ע(ו)בדים מודרניים: יש לחדש את חוק שעות העבודה והמנוחה

במדינה שבה "הכול שפיט", וסדר היום הציבורי נקבע פעמים רבות על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, בתי המשפט או המשטרה, מורגלים העיתונאים המסקרים את התחומים הללו בעבודה רבה. אולם השבוע האחרון היה בכל זאת קיצוני במיוחד. המעצרים וההתפתחויות בתיק 4000 (פרשת בזק) שבה מעורב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פרשת החלפת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לחוקר רשות ניירות ערך עו"ד ערן שחם-שביט והבדיקות וההחלטות שבעקבותיה, גרמו לנו העיתונאים לעבוד מסביב לשעון.

גם את מדור סוף השבוע התכוונתי להקדיש לשלל הפרשיות החשובות והרות הגורל הללו. אבל אז נתקלתי, אפרופו, ובמקרה, במאמר מרתק של מתן סטמרי שדן בהשפעת האינטרנט והסלולר על עולם העבודה המודרני ובזכות של העובדים להתנתק מהעבודה שרודפת אותם אל הבית.

סטמרי הוא סטודנט לתואר מוסמך במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה ומתמחה במשרד עורכי הדין ארדינסט-בן נתן-טולידאנו ושות'. מאמרו פורסם באתר כתב-העת "משפט ועסקים" של בית הסםפר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי.

בפתיחת מאמרו מזכיר סטמרי כי לפני כשנה התקבל בצרפת חוק ייחודי הקובע את הזכות של עובדים להתנתק מעבודתם בשעות הפנאי, במטרה לשמור על זכויותיהם וגם לאפשר להם לצבור כוח לעבודה. לפי המאמר, המצב בישראל רחוק משם מאוד.

סטמרי מציין כי ההגנה בישראל על זכויות עובדים היא בכללה רחבה ומשתרעת על פני חוקים ספציפיים הנקראים "חוקי מגן" ושתכליתם להגן, בין השאר, על בריאותו, רווחתו וכבודו של העובד. אולם, הוא כותב: "בהשוואה למדיניות המשפטית בצרפת, המציאות בישראל מלמדת כי הקושי להגן על זכויות עובדים טמון, בין השאר, באכיפה חלקית של חוקי המגן והתאמה במשורה של הנורמות החקוקות למציאות החיים המשתנה".

הסדרי העסקה גמישים: החוק לא התעדכן למרות השינויים

החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, שמסדיר את מספר שעות העבודה המקסימלי המותר בישראל. סטמרי מתריע כי החוק הישראלי אינו מתייחס לראשיתה של מגמה רווחת ברחבי העולם של העסקת עובדים דה-פקטו מחוץ לשעות העבודה המוגדרות, וכאשר צו ההרחבה שקובע תוספת תגמול עבור שעות נוספות ניתן לפני 28 שנים ואינו התעדכן חרף השינויים בשני העשורים האחרונים.

לדבריו, "בשל כך עובדים רבים אינם זוכים להכרה פורמלית ולתגמול כספי הולם. זאת, משום שהעבודה שמבצעים עובדים במסגרת מענה לדואר האלקטרוני או לשאלה אקראית שהובאה לידיעתם במהלך שעות הפנאי, קשה למעקב ולפיקוח באופן שניתן לכלכל אותה לתפוקה מוחשית שתזכה בתגמול - כאן מצויה אחת הבעיות המרכזיות במצב המשפטי הנוהג".

סטמרי חושב כי להסדרי העסקה גמישים שנרקמו בשנים האחרונות נוכח הרצון לשלב אוכלוסיות נוספות במעגל התעסוקה - דוגמת נשים המעוניינות לנהל קריירה ולכהן במשרות מפתח במשק הישראלי - קיימת "תרומה נאה" למגמה הבעייתית בשוק העבודה בארץ.

לפי מגמה זו, מתקיימת פלישה של ענייני עבודה והפרעה לאפשרות ניהול חיים אישיים ומשפחתיים נטולי דאגות מקצועיות לאחר שעות העבודה.

"הסדרים שתכליתם למנוע את עזיבתן של נשים את מסלולי הקריירה, במודל שזכה לכינוי 'הצינור הדולף', תוך ניסיון להתמודד עם מציאות חברתית המעודדת שעות עבודה ממושכות, שמקשה עליהן לקיים את חיי המשפחה לצד הקריירה".

נזקים בריאותיים: ההשלכות של תופעת עבודת היתר

סטמרי מוסיף ומתריע כי "הסדרי העסקה גמישים, דוגמת האפשרות לעבוד עם המחשב האישי מהבית, מהווים מתן לגיטימציה לכך שלא ניתנת חשיבות למרחב הפיזי שבו נעשית העבודה וכך גם ניתן אישור למעסיק להטריד את העובד בכל עניין מקצועי זה או אחר - במרחב הדיגיטלי". יתר על כן, לפי המאמר, רבים מכירים את התופעה שזכתה לכינוי "עבודת-יתר" והמוגדרת כ"סף מנטלי או פיסי המושג לאחר מספר רב של שעות עבודה או תנאי עבודה אחרים הנדרשים על-ידי העיסוק" - והיא נוגעת לכך שעובדים מתמכרים לעבודה עד כדי הופעתם של נזקים בריאותיים.

סטמרי כותב כי "תופעה זו רווחת יותר ויותר במדינות מערביות, שבמסגרתה עבודה ממושכת מובילה לתופעות בריאותיות חמורות לרבות השמנה, דיכאון ואירועים לבביים. התופעה נתמכת על-ידי מעסיקים המעניקים גישה נוחה לענייני העבודה, באמצעות טלפון חכם או מחשב נייד ("כלוב זהב מודרני"), אמצעים טכנולוגיים שמוענקים על-חשבון החברה בראשית ההתקשרות או במסגרת הליך של קידום בסולם הדרגות, כסוג של צ'ופר.

העובד מצדו מתחייב בהסכם משתמע להשתמש באמצעים האלה גם מעבר לשעות העבודה - דהיינו, לגיטימציה מצד הצדדים כי העובד ימשיך בעשייתו גם לאחר תום שעות הפעילות הפורמליות".

ניתוק גורף או תגמול: נדרשת הסדרה קולקטיבית

סטמרי מזכיר כי הטכנולוגיה ממשיכה לחדור ולהשפיע באופן משמעותי על חיינו - והיד עוד נטויה - לכל אורך שעות היממה ובכל מרחב שבו אנו נוכחים או פועלים. אבל הוא אינו מסתפק בהצגת הבעיות.

יש לו גם הצעות לשיפור המצב בעולם העבודה לקראת העתיד לבוא. לדבריו, "נדרשת הסדרה קולקטיבית, באופן של בחירה אם מורים על ניתוק גורף מעבודה של כלל העובדים, בהתאם למדיניות המוצהרת של הארגונים והחברות; לחילופין, הגדרת תגמול כספי כתמורה לזמינות הנוספת מעבר לשעות העבודה".

לסיכום מאמרו כותב סטמרי כי הוא סבור ש"שעות נוספות דיגיטליות" מהוות חלק בלתי נפרד מתנאי העסקה שעובד נדרש להביא בחשבון, כשהוא שוקל את ראשית העסקתו בארגון מסוים. שעות אלו, לדבריו, עשויות בחלק מהמקרים להסתכם בעשרות שעות עבודה חודשיות וזאת כאשר תוחלת החיים נמצאת בעלייה משמעותית. "כלומר, עסקינן לא רק בהיבט איכות העבודה אלא גם בכמות העבודה ושילובם יחדיו, ללא פיקוח מדינתי - הדבר עשוי להוביל לתוצאות אישיות ובריאותיות קשות מנשוא".

לדברי סטמרי, ביטוי לכך, ניתן לראות במגמה של חברות שדורשות מהעובדים שלא לעסוק בענייני עבודה מחוץ לשעות הפורמליות - הן במטרה להגן על העובד והן לשימור יעילותו ותפוקתו באמצעות צמצום השחיקה הטבעית. "חברות אחדות הנחו על כיבוי טלפונים כדי למנוע שיחות מקצועיות לאחר שעות העבודה ובסופי שבוע; אחרות מוחקות אימיילים שנשלחים לעובדים במהלך חופשתם והפניית השולח לבעל תפקיד חלופי שניתן לקבל ממנו מענה; סגירת שרתי אינטרנט או כיבוי אורות ומזגנים במשרדים", הוא כותב.

מחכים להודעה: התמכרות שנותנת לגיטימציה

לקראת סיום מאמרו כותב סטמרי כי מרביתנו פעלנו בשני צדי המתרס, באינטראקציות רבות ומגוונות שמאתגרות אותנו נוכח צורך אנושי וצפייה הדדית בסביבתנו לזמינות מתמדת, עד כדי דאגה שעה שלא ניתן מענה רגעי להודעה או לטלפון. "ואכן, מעניין יהיה לבחון כמה פעמים, במהלך הדקות האחרונות, הסתכלנו או השתמשנו בטלפון נייד כדי לחפש מישהו או שמא לא לפספס הודעה או פנייה; האם קיבלנו אימייל שציפינו לו בהקשר של לימודים ועבודה או כדי להתעדכן בחדשות היום ובנעשה בעולם.

"נתון זה מבטא יותר מכל את ההתמכרות של דורנו לטכנולוגיה ומתן הלגיטימציה האינדיבידואלית שאנו נותנים לאחרים להכתיב לנו את שגרת יומנו ושאחרים נותנים לנו להכתיב עבורם - במקום האפשרות להתמקד בקריאת ספר מוצלח באופן רציף ונטול הפרעות; בכתיבת סיפורת; באיור או בריצה, בהאזנה לקונצרט או להרצאה מרתקת".

וסטמרי מסכם: "יש לאתר פתרון ברור שיאפשר להגדיר ולחשב מחדש את אופי יחסי העבודה בפרט והמסלול שבו אנו מעוניינים לכונן יחסים אישיים עם הזולת, ככלל - כדי שנדע מהי ההבחנה הראויה במישורים החברתיים והסוציאליים בין העת לנוח לבין העת לעבוד - ולקבל בהבנה את המציאות שלפיה, לעיתים, העובד אינו זמין". חג פורים שמח.

 עובדים במרחב הדיגיטלי / איור : אייל אונגר