מנכ"ל זוגלובק: "רוצים להיות באופן יומיומי בצלחת של כל צרכן"

אלי זוגלובק, יו"ר ומנכ"ל קבוצת זוגלובק: "להיות היום תעשיין זה להיות מתאבד" ■ נטו תעשייה? "התוכנית של שר האוצר כחלון שופכת את התינוק עם המים" ■ פורטפוליו

אלי זוגלובק / צילום: אלבום פרטי
אלי זוגלובק / צילום: אלבום פרטי

אלי זוגלובק

גיל: 47, תפקיד: יו"ר ומנכ"ל קבוצת זוגלובק

אני: וורקהוליק, אוטודידקט, סקרן, אוהב שינויים.

משפחה 1: ריינהולד זוגלובק, גרמני נוצרי, נולד בעיירה ענייה של כורי פחם. הוריו שלחו אותו ללמוד להיות קצב והוא התגלגל לעבוד בקצבייה כשרה, שנרכשה על-ידי הוריה של סבתא. סבתא עבדה כאופר בפריז, חזרה כדי לעבוד בחנות והתאהבה במאייסטר הגוי, שהתגייר למענה. הם התחתנו וברחו באישון לילה, כשאחיו של סבא, שהיה שוטר גרמני, אמר שמחפשים אותו כי הוא עושה שחיטה כשרה, שהייתה אז אסורה. הם עלו לישראל בחופזה והתיישבו בנהריה, לשם הגיעה גם אחותה של סבתא. הם קיבלו שתי נחלות ובנו שם משק חקאי ואטליז על גדות הגעתון. כל הילדים שנולדו להם, בהם אבא, נכנסו לעסק. הם היו עובדים בו אחרי הלימודים ובלילות היו מחלקים על האופניים את הסחורה בין החנויות והמסעדות.

משפחה 2: הוריה של אמא הגיעו מוישנבה בלרוס. סבא הואשם בחתירה נגד הקומוניזם ונשלח לסיביר. סבתא הייתה אז עם שני ילדים ותינוק בבטן ונשארה בעיירה. סבא נשלח לחזית בעיראק עם שאר האסירים הפוליטיים וחטף כדור בגב. את השיקום הוא העביר בקיבוץ אלונים. שם הוא קיבל את הידיעה שכל היהודים מוישנבה נרצחו, ומאוחר יותר התחתן עם בחורה מהקיבוץ וילד איתה ילד. אבל סבתא לא מתה. היא והילדים הצליחו להגיע ברכבות למרסיי, וחנו שם בכוונה להגר לבוסטון. כשהיא פגשה במקרה קיבוצניק מאלונים, סיפרה לו על סבא, ואותו קיבוצניק הבין מיד שאף על פי ששינה את השם, בן זוגה האבוד חי איתו בקיבוץ. הוא הציע לסבתא להגיע לישראל, אבל לא סיפר לה שסבא נשוי. הם נפגשו, סבא עזב את אשתו והתאחד איתה ועם הילדים והולידו את אמא, בת הזקונים.

הורים: נפגשו במסיבה במקרה, התאהבו, התחתנו ואמא עברה בעקבות אבא לנהריה. אני נולדתי ביום הנישואין הראשון שלהם. זוגלובק הייתה החיים שלהם. סבתא ניהלה את העסק, סבא היה איש המקצוע ואבא ניהל את מפעלי הייצור. חנן, אחיו של אבא, לקח על עצמו את המשחטה, רחל את הנהלת החשבונות. כולם חיו את זוגלובק.

ילדות: נהריה. גרנו מעל המפעל, בבית שבו גר אבא. המשרד שלי היום ממוקם במה שהיה הסלון של הבית. חצר המפעל הייתה מגרש המשחקים שלנו. כשחזרתי מבית ספר הייתי רץ אחרי אבא במפעל, שומע ולומד, ובחופשים קיבלנו מטלות קטנות. בגיל 14 כתבתי את תוכנת המלאי הראשונה של זוגלובק והייתי בטוח שאשתלב בהייטק. בגלל שהמשפחה הייתה גדולה, אף אחד לא ציפה ממני להמשיך את העסק. הצד הטכני והריאלי היה חזק אצלי, אז למדתי אלקטרוניקה בתיכון, עשיתי סקי מים ובגיל 17 עשיתי רישיון טיס.

תעופה: לא התקבלתי לקורס טיס בגלל משקפיים, אבל במשך השנים המשכתי לטוס. יש בטיסה עצמאות, תחושת שליטה, משהו מאוד מרגיע, סוג של תרפיה. כשגרנו בארצות-הברית היה לי מטוס והיינו טסים בסופי שבוע, כאן פחות יוצא לי לטוס.

ארצות-הברית 1: אחרי שירות בפיקוד הצפון, טסתי לניו-יורק עם אשתי הראשונה, שהייתה אמריקאית. הנישואים היו קצרים. למדתי כלכלה ומנהל עסקים ב-NYU, ותוך כדי לימודים התגבש אצלי הרעיון להקים מפעל לתחליפי בשר. ניסיתי לשכנע את המשפחה להיכנס איתי לביזנס, הם השיבו בשלילה, אבל אבא הבטיח לתמוך בי. שכרתי טכנולוג מזון סיני שעבד במרתף שלי ופיתח מוצרים.

Veggie Patch: ייצרנו מוצרים מצוננים במחלקת הבשר, זה לא תפס והחברה הייתה על סף סגירה. אבא אמר לי, אל תיכנע. כשהבנו שצריך להכניס את המוצרים למחלקת הירקות, המכירות זינקו.

קרן: אשתי. הכרנו בארץ כשבאתי לביקור מולדת, לקחתי אותה איתי לארה"ב ושם היא עבדה איתי וניהלה את המשרד. יש לנו שני ילדים.

ארצות-הברית 2: חיינו חיים מאוד נוחים ולא חשבנו לחזור לארץ, שם היה סכסוך גדול במשפחה סביב זוגלובק שהגיע לבית המשפט והשפיע קשה על מצב העסק ועל אבא, ולמזלי לא הייתי מעורה בו בגלל המרחק.

זוגלובק 1: יום אחד קיבלתי טלפון מבן הדוד שלי, אבי משכית, שאמר שהם מוכנים למכור את חלקם, כי המצב לא יכול להימשך כך. היינו משפחה מאוד מלוכדת והכול התנתק בתקופה ההיא. היום הקשר עם משפחת משכית טוב. בסופו של דבר אבא ויעל, שגרה בטורונטו, השלימו את הרכישה וביקשו ממני לחזור לארץ ולנהל את החברה. הרגשתי שהאחריות להמשכיות מונחת על כתפי. מכרתי את המפעל לנסטלה וב-2008 חזרנו לארץ. נשאבתי כל-כך חזק לעבודה שלא היה לי זמן לחשוב אם עשינו צעד נכון.

זוגלובק 2: אנחנו לא מגדירים את עצמנו חברת בשר אלא חברה שרוצה להיות באופן יומיומי במרכז הצלחת של הצרכן על כל גווניו - קרניבור, צמחוני, טבעוני, דתי וחילוני.

בשר מעובד: אחרי פגיעה של כ-35% בקטגוריות מסוימות אחרי הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי, היא הצטמצמה לכ-4%. כל יום יוצא דו"ח אחר והציבור מבולבל.

ריינהולדס: מוצרי בשר פרימיום, שאנחנו חושבים שיש להם שוק. 40% מהלקוחות הם פודיס שמחפשים את הפרימיום והשאר מחפשים את הזול, קטגוריה שגם עליה אנחנו לא מוותרים. אנחנו מדינה קטנה ואם נגביל את עצמנו לא נוכל להתפרנס.

תחליפי בשר: טרנד הבריאות פגע בקטגוריה השנה ואנחנו עובדים על שיפור הערכים התזונתיים כדי להתמודד.

התעללות בבע"ח: היה תחקיר לפני כמה שנים. כבר מכרנו את המשחטות.

מאפים: קטגוריה סטגנטית, הכוללת פיצות, בורקסים ומאפים. אחרי פסח נאלצנו לפטר 50 מעובדי המאפייה אחרי שהמפעל הפסיד הרבה כסף במשך שנים. מהלך קשה מאוד.

תעשייה: להיות היום תעשיין זה להיות מתאבד. מאז מחאת הקוטג' - שלטעמי הייתה מוצדקת לחלוטין, כי מחירי המזון במדינת ישראל מאוד יקרים, כמו הדיור, התיירות והרכב - המחירים הפסיקו לעלות ואפילו ירדו, אבל מסביב הכול התייקר, הרגולציה הוכבדה והתעשיינים כורעים תחת הנטל.

נטו תעשייה: התוכנית של שר האוצר כחלון שופכת את התינוק עם המים. יכול להיות שיש תעשיות שאינן הכרחיות למדינת ישראל ואפשר לקיים אותן בהודו או בסין, אבל בחקלאות ומזון אין לנו אופציה אחרת. במלחמה הראשונה, כשהנמלים ייסגרו ושער המטבעות הזרים יעלה, מחירי המזון יזנקו. פתיחת השוק לייבוא, תהפוך אותו ליותר ריכוזי ותחסל חברות קטנות ובינוניות.

פנאי: אני גר בנהריה על הים ואני אוהב לשחות, לצלול ולבלות עם הילדים. קורא המון ושקוע בשיטת "לין" - פילוסופיה ניהולית שהתפתחה בחברת טויוטה ומטרתה להפוך את הארגון לארגון לומד שנמצא בשיפור מתמיד.

תפיסת עתיד: מקווה שהחברה תיראה אחרת, זה היתרון בחברה פרטית, שאפשר להסתכל לטווח ארוך. זוגלובק תהיה בסיס לקנייה ולשיפור של חברות למצוינות, ככל הנראה בתחום התעשייה ולא בהכרח בתעשיית המזון. תוך חמש-שש שנים אני מקווה להביא את החברה לטרנספורמציה שאני רוצה ואז לחזור להיות יו"ר פעיל ולמנות מנכ"ל במקומי.