חזקת החפות - תלוי למי?

שרת המשפטים, איילת שקד, והשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, יצאו להגנתה של כבוד השופטת רונית פוזננסקי-כץ: כמו לכל אזרח, גם לכבוד השופטת עומדת חזקת החפות. אי-אפשר על סמך פרסומים בתקשורת צמאת-הדם שלנו להעביר אדם מתפקידו. בישראל, רק היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להחליט על הגשת כתב אישום, וכאן עוד לא נפתחה בכלל חקירה פלילית. אנו מציעים להמתין בסבלנות להחלטת היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה, ואחר-כך נקבל את ההחלטה שלנו.

הלא כך? הרי זה היה הטקסט שלהם בנוגע לראש הממשלה בנימין נתניהו. לגבי השופטת והחוקר ברשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, שמענו מהם טקסטים אחרים לגמרי, הפוכים: צריך להוציא לנבצרות, ומיד; לא ייתכן שאנשים ימלאו עוד רגע אחד תפקיד ציבורי חשוב בלי אמון הציבור, והפרסום בתקשורת מוכיח שאין אמון; מיד להעביר מתפקיד, להשעות, לא ייתכן שהשופטת תמשיך לכהן בתיק החשוב והחוקר ימשיך להיות בצוות החוקרים של תיק 4000.

השרה גילה גמליאל לא מדברת על חזקת חפותם, ישראל כ"ץ לא רץ לאולפן להביע אמון בתפקודם הטוב כאנשי מקצועי מעולים. מירי רגב לא טוענת שבגלל "כמה מסרונים" לא מדיחים שופטת בישראל, להפך. הדברים מוצגים כחמורים. "שערורייה". לכולם ברור מיד שיש מקום לצעדים מינהליים, משמעתיים, שמבטאים את הרף הציבורי שאנו מצפים מעובדי ציבור, גם בלי שהושלם ההליך הפלילי.

המהירות שבה נחרץ דינם באופן פומבי והושעו מיד מתפקידם שני עובדי הציבור האלה, תוך שעות ספורות מרגע הפרסום בערוץ 10, עומד בניגוד משווע לכך שעובד הציבור הכי בכיר שלנו זוכה למעטפת הגנה לא סבירה, המתעלמת מחומרת המצב.

מה שראינו כאן הוא לא פחות מלינץ' ציבורי, בלי בסיס עובדתי ומשפטי, שנעשה - כמה מפתיע - בדיוק בידי אותם אנשים שטוענים כל הזמן שצריך בסיס מוצק של כתב אישום פלילי, כדי שיוכלו להביע ולו בדל ביקורת על ראש הממשלה.

האם יש הבדל בחומרת הדברים שמסביר את הפער? להפך. חומרת המעשים המיוחסים לראש הממשלה (ורובם לא מוכחשים עובדתית) גדולה הרבה יותר. השיחה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס חמורה יותר מהמסרונים בין החוקר לשופטת, שלא לדבר על החשדות לשוחד, מרמה והפרת אמונים, ניגודי העניינים ועוד. לעומת זאת, הדברים המיוחסים לשופטת הם במדרג הנמוך של התנהגות פסולה.

לא תמיד צריך לחכות להכרעה של בית משפט או של היועץ המשפטי לממשלה. השכל הישר וההגינות מחייבים התייחסות ציבורית לדברים. הדברים נכונים גם לגבי כל עובד ציבור שנתפס במעשה לא ראוי ולא תקין. זה נכון לגבי השופטת ולחוקר - אבל נכון שבעתיים לגבי ראש הממשלה.

ועוד דבר: גם כאשר הפרסום הראשוני נראה חמור, צריך וכדאי לקחת רגע, לא יותר מרגע, כדי לבחון את הדברים שוב, לתת לאנשים הזדמנות להגן על עצמם, לשמוע את גרסתם, להצטייד בעורך דין. לא נכון לגזור את הדין ולקבוע את העונש, תוך שעתיים מרגע השידור בטלוויזיה, ולא נכון לחכות שנים, לפני שמגבשים עמדה ציבורית וערכית לגבי חשדות מבוססים.

אמון הציבור במערכת, שחייב תגובה מהירה (אבל לא כל-כך נחפזת) והוצאה לנבצרות של השופטת והחוקר, מחייב גם את הנבצרות של נתניהו. ושימו לב - אין מדובר בטענה שהשופטת לא מקצועית או שהחוקר לא טוב. זה לא רלוונטי. גם אם נתניהו נחשב בעינינו ראש ממשלה מצוין, הוא לא יכול לתפקד כאשר עננה של חקירות, חשדות, המלצות על הגשת כתבי אישום גורמים לכך שלחלק גדול בציבור אין בו אמון.

אם אתם חושבים שהשופטת פוזננסקי-כץ צריכה לצאת מיד לנבצרות, אז גם ראש הממשלה חייב לעשות כן.

■ הכותב הוא רקטור האקדמיה "בצלאל", מומחה למשפט ותקשורת.