השופט רון שפירא: החוק למניעת הטרדה מינית - תקלת חקיקה

נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה בכנס לשכת עוה"ד באילת: "החוק למניעת הטרדה מינית לא היה צריך להיות במישור הפלילי המובהק, אלא מתאים להליך אזרחי. אני גם לא בטוח שנכון לתת לנפגע את זכות הבחירה אם להגיע להסדר כספי עם הפוגע במקום הליך פלילי"

השופט רון שפירא / צילום: מיכה ברקמן
השופט רון שפירא / צילום: מיכה ברקמן

במסגרת פאנל שהתקיים היום (ג') בכנס לשכת עורכי הדין באילת, העוסק בנושא של יישוב מקרים של פגיעה מינית באמצעות הסדרים מחוץ לכותלי בית המשפט, התייחס לנושא השופט ד"ר רון שפירא, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ואמר: "כחברה יש לנו בעיה שאנחנו יצרנו לעצמנו סטנדרט - או שהמעשה הוא פלילי, או שהוא כשר. יש מעשים שהם לא פליליים, והם לא ראויים. מי שיצר לטעמי את הסטנדרט הזה, הם הפוליטיקאים". 

בנוגע לנפגעים/ות שבוחרים/ות בפתרון של הסדר כספי עם הפוגע, במקום הליך פלילי, הסביר השופט שפירא מדוע הוא מתנגד לשיטת הפעולה הזאת: "לא כל ענייני המין היו צריכים להיות הליכים פליליים. החוק למניעת הטרדה מינית זאת תקלה חקיקתית. הוא לא היה צריך להיות במישור הפלילי המובהק, אלא מתאים להליך אזרחי. אני גם לא בטוח שנכון לתת לנפגע את זכות הבחירה. ישבתי במאות תיקים, בהם המון אנשים היו מוכנים לתת המון כדי להימנע ממשפט, ואני מדבר על נפגעי עבירה, ויש המון נאשמים שהיו מעדיפים הסדרים, כדי לחסוך מעצמם את ההרשעה. אך בעיניי, כשיש מעשה שהוא פלילי מובהק, לא הייתי רוצה להשאיר את הבחירה לנפגע/ת. יש משמעות חברתית לתיוג המעשה ככזה". 

עוד הוסיף השופט שפירא כי "אני מאוד מודאג מהליכים שאנחנו לא יודעים מה הלך שם, כי הם מחוץ לפיקוח הציבורי. זה מדאיג לא רק בהיבט של עבירת המין. אם למשל בתאגיד פיננסי גדול נסגרת עסקה בין נפגעת עבירת מין לבין בעל תפקיד בכיר, אני לא יודע מה היה שם, וזה מאוד מדאיג אותי, כי ברור שיש שם פערי כוחות, ואדם עם כוח ואמצעים כספיים יכול להגיע להסדר.

"זה מטריד אותי לא רק במישור המיני, כי אם מתנהלים ככה, אז זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בקבלת החלטות פיננסיות, כי זה מלמד על צורת התנהגות. לכן הייתי רוצה שזה יהיה בפיקוח שיפוטי, גם בהליכים של צדק מאחה, מוסדות של גישורים, יחידות סיוע - זה עדיין נמצא באיזשהו פיקוח. בסופו של דבר, במקרים הפליליים המובהקים, שיש לנו אינטרס ציבורי לא רק בשיקום אלא גם בתיוג העבריין, באזהרת הציבור מפניו, וזה מעבר לעונש. חשוב שבן אדם יהיה לו את התיוג, ונוכל לפקח עליו".

יחד עם זאת, שפירא הדגיש כי "היה ראוי לטפל גם בחלק של מערכת הרווחה. צריך להבין שמערכת המשפט לא יכולה לפתור את כל החוליים בחברה, יש דברים שהיא יכולה לעשות, אבל היא לא פותרת את כל הבעיות החברה".

ח"כ פדידה: "יש לאפשר לנפגעת לבחור"

ח"כ לאה פדידה מהמחנה הציוני סוברת כי דווקא יש לאפשר לנפגעות לבחור לאיזה הליך לגשת: "הבחירה היא של הנפגעת, אם היא בחרה בהליך של הסדר, במקום בהליך פלילי, צריך לכבד את זה. אם היא בחרה בהליך של יישוב סכסוכים, או להגיע להסדר, יש לה יתרונות שהיא לא נגררת לבית משפט ונחשפת.

"אני חושבת שכדי שאנחנו נהיה שלמים עם עצמנו, בכל תהליך של יישוב סכסוכים בנושא של פגיעה מינית, שמגיע להסדר בסופו של דבר, חייב הצד הפוגע להיות מחוייב בסדנה שיקומית. אז נדע שלא רק החזרנו אותו אל בין הצללים, אלא שמנו גם גורם מחנך ומרתיע".

פדידה הסבירה, לשאלת מנחת הפאנל, עו"ד מיכל שקד, כי לדעתה הפוגע יסכים לתנאי של המוצע, בתמורה להימנעות מהליך פלילי פומבי.

עו"ד גוטליב: "הגברים מונעים מפחד"

עו"ד טלי גוטליב, המוכרת כסנגורית של נאשמים בתיקי מין, עוררה סערה כאשר אמרה כי "השיח הזה הוא לא כנה... מישהו פעם בדק מה הסיכוי של גברים להוכיח שהם חפים מפשע?"

ובהמשך הוסיפה: "לא תמיד מדובר בפערי כוחות, ולא תעזור המחאה שלכם, גם אם תזרקו עלי פלפלים ועגבניות. יש פה חשש ופחד, גברים מונעים מפחד ומחוסר סיכוי. בכל מערכת, בסקטורים בכירים במשק, הם פוחדים על הסיכוי להוכיח את חפותם.

עו"ד גוטליב השיבה לשאלתה של פדידה: "פה אני איתך לגמרי, זה לא יישוב סכסוך, זאת סחטנות לכל דבר. סוחטת שפוגשת כיס עמוק".

ח"כ לאה פדידה השיבה לעו"ד גוטליב: "אני חושבת שקצת סטית מהמסלול, יש גבול לכל תעלול, גבר מונע מפחד? 90% מהנפגעות הן נשים!"

ח"כ פדידה שאלה את גוטליב מה היא חושבת על נפגעות שמעדיפות להגיע להסדר כספי עם הפוגע, במקום לגשת להליך הפלילי, וגוטליב השיבה לה: "פה אני אתך לגמרי, זה לא יישוב סכסוך, זאת סחטנות לכל דבר. סוחטת שפוגשת כיס עמוק". 

"המערכת יכולה להתאים את עצמה יותר"

היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, עו"ד איילת רזין, אמרה בפאנל כי "בית המשפט הפך להיות זירת קרב מכוערת ועקובת דם. לא מזמן, קבל עם ועדה אמרה עו"ד נגה ויזל שהמטרה שלה על הדוכן היא למוטט את הנפגעת. לא לזכות את הנאשם, אלא למוטט את הנפגעת. זו לא המטרה של ההליך המשפטי. התפקיד שלנו הוא להשמיע את קולם של הנפגעות והנפגעים.

"אני רוצה להקריא לכם את עדותה של נפגעת, שבחרה להגדיר את עצמה בוחרת בחיים: 'אני נפגעת גילוי עריות, מלים הזועקות כאב ואובדן, הצועקות חלל ריק וקשר של שתיקה. נולדתי לתוך הפגיעה, והכאב המשתק היה לחם חוקי והזין את נשמתי. מרגע התלונה הפחד מהפוגע היה נורא, ונאלצתי לנדוד בין בתי חברות. אחר-כך המתנה מורטת עצבים למשפט, במהלכה הוחלפו 2 פרקליטים. כשהגיע תורי להעיד, פחד מצמית תקף אותי. הסנגור של הפוגע אמר לי - את לא מתחת לגיל 18, למה את צריכה מלווה?. במסדרון בית המשפט הרגשתי שאני מאבדת את שליטתי. בלב כל זה הגיעה הסנגוריה עם הצעה להסדר טיעון. שוב זכויות הפוגע גוברות על שלי. הייתה מידה של טוב בכך שלא נאלצתי להעיד, אבל לאחר תום ההליך הפוגע החל לערער. אני מרגישה מושפלת, כאילו בית המשפט לא חס על רגשותיי. למה לא נותנים לי לחיות ברוגע ובשלווה ?'".

לדברי עו"ד רזין, "לדעתי, כל עוד כל האפשרויות מוצגות בפני הנפגעת, כל מה שתבחר מבחינתי מקובל ובוודאי משרת גם את האינטרס הציבורי לשקם אותה. לדרוש כסף בגין פגיעה זה בזוי על גבול שיבוש הליכי משפט, אבל הנשים האלה זקוקות לטיפולים רפואיים, לעתים הן נאלצות לעזוב את ביתן, וכל עוד זה משרת את האינטרסים שלהן, אני לא רואה בזה פסול. המערכת יכולה להתאים את עצמה יותר".