הזכות להפסקה: ההחלטה שתשליך על כל המעסיקים בארץ

ביה"ד לעבודה אישר לנהל תובענה ייצוגית נגד ביפר, שהפסיקה לשלם לעובדיה עבור הפסקות ריענון קצרות

קריירה / צילום: Shutterstock
קריירה / צילום: Shutterstock

ב-5 בינואר 2018, אישר בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד חברת ביפר תקשורת ישראל, שהוגשה על-ידי עובדת לשעבר שלה בשם רז צח (ת"צ 9767-09-16). במסגרת הבקשה פסק בית הדין שהפסקות קצרות ומתוכננות בנות 10-20 דקות של עובדים צריכות להיחשב כזמן עבודה ושעל המעסיק לשלם שכר בגינן.

ביפר, כידוע, מפעילה מוקדים טלפוניים שחלקם פועלים 24 שעות ביממה במשמרות. במשך שנים רבות החברה לקחה בחשבון כזמן העבודה "הפסקות מתוכננות" שנציגי השירות לקחו במהלך יום העובדה ואשר נמשכו בין 10 ל-20 דקות, ובהתאם - שילמה בגינן שכר. ואולם, החל מתחילת שנת 2014 הפסיקה ביפר להתייחס אל אותן הפסקות קצרות כאל עבודה, וכפועל יוצא הפסיקה לשלם בעבורן שכר.

בספטמבר 2016 הגישה עובדת לשעבר בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבמסגרתה התרעמה על השינוי בנוהלי החברה וביקשה לחייב את ביפר להפסיק להפחית משכרם של נציגי השירות בגין אותן הפסקות ריענון קצרות, ולחייב אותה לשלם להם פיצוי על הפחתות השכר שביצעה.

ביפר התנגדה לבקשה וטענה כי ההפסקות היחידות שהיא חייבת להביא בחשבון שעות העבודה הן "הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר", והיא אכן עושה זאת. יחד עם זאת, טענה ביפר כי אותן "הפסקות מתוכננות" קצרות אינן מחויבות מכוח הדין, וזאת משעה שההיתר הכללי במשק קובע כי ניתן להעסיק עובד במשמרת של עד 9 שעות ללא הפסקה. לפיכך, לשיטת החברה, אותן הפסקות ניתנו "לפנים משורת הדין" וככאלה אינן מהוות זמן עבודה.

בית הדין לעבודה דחה את טענות ביפר וקבע כי אותן "הפסקות מתוכננות" במהותן הן הפסקות קצרות ומסוכמות "להחלפת כוח ואוויר" ולשימוש בנוחיות, וכי במהלכן עומדים העובדים לרשות העבודה ואינם חופשיים לעצמם. בית הדין התרשם כי עבודת נציג השירות אינטנסיבית מאוד, כאשר העובד נדרש להיות מרוכז עם "זמינות מקסימלית" ובפועל נדרש לצמצם את זמן ההפסקות על-מנת לעמוד ביעד הזמינות. בית הדין פסק בנוסף, כי העובדים השתמשו בזמן ה"הפסקות המתוכננות" בעיקר לצורך "החלפת אוויר", התרעננות ושימוש בנוחיות, ולא נטלו הפסקות התרעננות מעבר. לפיכך, נקבע, הפסקות קצרות אלה הן במהותן הפסקות התרעננות וככאלה הן חלק מזמן העבודה ומחייבות שכר בצדן.

בית הדין קבע בנוסף כי המחלוקת בסוגיה הזאת ראויה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית (ולא אישית), שכן היא מעוררת שאלות מהותיות של משפט המשותפות לכלל נציגי השירות של ביפר, והתקיימו גם יתר התנאים לאישור בקשה לתובענה ייצוגית.

עו"ד רועי גוטמן, שותף ומנהל מחלקת דיני עבודה במשרד איתן, מהולל & שדות, סבור שפסק הדין מוצדק ועומד בקנה אחד עם הוראות החוק הקיימות. הוא מציין כי סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי "שעות עבודה" הן "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות להחלפת כוח ואוויר...". משכך, לדבריו, "הפסקות מתוכננות" אלה אשר במהותן נועדו לצורך התרעננות והחלפת כוח ואוויר, מהוות שעות עבודה בהתאם להגדרה האמורה. "החלטת בית הדין אף עולה אף בקנה אחד עם פסיקות אחרות של בתי הדין האזוריים לעבודה, אמנם לא רבות, אשר דנו במקרים דומים.

גוטמן אומר כי "התקדימיות העיקרית של ההחלטה היא באופן ניהול התביעה כייצוגית באותן הנסיבות ומשמעויות הרוחב שלה לגבי חברות בענף מוקדי השירות ובכלל. התיק נקבע להמשך הליכים ודיון קדם משפט למארס 2018. המשמעות הכלכלית אם התובענה הייצוגית תתקבל במלואה, היא תשלום שיכול להגיע למיליוני שקלים". 

רועי גוטמן / צילום: עידן מלכה
 רועי גוטמן / צילום: עידן מלכה

למי נוגע פסק הדין?

"החלטת בית הדין לעבודה בתיק הזה נוגעת למעשה לכל מעסיק בישראל, שכן ברוב-רובם של מקומות העבודה כדרישת הדין, עובדים יוצאים להפסקות התרעננות במהלך שעות העבודה. ככל שמעסיק אינו רואה בזמנים אלה זמן עבודה ואינו משלם עבורם שכר, הרי שבהתאם להחלטה זו והוראות הדין הוא חשוף לתביעה כספית. ככל שמדובר במקום עבודה עם מספר עובדים רב - החשיפה היא לתובענה ייצוגית, שהמשמעויות הכלכליות שלה גבוהות בהרבה מתביעת היחיד".