עוד לפני ההחלטה על הגרעין: סכסוכי עבודה מתפשטים באיראן

המחאה המתרחבת נגד המעסיקים מצטרפת לשרשרת של מחאות ברפובליקה המוסלמית, שנובעות ממתחים חברתיים, כלכליים ופוליטיים • המתחים האלה רק יחריפו אם הנשיא טראמפ יממש את איומיו להוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין

קונים בשוק בטהרן / צילום: רויטרס
קונים בשוק בטהרן / צילום: רויטרס

המורים בעיר יאזד במרכז איראן שובתים. עובדי פלדה וצוותי בתי חולים הפסיקו את העבודה בעיר אחווז בדרום מערב המדינה. עובדי רכבת הפגינו ליד טבריז. איגוד נהגי אוטובוסים בטהרן נאבק בחברות הפרטיות ששולטות בהרבה נתיבי נסיעה עירוניים.

אלו הן דוגמאות למאות מקרים של סכסוכי עבודה באיראן, שמעידים על תסכול מעמיק מן המצוקות הכלכליות. העובדים פונים לא רק נגד מעסיקיהם, אלא גם נגד הממשלה. הלחצים מצטברים על המנהיגים שהבטיחו ולא קיימו זמנים כלכליים טובים יותר בשנתיים שבהן הוסרו העיצומים הבינלאומיים אחרי חתימת הסכם הגרעין עם איראן.

המתחים הללו רק יחריפו אם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יממש הערב (ג') את איומיו להוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין. מהלך כזה יחזיר את העיצומים על הכלכלה האיראנית שממילא שרויה על הקרשים.

הבעיות של איראן
 הבעיות של איראן

מחיריהם של ביצים, בשר ולחם עולים ביותר מ-10% בשנה, ומעיקים עוד יותר על הצרכנים. האבטלה הרשמית היא כ-12%. הריאל האיראני צנח מול הדולר, מה שייקר מוצרי יבוא ואילץ את הבנק המרכזי להתערב בשוק המט"ח באפריל. רק מחירי הנפט העולים מספקים כמה רגעי הקלה, אבל הצרכנים אומרים שהם לא מרגישים את התועלת בכך.

מאות מיליוני דולרים שהתקבלו מהסכם הגרעין הושקעו במימון המעורבות הצבאית של איראן בסוריה, ובתמיכה בחיזבאללה בלבנון, במקום בכלכלה הלאומית, אומרים מבקרי ההסכם.

סכסוכי העבודה באיראן מרחיבים קואליציה של מחאות ברפובליקה המוסלמית, שנובעות ממתחים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. בדצמבר ובינואר, אנשים נהרו לרחובות לשבועיים של הפגנות, שהוצתו בשל מחיקת פיקדונות חיסכון במוסדות פיננסיים כושלים. המחאות, שהיו הגדולות במדינה מאז 2009, דוכאו בכוח.

מאז, נשים העלו לרשתות החברתיות תצלומים שמראים אותן משליכות את צעיפי הראש שהן חייבות לעטות לפי החוק. בעלי פיקדונות שרומו עדיין מתארים את מה שקרה להם, והעובדים ממשיכים לדרוש את מה שמגיע להם. הכעס הרוחש שמבטאים המפגינים והמוחים נובע מן התחושה שהאליטה המושחתת והמורמת מהעם יונקת את עושרה של המדינה.

"הפער החברתי עומד להתפוצץ", אמר עליריזה סגאפי-חורסני, מזכיר ארגון זכויות העובדים באיראן. "אין שום תוכנית כלכלית".

הממשלה בראשות הנשיא חסן רוחאני, שכפופה למנהיג העליון האייטוללה עלי חמנאי, לא מצליחה להתמודד עם התלונות הרבות. חמנאי אמר בפברואר שאויביה של איראן - ההגדרה המקובלת לארה"ב ולישראל, וכן קבוצות מתנגדי משטר - יצרו את התסיסה בקרב העובדים.

מהומות העבודה התבררו כמסוכנות לסטטוס קוו בעבר. השביתות במגזר הנפט לפני מהפכת 1979 שהאטו את הפקת האנרגיה לקילוח דק שחקו את בסיס הכוח של השאה המנוח, ואפשרו את הדחתו.

מנהיגי הרפובליקה המוסלמית החדשה דיכאו את איגודי העובדים העצמאיים, שנתפסו כאיום פוטנציאלי על המשטר. לאיראן יש מועצות עבודה מוסלמיות בחסות המדינה, שאינן נתפסות כעצמאיות ולא ממשלתיות. כמה ממנהיגי האיגודים העצמאיים צפויים תמיד להיעצר.

מצבם הכספי של עובדי צווארון כחול במדינה לא השתפר בהרבה בארבעת העשורים שחלפו מאז המהפכה. הכנסת משפחות עירוניות מסתכמת ב-800 דולר בחודש בממוצע, ושכר המינימום הוא 200 דולר בחודש.

"איפה בעוד מקום בעולם, עובד ששכרו נמוך בהרבה משכר המינימום ממשיך לעבוד בכפייה של המשטרה?", אמר פעיל האיגודים ג'עפר אזימזאדה בווידאו שהועלה בשירות המסרים טלגרם. "זה פשע. זו עבדות".

תמיכה חודשית במזומן לצרכנים הופחתה בשנים האחרונות בתגובה לירידת מחירי הנפט, לפני שהפרלמנט החזיר אותה בפברואר, בעקבות המחאות. אבל רבים שרשומים כעובדים אינם מקבלים את הקצבה הזו.

"אנחנו לווים כספים בתקופות שלא מחלקים את המשכורות", אמר ריזה רחשאן, פעיל איגוד. "יש לי עובדים שסובלים מסוכרת ומבעיות לב, והם אינם יכולים להרשות לעצמם את הטיפולים".

השביתות פגעו בחברות שתחת הלחצים הכספיים שלהן הן חדלו לשלם משכורות וקצבאות פנסיה. כמה שביתות אורגנו נגד חברות ממשלתיות לשעבר, שעברו לידיים פרטיות ומצבן קשה. בעלים רבים של חברות כאלה מקושרים לממסד הפוליטי והדתי, כולל משמרות המהפכה, שהם כוח צבאי בעל אינטרסים כלכליים רחבים.

מאחר שפעילות האיגודים העצמאיים אסורה, העובדים מתקשים להסכים על הדרישות שלהם ועל האמצעים להשיג אותן. מעצרים של עובדים גוררים בדרך כלל עוד מחאות והפגנות, עם דרישה נוספת לשחרור העמיתים הכלואים.

"במדינות אחרות העובדים שילמו מחיר גבוה תמורת זכויותיהם - הם לא קיבלו אותן בחינם ובקלות", אמר רחשאן. "גם אנחנו נמשיך להילחם באמצעות שביתות, מחאות, עצומות, רשתות חברתיות והאינטרנט".