מי יפסיד במלחמת סחר בין ארה"ב לסין, והאם מישהו ינצח?

לפני חודשים אחדים עזב סטיב באנון את הבית הלבן. באנון, איש הימין הקיצוני, היה יועצו האסטרטגי של טראמפ, האידיאולוג, אבל גם איש מעשה עם השפעה בשטח, מאדריכלי הניצחון של טראמפ בבחירות, והמנטור שלו. באנון עזב את הבית הלבן, אבל הבית הלבן לא עזב אותו. רוחו עדיין מרחפת על הבית הלבן ועל נשיא ארה"ב.

האידיאולוגיה של באנון קובעת שיש לייבש את ביצת "וושינגטון", להחזיר את ארה"ב לגדולתה ולא לחשוש מלייצר כאוס. זאת, מחשיבה שמתוך הכאוס, שלא לומר חורבן, תצא ארה"ב כשידה על העליונה.

הכאוס מלווה את טראמפ מיומו הראשון בבית הלבן, ודי להזכיר בעניין זה את מצעד המינויים והפיטורים שהוא ביצע בתפקידי מפתח, עד לנקודה הנוכחית, שבה דומה שהוא ברא את הבית הלבן ואת עוזריו הקרובים בדמותו ובצלמו, לפחות נכון לרגע זה. טראמפ נראה כמי שנהנה מהתגובות של יריביו, הוא נהנה מאווירת הכאוס וחוסר הסדר שהוא מכניס - כמו ילד שובב שמנסה לבחון את הגבולות של הוריו לחוסר הסדר והבלגן שיצר בחדרו.

תיאוריית הכאוס גורסת קיומה של חוקיות מעגלית בת ארבעה שלבים בהיסטוריה האנושית, ובכלל זה האמריקאית. השלב הרביעי הוא בכל פעם שלב משברי, לקראת כינונו של דור (שלב) טוב יותר.

ארה"ב, לפי גישה זו, מצויה כיום בשלב הרביעי, שלא היה מתאפשר אלמלא המשבר הגדול של 2008. כדי לעבור לשלב הבא, צריך להרוס את הסדר הנוכחי-הישן, ולכונן סדר חדש.

המטרה הזו תושג בדם ואש. אין להירתע מהריסת מוסדות השלטון ומניתוק בריתות והסכמים פוליטיים וכלכליים; אין להירתע מעימות גדול בין המערב, קרי ארה"ב, לבין המזרח, בין שמדובר במזרח אירופה (רוסיה) ובין שמדובר במזרח התיכון (איראן), או במזרח הרחוק (סין). הגלובליזציה, והפתיחות בסחר ובגבולות (מקסיקו למשל), משרתות את החברות, ובעיקר את המגה-חברות הבינלאומיות, ופוגעות בעובדים האמריקאים (הלבנים), המשתכרים מעט.

זהו באנון - איש ששונא את הקיים, ואובססיבי ברמה משיחית לגבי ההכרח לייצר כאוס כדי להגיע לעולם טוב יותר. זה האיש שמשפיע על תפיסת עולמו ועל הלך הרוח של הנשיא טראמפ - גם כשהוא איננו בבית הלבן - באמצעות הפילוסופיה הלאומנית שלו (America First).

מי שלא התייחס לדונלד טראמפ ברצינות קיבל פוליטיקאי שאינו משתייך לזן המקובל, בלשון המעטה. זה נכון לגבי ציוציו התכופים בטוויטר וזה נכון לגבי אמירותיו המאוד לא פוליטיקלי קורקט. זה נכון גם לגבי העובדה, כך מתברר, שהוא מתכוון ברצינות לקיים את כל מה שהבטיח במסע הבחירות שלו - אם זה בנושא אובמה קר, אם ברפורמת המס הגדולה שלו, ועכשיו גם בהנהגת סוג של מדיניות פרוטקציוניסטית, הדבר שממנו פחדו השווקים יותר מכל מרכיב אחר בתוכניותיו. תיאוריית הכאוס מתכתבת היטב עם מהלכיו של טראמפ בהקשר זה.

ארה"ב - כבר שנים הפראיירית של העולם

רבים לא האמינו שטראמפ מתכנן למלא גם את החלק הזה של התוכנית הכלכלית שלו, אבל הולך ומתברר שהוא נחוש לעשות זאת, למרות התגובה השלילית של השווקים.

מדוע טראמפ עושה זאת? מהי עמדתה של ארה"ב בנושא, ומהי עמדתה הנגדית של סין? עמדתה של ארה"ב "פשוטה". ארה"ב, אומר טראמפ, הייתה בעשרות השנים האחרונות ה"פראיירית" של העולם, לא רק של סין. מדינות רבות, ובמיוחד סין, ניצלו אותה ואת המנהיגות הכושלת שלה.

המחיר שארה"ב שילמה על כך היה גבוה. מספר העובדים האמריקאים שאיבדו את מקום עבודתם - בשל העבודה הסינית הזולה ושיעור המכסים הגבוה על תוצרת אמריקאית (ולא בשל רובוטיקה, למשל) - עומד על 2 מיליון איש לפחות. התוצאה האחרת היא גירעון מסחרי עצום של ארה"ב בכלל, ומול סין (שני שלישים מהגירעון) בפרט.

נוסף על כך, ולא פחות חשוב, סין מפירה את כללי הסחר ההוגן גם לאחר הצטרפותה לארגון הסחר העולמי. היא נוקטת פרקטיקות פסולות, שמקשות על חברות אמריקאיות שמבקשות למכור בסין, ושמה את ידה על טכנולוגיות אמריקאיות מתקדמות, ולמעשה גונבת אותן. אם לא די בכך, היא עושה מניפולציות במטבע שלה כדי להשיג יתרון תחרותי.

העמדה הסינית הנגדית מכחישה מכל וכל את טענת המניפולציות וגניבת טכנולוגיות וקניין רוחני. להיפך - ארה"ב, לדבריה, עשתה מניפולציות באמצעות הזרמה אדירה של כספים לשווקים. סין גם חולקת על המספרים שמספקת ארה"ב, בטענה שהמדידה מטעה, שכן ארה"ב אכן מייבאת לא מעט מסין, אבל חלק גדול מזה נרשם כיבוא מסין רק משום שהמוצרים הורכבו בסין, לאחר שיוצרו בכלל במקומות אחרים.

בכלל, אומרת סין, חוסר האיזון בסחר נובע מכך שהמשק הסיני יעיל ותחרותי, מה שאינו נכון לגבי ארה"ב. סין, בניסיון לפייס את האמריקאים, מצביעה על כך שכבר כיום היא המממנת הזרה העיקרית של הגירעון התקציבי האמריקאי, באמצעות רכישת אג"ח ארה"ב. לטענתה היא תרמה לאינפלציה נמוכה בארה"ב, ועם העלייה ברמת החיים בסין - קרי, צריכה מוגברת - הגירעון ביחסי הסחר צפוי לקטון.

אז מה היה לנו בשטח עד היום? סדרה של מהלכים אמריקאיים, ותגובות נגד של הסינים שנועדו לפגוע, בין היתר, בבטן הרכה של טראמפ ותומכיו (ר' תרשים). זאת, במטרה לייצר לחץ פנימי בארה"ב, שיניא את טראמפ מלהמשיך במהלכיו.

במידה מסוימת סין מצליחה בכך. החקלאים חוששים מאובדן שוק שאותו הם בנו במאמצים רבים. גם לשכת המסחר האמריקאית והאיגוד הארצי של התעשיינים לוחצים, אבל קשה להניח שמחאת "טראמפלנד" תשפיע על הנשיא, שכן מנגד יש רבים מתומכיו שהם מתנגדי גלובליזציה מובהקים, והמהלכים שלו מלהיבים אותם.

טראמפ טוען, כי המפסידה היחידה ממלחמת סחר בין ארה"ב לבין סין תהיה סין, שכן לארה"ב אין מה להפסיד אחרי שסין רוששה אותה.

על פניו, אכן נראה שכגרסת טראמפ - סין היא זו שתיפגע יותר. סין תלויה כיום בארה"ב יותר משארה"ב תלויה בה. הסיבה: היצוא שלה לארה"ב מהווה 19% מכלל היצוא שלה, בעוד שהיצוא של ארה"ב לסין מהווה רק 8.5% מכלל היצוא של ארה"ב.

גם במספרים אבסולוטיים סין מייצאת לארה"ב הרבה יותר משארה"ב מייצאת לסין, ולכן סין, לפחות באופן פוטנציאלי, פגיעה יותר.

יתרה מזו: החשיבות של יצוא בכלל עבור סין גדולה לאין שיעור מהמשקל של היצוא האמריקאי במשק האמריקאי. אבל בזה לא נגמר הסיפור. הכלכלה הסינית חייבת חלק לא קטן מהקפיצה שעשתה למדיניות שמאלצת חברות אמריקאיות שמבצעות השקעות בסין לקחת שותף סיני, שדרכו הממשל הסיני מקבל "בחינם" טכנולוגיות מתקדמות ביותר, כמו גם באמצעות רכישת חברות אמריקאיות על-ידי חברות סיניות.

אם הממשל האמריקאי ילך רחוק, באופן שימנע רכישות כאלה, ואם - אף יותר מכך - הוא יאסור על חברות אמריקאיות להשקיע בסין תחת כללי הממשל הסיני, יכול הדבר להוות מהלומה לסין.

בעידן שבו משקל הסחורות בסחר העולמי נמצא בירידה, ומשקל השירותים, שכוללים את סוגיית הקניין הרוחני, מצוי בעלייה מתמדת, המשמעות אף גדולה יותר.

האם ארה"ב תלויה בסין? במישור התיאורטי כן, שכן סין מחזיקה כ-1.3 טריליון דולר באג"ח ממשלת ארה"ב, סכום המהווה כ-40% מיתרות המטבע של סין, כ-9% ממלאי (היקף) איגרות החוב הממשלתיות של ארה"ב ושיעור כפול לערך מסך החזקות מדינות זרות באג"ח ממשלת ארה"ב.

סין יכולה למכור חלק מהאג"ח, מה שפחות סביר, ו/או לחדול מלרכוש אותן - מה שיותר סביר, והדבר יכול להעיק על השוק הזה, בתקופה שמצטלבת עם מדיניות הפד לצמצם את מאזנו, ובכך להאיץ את תהליך עליית התשואות בשוק איגרות החוב האמריקאיות. זאת, גם בלי העלאות ריבית יזומות על-ידי הפד, ועם אפקט דומה, ואולי אף יותר חזק, על המימון העתידי של החוב האמריקאי המתעצם, ועל שוק המניות, לשלילה כמובן. קשה להניח שסין תבחר בדרך זו, שתפגע גם בה.

סין יכולה לפגוע בארה"ב על-ידי חידוש מלחמת המטבעות, ולנסות לקזז חלק מהשפעת המהלכים האמריקאיים על-ידי פיחות יזום של היואן, והשגת יתרון תחרותי באופן הזה, אופן שירגיז מאוד את טראמפ, שכבר במערכת הבחירות שלו האשים את סין והגדיר אותה כמניפולטורית של שערי חליפין. פיחות יזום של היואן בשלב זה, כתמונת ראי משמעו התחזקות הדולר, וזה מנוגד למדיניות הדה-פקטו של ארה"ב, שבכוונתה להחליש את הדולר.

האם לארה"ב באמת אין מה להפסיד?

אבל, פוטנציאל הפגיעה של סין בארה"ב לא מוגבל לתחום הכלכלי הטהור. קיימת שורה ארוכה של נושאים גיאופוליטיים שבהם יכולה סין לעשות שימוש ביכולותיה באופן שיזיק למדיניות האמריקאית. זה נכון לגבי צפון קוריאה, זה נכון לגבי איראן וזה נכון גם לגבי סוגיית טייוואן (טראמפ "מפלרטט" איתה), ונושא ים סין הדרומי. בכל אלה ארה"ב זקוקה לרמה כזו או אחרת של שיתוף פעולה מצדה של סין.

בסיכומו של דבר, לארה"ב, בתפיסתו של טראמפ, אין מה להפסיד. את מה שהיה לה להפסיד היא כבר הפסידה ב-30 השנים האחרונות. עכשיו תורה של סין להפסיד.

כמה שזה נכון, זה גם לא נכון. העולם כולו יפסיד, כולל - ולא מעט - ארה"ב. מלחמת סחר של הכול בכל פירושה כאוס. במלחמה כזו אין מנצחים, יש רק מפסידים.

אז לאן זה הולך מכאן? האם טראמפ מנהל מלחמה ששייכת לעבר? ומה יהיו נזקיה של מלחמת סחר כוללת, אם אכן תתפתח? על כך בכתבה הבאה.

עד כמה הגירעון המסחרי מול סין מהווה בעיה?

גירעון מסחרי (או עודף מסחרי) אינו נובע רק משיעור המכסים שמטילה מדינה אחת על רעותה. הוא נובע גם משערי החליפין, גם מכושר התחרותיות של כל אחד מן המשקים, וגם מקיומם או מהיעדרם של אוצרות טבע, דוגמת נפט, משיעור החיסכון, או לחלופין, שיעור הצריכה של הציבור בכל אחת מן המדינות.

חלק מהבעיה של הגירעון בסחר האמריקאי, צריך להודות, נובע מצירוף של שלושה גורמים - ירידה בכושר התחרותיות של המשק היצרני האמריקאי במהלך שני הדורות האחרונים; תיאבון צריכה גדול של הציבור האמריקאי, שמשמעו יבוא גדל; וכן, העובדה שהמגזר העסקי בארה"ב היה שנים רבות מוכוון פנימה, אל הצרכן האמריקאי, שמילא את צרכיו ואת כיסיו, והיה הרבה פחות מוכוון יצוא.

הגירעון המסחרי של ארה"ב מול סין הוא אמנם גדול במיוחד, אבל לארה"ב יש גירעון כמעט מול כל מדינה אחרת, לרבות מדינות האיחוד האירופי. בכלל, עולה השאלה עד כמה חשוב הנושא של גירעון הסחר. יש המפקפקים בכך.

נוסף על כך, הכלכלן, זוכה פרס נובל, פול קרוגמן, אנטי-טראמפ מובהק, טוען שאמנם סין היא האיש הרע של הכלכלה העולמית, אבל בו בזמן הוא מצביע על כך שלסין כבר אין עודף שוטף גדול. לפני עשור הוא עמד על כ-9% במונחי תמ"ג, וכיום הוא עומד על 1.4%, ואילו הגירעון של ארה"ב במונחי תמ"ג דווקא ירד מאוד בשנים האחרונות, ועומד כיום על 2.4% בלבד.

סין וטראמפ: היסטוריה של היחסים

מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב:

טראמפ מאשים את סין כמניפולטורית של המטבע (שער החליפין), ובכך שהיא גוזלת את העבודה מהעובדים האמריקאים

טקס ההשבעה של טראמפ:

Buy American America First -

אוגוסט 2017:

בקונגרס האמריקאי מתחיל דיון בחקיקה שתגדיל את סמכויות המועצה לבחינת השקעות זרות בארה"ב, לנוכח האיום על הביטחון הלאומי

דצמבר 2017:

מכס על מכונות כביסה ופאנלים סולאריים מתוצרת סין. מהלך שולי שעובר בשקט

ועידת דאבוס, בירת הגלובליזציה:

טראמפ: "המסחר צריך להיות הוגן. לא נמשיך לעצום עיניים נוכח התנהלות בלתי הוגנת. לא נשלים יותר עם גניבה מסיבית של קניין רוחני, סבסוד לתעשייה ותכנון כלכלי נרחב של המדינה (קרי, סין, מבלי להזכיר את שמה)"

תחילת מארס 2018 טראמפ מצהיר על כוונה להטיל מכסי מגן על יבוא לארה"ב של פלדה (בשיעור של 25%) ואלומיניום (10%), וחותם על צו בעניין זה

סין מגיבה בהטלת מכס על יבוא מארה"ב, שהיקפו 3 מיליארד דולר, מתוך יבוא שנתי מארה"ב בסך כולל של 120 מיליארד דולר: פירות טריים ומיובשים, יין ועוד

טראמפ מודיע על כוונה להטיל מכס על 1,300 מוצרי תעשייה וטכנולוגיה סיניים, שהיקף היבוא השנתי שלהם לארה"ב מסתכם בכ-50 מיליארד דולר. זאת, בכפוף לשימוע ולדיון ציבורי. בין המוצרים: תרופות, תעופה, שבבים

סין מגיבה בהודעה שתטיל מכס בשיעור של 25% על 106 מוצרים בהיקף כולל, איך לא, של 50 מיליארד דולר, וביניהם פולי סויה, רכבים, כימיקלים ומטוסים, ופוגעת בבטן הרכה של טראמפ ושל בוחריו

טראמפ מודיע על כוונה להטיל מכסים נוספים על סחורות, בהיקף של לא פחות מ-100 מיליארד דולר

סין מגיבה אנחנו לא רוצים מלחמת סחר, אך לא נירתע ממנה אם ארה"ב תמשיך בכך

טראמפ מפויס?

"נישאר חברים טובים"

● הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.