האוניברסיטאות דואגות לעצמן? גם בנט לא תמים

בחודשים האחרונים נוצר אי שקט סביב תפקודה של הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (ות"ת). מבקר המדינה החל לבחון את המועצה להשכלה גבוהה, ובכללה גם את הות"ת, ובחדרי חדרים נשמעו טענות של חברי הוועדה לגבי התנהלותה, והיחס המקצועי בינה לבין המל"ג.השבוע טענות אלו יצאו לאוויר העולם באופן מוצהר: במכתב חריף שכתבו שלושה מתוך שבעת חברי ות"ת, הפרופסורים מונא מארון, יוסי שיין וישעיהו טלמון, הם התריעו מפני האופן שבו מתקבלות החלטות בוועדה, ונתנו כדוגמה את האופן שבו התקבלה ההחלטה על הקמת הפקולטה לרפואה באריאל.

המכתב שהקריאו שלושת חברי ות"ת, מציף שוב את אחד החששות הגדולים באקדמיה: מעורבות פוליטית, שתפגע בתקציבי האוניברסיטאות ובחופש האקדמי במוסדות, ותכניס שיקולים לא ענייניים למשוואה. "לאחרונה התקבלו בות"ת הכרעות בהליכים מואצים ולא תקינים, ואף תוך עקיפת הות"ת. הכרעות אלו התקבלו ללא דיון אקדמי ומקצועי ממצה ובניגוד לנהלים מקובלים. מקורן של החלטות אלו במניעים הנובעים לדעתנו משיקולים זרים המכרסמים בסטנדרטים הגבוהים המאפיינים את הכרעות ות"ת, מצב הפוגע בערכים ובצרכים של ההשכלה הגבוהה במדינה", כתבו השלושה ורמזו ללחצים פוליטיים מצד שר החינוך נפתלי בנט.

בסביבתו של בנט הגיבו למכתב בהאשמות נגדיות: "בנט שבר את הקרטל האוניברסיטאי, ולא מפתיע שהאוניברסיטאות מקוננות על כך. במשך שנים האוניברסיטאות התנהלו כגילדה סגורה, הממומנת בעשרות מיליארדים של מסים אך רגילה להכתיב בעצמה הכל. כך קיבלנו פשיטת רגל ופנסיות עתק באוניברסיטה העברית, התרוקנות פקולטות לחברה ומדעי הרוח - וכל זה על חשבון אזרחי ישראל. כעת מישהו הזיז להם את הגבינה".

 מספר מוסדות הלימוד שבאחריות הות"ת

בנט גנז את הדוח שקרא לחופש אקדמי

לפני שנתייחס לרמיזות החמורות של חברי ות"ת, צריך להאיר את האופן שבו בנויות המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והות"ת: מה חלוקת התפקידים וההיררכיה בין שני הגופים הללו? נדייק ונשאל: מה חלוקת התפקידים בין יו"ר, סגן יו"ר המל"ג, מנכ"ל המל"ג ויו"ר ות"ת? התשובה אינה ברורה. במודע או שלא, ההגדרות העמומות עשויות לגרום לתהליכי עבודה לא תקינים, תוך קושי של הציבור לפקח על כך. זה כנראה גם עשוי לאפשר שליטה חזקה יותר של שר החינוך, שמשמש כיו"ר המל"ג.

מבנה הות"ת קובע כי לאוניברסיטאות יהיו בוועדה שלושה נציגים. נציגה רביעית, פרופ' יפה זילברשץ מאוניברסיטת בר אילן שמונתה על ידי בנט, היא יו"ר הות"ת. נציגי הות"ת הנותרים הם שני נציגי ציבור ואיש סגל בכיר מאחת המכללות. עד לאחרונה, בהיעדרם של שני נציגי ציבור, לאוניברסיטאות היה רוב מוחלט בוועדה. בנט אומר למעשה כי במשך שנים רבות "הגילדה" שמרה על האינטרסים שלה, כלומר האוניברסיטאות שמרו על השמנת. הציטוטים במכתב של שלושת הפרופסורים הדגישו את הנקודה הבעייתית הזאת. על ההחלטה על הקמת הפקולטה לרפואה באריאל כתבו השלושה: "...הועלתה להצבעה הצעת החלטה חפוזה שנמסרה למשתתפים תוך כדי הדיון, ולא מראש כמקובל, ושאושרה בקולות היו"ר ובקולות חברי ות"ת שאינם פרופסורים באוניברסיטאות מחקר" (ההדגשה אינה במקור - ע"ז). העובדה כי האישור התקבל ברוב שלא כלל את הפרופסורים מהאוניברסיטאות אינה רלוונטית, אלא אם הם אינם מבינים כי הם מייצגים את האינטרסים של כלל מערכת ההשכלה הגבוהה, ולא רק של המוסדות אליהם הם משתייכים.

כמו נציגי האוניברסיטאות, גם בנט יודע לשמור טוב-טוב על השמנת שלו. חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד גנז שר החינוך דוח שעסק בשיפור הרגולציה על מערכת ההשכלה הגבוהה, שהמלצותיה כללו בין היתר החלשה של השפעתו על פעילות המל"ג-ות"ת ועל מינויים בהן.

הדוח נכתב על ידי ועדה מיוחדת, שהוקמה בסוף 2013 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך דאז שי פירון ושר האוצר דאז יאיר לפיד, ומטרתה הייתה להעריך מחדש את מבנה המוסדות הרגולטוריים המופקדים על ההשכלה הגבוהה. בראש הוועדה עמדה פרופ‘ חגית מסר-ירון, שכיהנה כסגן יו"ר מל"ג, והיו בה תשעה חברים נוספים בהם פרופ' מנואל טרכטנברג, אז יו"ר ות"ת; פרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה; פרופ' אמנון רובינשטיין, לשעבר שר החינוך; פרופ‘ מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית לשעבר; והשופטת ד"ר איילה פרוקצ‘יה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס.

הוועדה התכנסה ל-14 ישיבות, כל אחת מהן ארכה מספר שעות. מחצית מן הישיבות הוקדשו ללימוד הנושא ובחצי השני גובשו המלצות. שבעה חודשים לאחר מינוי הוועדה הוגש הדוח, שאורכו כ-80 עמודים. לפיד ופירון אימצו דוח זה ועל בסיסו נכתבה הצעת חוק אך זו, באופן לא מפתיע, לא קודמה בשל נפילת הממשלה. לאחר הבחירות נכנס בנט לתפקיד שר החינוך, וקידום הנושא הופסק.

הוועדה פירסמה המלצות שנגעו לניתוק הקשר בין הפוליטיקאים למערכת ההשכלה הגבוהה; שמירה על החופש האקדמי; שינוי מבנה גופי הניהול והרגולציה כך שיהיו שלושה גופים (במקום שניים כיום), שתפקידיהם וסמכותיהם יוגדרו כראוי, והם יהיו תחת רשות ההשכלה הגבוהה; שינוי אופן מינוי בעלי תפקידים, שמעתה יבוצע על ידי ועדת איתור ועוד. בוועדה סברו כי צריך להעביר את כל המלצותיה בחקיקה בבת אחת, כדי לא לפגוע בהמלצות.

בסביבתו של בנט הסבירו שהשר החליט בשעתו לא לאמץ את מסקנות הדו"ח כי סבר שהן מרחיקות לכת ביחס למבנה הארגוני של מל"ג וות"ת, ולאחר ששורת גורמי מקצוע מעולם ההשכלה הגבוהה עימם נפגש בכניסתו לתפקיד, הביעו הסתייגויות משמעותיות ממסקנות הוועדה. עוד הוסיפו כי על אף אי בהירות מסוימת הקיימת בנושא מבנה המוסדות הרגולטוריים, השר סבור כי תחום ההשכלה הגבוהה נמצא בפיתוח משמעותי הודות למהלכים רבים שקודמו בות"ת ומל"ג, ועל כן לא הסכים עם הצורך שבשינוי מבנה עבודתן.

מסכימים על הבעיה, לא על הפתרון

בנט פירסם לפני שלוש שנים, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, הודעה ובה הודה כי קיימת "אי בהירות במבנה הארגוני" - כך שקיימת הסכמה בנוגע לבעיה - אך טען עוד שהמלצות הוועדה אינן מהוות בהכרח תחליף הולם למצב הנוכחי. בנט יכול להאשים את האוניברסיטאות בשבירת הגילדה ובכך שהן דואגות לאינטרסים שלהן, ולכן מביעות התנגדות למעשיו. ייתכן שהוא צודק, אבל שבירת הגילדה היא אמצעי, לא מטרה. אם הוא רוצה להפוך את מערכת ההשכלה הגבוהה לטובה יותר - עליו להתחיל לחתור לפיתרון הנוגע גם למבנה הגופים הרגולטוריים, ולא רק החלשה של האוניברסיטאות (למשל על ידי אישור למרכז הבינתחומי להפוך לאוניברסיטה).

קשה להגיד שהמלצות של ועדה כזאת אינן רלוונטיות, כשלוקחים בחשבון את אי הבהירות לגבי חלוקת התפקידים והסמכויות, את המחלוקות לגבי המעורבות של הדרג הפוליטי, ואת ההתנהלות הרשלנית של שר החינוך ויו"ר מל"ג נפתלי בנט, שהשאיר עמדות מפתח לא מאוישות (המל"ג תיפקדה במשך קרוב לשנה ללא מנכ"ל; בות"ת היה חסר נציג ציבור אחד במשך שנה וחצי, ובמשך חודשים ארוכים לא היה נציג ציבור בכלל). מצבה של מערכת ההשכלה הגבוהה אמנם אינו גרוע, אך חייבים לשאול האם המצב הנוכחי אידיאלי, או שניתן לעשות שינויים שייטיבו עם מערכת ההשכלה הגבוהה.

אי אימוץ המלצות של ועדות היא מחלה ישראלית. שורה של בעלי מקצוע הקדישה את זמנה לפתרון הבעיה, בשיתוף עם נציגים ממשלתיים (במקרה הזה המועצה הלאומית לכלכלה, משרד האוצר ומשרד המשפטים) - ואז במחי הכרזה קצרה, השר הממונה או הממשלה מודיעים פשוט שלא יאמצו את ההמלצות, כאילו לא הושקעה בהן מחשבה מרובה. זה קרה עם הביטוח הלאומי, שאיתנותו נמצאת בסכנה, אך הממשלה רק בימים אלו מצאה לנכון לדון בדו"ח שנכתב לפני שש שנים; זה נכון לגבי דו"ח ועדת דברת לבחינת מערכת החינוך, אחת הוועדות הרציניות שהיו פה ושאימוץ המלצותיה מתנהל טיפין טיפין במשך 12 שנה; וזה נכון גם לגבי המל"ג עצמה, שלא אימצה את המלצות ועדת אנדורן להסדרת לימודי הרפואה בישראל (ועדה שהמל"ג עצמה כינסה).