דעה: סקר הלמ"ס לא מעיד על עוני - אלא על גידול בהון שחור

כדי להבין את המשמעות האמיתית של סקר ההוצאות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צריך לקרוא בין השורות

שוחד/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
שוחד/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

השבוע פורסמו תוצאות סקר ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בחינה של הסקר מעלה מספר נקודות מעניינות, אך כדי להבין אותן באמת, צריך להסתכל מעבר לנתונים הגולמיים - ולקרוא בין השורות של הממצאים.

נקודה מאוד מעניינת שעלתה בסקר, היא ששלושת העשירונים התחתונים מוציאים יותר מאשר הם מכניסים. מכאן קל לקפוץ למסקנה שעשירונים אלה מצליחים לגמור את החודש רק באמצעות הלוואות - ובעצם מכניסים את עצמם למעגל שלילי שאין ממנו יציאה. מסקנה כזאת היא אינטואיטיבית, אך שגויה - כפי שנראה מיד.

ראשית, צריך לקחת בחשבון שאם אכן היה מדובר בהלוואות, הגידול בהיקף ההלוואות השנתי, של שלושת העשירונים התחתונים בלבד, היה צריך לעמוד על 17.5 מיליארד שקל. אך למעשה הגידול באשראי של כל משקי-הבית (שלא לדיור) עמד ב-2016 על 11.5 מיליארד שקל. הפער הגדול בין שני המספרים מסביר לנו שבכל מקרה, לא ייתכן שכל הפער נבע מהלוואות. אז מה כן מסביר את הממצא החריג הזה?

בשביל להבין זאת כדאי להכיר את הנתונים, מהארץ ומהעולם. התופעה במסגרתה שלושת העשירונים התחתונים מוציאים יותר מאשר הם מכניסים, נפוצה בעולם ואפשר לראות שגם סקר ההוצאות של שנת 2015 בישראל העלה תוצאה דומה - כמו גם סקרים מהעולם. למשל, סקר משרד העבודה האמריקאי משנת 2016 מראה כי מחצית מהמשפחות מוציאות יותר מאשר הן מכניסות.

לתופעה זאת יש מספר הסברים אפשריים:

■ אפשרות ראשונה היא מה שמכונה בכלכלה "מודל מחזורי החיים". לפי המודל הזה, בתחילת החיים הבוגרים אנחנו מוציאים יותר ממה שאנחנו מכניסים - מכיוון שההוצאות שלנו יחסית גבוהות (משכנתא, גידול ילדים) וההכנסות עדיין נמוכות יחסית. לאורך החיים, ההכנסות שלנו יגדלו וההוצאות יקטנו - וכך נצליח להחזיר את ההלוואות שלקחנו.

■ אפשרות שנייה היא שיש מעבר לאורך החיים בין העשירונים השונים, ומי שנמצא היום בעשירון נמוך, נמצא שם בגלל מצב זמני של הכנסות נמוכות. כלומר, לפי אפשרות זאת השיח על עשירונים הוא מטעה - שכן כל פעם אזרחים אחרים נמצאים בעשירונים התחתונים, ובהחלט ייתכן שכיום הם נמצאים בחובות, אך בהמשך הם יצאו מהן.

■ אפשרות שלישית היא שמדובר בבעיה מתודולוגית. כפי שהלמ"ס מציין, נתוני ההכנסות אינם כוללים הכנסות חד-פעמיות כמו ירושות ומשיכות מתוכניות חיסכון. כמו כן לא נלקח בחשבון "הטבות בעין", כמו הנחות בחינוך ובארנונה. כלומר, ייתכן שאם היינו לוקחים את הפרמטרים הללו בחשבון - היינו מקבלים תמונה מאוזנת יותר.

■ אפשרות רביעית, והסבירה מכולן, היא שמה שאנחנו רואים פה בנתונים הוא פשוט חוסר בדיווח על הכנסות. כאשר הסוקרים של הלמ"ס שואלים משפחה על הוצאותיה החודשיות, קל לעקוב אחרי כל ההוצאות ולדווח עליהן. אך כאשר אותה משפחה מתבקשת להצהיר על כלל הכנסותיה היא בהחלט עשויה לדווח בחסר על חלק מההכנסות (עבודה "בשחור"). הסבר זה הוא ההגיוני ביותר מכיוון שאנחנו יודעים שיש בכל מדינה אנשים שאינם מדווחים על מלוא הכנסותיהם (ובישראל היקף הכלכלה השחורה המוערכת הוא מהגבוהים בעולם). בנוסף, נראה לא סביר ששליש מהציבור בישראל "לא גומר את החודש".

למעשה, כאשר חוקרים מנסים להעריך את היקף הפעילות הכלכלית הלא מדווחת ("הכלכלה השחורה") במדינה, אחד מהפרמטרים שהם מסתכלים עליו הוא היקף המשפחות שהוצאותיהן גבוהות מהכנסותיהן. ככל שמספר זה גבוה יותר, אנחנו יכולים להעריך שהיקף הפעילות הכלכלית הלא מדווחת גבוהה יותר.

לסיכום, המסקנה כאילו 30% ממשקי-הבית אינם מסיימים את החודש היא שגויה, ויש מספר הסברים חלופיים - העיקרי שביניהם הוא שזאת רק עוד עדות אחת להעלמת הכנסה.

■ הכותב שימש במגוון תפקידים במשרד האוצר וכותב הבלוג "נער אוצר".