ניקוי האורוות שמתרחש בארץ ובעולם בחודשים האחרונים בכל הקשור להטרדות מיניות יכול ליצור תחושה שהנה, עכשיו נשים נתונות פחות לפגיעה. כללי המשחק משוכתבים, וגברים שסרחו מוקעים. האם נשים באמת מוגנות? במרחב הווירטואלי של הרשתות החברתיות נשים עדיין סופגות קללות, מחופצנות ומשמשות מטרה לאלימות. בריונות רשת מתרחשת בעיקר בפייסבוק, אבל גם באינסטגרם ובפורומים, טוקבקים ובטוויטר, ואין גבול לדמיון של הטוקבקיסטים המנאצים נשים, ובראשן נשים בעלות פרופיל ציבורי גבוה.
לבקשת 'ליידי גלובס', קרן ברל כצנלסון בשיתוף עם חברת המחקר ויגו ניטרו זו השנה השנייה את מופעי השנאה כלפי נשים ברשת. הדוח ניטר למעלה מחצי מיליון שיחות ברשת שהתקיימו בשנה האחרונה (ברחבי פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, בלוגים, פורומים וטוקבקים) ומתוכן עלו 190 אלף הטרדות מיזוגניות נגד נשים. הקורבנות העיקריים הם נשים מוכרות - נשות תקשורת, מגישות טלוויזיה וחדשות, דוגמניות וכוכבות ריאליטי, שחקניות ופוליטיקאיות. אבל הן לא לבד, וכל אישה ששמה נפשה בכפה ומביעה עמדה עלולה לעבור לינץ' וירטואלי.
מדוח 2017 שאנו מפרסמים כאן לראשונה עולה כי 58% מכלל השיח האלים ברשת מופנה כלפי נשים. השאר, 42%, מתפלגים בין המדינה ומוסדותיה, תוכני תרבות, נושאים מזדמנים, וגם גברים. גברים אחראים ל-60% מהשיח הפוגעני ברשתות החברתיות, ול-93% מההטרדות המיזוגיניות. רק 7% מההטרדות המיזוגיניות ברשת נוצרות על ידי נשים ומכוונות כלפי נשים. 55% מהגברים המטרידנים מיזוגינית ברשת הם בגילאי 21-40. 17% מתוכם הם מתחת לגיל 20, 13% בגילאי 41-50, 9% בגילאי 51-60, ו-6% בגילאי 61 ומעלה.
את היקף הפוסטים הפוגעניים המכוונים לנשים מחלק הדוח בין ביטויים בעלי אופי מיזוגיני ('כלבה', 'זונה'), מיני ('איזה תחת'), עם הקשרים פוליטיים ('ערבייה'), קריאות לאלימות בעלות אופי מיזוגיני מובהק ('צריך לאנוס אותך') או סתם אלימות טהורה ('לשרוף אותך', 'להרוג').
הניטור חושף מיהן הנשים המותקפות ביותר ברשת, אלו שחטפו השנה את האש הצורבת והכבדה ביותר. בשנה האחרונה הגיחו לקו האש גם נשים שהותקפו אד הוק, כמו השופטת מאיה הלר במשפטו של אלאור אזריה או החיילת המתלוננת נגד הקצין אופק בוכריס, אך הן לא נכנסו לדוח שלפנינו. הן היו אורחות מזדמנות בשדה הקרב של הרשתות.
השיח הרוחש כלפי נשים ברשת משנה פניו בהשוואה לאשתקד. ב-2016 עמדו בחמישייה הפותחת של הרשימה מירי רגב, זהבה גלאון, בר רפאלי, איילת שקד ותמר זנדברג. השנה, נשות תקשורת עלו לקו האש הקדמי וספגו את הארטילריה האלימה ביותר.
יונית לוי ודני קושמרו / צילומים: תמר מצפי, דור מלכה
תעשיית הדכדוך
במקום הראשון בדוח המותקפות ניצבת מגישת החדשות גאולה אבן. היא הופיעה השנה ב-23 אלף שיחות ברשת, מתוכן 24% בעלות אופי פוגעני, עם 1,800 פוסטים בהקשר מיזוגיני ועוד 300 קריאות לאלימות נגדה. למרות שאבן, מגישת החדשות של תאגיד כאן, מובילה את המהדורה מבלי להביע את דעתה באופן מובהק, היא מותקפת ברשת יותר מאשר פוליטיקאיות ונשים אחרות. בשנה החולפת נמתחה ביקורת רחבה על תגובתה לבחירת אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה ("מגיע אדם, באמת, משום מקום, על פניו, נמצא דקה ורבע בפוליטיקה הישראלית"), והדיון בשאלה האם היא באמת יכולה להגיש מהדורה ללא משוא פנים ניצת ברשת.
האישה השנייה המותקפת ביותר, באותה זירה ממש, היא מגישת החדשות יונית לוי. לוי אוזכרה השנה ב-21 אלף שיחות, מתוכן 23% בעלות אופי פוגעני. לפי ממצאי הדוח, 63% מהשיח הפוגעני כלפי לוי נכתבו על ידי גברים. ההתפלגות בין מגדפים משמאל לימין זהה במקרה זה. לוי לא מתחזקת נכס דיגיטלי, ובכל זאת הגל המיזוגיני והפוגעני כלפיה גבוה. יונית לוי ודני קושמרו מגישים את אותה מהדורת חדשות, ואולם לוי בולטת יותר מקושמרו ברשתות, וזוכה להיקף אזכורים נרחב יותר. לוי גם סופגת הרבה יותר גידופים ופוסטים פוגעניים מאשר קושמרו. בעוד ששניהם ספגו השנה 2,000 קללות כגון 'זבל שמאלני' ו'התקשורת חרא', לוי ספגה היקף כפול מקושמרו קריאות לאלימות כגון 'צריך לשרוף אותך' ו'הלוואי שיהרגו אותך', ובנוסף גם עוד 1,900 קללות וקריאות מיזוגיניות אחרות, החל מהתייחסות למראה החיצוני שלה וכלה בהתבטאויות כגון 'הייתי עושה לה טובה'. האם יונית לוי 'זוכה' למעמד המפוקפק הזה מפני שהיא מזוהה יותר מקושמרו עם מהדורת החדשות, או מפני שקל יותר לגדף נשים ולאיים עליהן?
ח"כ זהבה גלאון ניצבת במקום השלישי של דוח המותקפות השנה, לצד ח"כ תמר זנדברג ממפלגתה, ולמרבה ההפתעה - גם לצד נשיאת בית המשפט בדימוס, מרים נאור. על יו"ר מרצ וחברת הכנסת לשעבר גלאון, התקיימו השנה 90 אלף שיחות ברשת, מספר גבוה משמעותית מאשר מספר השיחות על נאור וזנדברג. מתוך כלל השיחות שעסקו בה, 18,300 הן בעלות אופי פוגעני. היא המובילה בהיקף הקריאות לאלימות נגדה. 40% מגילויי השטנה כלפיה הם של נשים ו-62% מהמגדפים של גלאון מזוהים כימניים.
נשיאת בית המשפט בדימוס, מרים נאור, היא בעלת פרופיל ציבורי נמוך. אין לה נכסים דיגיטליים והיא איננה משתתפת פעילה בשיח הציבורי. אבל היא הייתה שם. על כס בית המשפט העליון, שהוכרז השנה כאויב הציבור. נאור ספגה 7,800 קריאות לאלימות נגדה וקללות. ההקשר המיזוגיני כאן נמוך יחסית (20%), והשמאלנים אחראים על 5% בלבד מהשיח הפוגעני. היא ספגה מטח קללות כשהוחלט על פינוי עמונה, כשהקלו על מהגרי עבודה ופליטים, וגם כשהואשמה על ידי השרה שקד בכך ש'פרמה את הממלכתיות'. מעניין לציין כי לאורך השנה הופיעו ברשת 230 אלף קריאות וקללות נגד מערכת המשפט, בערך כל חמש דקות עולה אחת כזאת לרשת, והן מהווות 23% מהשיח בעניינה. בשנה האחרונה נרשמה עליה של 30% בשיח השנאה נגד בתי המשפט ושופטיו. 40% מההתקפות על מערכת המשפט נכתבו על ידי פרופילים מזוהים פוליטית, מתוכם 91% מזוהים עם הימין ו-9% מזוהים עם השמאל.
ח"כ תמר זנדברג ממרצ ספגה השנה את היקף האלימות המיזוגינית הגבוה ביותר. מתוך 23 אלף השיחות - 4,500 היו בעלות אופי פוגעני. מתוכן, 900 בהקשר של שנאת נשים ו-1,200 קריאות לאלימות. זנדברג מרבה להביע את דעתה, מה שגורר לא אחת גל תגובות אלימות ופוגעניות, לצד האמירות המיזוגיניות הרבות, דוגמת 'שווה', 'דווקא כוסית', ו'זונה'. 66% מהאחראים על האמירות הללו הם גברים.
על העיתונאית אילנה דיין, מגישת 'עובדה', נכתבו השנה 72 אלף פוסטים, 11,400 מתוכם פוגעניים. דיין שידרה השנה תחקיר על האקווריום של ראש הממשלה, והוא שלח תגובה משתלחת ובוטה שהוקראה במשך 6 דקות, ובין היתר כינה אותה 'אשת שמאל קיצוני'. זו הייתה יריית פתיחה למבול השמצות, ודיין הפכה לשק החבטות של הימין ברשת. מתוך המגדפים, 61% הם גברים, ו-73% ימניים.
ח"כ מרב מיכאלי מהמחנה הציוני מנהלת עמוד פייסבוק תוסס, שמתקיימים בו ויכוחים רבים. השנה התקיימו אודותיה 45 אלף שיחות ברשת. 6,600 מהן כללו יסודות פוגעניים, לעומת 5,000 אשתקד. מיכאלי מרגיזה באופן הדיבור שלה גולשות וגולשים, ו-58% מכותבי הפוסטים הפוגעניים כלפיה הם גברים.
שרת התרבות מירי רגב היא האישה השלישית המוזכרת ביותר ברשת בישראל (אחרי גל גדות ובר רפאלי), עם 247 אלף שיחות בשנה האחרונה, 32 אלף מהן בעלות אופי פוגעני (13%). בניגוד לנשים במקומות הראשונים ברשימה, 55% מהמגדפים הם מהשמאל. מירי רגב מפעילה אצל השמאל אלימות ותוקפנות, אבל לא החפצה. הכינויים הם 'כלבה', 'פרימיטיבית', 'סתומה', ועוד.
בתחתית הרשימה מצאנו את אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. נתניהו נהנית מפרדוקס מעניין - למרות שהפרשות נגדה הולכות ומצטברות, היא נהנית מסוג של הגנה בשיח ברשת, כשרק 11% מהשיח נגדה הוא אלים ומיזוגיני. נתניהו הופיעה השנה ב- 136,000 שיחות ברשת, מתוכן 14,800 היו בעלות אופי פוגעני.
צילומים: איל יצהר, ראובן שניידר, יונתן בלום, רונן פדידה, מיכה לובטו
אלימות גואה
במקום הראשון בדוח הבודק נשים עם היקף שיח של מתחת ל-20 אלף שיחות, ניצבת אשת החדשות והמגישה לוסי אהריש, ש-42% מהשיחות המתייחסות אליה ברשת כוללות אופי פוגעני: 'תחזרי לעזה', 'ערביית מחמד', וכינויים כמו 'מותק' ו'בובה'. 60% מהעלבונות המוטחים בה נכתבים על ידי גברים, מתוכם 56% בעלי פרופיל ימני.
במקום השני ברשימה ממוקמות מנכ"לית פייסבוק, עדי סופר תאני ואורנה בנאי. תאני בתפקידה כמנכ"לית פייסבוק בישראל סופגת את הטענות כלפי פייסבוק העולמית, בשנה שבה צפה ביקורת רחבה כלפי פייסבוק על חסימות וצנזורה של משתמשים. רק גולשים בודדים מתייחסים אל המראה שלה, ומרבית המקללים מסתפקים בכינויים כמו 'זונה', 'כלבה', ו'סתומה'. מתוך 13 אלף שיחות עליה ברשת, 3,700 היו בעלות אופי פוגעני. 64% מהשיח הפוגעני נכתב על ידי גברים, והעוינות כלפיה איננה פוליטית במובהק; 27% מהמגדפים הם בעלי פרופיל ימני, 20% מהשמאל ו-53% לא מזוהים פוליטית. בראיון ל'ליידי גלובס' בספטמבר השנה, התייחסה סופר תאני לאלימות ברשת, ואמרה כי "התקפה אישית אף פעם לא נעימה, במיוחד כשהיא מנותקת מההקשר המקצועי. זה נכון לגבי כל אדם שחווה ביקורת. חלק גדול מהסיפור של פייסבוק הוא לתת קול לאנשים להביע דעה ולבטא ביקורת, לרבות כלפי פייסבוק. כמובן שזה לא נותן אור ירוק לאלימות והסתה".
אחרי הנשים, ערבים, שמאלנים ואנשי הקהילה הלהט"בית הם האוכלוסיות המועדות ביותר לפגיעה, וכאן נכנסת לתמונה אורנה בנאי. היא הביעה בעבר דעות פוליטיות שמאלניות, וחטפה. אבל גל השנאה הכי גדול הגיע כשהיא הכריזה השנה על זוגיותה עם בת חן סבג. גולשים רבים רואים בנטייה המינית שלה פגם או מחלה, והתגובות הפוגעניות כללו ביטויים כמו 'כלבה' או 'סוטה'. מתוך 12 אלף שיחות בהן עלתה בנאי ברשת, 28% היו בעלי אופי פוגעני. 53% נכתבו על ידי גברים, 40% הם בעלי פרופיל ימני.
כלפי נשות התקשורת אושרת קוטלר ועירית לינור נרשמו השנה נתונים דומים של שיח שנאה. על כל אחת מהן התקיימו 15 אלף שיחות ברחבי הרשת, ו-14% מהשיח עליהן הוא פוגעני. לינור ספגה השנה קללות כמו 'חרא', 'זבל' וכיו"ב, שהגיעו בעיקר משמאל המפה הפוליטית, בתגובה לפרסומים שלה בערוץ 20, בעיתון 'הארץ' ובמקומות אחרים. 17% מהשיח הפוגעני נכתב על ידי פרופילים המזוהים עם הימין, 49% על ידי פרופילים המזוהים עם השמאל ו-34% על ידי פרופילים שאינם מזוהים. 65% מהשיח הפוגעני המזוהה נכתב על ידי גברים ו-35% נכתב על ידי נשים. מגישת חדשות "חדשות השבת" של ערוץ עשר אושרת קוטלר ספגה השנה גל של אלימות מילולית. 2,100 שיחות כללו אופי פוגעני, מתוכן 600 קראו לאלימות. כשליש מהשיח על קוטלר וכחצי משיח השנאה נגדה הינם תולדה של אירוע נקודתי שהתרחש ביוני האחרון, שבו יצאה השרה רגב נגד קוטלר. מרבית השיח הפוגעני כלפי קוטלר כולל ביטויים אלימים כמו 'מעוותת' ו'טיפשה', ורק מיעוטו כולל קריאות לאלימות או קריאות מיזוגיניות.
לוסי אהריש / צילום: איל-יצהר
'ידפוק לי מכות רצח'
לוסי אהריש, מגישת התוכנית 'לוסי ואודי לפני החדשות' ברשת, בטור מיוחד ל'ליידי גלובס'
כשקיבלתי את הטלפון על הנתונים של מדד השנאה, אני מודה שהופתעתי. לא, לא הופתעתי מהשנאה. לא הופתעתי מזה שיש 'בריוני מקלדת', כפי שאנחנו מכנים אותם היום. לא הופתעתי מאיחולי המוות או האונס, או סתם מהקללות על היותי ערבייה שצריכה להגיד תודה שנותנים לה לדבר ושצריך לשלוח אותה ל-22 מדינות אחרות. שכה יהיה לי טוב, איכשהו התרגלתי.
הופתעתי לראות את המספרים. כמעט 50% מהשיח נגדי הוא שיח פוגעני. כן, אני יודעת שאנשים שונאים ודואגים גם להראות לך את זה בגאווה. אבל אתה אף פעם לא יודע כמה הם שונאים. כי אתה משכנע את עצמך שאותו מיעוט קולני שטוף איבה הוא כזה, מיעוט.
כן, בכל פעם שאני מעלה סטטוס או את מונולוג הפתיחה של התוכנית, יש את אלה שקופצים בראש להזכיר לי שאני 'ערבייה מסריחה'. לפני חודשיים קיבלתי לחשבון הפייסבוק שלי וידיאו מנער בן 16 בפנים חשופות, שדאג להדגיש שעל אף היותו חובש כיפה, אני 'בת זונה שרמוטה', ושברגע שהוא יתפוס אותי הוא 'ידפוק לי מכות רצח'. אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שלקח לי שנייה עד ש'הפיוז הערבי' קפץ, ומיד הרמתי טלפון למשטרה. המשטרה אמנם הזמינה את הילד ואביו לתחנת המשטרה יום למחרת, אבל דאגה להגיד לי שזה 'סתם' ילד משועמם וש'אין לי מה לדאוג'.
אבל אני חייבת להגיד שאני מאוד דואגת. אני דואגת שאנחנו מקדשים כל כך הרבה זמן בלחפש איך לשפוך רוע על האחר. אני מודאגת שאביו של הנער הזה לא ידע שיש לו ילד בבית ש'סתם' מאיים על מגישים בטלוויזיה שהוא לא אוהב. אני מודאגת מזה שהפכנו להיות אדישים לשנאה, כי התרגלנו. ומה שהכי גרוע זה המספר שהעיד ש-41% מהתגובות נכתבו על ידי נשים. נשים. אימהות, אחיות, בנות של, סבתות. נשים שיודעות מה זה להיות אישה וכמה זה קשה להיות אישה, וכמה תמיכה או פרגון דווקא מאישה אחרת שווה כל מלחמה או מתקפה של אנשים מרושעים. לפני 10 שנים, כשנכנסתי לעולם התקשורת, מישהו אמר לי: "את גם אישה, גם ערבייה, גם מוסלמית, גם מדימונה. את כל ה'אל תעשה' בבן אדם אחד". האמת היא שזה היה נורא מצחיק, ועדיין מצחיק. רק כשאני רואה את המספרים האלה, אני פתאום חושבת לעצמי: אם זה לא היה מצחיק, אפשר היה לגמרי לבכות.
המותקפות ברשת מגיבות
איילת שקד / צילום: איליה מלניקוב
איילת שקד, שרת המשפטים:
"לצערי החפצת נשים, כפי שניתן היה לראות בשלל פרסומים בתקופה האחרונה, היא רעה חולה שיש להילחם בה. בשיח האלים ברשת גם אני הושוויתי לא אחת לנאצית, למשל, כי כידוע, היכן שמסתיימות הטענות מתחילות ההכפשות האישיות.
"מאז כניסתי לתפקיד, אני נלחמת בתופעת הבריונות ברשת. לשם כך הקמתי ועדה בראשות עדנה ארבל, שפועלת לגיבוש מסקנות בעניין.
"אמשיך למלא את שליחותי האידיאולוגית, גם כשאין הדבר מוצא חן בעיני בריונים. במקביל אמשיך לפעול לעידון השיח, גם כאשר משמעות הדבר היא שאקבל פחות לייקים לפוסטים ברשתות".
מירי רגב / צילום: רמי זרנגר
מירי רגב, שרת התרבות:
"גם 32,300 הטרדות, קללות ואמירות פוגעניות השנה לא יסיטו אותי מילימטר מדרכי למימוש צדק חברתי ותרבותי. כמושמצת מרכזית ברשת, אני חווה על בשרי את הקושי, ולעתים את חוסר האונים, כשצריך להילחם בכל פעם מחדש במסכת עלילות, שקרים והכפשות. אני קוראת לכל הנשים הפעילות במרחב הציבורי להמשיך ולפעול ללא חשש ובראש מורם. במקביל, ארגוני הנשים צריכים להתעורר ולפעול למיגור התופעה בכל העוצמה. בידי גורמי אכיפת החוק היכולת לאתר את הגולשים המנסים להשליט טרור ופחד ברשתות החברתיות ואת אלה המשתמשים בביטויים ובמילים שהנייר איננו מוכן לספוג".
מרב מיכאלי / צילם: דניאל קמינסקי
ח"כ מרב מיכאלי:
"התופעה המגונה של טינוף נשים ברשת מעידה גם על הצלחת המהפכה הפמיניסטית וגם על הדרך הארוכה שעוד יש לנו לעשות. הצלחת הפמיניזם ונשים שהפכו לשחקניות מרכזיות בכל תחומי החיים מביאה לתגובת נגד קשה של אלה שהמציאות הזאת קשה להם. הקלות הבלתי נסבלת של הבעת הקושי הזה על ידי קללות ואיומים על נשים עדיין לא מטופלת כראוי, ומעידה על העבודה הרבה שעוד יש בפנינו בדרך לשוויון. התופעה מגיעה מאותו המקום של שוביניזם שבו נשים עדיין מרוויחות פחות, חשופות לאלימות מינית ואחרת, במאבק על הדרה מהמרחב הציבורי ועדיין אחראיות כמעט בלעדיות לעבודות שאין הכרה בערך הכלכלי שלהן - עבודות הבית וגידול הילדות והילדים. כל אלה דורשים עבודה מערכתית ושינויי חקיקה.
"מה שבולט בנתונים הוא שגם אם נשים מותקפות יותר, מותקפות יותר נשים מהשמאל ועל היותן שמאלניות. אנחנו חיות וחיים בתקופה שבה הממשלה, בראשותו - ובהובלתו - של ראש הממשלה, מעודדת שיסוי והסתה ומתירה את דמו של השמאל. זו דרכה למשול. אנו רואות ורואים את זה לא רק ברשת, אלא גם בכנסת ובמרחב הציבורי. עוד סיבה חשובה עבורי להמשיך לפעול בכל כוחי להחלפת הממשלה הזאת".
זהבה גלאון / צילום: רמי זרנגר
יו"ר מרצ, זהבה גלאון:
"אחרי כל כך הרבה זמן בפוליטיקה, לומדים לחיות עם רוב הטוקבקים. הדבר היחיד שבאמת פגע בי היו תגובות הנאצה לסטטוס שבו סיפרתי על אמא שלי, זיכרונה לברכה. היה מפחיד לראות באילו מילים אנשים השתמשו על אמי, ניצולת שואה, אישה שהם לא פגשו בחייהם.
"אני מעדיפה שלא למחוק תגובות. התגובות היחידות שהצוות שלי מוחק מכילות קללות או קריאות לאלימות. קריאות מפורשות לרצח ואלימות העברתי לטיפול קצין הכנסת.
"לפי הנתונים, רוב התגובות הפוגעניות מגיעות מגברים. זה משהו שמוכר לכל אשת ציבור, במיוחד אם היא לא מתביישת בפמיניזם שלה. אנשים כותבים לי 'זהבל'ה' כאילו זו פעם ראשונה שאני שומעת את צורת ההקטנה הזו. כמעט שלא תראי את זה קורה לגברים, גם אם הם שמאלנים.
"הייתי שמחה לומר שאני מופתעת מהנתונים, אבל אני לא. האסטרטגיה הקבועה של הימין בשנים האחרונות היא דה-לגיטימציה לשמאל, ולאחרונה ראינו שאפילו אבי גבאי החליט לשכשך במים הרדודים האלה. אני שמאלנית. אני לא מסתירה את הערכים שלי ולא מתכוונת להתחיל עכשיו. לא מפתיע שזה גורר תגובות אלימות. להסתה יש תוצאות. הבעיה אינה טוקבקים אלימים. הבעיה היא קודם כל בחברי כנסת ושרים שאומרים את אותם הדברים במילים קצת יותר יפות. הטוקבקים הם רק התוצאה".
אילנה דיין / צילום: איליה מלניקוב
אילנה דיין, מגישת 'עובדה':
"אני מניחה שלפני הכול ואחרי הכול, צריך לשמוח על כך שכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה ברשת ובכל מקום אחר, ולפעמים אפילו לקלל. להגיד שזה כיף לקרוא קללות מהסוג הזה? לא. אבל מאחר שאני מניחה שהרוב המכריע של המקללים והמגיבים לא מכיר אותי אישית, אני גם בוחרת לא לקחת את זה באופן אישי. יותר מזה, מאחר שהתגובות האלו קשורות לעבודה שלי, שבהגדרה רוב הזמן לא אמורה לשמח, אלא להפך, לחשוף, לנער ולטלטל, אז באיזשהו מקום אני יכולה אפילו לענוד את זה כאות כבוד על דש הבגד. אחרי שכל זה נאמר, מותר לשאול - מה קרה לשיח ברשת? האם לצד הדמוקרטיה המוחלטת במרחבי הסייבר ספייס לא צריך לשאול גם שאלות על ממדי האלימות המילולית הזאת, שבדרך כלל מתחבאת מאחורי אנונימיות נוחה למדי. האם אנחנו בטוחים שהמציאות הזאת, תועלתה גדולה מנזקה?".
אורנה בנאי / צילום: עופר חן
אורנה בנאי:
"אני לא חושבת שאנשים הפכו לבוטים יותר או אלימים יותר כפי שמקובל לחשוב בעת האחרונה. מה שהשתנה הוא אלמנט אחד, אנחנו יכולים להגיב באופן מיידי, בלי לחשוב, בלי לעכל, בלי לקחת מרחק מהתחושה שמתעוררת בנו ברגע שקראנו משהו שלא הלם את טעמנו האישי. הקלות הבלתי נסבלת שמכתיבה התקשורת החדשה, הקללות ודברי הארס שנשלחים על ידי אנשים שמונעים מרוע ושנאה, היא איומה, והרי אין פשוט מלעשות 'סנד' כשלא נדרש מאמץ, ובטח כשלא חייבים להזדהות.
"באשר למעמדי הרם כאחת המושמצות המועדפות, אני רוצה לומר רק דבר אחד: כל מה שאני פועלת למענו בא מתוך חמלה, הומניות, אכפתיות ואהבה. אני מאמינה גדולה בחופש, בחיה ותן לחיות ובכבוד לזולת, גם כשהזולת הוא זר ולא חלק מהעם שלך. עצוב לי שדעותיי גוררות תגובות קשות, ולמרות זאת אני אופטימית. אנחנו נהיה בסדר, הטוב תמיד יגבר על הרע, בזה אין לי ספק".
תמר זנדברג/ צילום: תמר מצפי
ח"כ תמר זנדברג:
"השיח ברשתות החברתיות משקף את ההקצנה האלימה שעוברת החברה הישראלית, בעיקר בצד הימני של המפה הפוליטית. בשביל לראות אותה ולהבין מאיפה היא מגיעה, לא צריך מחקרים ולא סקירות מיוחדות, מספיק ללכת ברחוב, לקרוא תגובות ברשת או להקשיב להסתה היומיומית של מנהיגי הימין, שכבר מזמן שברו את כל החוקים והכללים הדמוקרטיים.
"מבחינתי, עצם ההופעה ברשימה המפוקפקת הזאת היא בעיקר סימן שאני עושה את העבודה שלי כמו שצריך. אם כל אותם הטוקבקיסטים חושבים שהקללות והאיומים שלהם מרתיעים אותי, צר לי לבשר להם שהם עושים בדיוק את ההפך, מוכיחים לי עד כמה חשובים המאבקים שלנו וגורמים לי לעבוד קשה יותר".
ענת רוזיליו / צילום: איל יצהר
"אם את אישה בציבוריות הישראלית, מותר להפוך אותך לבובת וודו ולהוציא עלייך את כל הפנטזיות המיניות והאלימות"
ענת רוזיליו, סמנכ"לית בקרן ברל כצנלסון, מסבירה מדוע גואה ברשת שנאה כלפי נשים
ענת רוזיליו, 40, סמנכ"לית המרכז הרעיוני ומנהלת הזירה הציבורית של קרן ברל כצנלסון, כבר ראתה הכול. מגידופים ועד הסתה וקריאות לאונס ורצח של נשים, שכל חטאן היה להביע את דעתן, או פשוט, להתקיים במרחב הציבורי. ולמרות זאת, נתוני דוח השנאה מבעירים את חמתה.איך יכול להיות שנשים עדיין נתפסות כאוכלוסייה מוחלשת ברשת, בשעה שאנחנו מדברים על נשים עוצמתיות ודעתניות. 12 הנשים שנדגמו, כולן בעלות פרופיל ציבורי גבוה, לא קורבניות, ועם זאת נרמסות בגלי מיזוגיניה מטורפים.
"נשים עדיין מוחלשות, וגופן מותר. אם את אישה בציבוריות הישראלית ובעלת דעה, מותר לחפצן אותך, לדבר על איך שאת נראית ולהפוך אותך לבובת וודו שניתן להוציא עליה את כל הפנטזיות המיניות והאלימות".
- איפה נובטת המיזוגיניה הזאת, איך נראה בית הגידול שלה?
"אנחנו חיים בחברה שוביניסטית עם שיח אלים. הפרסומות מחפצנות נשים, יש פערי שכר בין גברים ונשים, והרשת פרוצה, הכול מותר בה. חשוב להבין, מי שמפגין שנאת נשים ברשת לא יעז לעשות את זה ברחוב. המרחב הפתוח של הרשת הוא שמאפשר את זה. הכול מותר כאן. It's No man's land".
בשטח ההפקר הזה אין מבוגר אחראי. בדוח השנאה אשתקד עמדו בקו האש הראשון פוליטיקאיות: מירי רגב בראש, זהבה גלאון, איילת שקד ותמר זנדברג. השנה המותקפות ביותר הן גאולה אבן ויונית לוי. חצי השנאה והתוקפנות מופנים לתקשורת. קורבנות השנאה החדשים אינן בעלות נכסים דיגיטליים (למעט לוסי אהריש), ועדיין השיח עליהן הוא רעיל. "לכאורה, קשה להשוות בין יונית לוי, שאין לה חשבון בפייסבוק, לבין מירי רגב, שדף הפייסבוק שלה הוא זירת שיח. לכן החלטנו לנטרל את הנכסים הדיגיטליים ולבדוק האם גלי השנאה נותרו בעינם. והתשובה היא כן. את לא חייבת שיהיה לך דף פייסבוק כדי להיות מותקפת", אומרת רוזיליו. "יונית לוי וגאולה אבן מותקפות נון סטופ. הן לא מייצרות תקשורת, לא מביעות דעה, אלא מגישות חדשות על המסך, וכל אחת מהן היא כר פורה לביטויים כמו 'כוסית' ו'מה הייתי עושה לך'. הן צעירות, וחוטפות מיזוגיניה בגלל שהן דעתניות".
- הן צעירות, הן דעתניות, והן אשכנזיות?
"אני לא יכולה לומר את זה, כי אין לי בסיס להשוואה. אבל יש משקל גדול לעצם היותה של יונית לוי אישה. היא חולקת את המסך עם דני קושמרו בהגשת החדשות, ועדיין סופגת היקף ואחוז גבוהים יותר של אזכורים פוגעניים. ההשוואה בין קושמרו ללוי, שחולקים תפקיד זהה ולכאורה נייטרלי, היא העדות לכך שקל יותר לאיים ולגדף אישה ואפילו מקובל. כשנציג תקשורת מדווח על משהו שלילי - אם זה יהיה גבר הוא ייתפס כשליח, ואם זו אישה היא תיתפס כחלק מהבעיה. הפער בין הגידופים נגד לוי לקושמרו הוא ההסבר למהי שנאת נשים".
- למה? איפה נכנס כאן המגדר?
"יש קושי לקבל נשים צעירות דעתניות. אין לנו ספק שלגיל יש כאן משמעות. ההבדל בין סתם שנאה למיזוגיניה הוא בכך שהאישה צעירה ונאה. לגאולה אבן ויונית לוי מותר לעשות הכול. גופן מותר".
דמה של התקשורת כולה הותר. ראש הממשלה, ביבי נתניהו, עוין את התקשורת, תובע עיתונאים, משמיץ את רביב דרוקר ויוצר דה-לגיטימיזציה.
"ככל שההסתה מגיעה מדמות בכירה וסמכותית, כמו פוליטיקאים, יש לה כוח השפעה מטורף. הפוליטיקאים מחזיקים ביד פצצות מימן, והם יכולים להצית אש גדולה של שנאה. מחקרים מעידים שלוקח לזה כמעט דור להיעלם. הפוליטיקאים חייבים להיות יותר ממלכתיים ולהבין את הכוח שלהם. שתיקתם בפרשת אלאור אזריה יכולה להיתפס כאור ירוק לשחרור האלימות. גם כששרה בממשלה, כמו מירי רגב, לא מביעה עמדה בנושא קמפיין me too#, היא מאותת לציבור: זה לא נושא חשוב".
- הפוליטיקלי קורקט נפח את נשמתו עם בחירת טראמפ בארה"ב. יש שיטענו שממלכתיות היא צביעות, ולמה לא לתת לציבור לשחרר קיטור, סוג של ונטילציה.
"נעשו מחקרים על כדורגל. בחנו האם האלימות המילולית במגרשים מפחיתה את האלימות הפיזית. התשובות היו חד משמעיות: להפך. רף האלימות עולה ועולה. לפני כמה שנים לא יכולת למצוא קללות כמו 'זונה', כיום זה עלה מדרגה - כבר מתארים מה 'יעשו לה'. ליבנו נעשה גס, האווירה אלימה וזה מחלחל".
- הנשיא ראובן ריבלין ביכה לאחרונה את היעדר הממלכתיות. לפני שנים אחדות הוא אימץ ללבו ילד שסבל מבריונות רשת ויצר איתו סרט הסברה. אולי משהו זז.
"הוא בודד במערכה. וגם בודדו אותו כפרסונה. כשנשיא אומר משהו, צריכה להיות לזה משמעות הרבה יותר גדולה, אבל ערוץ 20 בא ורומס את זה. כולנו רוצים לגונן על הילדים ולהזהיר אותם ממה שקורה ברשת. את יודעת, עשיתי מחקר קטן בנושא שיח שנאה כלפי מורים. הממצאים העלו שלמעלה מ-30% מהשיח המיזוגיני והמוחפץ נעשה על ידי הורים!".
מבחן הפטריוטיזם
רוזיליו מאמינה שכשנעמיד בפני הדור הצעיר דוגמה, זה יחלחל. הם זקוקים למודל לחיקוי. "די בזה שנבחרי ציבור נוקטים בטרמינולוגיה של הם ואנחנו, כדי לזרוע פילוג".
- השיח האלים והמיזוגיני מגיע לרוב מימין?
"בימין באופן חד משמעי יש יותר הסתה. ניטרנו את הפוסטים של זהבה גלאון. היא נוקטת בטרמינולוגיה זהירה של 'אנחנו', וזה מעצב השקפת עולם אחרת. תראי את לוסי אהריש. היא אישה, היא ערבייה, היא דעתנית וסביר להניח שהיא לא ימנית. יש כאן ארבע סיבות להמטיר עליה אש".
- מה היית ממליצה לנשים לעשות. להתלונן לפייסבוק? לחסום את הבריונים? לענות?
"מי שמותקף וסובל מקריאות לפגיעה פיזית, יכול להתלונן. זו עבירה. יש בישראל חוקים טובים, הבעיה היא שלא אוכפים אותם. הקמנו בקרן ברל כצנלסון קליניקה שנותנת ייעוץ משפטי ועוסקת בחקר השנאה בארץ. באופן כללי אני אומרת לכל אחד: קחו אחריות על המרחב שאתם מפעילים".
- מה קורה בעולם בעניין הזה?
"בדקנו מה קורה בארה"ב. עד עלייתו של טראמפ השיח היה מנומס. בהלצה תמיד אנחנו מצטטים טוקבקיסט שאומר, אני חושש שמקום העבודה שלי לא טוב אליי. אבל כבר בקמפיין הבחירות המגמה התהפכה, והילרי קלינטון סבלה מגילויי תוקפנות עצומים. זה מצטרף לעלייה באנטישמיות, ובמיזוגיניה של גופים קיצוניים שתמכו בטראמפ. ראש המעצמה הגדולה ביותר הוא מיזוגיני, וזה מחלחל למטה. יש לו השפעה עצומה והנזק קשה".
- יש נשים מאותרגות? כאלה שהרשת מגוננת עליהן, המאמי הלאומית?
"אפשר לומר שבשנה האחרונה גל גדות יושבת על המשבצת הזאת. היא עדיין נהנית מהחיבה".
- מה הפתיע אותך במהלך המחקר?
"אני תמיד מופתעת מהכוח שיש לנבחרי הציבור, ואיך הם עושים בו שימוש לרעה. כנראה יש בי עוד תמימות".
- אני מופתעת מהמעמד של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. התקשורת עוסקת בתלונות ובסיפורים מטלטלים, והיא לא מותקפת.
"שרה נתניהו זה באמת פרדוקס. אני חושבת שהיא נתפסת כקורבן, ולכן היא לא מותקפת כל הזמן. רק 11% מהשיח עליה נתפס כפוגעני".
- ויש גם נקודת אור. בהשוואה לאשתקד, נרשמה ירידה של כ-10% בגילויי השנאה כלפי נשים ברשת. האם אפשר להצביע על שינוי מגמה?
"הלוואי. לעתים יש רגרסיה. יש כרגע גל חיובי של קמפיין me too#. אור השמש מחטא ואני מאמינה שההוקעה הציבורית יכולה לשנות מציאות. נשים חזקות יוצאות ואומרות 'גם אני' - אז ברור לך באיזה צד את צריכה להיות. נשים יותר לא צריכות להתנצל".
כתבות
ני"ע
