ספורט | איים בזרם: בקרואטיה יש יותר מכדורגל

חופי קרואטיה משובצי האיים הם יעד פופולרי לחופשות של בטן-גב ולטיולים נינוחים, אבל מתברר שלא רק. לפני חמש שנים נוסדה בקרואטיה תחרות אופניים בעלת קונספט מעניין. בזכות שפע האיים הקטנים שהים האדריאטי משובץ בהם (קטנים וגדולים, קרובים ורחוקים, מיושבים וגם כאלה שלא), נולד מירוץ "ארבעת האיים" (4 ISLANDS) שתוואי המסלול עובר מאי לאי ומשתנה משנה לשנה. הפעם התחילו באי קרק (Krk), עברו לראב (Rab), המשיכו בקרס (Cres) וסיימו בלושי (Lošinj). התחרות מיועדת לזוגות, והיא נמשכת ארבעה ימים, באירוע רב יומי מתגלגל ועתיר לוגיסטיקה

הישראלים גילו אותה רק לפני שנה, אז נרשמה השתתפות ראשונה של זוג מארץ הקודש. השנה הכמות הוכפלה, כשעל קו הזינוק עמדו גם צחי דגן וצביקה גפן - שניהם בני 53.

מסלולים מאתגרים, קצב מהיר

דגן וגפן הם חברים וותיקים, מתחזקים זוגיות כבר למעלה מ-20 שנה, וזה גם בערך הזמן שהם רוכבים על אופניים בצורה רצינית - ביחד ולחוד.

 בין איים ובין הרים / צילום: צחי דגן וצביקה גפן

דגן עשה לפני כשמונה שנים קורס מאמני אופניים, ושלוש שנים אחרי ייסד את מועדון הרכיבה "בגלגול הזה", וגפן שהשתחרר מהצבא בערך באותו זמן, השלים את הקורס והצטרף למועדון. המועדון מונה כיום שתי קבוצות בוגרים מעורבות ושתי קבוצות של ילדים, והשניים מצליחים גם למצוא זמן להשתתף בתחרויות ואירועים בארץ ובעולם.

לפני פחות משנה שמעו על תחרות "ארבעת האיים", נרשמו, וקיבלו בונוס בלתי צפוי: השנה הוכרה התחרות על-ידי איגוד האופנים העולמי (UCI), וכתחרות עם דירוג, היא משכה רוכבים חזקים שהגיעו לצבור ניקוד ותרמו לכך שהמסלולים היו מאתגרים יותר והקצב מהיר יותר. בכל יום רכבו בממוצע כ-70 קילומטרים עם טיפוס מצטבר שנע בין 1,500 ל-1,700 מטרים. האיים מאופיינים בגבעות, כך שיש המון עליות וירידות, ולא טיפוס מתמשך כמו אצלנו.

זה קל או קשה יותר?

"זה אחד הוויכוחים שלנו", מודה דגן, "ועד היום אין לי תשובה מה עדיף, טיפוס מתמשך או רכבת הרים. צביקה מעדיף ארוך וכואב מהרבה קטנים וכואבים".

הופתעתם מרמת הקושי?

"ברמת המורכבות הטכנית - כן", אומר גפן. "ידענו שזה יהיה אתגר טכני, אבל חשבנו על פחות וקיבלנו יותר, בעיקר בימי הגשם והבוץ".

"התנאים הגיאוגרפיים בכל האיים די דומים", מסביר דגן, "מדובר באיים שהגובה הממוצע שלהם הוא 450-400 מטרים, אבל תנאי הקרקע משתנים בין החוף לגובה, ויש מגוון של סוגי קרקע שאנחנו לא מכירים. ביום הראשון טיפסנו ישר לגובה של 600 מטרים לאזור שמכונה MOON SURFACE שמלא אבנים וסלעים.

"אחר כך רכבנו על טרסות ברוחב של 80 סנטימטרים לאורך קילומטר, ולזה נדרשת רמה טכנית גבוהה. באי אחר השביל היה בנוי מאבנים קטנות, ובאחד הימים היה לנו גשם שוטף ורכבנו שעות בבוץ ברמות שאנחנו לא מכירים. שם גם הרגשנו את ההבדל בינינו לאירופאים, שפשוט עפו בירידות. אנחנו רכבנו בזהירות, מחשש לפציעה".

ואיך מתאמנים לאירוע כזה?

"מתחילים שישה עד שמונה חודשים קודם", מסביר דגן. "בנינו תוכנית אימונים שכללה חמש רכיבות שבועיות. באמצע השבוע הן היו קצרות - שעה וחצי עד שעתיים - ובסופי שבוע אימונים ארוכים של שלוש שעות עד חמש שעות ביום".

 בין איים ובין הרים / צילום: צחי דגן וצביקה גפן

כל אחד צריך להקריב משהו

השנה השתתפו בתחרות למעלה מ-600 רוכבים מכל העולם. רבים מדרום אפריקה, סקנדינביה ובלגיה ומיעוטם מקרואטיה, אולי בשל העלויות הגבוהות יחסית. אלה יכולות לנוע בין כמה אפשרויות: מהגעה עצמאית לקו הזינוק בכל אי מדי יום, דרך שילוב עם בתי מלון, ועד חבילה שכוללת חדר בספינה עם עוד 27 איש, שמשנעת את הרוכבים מנקודה לנקודה, ובה בחרו דגן וגפן מטעמי נוחות.

לא מדובר בחדר מלון גדול ומפנק, אלא בתא קטן שצריך להסתדר בו ביחד במשך ארבעה ימים, ואם זה לא מבחן לזוגיות, אז מה כן?

מבחן נוסף הוא שיתוף הפעולה ברכיבה עצמה. אנחנו מאוד שונים ברכיבה שלנו, מעידים על השניים, ולכן כשזה מגיע לשיתוף פעולה בתחרות, כל אחד צריך להקריב משהו. "צביקה חזק ממני, והוא הקריב הרבה כדי שנוכל לרכוב יחד", אומר דגן, "אבל אנחנו חברים 20 שנה, ויכולים להכיל אחד את השני ולהבליג כשצריך, וכמובן לדאוג זה לזה".

כמה אתם תלויים זה בזה בתחרות?

"תלויים לגמרי. זה בדיוק הרעיון, כי צריך שיתוף פעולה וסנכרון מלא", אומר גפן. "לאורך המסלול יש כמה נקודות מעבר שכל זוג צריך לעבור בטווח זמן מוגבל, דהיינו, אסור לפתוח פערים, אחרת נפסלים.

"היו פערים בינינו בכושר, ולמרות זאת היה בסדר. עשינו תיאום ציפיות, הבנו אחד את השני ולפעמים גם אם עליתי גבעה מהר ממנו, חיכיתי ונהניתי מהנוף".

זאת קצת הקרבה?

"לא, מבחינתי זה להבין את המטרה ולהגדיר אותה מראש. המטרה לא הייתה פודיום אלא לסיים את התחרות, אז אין כאן הקרבה.כל אחד מוותר קצת, וזו המהות של זוגיות טובה, ואני מניח שלא היינו יכולים או מוכנים לעשות את זה עם כל אחד אחר.

"בתחרות כזו יש רגעי משבר שבהם צריך לדעת מתי להכיל ומתי לדרבן. זה עניין של אופי, בדיוק כמו בין בני זוג", מסכם גפן.

היה קטע ששאלתם את עצמכם למה אתם צריכים את זה?

"כן", צוחק דגן, "על קו הזינוק", ומוסיף: "אני הרבה פעמים שואל את עצמי את השאלות האלה, אבל מבין שרק מי שיש לו יכולות מנטליות שורד, ולכן רוב המשתתפים בוגרים, מגיל 45-40, עם יותר סבלנות ומסוגלות, גם כלכלית". גפן אומר שמבחינתו החלק הכי קשה היה לחזור הביתה.

מירוץ מדבר לילי

מירוץ של ירח מלא ומיליון כוכבים במצפה רמון, במקצים של 5, 10 ו-21 ק"מ. ריצת שטח וכביש בנופים הייחודיים של מצפה רמון, חוות האלפקות, כרמי ענבים וזיתים, סוכה במדבר, מצפה הכוכבים ועוד. השנה התווסף לראשונה גם מקצה של צעידה בת 10 ק"מ. בתום הריצה מצטרפים לחגיגה של מוזיקה והופעות ברובע דרכי הבשמים, עם מתחם אמנות, תרבות וקניות. 26.7, לפרטים: http://events.shvoong.co.il/starsrun/