"אף פעם לא התחלתי חברה במטרה לעשות אקזיט"

אורי אלון (37) גדל במבשרת ציון ולאחר שירות צבאי קרבי טס ללמוד מדעי המחשב באוסטרליה. ב-2005, בשנה הראשונה לדוקטורט בסידני, פיתח אלגוריתם חיפוש בשם אוריון שנמכר במהירות לגוגל. הוא עבר למשרדי גוגל במאונטיין וויו, קליפורניה, שם עבד במקביל להשלמת הדוקטורט שקיבל ב-2009. שנה לאחר מכן הקים את ג'ולפן, מנוע חיפוש המציג תוצאות זמן אמת מהרשתות החברתיות, שנמכר לטוויטר. עד סוף 2012 הקים וניהל את מרכז הפיתוח של טוויטר בניו-יורק, שבה הוא מתגורר גם כיום.

זמן קצר לאחר שעזב את טוויטר החל אלון לעבוד על קומפאס, פלטפורמת נדל"ן שמחברת בין סוכנים וקונים ומציגה נתונים בזמן אמת על נכסים ואזורים שבהן מתבצעות העסקות. באוקטובר השנה גייסה קומפאס 100 מיליון דולר בהובלת פידליטי, ורק חודשיים לאחר מכן יצאה לגיוס גדול עוד יותר - 450 מיליון דולר מסופטבנק היפנית, לפי שווי של 2.2 מיליארד דולר.

ביוני 2013, חודש לאחר השקת קומפאס בניו-יורק, הוביל אלון קבוצת משקיעים שרכשה את הפועל ירושלים בכדורסל, שהיתה במצוקה כספית על רקע היעלמות הבעלים גומא אגאייר. ב-2015 זכתה ירושלים באליפות הראשונה בתולדותיה, והשנה באליפות השנייה.

אתה לא חי בישראל כבר 15 שנה. בעצם אתה מכיר הכי טוב את ישראל של ילדותך. למה אתה מתגעגע?

"אני חושב שבארץ היה חופש לילדים לגדול כמו שהם אמורים לגדול ולמצוא את הכיוונים שלהם. הגישה לא הייתה יותר מדי קפדנית. היינו יוצאים לתל-אביב בגיל 16 או 17, וזה היה טבעי. יכול להיות שכולם מסתכלים אחורה לתקופה שהם היו בני נוער וחושבים שהיה מדהים, אבל אני באמת מרגיש ככה. מה שכן, גדלנו בסביבה שבה בתי הספר היו מצוינים, גם במתמטיקה ובכל המקצועות הריאליים. באותן תקופות אני זוכר שהיו דירוגים של רמת החינוך וישראל הייתה במקום מאוד גבוה. אתה רואה את התוצאות בדור שגדל באותה תקופה, וכשהגעתי לאוסטרליה היה לי בסיס מתמטי מאוד חזק. ממה שאני שומע המצב הוא אחר היום. אצלנו ללמוד היה כבוד, משהו שהופך אותך ליותר מוערך בקרב החברים שלך".

ולמרות הכל, נסעת מיד אחרי הצבא לאוסטרליה.

"הנסיעה הזאת השפיעה על ההתהוות שלי כבן אדם. במיוחד אחרי הצבא, זה היה משהו מאוד מעניין מבחינתי לעשות. הרבה צעירים בוחרים אחרי הצבא אם ללמוד או לטייל, ואני לא רציתי לוותר על אף אחד מהם. זה היה ב-2002, האינטרנט היה בצמיחה מטורפת ורציתי ללמוד כמה שיותר על התחום הזה. מצד שני רציתי לראות עולם, כך שבין סמסטרים היינו טסים, היינו גולשים. היום, בדיעבד, אני יכול לומר שלא צריך לבחור. בגלל הצבא הישראלים מתחילים הכל בגיל מבוגר יותר מהאמריקאים, האירופאים או האוסטרלים: אם מוסיפים לזה עוד טיול, הם מתחילים מנקודת מוצא אחרת. אם חלק מהאנשים שקוראים את זה הם עכשיו בצבא, וחושבים מה לעשות אחרי, כדאי להם לחשוב על יעדים שגם יהיה נחמד לטייל בהם וגם ללמוד. באוסטרליה אנשים קמים בבוקר, הולכים לגלוש כמה שעות, חוזרים ואז הולכים לאוניברסיטה".

הרבה ישראלים, כמוך, לא חוזרים לארץ אחרי הלימודים. אולי הם מוצאים במערב את החינוך המעולה והרוח החופשית שגדלת עליהם בישראל?

"האמת שאני שומע ההפך, למשל על ההתפתחות בבאר שבע. אני יכול להגיד כשעברתי לקליפורניה ומכרתי את אוריון לגוגל - זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת ראיתי מה זה חברת הייטק אמריקאית. זאת חיה אחרת לגמרי ביחס למה שראיתי בארץ וגם באוסטרליה. להגיע לקמפוס של גוגל ולראות אנשים שכותבים קוד, שכל שינוי שאתה עושה מגיע למאות מיליוני אנשים בלחיצת כפתור - זה דבר מדהים, שגרם לי בפעם הראשונה לחשוב על ליצור דברים בסדר הגודל הזה. זה דבר שפחות אפשרי להגיע אליו בארץ".

אחרי שני אקזיטים היית מנהל הפיתוח של טוויטר בניו-יורק. אני מניח שהיה לך די נוח בחיים. מה היית צריך את כאב הראש שבהקמת חברה חדשה?

"לא עניין אותי להיות בכיר בחברה כזאת או אחרת. הגעתי לטוויטר במטרה ברורה: להטמיע את הטכנולוגיה שלנו ולבנות משרד חזק. נהניתי מכל רגע שם, אבל אחרי שנה הרגשתי שאני מוכן לבנות חברה שתהיה גדולה, שאני לא אמכור. אחרי שמכרתי פעמיים חברה הרגשתי שהגיע הזמן שאני אבנה טכנולוגיה וגם אבנה עסק שיסתמך עליה. הייתי חד-משמעי מההתחלה ואמרתי שזאת חברה שאני לא אמכור. להגיד לך שציפיתי שארבע ומשהו שנים אחרי זה נהיה חברה של 2 מיליארד דולר? לא. אני לא חושב שיש מישהו בעולם שמקים חברה ויודע שהיא תהיה שווה מיליארדי דולרים. חשבתי שנוכל לתת מענה טוב בתחום הנדל"ן, להיות רווחיים. אבל כשגייסנו 8 מיליון דולר בסבב הסיד (סבב הגיוס הראשוני) זה כן יצר רושם שאנחנו הולכים לבנות משהו גדול. אחר כך, כשגייסנו את הסבב הבא לפי שווי של 150 מיליון דולר, זה היה לא נורמלי לגמרי".

לא היה שלב שבו חשבת "אוקי, זה הזמן לעצור ולנוח"?

"אם הייתי רוצה לעצור ולנוח הייתי עושה את זה לפני שש שנים. כסף לשימוש אישי אף פעם לא הייתה המוטיבציה שלי, אלא לראות את ההשפעה של הטכנולוגיה: המחירים יורדים, יש יותר עסקאות, אנחנו מייעלים את השוק ויוצרים ערך - שחלקו הולך אלינו. וכשאני רואה שהטכנולוגיה שלנו עובדת בניו-יורק, ובלוס אנג'לס ובמיאמי, אני חושב: 'למה שלא תעבוד בברלין? למה שלא תעבוד בלונדון?'. אז אתה מסתכל על זה ואומר 'זאת הרבה עבודה', אבל אם כבר עבדת מאוד קשה על הטכנולוגיה שפיתחת, אתה רוצה שישתמשו בה כמה שיותר אנשים. גם כשהכנסתי את אוריון לגוגל זה לא היה בשביל בונוס ענק, באמת רציתי שמיליוני אנשים ישתמשו במשהו שחשבתי עליו בפאקינג חדר בסידני. זה קטע של הגשמה עצמית: אם אתה צייר אתה רוצה שכמה שיותר אנשים יראו את היצירה שלך. אני עושה את זה דרך הטכנולוגיה".

איך נראה היום שלך?

"אני חושב שאין לי יום טיפוסי, כל חודש יכול להיראות אחרת לגמרי. יש ימים שאני באירופה ויש ימים שאני עם הקבוצה בארץ, ויש ימים שאני בקליפורניה עם החבר'ה שלנו שם. גם כשאני בניו-יורק, בקיץ הרבה פעמים אני בהמפטונס. כשאני במשרד בניו-יורק אני בדרך כלל מקדיש את הזמן לשיחות עם ראשי חטיבות: ראש ההנדסה שלנו, ראש המוצר שלנו, מי שמנהלים את כל הסוכנים בחוף המזרחי ובחוף המערבי. זה לא שיש לי היום יותר עבודה מאשר פעם, זו פשוט עבודה שונה, ההסתכלות היא יותר בגדול".

נשאר לך זמן פנוי?

"המון. אני בעלים של מועדון כאן בניו-יורק, ויש לי עוד בר ספורט שאני גם אוהב ללכת אליו. אני אוהב לטייל, לשחק טניס, כדורסל, לעשות הרבה כושר. אני מאמין בשילוב נכון של עבודה וחיים. אני לא חושב שאתה יכול להגיע להישגים אם אתה רק עובד בלי לקחת את הזמן ליהנות. מצד שני, רק להיות בחופשה כל היום זה גם לא מעניין".

אתה משקיע כיום גם בחברות אחרות?

"כל הזמן, גם כאנג'ל בהמון חברות שהיו בשלב הסיד וגם בשלבים יותר מאוחרים. השקעתי בספוטיפיי, ואחת ההשקעות הכי רציניות שלי היתה בליפט, המתחרים של אובר, כשהם התחילו. מאוד אהבתי את המוצר שלהם, את הגישה השונה: הם היו בקטע של תחבורה שיתופית מאוד מוקדם, אובר-פול נכנסו לזה הרבה אחריהם. כשהשקעתי בהם הם היו יחסית קטנים".

נראה שיותר ויותר יזמים ישראלים מקימים חברות גדולות במקום לכוון לאקזיט מהיר. מה דעתך על זה?

"נכון שעשיתי שני אקזיטים מהירים, אבל אף פעם לא התחלתי חברה במטרה הזאת. תמיד התחלתי בלחשוב מה הבעיה שמעניינת אותי לפתור ואיך אני פותר אותה. אבל ראיתי הרבה יזמים אחרים שהתחילו חברה כדי למכור אותה, במחשבה שהנה אני עושה את האקזיט שלי, הנה אני עושה כסף. זאת לא הדרך לבנותסטארט-אפ. אני חושב שבשנים האחרונות מבינים שכדי להצליח אתה צריך להתמודד עם בעיה אמיתית".

אם כבר לפתור בעיות בקנה-מידה רחב, למה לא ללכת לפוליטיקה?

"מה שלמדתי זה ש-Never say never, אבל כל דבר בזמנו. אני חושב שיש זמן בחיים שאתה צריך להשתמש בכישורים שלך במקום אחד, ויכול להיות שבעתיד ייפתחו הזדמנויות אחרות כדי להשקיע במקומות אחרים".

בישראל או בחו"ל?

"בסך הכל אמרתי Never say never. אם ארגיש שיש לי תשוקה לפתור בעיה או להשפיע על משהו בארץ, אעשה את זה בארץ. אם ארגיש ככה לגבי אוסטרליה - אז באוסטרליה".

רוב הישראלים לא מכירים אותך מההייטק, אלא מהכדורסל.

"ההרגשה שלי מהפועל ירושלים היא שזאת הצלחה אדירה. קניתי קבוצה על סף פשיטת רגל, בחובות של מיליונים. זו קבוצה שסבא שלי ואבא שלי וכל המשפחה אוהדים, וראיתי אותה במצב של כמעט פירוק. ואתה מסתכל ארבע שנים אחרי זה, זאת הקבוצה המובילה בישראל, עם שתי אליפויות בשלוש שנים. עד אז היא לא זכתה באליפות מעולם. הגענו בשנה שעברה לפיינל-פור של היורוקאפ, יש לנו את ממוצע הצופים הכי גבוה בארץ ובין הכי גבוהים באירופה, 7,500 מנויים. זאת גאווה עצומה, הצלחה שלא נופלת מהצלחות אחרות שלי".

אורי אלון (37)

תפקיד: מבעלי הסטארט-אפ Compass וקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים
תפקידים קודמים: מפתח מנוע החיפוש אוריון (נמכר לגוגל), מייסד הסטארט-אפ Julpan (נמכר לטוויטר)
היכן גדל: ירושלים
מגורים: ניו-יורק
השכלה: דוקטורט במדעי המחשב מ-University of New South Wales בסידני
עוד משהו: חובב גלישה וטניס, מחזיק במועדון לילה ובר ספורט בניו-יורק