"החתירה לזיקנה איכותית צריכה להתחיל כבר בשלב ההיריון"

בשיאי גינס רשומה ג'ין לואי קלמנט כאישה המבוגרת ביותר בעולם, שהגיע עד גיל 122 שנים ו-164 ימים, כך שזהו זהו הגבול העליון פחות או יותר, של תוחלת החיים האנושית. ממוצע השנים אמנם עלה בעשורים האחרונים במהירות, ומתקרב כיום ל-85 שנה למי שעברו את שנת חייהם הראשונה, אך חוקרים מתחילים לשאול אם אנחנו מתקרבים לגבול שלא נוכל לעבור עוד.

לרגעים, השיפור בתוחלת החיים היה מדהים ממש. בשנים 2009-2010 נוסף לתוחלת החיים הממוצעת רבעון. אם היינו ממשיכים בקצב הזה, בני ה-50 כיום היו יכולים להוסיף לחייהם עוד 12.5 שנים, כלומר לחיות כמעט עד גיל 100 בממוצע.

אלא שהקצב יורד ובמהירות. בשנים 2013-2015, נוספו פחות מ-20 ימים לתוחלת החיים בעולם המערבי בכל שנה. אצל הנשים, שתוחלת החיים שלהן מלכתחילה גבוהה קצת יותר, כמעט לא חל שיפור. נראה שהתפיסה שאימצנו לעצמנו בעשורים האחרונים, שלפיה הרפואה המודרנית תאריך את ימינו מדור לדור כבר אינה בהכרח נכונה, ומי שהיום בן 50 כנראה לא יחיה בסופו של דבר עד גיל 100.

יש מי שיטענו אולי שמדובר בחדשות טובות דווקא, לאור העול הכלכלי שמטילה הזדקנות האוכלוסייה על החברה, אולם לדברי פרופ' מייקל קאט, שמונה לאחרונה לתפקיד ראש המרכז הלאומי הבריטי לחדשנות בהזדקנות, תפיסת האוכלוסייה המבוגרת כעול בלבד היא טעות חמורה.

לדבריו, עליית תוחלת החיים, ובעיקר תוחלת החיים הבריאים, דווקא תורמת מאוד לכלכלה. "השיפור בתוחלת החיים הבריאים מאז 1970 הוסיף 3 טריליון דולר לכלכלה האמריקאית בכל שנה - כשישית מהתל"ג", הוא אומר.

בהתחשב בכך שאריכות ימים בבריאות טובה היא אחד הנכסים המבוקשים ביותר על ידי האנושות, עולה השאלה אם אנחנו משקיעים מספיק משאבים בטיפול בבריאותנו בגיל השלישי.

קאט סבור שהגישה לעניין הזה צריכה להיות משולבת. כן, צריך לטפל יותר במבוגרים, אך לא פחות חשוב מכך - צריך לטפל בצעירים, מרגע לידתם ואפילו עוד קודם לכן, בשלב ההיריון.

לדבריו, כאשר אנחנו כבר מגיעים לגיל השלישי, כוחנו לשנות את גורלנו מוגבל ולכן עלינו להיערך אליו מראש. מדובר בהיגיון בריא, כמובן, אבל לא כל גורמי המחקר והרפואה העוסקים בהזדקנות בריאה פועלים בהתאם.

 זיקנה ופערים חברתיים-בריטניה

"אפשר למנוע שליש מגורמי הדמנציה"

הנה נתון משמח, לפחות לחלקנו: "מי שבגיל 50 אינו מציג סימפטומים כמו לחץ דם גבוה, יתר סוכר בדם, משקל יתר, שומנים בדם, שתיית אלכוהול מרובה, עישון, חולשת שרירים המתבטאת ביכולת להפעיל לחץ באמצעות היד על עצמים שונים, וסרטן, וכמו כן הוא אינו נמנה עם מעוטי ההשכלה, יש לו סיכוי של 50% לא לסבול מהתסמינים הללו גם בגיל 85, כלומר להיות קשיש בריא".

לדברי קאט, שליש ממקרי הדמנציה, מקורם בגורמים שניתן למנוע אותם, כמו שבץ מוחי זעיר, הנגרם מחסימת כלי דם כתוצאה מגורמים דומים לאלה המובילים למחלות לב. מחקר נוסף שהוא מציג מראה כי ירידה של 15 ק"ג במשקל יכולה להוביל לנסיגה בסוכרת מבוגרים אצל 86% מהחולים. "אם זו הייתה תרופה, כולם היו נוטלים אותה", הוא אומר.

חברה שמעוניינת שאזרחיה יתבגרו בבריאות צריכה לדברי קאט לשים לב גם להבדלים הסוציו-אקונומיים. "הפערים החברתיים בגיל שבו הזיקנה מתחילה להתבטא כמגבלה גופנית הם אפילו גדולים יותר מהפערים בתוחלת החיים הממוצעת", הוא אומר. "בעיר יחידה, כמו ניוקסל, יכולים להיות הבדלים עצומים בין שכונות מבחינת הגיל הממוצע שבו ההתבגרות הכרונולוגית מתבטאת בהתבגרות פיזית".

גם בעיר כזאת, שהיא עיר ממוצעת למדי באנגליה, בשכונה עשירה אדם יכול להיות קשיש פעיל ויעיל עד גיל 74, בעוד שבשכונה ענייה יותר באותה עיר, הזיקנה תתבטא במגבלה כבר בגיל 64.

הגורמים לכך הם רבים: זיהום סביבתי, פשע ואלימות, מתח נפשי ודיכאון, חוסר נגישות לשירותי בריאות וחוסר ידע כיצד לנצל שירותי בריאות גם אם הם קיימים בסביבה, חוסר פניות וחוסר משאבים לטיפוח הבריאות בגיל צעיר. לדעת קאט, אלה הגורמים שלמדינה הכי כדאי להשקיע בהם משאבים, משום שהפערים בין השכונות מעידים באופן הברור ביותר על כך שאלה גורמים שניתנים לשינוי.

המכון מסתכל גם על פריצות דרך במחקר הזיקנה?

"בהחלט. יש פריצות דרך מדהימות הנוגעות להבנה כיצד תאים מזדקנים, וכיצד ניתן להתערב בכך. אני בהחלט רואה עתיד לעולם הפארמה בתחום הזה. בעשורים האחרונים ישנה התפתחות של ההבנה כיצד תאים נהיים סנסנטיים, כלומר אינם יכולים עוד להתרבות. אנחנו בוחנים את האופן שבו שיעור התאים הללו מתבטא בפועל בזיקנה כפי שאנחנו חווים אותה".

לפני שמונה לעמוד בראש מכון החדשנות בהזדקנות, קאט מילא תפקידים מרכזיים באקדמיה ובתעשייה. בין היתר, עבד בחברת המזון והקוסמטיקה יוניליוור, ואחד המחקרים המעניינים שלו עסק בקשר בין המראה החיצוני של הנבדקים לבין האופן שבו הם מזדקנים מבחינה פיזית.

"ביקשנו לראות איזה מבין האלמנטים הפיזיים של הזיקנה אכן מנבא את המצב הבריאותי הפיזי, וראינו שהקורלציה לא רעה. תוך כדי כך ראינו שהמראה החיצוני הוא גורם מוטיבציה מאוד משמעותי להתנהגות פרו-בריאותית, אפילו במקרים שבהם הבריאות עצמה אינה מצליחה להיות גורם מניע.

"בימים אלה אנחנו מפתחים בינה מלאכותית שנועדה לנבא את הגיל הנתפס של אדם, מתוך מחשבה שניתן ללכת הפוך - להבין מה במראה החיצוני של בני אדם משפיע על התפיסה שלהם כמבוגרים יותר, ולחקור את הגורמים הביולוגיים של אותה תופעה המתבטאת במראה. כך אולי נוכל להבין דבר מה חדש לגבי מנגנון ההזדקנות".

גם המבוגרים שותפים בעיצוב של המחקר

במחקר החוויה החברתית-פסיכולוגית של הזיקנה יש שתי גישות מתחרות: האחת היא גישת ה-Disengagement הוותיקה, שהוגדרה עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי החוקרים ויליאם ארל הנקי ואליין קאמינג, ולפיה מבוגרים מאבדים בהדרגה עניין בעולם שסביבם המשתנה בקצב שהם אינם יכולים לעכל. הם הולכים ומצטמצמים אל תוך ביתם, וגם העולם בהדרגה מאבד עניין בהם. יש אפילו מי שמאמין כי זה מהלך העניינים הטבעי.

הגישה האחרת נובעת מתיאוריית ה-Activity, ולפיה מהלך העניינים הזה אינו טבעי ואינו חד כיווני, אלא "מחלת זיקנה" שיש להילחם בה כפי שנלחמים בסוכרת או פרקינסון. ככל שמבוגרים פעילים ומעורבים יותר, כך ההתבגרות נעימה ובריאה יותר.

בהמשך לגישה הזאת, פרופ' קאט סבור שבכל ניסיון התערבות בחייהם של מבוגרים, יש לשתף את קבוצת היעד עצמה בתכנון ההתערבות ובהטמעתה. לדבריו, הגישה הזאת חשובה במיוחד כשמדובר באוכלוסייה של מבוגרים, שאחד החששות המוצדקים שלהם הוא שהם הופכים להיות לא רלוונטים אפילו בקבלת ההחלטות שמשפיעות על חייהם.

לפי גישת המכון הבריטי, המכונה גישת Voice, "יש לערב את הציבור במחקר ובחדשנות, להשתמש בידע, בתובנות ובניסיון החיים של הקהילה, כדי לשפר את המיקוד של כל מחקר או חדשנות".

בהתאם לכך, המכון מפעיל רשת של מתנדבים מבוגרים המגויסים להשתתפות פעילה במחקרי המכון בכל שלביהם, מתוך תפיסה שיכולה להיות להם תרומה בעלת ערך וכי שילובם במחקר יכול לתרום גם לתחושתם שהם ממשיכים לעצב את עולמם.

איך מעצבים מטבח לכל הגילאים

ההשתתפות בקהילת המתנדבים כוללת סדנאות הכשרה שבהן לומדים המתנדבים על האתגרים האופיינים לגיל המבוגר, כלומר על האתגרים שהם עצמם חווים או עומדים לחוות; השתתפות בקבוצות מיקוד לשם תכנון המחקר וההתערבות של המכון; והתנדבות בעריכת המחקר בפועל באמצעות ראיונות, הגעה לבתי מבוגרים אחרים כדי להטמיע אצלם טכנולוגיות מחקר או תמיכה וכדומה. המתנדבים בקהילה הם לפעמים גם מושאי המחקר, למשל, הם עונים על סקרים מקוונים או עוברים הכשרה בשימוש טכנולוגיות חדשות כמו צילום בסמארטפון, לשם תיעוד חיי היומיום שלהם לצורכי המחקר.

תחום פעילות נוסף של המכון הוא תכנון עירוני המותאם לגיל השלישי ולגיל הרביעי. ב-2018 הוא צפוי להקים חמישה מתחמי דיור מוגן למבוגרים שיתנדבו לגור בהם וישמשו גם כסביבת בדיקה לתובנות המחקריות של המכון.

לאחרונה ערך המכון תחרות נושאת פרסים בקרב סטודנטים לאדריכלות לעיצוב "מטבח רב-גילי", כלומר מטבח שבו אנשים מכל הגילים יכולים לבשל ולשהות יחד.

מתברר שאחד המכשולים העומדים בפני בניית מטבח כזה הוא תפיסות שונות של בני דורות שונים לגבי האופן שבו צריך להיראות מטבח וההרגלים הנכונים סביב בישול וצריכת מזון. הזוכים בתחרות יוכרזו בקרוב.

המכון לחדשנות בהזדקנות
מנהל: פרופ' מייקל קאט
פעילות: מיזם משותף של אוניברסיטת ניוקסל וממשלת בריטניה, שנועד לשלב בין מחקר מדעי ופיתוח שירותים חדשים לגיל השלישי
תחומי המחקר: כלכלה, תכנון עירוני, תעסוקה, קמעונאות ומוצרי צריכה, שירותים עירוניים, שירותי פנאי, אדריכלות ותכנון עירוני, איכות הסביבה, תחבורה, חינוך והשכלה, תקשורת ובריאות
תקציב: 40 מיליון ליש"ט
עוד משהו: רשת של מתנדבים מבוגרים מסייעת בתכנון המחקר ובהטמעתו