דוח העוני האלטרנטיבי: יותר משליש מילדי ישראל חיים בעוני

ארגון לתת: זינוק משמעותי נרשם במספר הילדים שלא אכלו יום שלם ובמספר הילדים שנאלצו לקבץ נדבות ■ עפ"י הדוח, למעלה מ-2.5 מיליון ישראלים חיים בעוני, לעומת 1.8 מיליון עפ"י נתוני הביטוח הלאומי

1,061,000 ילדים בישראל (35.3%) ו-1,464,000 בגירים (25.8%) חיים בעוני - כך עולה מדוח העוני האלטרנטיבי לשנת 2017 שמפרסם הבוקר (ב') ארגון לתת. על פי הדוח, שמתבסס על חמישה ממדים המשקפים צרכים חיוניים לקיום בכבוד, למעלה מ-2.5 מיליון ישראלים חיים בעוני, ושיעורם מהווה 29.1% מאוכלוסיית המדינה כולה.

עוד עולה מהנתונים כי 32.8% מהילדים הנתמכים על ידי ארגוני הסיוע הקטינו את גודל הארוחות או דילגו לגמרי על ארוחות בשל מחסור. אחוז זה משקף ירידה קלה לעומת השנה שעברה, אז עמד שיעור הילדים הללו על 34.4%.

בנוסף, 17.6% מהילדים הנתמכים לא אכלו יום שלם בשל המצוקה הכלכלית - מדובר בקפיצה משמעותית, שכן אשתקד עמד שיעור הילדים הללו על 11.1%. בקרב למעלה ממחצית מהילדים הללו מהם מצב זה התרחש מדי חודש. זינוק דרמטי נרשם גם בקרב הילדים הנתמכים שנאלצו לקבץ נדבות - 5.8% בשנה האחרונה לעומת 1.6% ב-2016.

המדד הרב-ממדי של לתת מונה למעשה 700 אלף עניים יותר מאלה שהציג הביטוח הלאומי בדוח העוני שפרסם בשבוע שעבר, ואשר לפיו מספר העניים בישראל עומד על כ-1.809 מיליון נפש. מספר העניים בדוח האלטרנטיבי של לתת גבוה ב-9.2%, בשל שיטת המדידה שבניגוד לביטוח הלאומי לא מתחשבת רק בהכנסה, אלא בוחנת גם את מידת המחסור בחמשת הפרמטרים: דיור, השכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת לעמוד ביוקר המחיה, כאשר שני האחרונים נחשבים לממדים קריטיים. זוהי השנה הרביעית שבה נעשה שימוש במדד העוני המבוסס על גישה זו. מדד זה, שפיתח מכון ERI עבור ארגון לתת, קובע אם אדם נתון במצב של היעדר עוני, עוני או עוני חמור, בהתאם למידת המחסור שלו בכל אחד מחמשת הממדים.

יצוין כי לראשונה השנה הוגדל היקף המדגם ל-1,000 נשאלים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית כולה, על מנת לקבל תוצאות מדויקות יותר. למרות העמקת העוני והתגברות החסמים ליציאה ממנו, העולים מהדוח, ניכרת בו גם מגמה של התייצבות בהיקף העוני בישראל בשנים האחרונות.

הילדים והקשישים: מוותרים על ארוחות ועל תרופות

הדוח של לתת מציג תמונה עגומה של חרפת העוני שממנה סובלים הילדים והקשישים שנמצאים מתחת לקו העוני. כך, למשל, 23.7% מהילדים שנתמכים על ידי ארגוני הסיוע מגיעים למוסדות הלימוד ללא כריך באופן קבוע או לעתים קרובות. מדובר בעלייה לעומת השנה שעברה, אז עמד שיעור הילדים הללו על 20%.

באשר לקשישים הנאלצים לקבל תמיכה מארגוני הסיוע, 92.2% מהם ציינו כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם או מאפשרת להם באופן חלקי בלבד למלא את צורכיהם הבסיסיים למחיה בכבוד. 78.3% מהקשישים הנתמכים ויתרו על רכישת תרופות או על טיפול רפואי נחוץ. 85.7% ציינו כי לא יוכלו לעמוד בתשלומים עבור סיעוד במקרה שיזדקקו לכך. ל-50% אין מספיק ארוחות מזינות בשל המצוקה הכלכלית, 56.9% אינם יכולים לרכוש אמצעי חימום או קירור או שאינם יכולים להרשות לעצמם להפעיל אמצעים במקרה שאלה קיימים ברשותם.

גם בקרב כלל האוכלוסייה הבוגרת ניכר אי ביטחון תזונתי, שהוא כאמור אחד הממדים הקריטיים: 9.2% מנתמכי הסיוע סיפרו כי חיפשו מזון בפחים או קיבצו נדבות לקניית אוכל בשנה האחרונה, זאת לעומת 8% אשתקד. 10% מהנתמכים ציינו כי הם נאלצים להיעזר בשירותיהן של עמותות המזון השונות על בסיס יומיומי. 55.2% ציינו כי הם נזרים בעמותות הללו יותר מפעם בחודש. 53.8% מהנתמכים סיפרו כי חוו בשנה האחרונה מחסור במזון - נתון זה משקף עלייה לעומת שנת 2016 (51.4%) והוא גם גבוה פי כמה מהאוכלוסייה הכללית, שבה דיווחו 7.9% על מחסור במזון בשנה החולפת.

יוקר המחיה: הידרדרות ממעמד הביניים

ממד נוסף שמוגדר על ידי עורכי המחקר כקריטי הוא יוקר המחיה, וגם הוא מצייר תמונה קשה של המצב. מהנתונים בממד זה עולה כי 47.2% מנתמכי ארגוני הסיוע סיפרו כי השתייכו למעמד הביניים בשנים האחרונות, לפני שהידרדרו אל מתחת לקו העוני, ואילו 12.8% מהנתמכים הודו כי ניסו או תכננו לשים קץ לחייהם בשנה החולפת, בשל מצוקתם הכלכלית, שיעור הדומה לשנה שעברה (13.3%). קפיצה משמעותית נרשמה גם במספר החייבים: 77.4% מהנתמכים דיווחו כי הם שקועים בחובות, לעומת 65.7% בשנה שעברה.

תמונה לא פשוטה מציג גם ממד התעסוקה. 62.6% מהנתמכים על ידי ארגוני הסיוע המצויים בגיל העבודה עובדים, אך עדיין חיים בעוני. 33.1% מהנתמכים העובדים ציינו כי קיים סיכוי גבוה או גבוה מאוד שהם יאבדו את מקום עבודתם הנוכחי, ו-48.9% העלו חשש שלא יצליחו למצוא משרה אחרת במקרה שיפוטרו. 58% מהנתמכים אמרו כי הם לא מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות להם מהמוסד לביטוח לאומי, רובם המכריע - 56.6% - נימקו זאת בביורוקרטיה.

גם בגזרת ממד הדיור עלו ממצאים קשים. כך, למשל, 49% מהנסקרים המקבלים תמיכה על ידי ארגוני הסיוע השונים, ציינו כי חוו ניתוק מחשמל או ממים בשנה האחרונה היות שלא הצליחו לשלם את חובותיהם ו-29.2% חוו ניתוקים הן מחשמל והן ממים. שליש (33.3%) מהנתמכים סיפרו כי הם נאלצים לקנות חשמל באמצעות מונה תשלום מראש.

23.5% ציינו כי סביבת מגוריהם מתאפיינת באלימות פיזית במידה רבה או במידה רבה מאוד. 19.8% מהנתמכים - כמעט חמישית - העריכו כי קיים סיכוי גבוה או גבוה מאוד שיאלצו לפנות את דירתם בשל חוסר יכולת לשלם את שכר הדירה או המשכנתא.

הציבור: הנושא הכי דחוף

ומהן הדעות הרווחות בציבור על רקע הנתונים הקשים הללו באשר לאחריות על הטיפול בעוני? רוב מוחלט של הציבור - 70.5% - מציב את העוני כנושא הדחוף ביותר שבו צריכה הממשלה לטפל (לעומת 74.8% אשתקד). לאחר מכן נמצאים בסדר העדיפויות הביטחון (55.2%), האלימות והגזענות (27.8%), המלחמה בשחיתות (21.5%) ובמקום החמישי והמעט מפתיע - הסכסוך הישראלי פלסטיני (19.8%).

80.1% מהציבור סבורים כי הממשלה היא הגורם האחראי לפעול לצמצום העוני יותר מכל גורם אחר, אך כרבע (25.9%) בלבד סבורים שהיא זו שמטפלת בפועל בבעיית העוני. יתרה מכך - 38.2% מהציבור סבורים כי הממשלה אינה מציבה יעד מדיד לצמצום העוני מכיוון שהיא אינה מעוניינת לטפל בו - מדובר בעלייה משמעותית לעומת השנה שעברה, אז גרסו כך 27.5% מהנסקרים.

עוד עולה כי הציבור מעניק ציון נכשל לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הרווחה על טיפולם הכושל בבעיית העוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את הציון הכי נמוך - 3.1 (מתוך 10), אחריו נמצא שר הרווחה חיים כץ עם הציון 3.8, כאשר מצבו של שר האוצר משה כחלון טוב יותר - הוא קיבל את הציון 4.7.

ועוד נתון מדאיג: 70.8% ממנהלי עמותות המזון העידו כי חל גידול של 19.9% בממוצע בדרישה של הנתמכים למזון. אף כי מדובר בירידה לעומת השנה שעברה (מ-78.2%) השיעור הגבוה הזה בהחלט טורד מנוחה.

יו"ר לתת ז'יל דרמון ומנכ"ל הארגון ערן וינטרוב אמרו בעקבות ממצאי הדוח: "המדינה לא סופרת יותר מ-700 אלף נפשות עניות. מדד העוני הרב-ממדי מדגים, באופן עקבי מאז פורסם לראשונה, היקפי עוני גבוהים ויציבים בהשוואה לנתוני המוסד לביטוח לאומי. ניתוח הפער בין המדדים ממחיש שלא ניתן להסתפק עוד בהכנסה בלבד כדי לקבוע את שיעורי העוני, מכיוון שמי שהכנסתו גבוהה מעט ממחצית החציון, אבל סובל ממחסור בדיור, השכלה, ביטחון תזונתי והתמודדות עם יוקר המחיה עדיין חי בעוני. על מנת לצמצם באופן מהותי את ממדי העוני והפערים החברתיים יש צורך בשינוי עמוק במדיניות, שתחילתו בהצבת יעד לצמצום העוני וביישום מלוא המלצות ועדת אלאלוף".

השניים הוסיפו כי "במצבם הנוכחי של המשק והכלכלה, כאשר נותרו עודפי גבייה של רשות המסים בגובה 20 מיליארד שקל, נוצרת הזדמנות לבצע תיקון היסטורי ולחדש את החוזה בין המדינה לאזרחיה, שמשמעו דאגה למי שלא יכול לדאוג לעצמו ויישום מדיניות מקרו-כלכלית שמבטאת סדר עדיפויות צודק וראוי, המגן על תושבי המדינה המוחלשים".

את מדד העוני הרב-ממדי ביצע מכון המחקר ERI, בראשות ד"ר גלעד טנאי. את הסקרים באוכלוסייה הכללית והניתוחים הסטטיסטיים ביצע מכון רותם Rotem ar. בראשות ד"ר אריה רותם ומרים חונן. את הסקר במגזר הערבי ערך מכון סטאטנט.