לא "יהיה בסדר"

לפני שרשת הביטחון הסוציאלי שלנו תקרוס, על הביטוח הלאומי לפעול להציל את קופתו

המוסד לביטוח לאומי / צילום: תמר מצפי
המוסד לביטוח לאומי / צילום: תמר מצפי

רובנו משלמים ביטוח לאומי בלי לשים לב. אצל שכירים זאת פעולה בלתי מורגשת; אצל עצמאיים זאת דווקא התחשבנות לא פשוטה. אבל בעיקר, אנחנו משלמים ומשלמות את המס החיוני מתוך ביטחון פנימי שיבוא יום ואנו נזדקק לשירותיה של "חברת הביטוח הלאומית" והיא תהיה שם עבורנו בזיקנה ובמחלה.

לפני מספר חודשים, אחרי שלמדתי שיש חשש כבד שהמקורות העומדים לרשות הביטוח הלאומי לא יספיקו כבר ב-2045, ואולי כבר ב-2038, פניתי לשר הרווחה על מנת שיפעל באופן מיידי כדי לבחון באופן פיננסי את העתודות לפי המנגנון הנדרש והמוכר בחברות ביטוח פרטיות והוא ה-Solvency. חברות הביטוח נדרשות החל מ-2008 לתהליכי Solvency, הבוחנים כושר העמידה שלהן בהתחייבויות אל מול תרחישי סיכון קיצוניים וכן את היקפי ההון הנדרשים להן.

אז, כמו היום, לא ניתן לייחס את העובדה שמשאבי הביטוח הלאומי מידלדלים במהירות רק לעליית תוחלת החיים, אי-העלאת גילאי הפרישה, החזרתן של קצבאות הילדים או טעות אקטוארית. למרות שלא ידעתי כבר אז מה שאנו יודעים היום, שקופת הביטוח הלאומי שימשה "קופה קטנה" של הממשלה על פי הסכם שנחתם בינו לבין המדינה, עד כדי העברתם של 200 מיליארד שקל לשימוש שוטף של המדינה, היה לי ברור כשפניתי לשר הרווחה שאין לציבור הישראלי, המשלם מדי חודש בחודשו, על מי להישען לאורך זמן.

חברת הביטוח הלאומי שלנו הפכה לאורך שנים משענת קנה רצוץ בחסות הממשלות, אשר לא רק נמנעו מפעולות לחיזוק ההון - כפי שהומלץ למשל בוועדה שהקים שר האוצר דאז יובל שטייניץ ב-2012, הן גם שלחו ידיים לתוך ההון הזה. המיסים ששילמנו לא היה בהם כדי לבצע את פעולות הממשלה ככל הנראה, ועל כן פעולה שהייתה יכולה להיות מסובכת הרבה פחות, כמו העלאת קצבאות הנכים, הפכה להיות סאגה ממושכת וכואבת.

כשדנים בממשלה ובכנסת בהעלאת גיל הפרישה לנשים אנחנו טוענות שהדבר נכון ואפשרי, אבל רק בהינתן רשת ביטחון לעובדות במשרות שוחקות. אף אחד אינו אומר אז שהכסף של אותן נשים, שגם הן שילמו ביטוח לאומי לאורך שנים, נלקח מהן. אבל, פיתרון לרשת הביטחון אין.

כלומר, הממשלות חטאו פעם אחר פעם. לא רק שנשחקה תשתית ההון ושום החלטה לא יושמה - כולל החלטת ממשלה 145 משנת 2015 שנועדה ליישום צעדים לחיזוק האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי, אלא שפניהם של קבוצות באוכלוסיה שקיוו שיוכלו להסתמך על התשתית הסוציאלית הושבו ריקם פעם אחר פעם.

יותר מכך. ברי כי מי שמחזיקים את הביטוח הלאומי ומצילים אותו נכון להיות הם גילאי הביניים בישראל, שמממנים בפועל את הקצבאות המשולמות כיום. הם משמשים קו האשראי של הביטוח הלאומי במציאות שנוצרה ואת הקצבאות שלהם לא יהיה איך לשלם.

אי אפשר להניח ש"יהיה בסדר". כלומר, שאם הביטוח הלאומי יידרש לגישור פיננסי הממשלה תממן זאת. מדובר בגישה מסוכנת שאין לה על מה להתבסס. בעולם אחר, בעידן אחר, השימוש השערורייתי - גם אם על סמך הסכם, שנעשה בקופת הביטוח הלאומי היה עילה ראויה למרי אזרחי. חובת הזהירות של דירקטוריון הביטוח הלאומי מחייבת אותו לדרוש הסדר חוב מיידי של הממשלה אל מול הביטוח הלאומי, כך שהכסף שנלקח לאורך שנים יוחזר כולל ריבית והפרשי הצמדה, בדיוק כפי שרשויות המיסים של המדינה היו דורשות מחייב במצב כזה.

נכון להיות, ולא מדובר בהגזמה, מדובר בשבר פיננסי עמוק בחברת הביטוח הלאומית וככזה הוא מחייב צעדים דרסטיים.

■ הכותבת היא חברת כנסת במחנה הציוני וחברה בוועדות הכנסת והכלכלה.