינה - המשטרה, הפרקליטות, הרשות לאיסור הלבנת הון ורשות המסים - ובמסגרתו הם נלחמים יחד בפשיעה המאורגנת והעבריינות הקלאסית, בין היתר באמצעים כלכליים. עיקר הפגיעה היא ב"בטן הרכה" של אותם עבריינים - התשתית הכלכלית והכסף שנצבר מהעבירות.

כחלק מהאכיפה המשולבת, החל שיתוף פעולה מלא בין הפרקליטות, למשטרה ולרשות המסים בתיקים הקשורים לעבירות זנות וניהול בתי בושת, כאשר תיקים אלה מלווים על ידי פרקליטים כבר משלבי החקירה הראשוניים. כתבי האישום המוגשים בפרשות אלה כוללים עבירות מס ועבירות הלבנת הון לצד העבירה הפלילית הקלאסית, וכן בקשות לצווים מנהליים וחילוטים. כך גם במקרה של נוי חדד. צירוף העבירות הכלכליות מעלה את דרגת החומרה של כתב האישום משמעותית, והעונשים המקסימלים בגין עבירות אלה חמור בהרבה מהעונש על סרסרות; בנוסף, התבקשו בעניינה של חדד צווים מנהליים (שאינם פליליים) לסגירת בית הבושת (על בסיס החוק להגבלת שימוש במקום) וכן לחילוט הכספים שלה, הגי'פ, הדירות שבבעלותה וחשבונות הבנק - נכסים המשמשים לביצוע העברות.

מטרת גורמי האכיפה היא לפגוע פגיעה קשה בתעשיית שירותי המין. סגירת בית הבושת - הפסקה מיידית של פעילות המקום - מהווה את סגירת הצינור הכלכלי של הנאשמים. הגם שזה נשמע מתבקש, הפגיעה הכלכלית בנאשמים באמצעות סגירת בתי הבושת, לא הייתה מובנת מאליה בעבר. מוקדם לכמת את הפגיעה הכלכלית שהוליד המאבק, והנתונים יבחנו בסוף השנה, ואולם לדברי גורמים בפרקליטות כבר ניתן לראות מגמה: "סימון בתי הבושת, במסגרת המאבק של הפרקליטות הפלילית והאזרחית הוביל לסגירה מוחלטת של כ-10 בתי בושת משמעותיים וגדולים בתל-אביב, שלא נפתחו מחדש. שנית, מבצעי אכיפה שנערכו בהקשר לחלוקת כרטיסי ביקור בתל-אביב (כולל הגשת כתבי אישום נגד מחלקי כרטיסים והגשת כתבי אישום שייחסו עבירות פרסום לסרסורים) הביאו להפחתה ניכרת של הכרטיסים ברחובות. בנוסף, תיקים נגד סרסורים שהסתיימו בענישה כלכלית משמעותית כדוגמת עינת הראל, ותיקים נוספים שכללו חילוט דירה באחד המקרים".

הירתמות האכיפה המשולבת למלחמה בתחום הזנות נועדה לפתור את המצב שבו, על פי פרקליטות המדינה, ההליך הפלילי פעל מעט מדי ולאט מדי. בקרב גורמי האכיפה חלחלה ההבנה, כי פשיטות אקראיות של המשטרה על בתי בושת ברחבי העיר, שנסגרים ללילה וחוזרים לפעילותם כמה שעות לאחר מכן, אינן מסייעות לצמצום תופעת הזנות. "המשחק היה של דלת מסתובבת", נכתב בכתב העת של פרקליטות המדינה ("משפט מפתח") לפני כמה חודשים. "השוטרים יוצאים, והזנות, הסרסרות והמקומות חזרו לפעול כרגיל. גם כתבי אישום שהוגשו לא סייעו לשיפור המצב".