למעלה מעשור מאז פרוץ המחלוקת בין רשות המסים לבין איש העסקים אביב רייז, מהמשקיעים הראשונים של נועם לניר בחברת ההימורים המקוונים אמפייר אונליין שהפכה בהמשך ל"ליוורמור" - זוכה רייז לניצחון (חלקי) על רשות המסים במחלוקת סביב מיסוי הכנסות בסך כ-140 מיליון שקל שגרף עקב החזקותיו בחברה. זאת לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל חלקית ערעור שהגיש רייז על שומות מס שהוצאו לו בגין הכנסותיו בשנים אלה מדיבידנדים ומהעברת מניות של חברת ליוורמור. בכך "נחסך" לרייז תשלום מס בשיעור של כ-50 מיליון שקל.
ראשיתה של המחלוקת באמצע שנות ה-2000. רייז ומשקיעים אחרים החזיקו אז בחברת סידמור ובחברת רוקמור, אשר באמצעותן השקיעו בחברת ליוורמור, לשעבר אמפייר אונליין, של נועם לניר; ובחברת טרדל, אשר ניהלו משחקי הימורים מקוונים.
רייז היה אז דמות מוכרת בשוק ההון הישראלי, לאחר שעמד בראש מספר חברות שהקים מאז שנות ה-80. בסוף שנות ה-80' הוא הקים את חברת יורוטרסט, חברה למסחר במט"ח אשר הפכה במהלך שנות ה-90' לחברה הגדולה בארץ בתחום המסחר והייעוץ במט"ח. בתחילת שנות ה-90' החל רייז להשקיע בסטארט-אפים שונים, בין היתר בוויזקום שהונפקה בגרמניה, וב-99' החליט להשקיע כאמור באמפייר אונליין ובטרדל.
בשנת 2005 צברה טרדל עודפי מזומנים בסך כ-96 מיליון פאונד ממכירת פעילותה לליוורמור. בשנים 2005 ו-2006 העבירה טרדל לרוקמור את עודפי המזומנים שהיו ברשותה, וסכומים אלה חולקו על-ידי רוקמור כהלוואות לבעלי מניותיה לפי חלקם היחסי. בהתאם לכך קיבל רייז מרוקמור כ-4 מיליון ליש"ט בשנת 2005 וכ-2.65 מיליון ליש"ט בשנת 2006. בינואר 2007 דרשה טרדל מרוקמור לפרוע את ההלוואות הללו, מדיבידנדים שחילקה לבעלי מניותיה, באופן שבעלי המניות לא היו צריכים להחזיר את הסכומים שקיבלו בשנת 2005 ו-2006.
אופן מיסוי סכומים אלה היה הבסיס למחלוקת הראשונה בין רשות המסים לרייז. המחלוקת השנייה סבבה סביב העברת מניות ליוורמור מסידמור אליו, באופן שלאחר ההעברה החזיק רייז במישרין במניות ליוורמור.
רייז דיווח לרשות המסים על קבלת דיבידנדים בשנת המס 2007 בגובה סכומי ההלוואות שקיבל, אולם פקיד השומה תל-אביב 1 קבע כי יש לראות בסכומים שקיבל רייז מרוקמור כדיבידנדים החייבים במס בשנות המס 2005 ו-2006. עוד קבע פקיד השומה כי רייז היה בעל שליטה ברוקמור, ועל כן חייב אותו במס בשיעור 25% במקום מס בשיעור 20%.
באשר להעברת מניות ליוורמור לרייז, פקיד השומה קבע כי יש לראות בהעברת מניות ליוורמור כהכנסה מדיבידנד בסך כ-86.7 מיליון שקל, החייבת במס בשיעור 25%, מאחר שעל-פי שיעור אחזקותיו היה המערער בעל שליטה בסידמור.
רייז ערער על קביעות אלה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, תוך שהוא טוען כי לסידמור ולרוקמור לא הייתה כל פעילות כלכלית, ולא היו להן נכסים, ולמעשה הן שימשו אך "צינור" באמצעותו העביר ליוורמור וטרדל לרייז ולבעלי המניות האחרים את חלקם בזכויות בליוורמור ובטרדל.
עוד נטען כי ההשקעה במיזם האינטרנטי של משחקי הימורים בוצעה באמצעות נאמנות שיצרה "מטריה" לקבוצת משקיעים יחידים, ועל כן הוצאת המניות "מתחת המטרייה" אינה צריכה להוות אירוע מס.
עוד טען רייז כי מסיבות הקשורות במיזם ומבלי שלקבוצת המשקיעים יש יכולת קבלת החלטות, הוחלט כי עד שתתאפשר חלוקת רווחים מלאה, יעמיד המיזם חלק מהסכומים שברשותו כהלוואות למשקיעים, "דבר שיאפשר לו במידת הצורך להשיב לידו כספים אלה, ועל כן כל עוד סכומים אלה לא חולקו באופן סופי למשקיעים, לא ניתן לראות בהם כדיבידנד - אלא במועד בו היה ויתור על הזכות 'לקרוא לכסף בחזרה'".
בהתאם, נטען, בין רייז לבין רוקמור גובשו 3 הסכמי הלוואה, בהם נקבע כי סכומי ההלוואות יוחזרו לפי דרישה או בקרות אירועים מסוימים בתוספת ריבית. להבטחת החזר ההלוואות נקבע כי לרוקמור תהיה זכות לקזז מדיבידנדים להם יהיה זכאי רייז את סכומי ההלוואות. בשנת 2007 חילקה רוקמור דיבידנד חלף פירעון ההלוואות, והוא דיווח לפקיד השומה על קבלת הדיבידנד האמור והמס המתחייב בשיעור 20%.
באשר לטענה כי היה בעל שליטה בחברות, ולכן שיעור המס החל עליו גבוה יותר, טען רייז כי הוא החזיק בטרדל במישרין ובעקיפין בשיעורי החזקה אשר אינם עולים על 10%, ועל כן המס שחל עליו הוא 20% ולא 25%. עוד הוא טען כי אין לראות בקבוצת המשקיעים בחברה כ"קרובים" (ואז כאלה שיחד מהווים בעלי שליטה על-פי הפסיקה), מאחר שהוא, כמו כל אחד מהמשקיעים, החזיק בכוח להורות לנאמן לנקוט פעולות באופן עצמאי.
באשר להעברת מניות ליוורמור מסידמור אל בעלי המניות, באופן שבעלי המניות ובהם רייז יחזיקו במניות ליוורמור באופן ישיר ולא באמצעות סידמור, טען רייז כי בינו לבין רשות המסים הושג הסכם מסגרת, לפיו העברת מניות ליוורמור מסידמור לבעלי המניות תיחשב מכירה, אולם המס יחושב במועד ובהתאם לתמורה שתתקבל במכירת המניות על-ידי בעלי המניות. עוד נקבע בהסכם, לטענתו, כי אם לא ימכור מי מבעלי המניות את מניותיו עד לנובמבר 2010, תבוצע מכירה רעיונית באותו היום, והמס יחושב בהתאם לשווי המכירה הרעיונית במועד זה.
לטענת רייז, נוכח כמות המניות שאמורה הייתה סידמור להעביר לו, הוא ביקש לדחות את המועד למימוש המניות ולקבוע כי שיעור המס בו יחויב בעת מכירת המניות יעמוד על 20% ולא 25%. לטענתו, למרות שלא הייתה הסכמה באשר לנושאים אלה, הוא הסתמך על הסכם המסגרת שגובש, וחלקו במניות ליוורמור הועבר אליו בחודש יוני 2007. במכתב מיולי 2007, נטען, הודיע פקיד השומה לרייז כי לא ניתן להשלים את המשא-ומתן, מאחר שנודע לו כי מניות ליוורמור כבר הועברו אל רייז, וכל ההצעות שהיו על הפרק בטלות ומבוטלות. בנסיבות אלה, לטענת רייז, יש לראות בהסכם המסגרת הראשון - הסכם תקף.
עוד טען רייז כי הוא מימש את מניות ליוורמור בזמנים שונים במחיר ממוצע של 15 פני למניה, ולא כפי שקבע פקיד השומה בשומות - 42.5 פני למניה.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב מגן אלטוביה, קיבל שניים מתוך 3 חלקים של הערעור וקבע כי רייז לא יידרש לשלם מס בגין ההלוואות שקיבל בשנת 2005 ו-2006 וכן בגין העברת המניות בשנת המס 2007.
עם זאת, נקבע כי רייז אכן היה בעל שליטה בליוורמור], ועל כן המס שיחול עליו בנוגע לדיבידנדים בשנת 2007 יחושב על-פי שיעור המס הגבוה יותר, בסך 25%.
השופט אלטוביה ציין כי "חלק הערעורים הנוגע לקבלת הלוואות על-ידי רייז בשנים 2005 ו-2006 מתקבל; חלק הערעורים הנוגע להעברת מניות ליוורמור מסידמור למערער בשנת המס 2007 מתקבל, מאחר שמצאתי שסידמור החזיקה בנאמנות את חלקו של המערער במניות ליוורמור, ועל כן אין לראות בהעברת המניות דיבידנד בעין או אירוע מס. יובהר כי חיוב המס בגין המניות האמורות ייקבע לפי מועד מכירת המניות על-ידי המערער".
עם זאת, קבע אלטוביה, "חלק הערעורים הנוגע לשיעור המס החל על המערער בגין הדיבידנדים שקיבל בשנת 2007 נדחה, באופן שהמס בו יחויב המערער יעמוד על 25%".
בהתחשב בתוצאה ובנסיבות העניין, השופט קבע כי פקיד השומה ישלם לרייז את הוצאות הערעורים ושכר-טרחת עורכי דין בסך 85,000 שקל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
